ורק אתה בסדר: סיכום השבת בליגת העל

בתקציר: ה-0:3 של מכבי נתניה על הפועל תל אביב

כשאתה אדם שמשתייך למיינסטרים, מאלה שכל מטרתם היא לגמור את החודש, לסיים תואר, למצוא עבודה מהוגנת ולהקים משפחה, אתה מעלה תהיות לגבי אלה שהם לא. לפעמים אתה מנסה להבין את קבוצות השוליים – מה דוחף אנשים לקצה, מה גורם לשנאה שלהם להיות תהומית כל כך, מדוע הם מגיעים למצב שהמעשים שלהם כל כך מזעזעים אותך. איך זה שתלמיד תיכון או צעיר שזה עתה שוחרר מצה"ל עוטה על עצמו קפוצ'ון, מכסה את הפה בצעיף ושר בגרון ניחר ומלא שטנה "פאק יו, פאק יו סדאייב"? האם הוא באמת מאמין במה שהוא עושה? האם הוא חושב ששני שחקני הרכש שהגיעו לבית"ר ירושלים יושבים בבית וזוממים לעשות פיגועים? האם הוא בכלל אוהד של בית"ר ירושלים? או שאולי הוא פשוט מרגיש שזה מגניב להשתייך לעדר ולהיות חלק מכנופיה?

יודעים מה? שימו את הז'יטונים על האופציה האחרונה.

הקריאות של אוהדי הכדורגל בישראל הפכו עם השנים למתוחכמות. פעם היו מסתפקים ב"לא ניתן, את ... נזיין", היום הפואטיקה ביציעים יותר מורכבת. סלוגן קצר בן שורה הפך לשיר בן ארבעה בתים, וכמו במשחק הנצחי של המשטרה עם גלאי רדאר, בכל פעם שמערכת המיגון מחדשת את עצמה, כלי הנשק שמולה משתכללים. כך גם ביציעים. כשנכנסה מגבלה זו או אחרת, נמצאו דרכי מחאה חדשות של אוהדים. מחאות רחבות יותר, אכזריות יותר, מהלכות על חבל דק במיוחד. כשהתשובה התורנית של זרועות החוק ניתנה, היה ברור שהמהלומה הבאה בדרך והיא רק תהיה כואבת יותר.

בצעקות כמו "פאק יו, קאדייב" אין שום דבר גזעני. שחקני כדורגל ספגו קללות מהרגע הראשון שבו הומצא המשחק. השאלה היא היכן עובר הגבול הדק בין אמירה לגיטימית להפרת סדר ציבורית, איפה מפסיק המונח הרחב "חופש הביטוי" ומתחילים לטפל בסוררים. "אללהו אכבר" אינה קריאה גזענית, אבל כשעשרות גרונות צועקים אותה בכניסה לאצטדיון טדי, ברור לכולם הקונטקסט שלה – של התגרות, של התרסה, של רצון להתסיס את היריב. נסו לקום באוטובוס או במטוס בעולם המערבי ולצעוק "אללהו אכבר" ותבחנו את התגובות. במקרה הטוב, הן לא יהיו אוהדות. במקרה הרע, תסיימו את חייכם באותו רגע.

על אותו משקל, מי קובע מתי הקריאה "ארקדי מת" (שבה הרי לא תמצאו שמץ של גזענות) מהווה איום ומתי היא סתם בגדר התגרות? מי יכול להגיד מתי התנפלות מכוערת על איציק קורנפיין היא עימות לגיטימי או סכנת חיים? ולא זאת בלבד, כבר הוכח שהמשטרה, כשנותנים לה כוח ביד, עלולה להגזים בשימוש בו.

אז פיתרון חד משמעי אין, אבל דבר אחד ברור: את מה שקרה ביום שישי בבית וגן חייבים למנוע בכל דרך אפשרית. כן, גם בכוח הזרוע.

ולאחר כל הנאמר, אסור לשכוח את האוהדים האמיצים, השפויים, האוהבים, שהביאו זרי פרחים לאימון הבכורה והראו שיש גם מי שיכול להרחיק את בית"ר ירושלים מהרי החושך ולהצעיד אותה לעתיד טוב יותר. עתיד שהיא ראויה לו.

