היא יושבת בצד השני של הפאב, מוקפת בגברים עם מעט מדי מודעות עצמית ויותר מדי אלכוהול בכבד. אתה מביט מהצד, משחק בעצבנות עם הכוס ומזכיר לעצמך שעד לפני כמה שנים היית זה שניגש ואומר לה את המשפט הנכון, עם המבט הנכון, והכל היה מסתדר. זה רק מעצבן אותך יותר. חסר ביטחון, אתה מתחיל לשכנע את עצמך שהיא בטח הבחורה הטיפשה ביותר שלא הכרת, או עם טעם ממש רע במוזיקה. בטח שניהם. רק לא להתקרב לשם. לא עוד פעם.
התאכזבת יותר מדי פעמים בתקופה האחרונה, נמאס לך לפתח ציפיות שאתה כבר לא עומד בהן. מה אתה צריך את זה, אתה והאגו המצולק שלך. אתה אומר לעצמך שלא יקרה כלום אם תצא מכאן בלעדיה. בינתיים, המאבק הפנימי נחסך ממך כשהיא יוצאת משם עם איזה לוזר שלא לקחת בחשבון. הפחד ממנה גרם לך להפסיד לו, דווקא לו, ולזכות בצלקת חדשה. אנשים מכנים אותה "הבחורה היפה ביותר בפאב". אוהדי מכבי תל אביב קוראים לזה דרבי.
דור מעוות גדל לנו מול העיניים, דור של אוהדי מכבי שמפחד מהדרבי. אל תטעו, זו לא היריבה. הפועל לא מפחידה. לפעמים היא טובה יותר, לפעמים פחות, אבל זו לא היא. זו המילה הזו, דרבי, שגדולה מסך חלקיה. מילה מקוללת שלא נותנת לך מנוח. ואתה חלק מהדור הזה, שכלוא בין ותיקי היציע שמספרים בערגה על האגדות שלא ראית, לבין הצעירים, תלמידי חטיבה שלא מסוגלים לזכור קפטן צהוב מניף צלחת. ואין לך מעוות מזה.
אתה נכנס ליציע ושומע את הקהל של המועדון המעוטר בארץ שר: "שנים רבות אני יושב ומחכה", ורואה איך הצבא הגאה הזה, המפואר הזה, שידע תמיד שהוא זה מכבי ומכבי זה הכי טוב איך הוא הפך לאנדרדוג בסיפור, או לפחות מרגיש כזה. שיר שהיית מצפה לשמוע בשער 5 של שנות ה-90', נכנס פתאום לרפרטואר של הטובים. "כי את האליפות ניקח, ואז יהיה פה מהפך", זה ממשיך כמו סכין בלב, ומקור הפחד נחשף. המציאות במו רגליה מכופפת כבר עשור את הקהל, ובמציאות כזאת הוא מחכה בטח מחכה שיגיע המהפך.
האשמה בפחד הזה היא לא בקהל עצמו, הוא טוב מדי. מה הוא אשם. הוא לא מקלל מאמן שהביא לו שלוש אליפויות, הוא לא שורף את המועדון ולא משחית קברים או מאיים על השחקנים לפני הדרבי, למרות שהם הביאו לו רק אחד מה-12 האחרונים. הוא נושך שפתיים פעם אחר פעם, וממשיך. לא השליך מוטות ותלה אשם בהרחקות שהיו עמוק בתוספת הזמן; גם לא אמר שאין לו כוונה לדבר על השופטים, והתברר לו בסוף שזה כל מה שהוא עשה. הוא פשוט טוב מזה.
מעטים הם האוהדים שהיו שלמים עם ההחתמות של אניימה וזהבי, אבל אף אחד לא הביע מחאה שתפגע במועדון. ההנהלה מקבלת את הקרדיט, והביקורת במקרה של כישלון תגיע בסוף העונה. לא עכשיו, למי יש זמן להתעסק בזה עכשיו. עשר שנים, קיבינימט. אז מדי פעם התקשורת מדווחת על סכסוכים פנימיים בשער 11, שנמצא בתקופה הטובה ביותר שלו בעשור האחרון, כי בכל זאת משהו צריך לכתוב. אלא שהקהל הצהוב נמצא מעל לכל הרפש הזה, שומר על הגחלת, מתפקד כמכביסט האחרון.
ומגיע לו שהיוצרות ישתנו. לא התוצאה בדרבי הזה, לא גורל האליפות הזאת - התפיסה כולה. מהשורש. כשקבוצת הכדורסל מריחה דם אתה מרשה לעצמך להכניס את השמפניות לקירור. תן לה את 8 נקודות הפער האלה בצמרת, והיא תברח לליגה. קבוצת הכדורגל לא שם, לא נותנת סיבה להאמין לה שהיא שם, אבל לשם היא שייכת. "להיות מכבי תל אביב זה להיות הכי גדול, הכי יפה, הכי מצליח", אמר אבי כהן, וראוי שייאמר גם לשחקנים. כי לעזאזל, אתם הבחורה הכי יפה בפאב הזה.
