שבע נקודות מ-18 אפשריות. זה המאזן של מכבי תל אביב במשחקים הישירים נגד הקבוצות במקומות 2-5. פחות מ-50 אחוזי הצלחה. תוסיפו לזה עוד נקודה מול בית"ר ירושלים השביעית וקיבלתם מאזן די עגום מול הגדולות. אז נכון, בעונה עם אחוזי ההצלחה מהנמוכים שידעה מוליכה בשלב כזה של העונה, הצהובים מובילים את הטבלה בבטחה, אבל בערב הדרבי הגדול ובמיוחד בעונה שתוכרע במפגשים הישירים בפלייאוף, זה הזמן לבחון כיצד מתכונן אוסקר גרסיה למשחקים גדולים ואיך הוא יוכל להפיק מהם יותר.
אוסקר גרסיה במהותו הוא מאמן זהיר וכך גם ההתנהלות שלו. הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה, משאיר את השחקנים במתח לגבי ההרכב עד שעות ספורות לפני תחילת המשחק וכך גם הציטוטים היבשים שלו לפני ואחרי משחקים. אפשר להגדיר אותו כמשעמם תקשורתית. לא יוצא בהצהרות, לא חוגג ניצחונות ולא מייצר אקשן וכותרות אחרי הפסדים. כשהוא אומר שמכבי תל אביב לא פייבוריטית בדרבי או שהטבלה לא מעניינת אותו, הוא באמת מתכוון לזה. ההתנהלות הזו נכונה מהרבה בחינות ועוזרת לו לנהל את הסגל ולהקטין את הלחץ, אבל גם משפיעה ישירות על התוצאות במשחקים גדולים.
השיטה לעולם לא משתנה אצל אוסקר. לא רק שה-4-3-3 נותר קבוע, אלא גם יש בו שלושה בטוחים: גל אלברמן, מהראן ראדי (השחקן שקיבל הכי הרבה דקות העונה) ואלירן עטר. הקשר הנוסף ושני שחקני ההתקפה שפותחים לצידו של מלך שערי הליגה מכתיבים את האוריינטציה ומושפעים ישירות מזהות היריבה וסגנון המשחק שלה. לאוסקר יש 4-3-3 התקפי, בדרך כלל למשחקי הבית, ו-4-3-3 מעט הגנתי יותר למשחקי החוץ. הצהובים מובילים את הטבלה גם במשחקי בית וגם במשחקי חוץ, אבל ההבדל התהומי בהפרש השערים בין 7:32 בבלומפילד ל-11:13 בחוץ מסביר את האבחנה.
ההיערכות של המאמן למשחקים גדולים מזכירה את ההיערכות למשחקי החוץ ויש לו שחקנים שבאופן סיסטמתי מקבלים בהם יותר דקות. אחד מהם הוא מונס דאבור. החלוץ הצעיר פתח בשישה משבעת משחקי הצמרת של הצהובים ומתוך 13 הפעמים בהם עלה העונה בהרכב, תשע היו במשחקי חוץ. אוסקר מעריך מאוד את דאבור, אוהב את העבודה שלו על המגרש, אלא שהבעיה היא שמדובר בשחקן לא מספיק יציב. מלבד הצמד נגד מכבי חיפה (1:2) במחזור הפתיחה, דאבור כבש ארבעה מחמשת השערים שלו במהלך תצוגות התקפיות מוחצות של הקבוצה מול בני סכנין, רמת השרון והפועל חיפה. כלומר, הוא לא מתעלה כשהקבוצה בינונית. לעומת דאבור, דור מיכה פתח למשל רק בחמישה משחקי חוץ ושלושה משחקי צמרת.
הנה עוד מאפיין למשחקים גדולים: אוסקר מעדיף בהם שחקן דפנסיבי מובהק נוסף בקישור. פעמיים היה זה חסן אבו זייד, פעמיים רפי דהן ופעם נוספת שרן ייני. במשחקים נגד מכבי חיפה ובני יהודה פתח המאמן עם גונסאלו גרסיה בחוליית הקישור, אבל במחצית, כשהקבוצה הייתה במצב שוויון ופיגור בהתאמה, הכניס את דווקא את דהן ושוב שינה את האוריינטציה. התוצאה: במשחקים גדולים הקבוצה שלו הופכת פחות דומיננטית, יותר צפויה וקל יותר לסגור אותה.
אם שמים בצד את המשחק הביתי נגד האלופה עירוני קרית שמונה (0:4), מכבי תל אביב כבשה רק שלוש פעמים בשישה משחקי צמרת. כך בדיוק קורה גם במשחקי החוץ. מתוך 13 שערי הליגה שנכבשו מחוץ לבלומפילד, רק חמישה הגיעו במחצית הראשונה, מה שמלמד על הגישה הזהירה במיוחד של אוסקר למשחקים הללו. מדובר בגישה קצת מפתיעה, שכן בשבועות האחרונים, כשהצהובים באו ליזום ולהכתיב את הקצב במשחקי הבית, הם פירקו ללא רחמים את היריבות. לעומת זאת, במשחק החוץ מול הפועל רמת גן, שוב נראתה הקבוצה האנמית שחילצה בקושי שלוש נקודות.