ההתנהלות של אלמוג כהן והפועל תל אביב מאוד מוזרה. על פי הדיווח של עמית גולדשטיין אמש, כהן אמר לנירנברג שאמו נחבלה ובשל כך הוא צריך לטוס לישראל, במועדון החלו לנהל עמו מו"מ חשאי ואז, אם יושג סיכום, יבדקו עם נירנברג אפשרות לצרפו.

לפני השאלה מה בדיוק נותן לקבוצה הגרמנית תמריץ לשחרר את השחקן, יש לבחון היטב את הצעדים של כהן: כיצד ייתכן ששחקן שחתום בקבוצה הולך ומנהל ללא אישורה מו"מ בקבוצה אחרת ומופיע בגלוי למשחקה, יממה לפני שקבוצתו הנוכחית מקיימת משחק ליגה בעצמה?

בסופו של דבר, מדובר במהלך בעייתי ביותר של כהן ובחוסר מקצועיות של הפועל תל אביב. כעת רק נותר לעקוב ולראות איך העסק הזה יעבוד.

ההאשמות המרומזות והדוחות של יוסי אבוקסיס כלפי מאמן הכושר של הפועל תל אביב דרור שמשון מעידות שאינו מבין את מקומו במערכת. גם אם שמשון הוא הכתובת לפציעות הללו – הרי כמות כזו אינה יד המקרה - כמאמן קבוצה אתה לא יכול להשתמש בטיעון הזה השכם והערב, לצאת נגד איש מקצוע מהמועדון שלך ועוד לדרוש מהתקשורת להבליט את העובדה הזו. אלה בדיוק הדברים שגורמים לך לאבד את הקבוצה. ואבוקסיס, כמו שהפועל תל אביב נראית, איבד אותה מזמן.

היום כבר ברור: אבוקסיס, או יותר נכון הגישה שלו, הוא הבעיה של הפועל תל אביב. השחקנים לא משחקים עבורו, הוא לא מצליח לנווט את הספינה ובעיקר מוצא פעם אחר פעם אילן אחר להיתלות בו. אם זה השיפוט, ההרכב החלש או הפציעות, האחריות תמיד מוסטת לכיוון אחר. בעובדה שהפועל תל אביב ניצחה בשניים מתשעת משחקיה האחרונים אין למאמן חלק, כי הרי תמיד טוב שיש את מי להאשים.

אבוקסיס לא מצליח להשתחרר מתדמית הבולדוג שדבקה בו כשחקן, מהאופי הווכחני שגורם לו תמיד לצאת צודק ושמוציא את האחרים קטנים. זוהי תכונה שמאמן לא יכול לזרום איתה ושאחרים לא יכולים להכיל. התביעה המגוחכת להבליט את כמות הפצועים נראית כמו דרישה של ילד קטן. האם אתם רואים את דיוויד בלאט עומד מול המצלמות ומאשים את הפיזיותרפיסטים של מכבי תל אביב במצב הקבוצה ביורוליג? האם ניתן לדמיין את אלי גוטמן, שבעצמו לא חסך במפגני בכיינות כמאמן האדומים, תולה איזשהו משבר במאמן הכושר?

בכל פעם שיש איזשהו חור בסכר, אבוקסיס ממהר לסתום אותו ולזהות אילן אחר להיתלות עליו. ראינו לאן הביא השקט של אריק בנאדו את מכבי חיפה, ואנחנו רואים לאן מביא חוסר השקט את הפועל תל אביב. אבוקסיס חייב לשנות גישה ולשדר למועדון שהוא, ורק הוא, הכתובת האחרונה בניצחונות ובהפסדים. כל עוד לא יעשה זאת, שחקנים ימשיכו לשים קצוץ על המגרש. כי מי ייתן את הדם כל עוד יש אפשרות שהוא יהיה הקורבן הבא?