בחלון ההעברות של ינואר קיבל הספרדי שני שחקנים שתפורים על שיטת המשחק שלו ומגוונים לו עוד יותר את הרוטציה. ראדה פריצה הוא שחקן שמוסיף פיזיות וכוח בחלק הקדמי, שיכול לשחק כחלוץ רחבה או שחקן קו ובעל ראיית משחק נפלאה ומשחק ראש נהדר. ערן זהבי אמור להוסיף עוד ברק ועוצמה לקישור בנוסף לווינריות הטבועה בו. ברמת גן זהבי פתח כשחקן קו שמאל בשלישייה הקדמית כחלק מההרכב הגנתי למשחקי החוץ, והתוצאה הייתה עוד תצוגה אנמית שבנס הסתיימה בניצחון.
ארבעה ימים קודם לכן, במשחק הגביע בנתניה, אוסקר היה צריך לקבל את התשובה לציוות הנכון. אחרי 57 דקות משמימות ללא מצבים קרו שני דברים תוך חמש דקות. הספרדי שלח למערכה את זהבי על חשבון משה לוגסי וטל בנין פירק את מערך שלושת הקשרים האחוריים שלו ושלח למערכה את פיראס מוגרבי במקום בן בנימין. תוך דקות האורחים השתלטו על המשחק, עלו ליתרון ושלטו ללא עוררין עד הניצחון בסיום.
ייתכן שאוסקר שומר אמונים לראדי, שבשבועות האחרונים הפך להיות יותר דומיננטי כשהוא משחק בעמדה החופשית בקישור ולכן לא מיהר להסיט אותו לאחור, אבל בגדול המספרים מספרים סיפור אחר. אין סיבה נראית לעין שהצהובים לא יביאו את היכולת ההתקפית הטבועה בסגל (שבאה היטב לידי ביטוי מול קבוצות תחתית) גם במשחקים גדולים. אוסקר פשוט צריך להעז יותר.
אוסקר אולי מסרב להגדיר את הקבוצה שלו כפייבוריטית, אבל העובדה היא שגם יריבות מהצמרת מתייחסות אל עצמן כאנדרדוג מובהק כשהן פוגשות את מכבי תל אביב. זו אולי אחת הבעיות הגדולות של הצהובים במשחקים הגדולים. מאמני הליגה הבינו שניתן לעצור את הצהובים על ידי צפיפות במרכז המגרש, שיבוש הנעת הכדור והורדת אחוזי החזקת הכדור, הלחם והחמאה בשיטת המשחק של אוסקר. למשל, מאמן בית"ר אלי כהן הציב מרכז שדה הגנתי עם אופיר קריאף, דריו פרננדס וקובי מויאל, אריק בנאדו עשה אותו דבר עם אביחי ידין, אייל גולסה וגוסטבו בוקולי, ובשני המקרים הצהובים התקשו להגיע למצבים.
גם יוסי אבוקסיס מתכנן מהלך דומה הערב. מאמן הפועל תל אביב תרגל השבוע שלושה קשרים אחוריים: אריק דג'מבה דג'מבה, אלמוג כהן ורועי גורדנה. המטרה שלו היא לגרור את מכבי לקרב חפירות פיזי במרכז המגרש ולטוס למתפרצות בעזרת השלישייה הקדמית האימתנית שלו. אם אוסקר לא יגיב למערך כזה, כמו שעשה באותו משחק גביע בנתניה, הקבוצה שלו שוב תהיה תקועה. אם הוא יהמר על הרכב מעט יותר התקפי, למשל עם זהבי וראדי יחד, פריצה כחלוץ מרכזי ודור מיכה מימין, זה יכול להשתלם לו בגדול.
במובן מסוים, מכבי תל אביב עדיין חיה בפרנויה מסוימת בעונה הזאת. היא מסרבת להפנים שהיא ה"טים טו ביט", הקבוצה שממנה כולם חוששים. היא צריכה להתנהג כמו הבריון של הליגה, לא לפחד לדרוס, לתקוף ולאיים. חמישיות מול באר שבע ורביעיות מול עכו וסכנין יוצרות כוח הרתעה מוגבל, אבל ניצחון מרשים במשחק עונה כבר שולח מסר מובהק לכל הליגה. איתנו לא מתעסקים. להזכירכם, האלופות הבלתי נשכחות של השנים האחרונות ידעו להיות דומיננטיות ולהלהיב גם במשחקים גדולים.
הדרבי הערב הוא דרבי של עונה, ולא רק בגלל האפשרות להגדיל את הפער, אלא בשביל משחקי הפלייאוף הבאים אלינו לטובה. ניצחון בדרבי לא חשוב רק לאוהדים או ליוקרה, אלא אמור לספק את היסודות לשלל משחקי העונה שיגיעו שבוע אחרי שבוע במרץ, אפריל ומאי. כי בסופו של דבר, מכבי תל אביב היא הקבוצה הכי טובה, מגוונת, עמוקה וחזקה בליגת העל, ורק היא יכולה להפסיד את האליפות. אז אוסקר, הגיע הזמן להוריד את המגננות ולצאת להתקפה.