1. כדורגל בימינו הוא משחק של סוכנים. בכדורגל הישראלי זו נראית כמו מלחמת פרסטיז'ה שמטרתה להביא לקוחות עתידיים – אם איקס או ויי יצא לאירופה דרכי, כל אחד יכול. פיראס מוגרבי הוא דוגמה מצוינת, שחקן טוב עם פוטנציאל שהגיע לצרפת מוקדם מדי. היום גם מוגרבי עצמו מבין שזה קרה מוקדם מדי. הוא עדיין לא בשל לאירופה, אבל הוא חתיכת שחקן עבור הליגה שלנו. תהליך ההבראה של מכבי נתניה החל בלעדיו, ועל כך מגיע קרדיט גדול לטל בנין, אבל ההצטרפות המחודשת של מוגרבי הופכת אותה לקבוצה ניידת ובטוחה יותר, עם משחק אגפים שוטף, קישור אחורי רגוע ומערכת יציבה שמזכירה את אותה רעננות שהייתה במועדון עד השנה. סביר להניח שבלאנס, לה שייך מוגרבי, עוקבים בעניין אחרי הטאלנט. אם הוא ימשיך להשתבח, יש סיכוי שבשנה הבאה כבר יהפוך לשחקן הרכב בצרפת.

2. בשישה משחקים (כולל הגביע) שבהם פתח, ברק לוי ספג שער אחד בלבד ועצר שני פנדלים. אחרי כל הלחץ, הספקות וההחתמה נגועת ההיסטריה של תומר חנצ'ינסקי, השוער המחליף של מכבי תל אביב עשוי להתברר בסוף העונה כמי שעשה את ההבדל בין אליפות לסגנות.

מאמן מ.ס. אשדוד יוסי מזרחי אחרי ה-1:0 לבאר שבע: "אין ספק שיש לנו בעיות ואנחנו צריכים לפתור אותן".

רוצה לומר: כנראה שמאוחר מדי לטפל בבעיות האלה.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי אחרי אותו משחק: "מקווה שעד סיום חלון ההעברות נצליח להתחזק".

רוצה לומר: מבטיח שעד סיום חלון ההעברות תשמעו אותי אומר את זה.

מאמן הפועל עכו יובל נעים אחרי ה-1:1 עם קרית שמונה: "אני מרוצה מהתוצאה, נעשה מאמץ להתחזק".

רוצה לומר: איזה מזל שהגעתי שבוע לפני סיום חלון ההעברות, ככה גם לי יש הזדמנות להשתמש במשפט הזה.

שוער מכבי תל אביב ברק לוי לאחר ה-0:1 על הפועל רמת גן: "לא רק אני הבאתי שלוש נקודות".

רוצה לומר: אבל החברים שלי בטח לא עזרו יותר מדי.

בעלי הפועל חיפה יואב כץ בחדר ההלבשה לאחר ה-3:1 לסכנין: "לא הופענו למשחק, ננסה להופיע למשחק נגד אשדוד".

רוצה לומר: ננסה, לא מבטיח כלום.

האוהדים של הפועל תל אביב לא מפסיקים לעודד גם בפיגור 3:0, בבית או בחוץ. אפשר להתווכח על הרבה דברים שקורים עם הקהל הזה, אבל התמיכה בקבוצה בכל מצב היא לא מס שפתיים שם. כבוד.

הפועל חיפה מצליחה בכל פעם מחדש לבעוט בדלי שמילאה.

הקביעה שהפכה למוסכמת לאחר המשחק ברמת גן היא שלא היה פנדל. האמת, גם אחרי כמה וכמה הילוכים חוזרים קשה לומר בוודאות (הכדור פגע בין הכתף לבין הזרוע של שרן ייני), מה שמעלה שוב את הטיעון שהוצג כאן ביום חמישי - אם השופט היה קרוב לאירוע ושרק, אולי כדאי לצופים מהצד להיות פחות נחרצים.

הטוויטר של דוד רוזנטל

עוד מליגת העל

אבוקסיס מאשים: לא ייתכן שתהיה לנו כזו כמות של פציעות

ברק לוי מסביר: עובדים אתי על פנדלים

יובל נעים מרוצה מהנקודה הראשונה כמאמן עכו

כל תקצירי המחזור ה-21 בליגת העל