משחק החוץ של מכבי תל אביב בשאלון בסיבוב הראשון היה לבטח משחק השיא שלה עד כה. האלופה הישראלית ריחפה כמו פרפר, עקצה כמו דבורה ודרסה ממש כמו, ממש כמו מכבי של ימים אחרים וטובים יותר. תיקון הטעויות של המאמן הצרפתי בניו כלל שתי החלטות מאקרו מרכזיות. הגנתית, ירדו הצרפתים מנסיונות לחץ על הכדור ועל נתיבי מסירה. שאלון צופפה חזק את הצבע והציגה לראווה עזרות קיצוניות מהצד החלש, גם במחיר שלשות חופשיות של המארחים. התקפית, ולאחר פתיחה רווית איבודים ונקודות קלות של הצהובים, עבר בניו להרכב של שני מוליכי כדור. השילוב של סטיד צ'יקמבו עם קווין יוסטון (במשחקו השלישי בשאלון לאחר שעזב את קבוצת אל מוטהאד טריפולי מלבנון) ייצב את ההתקפה הצרפתית, עצר את שטף איבודי הכדור והכריח את מכבי להתמקד בסט דיפנס רגיל.
ההחלטה ההגנתית הצרפתית הצליחה ככל שהמשחק התקדם. בהתחלה היא סייעה למכבי לרוץ ל-3 מ-5 שלשות (כששלושת המוצלחות הן של דווין סמית') כבר אחרי שלוש דקות. עד לסוף המשחק הוסיפה מכבי 3 שלושת נוספות מ 18 נסיונות נוספים. ההחלטה ההתקפית הצרפתית הצליחה לזמן מוגבל בלבד. הצרפתים עצרו את דימום איבודי הכדור של הדקות הראשונות והזיקו למכבי גם בהנעת כדור במשחק העומד וגם בעקיצות חדות ומהירות בהתקפת המעבר. ככל שהתקדם המשחק נאלצו האורחים להתמודד עם המציאות של הרכב הקו האחורי שלהם, אשר כוללת את רמת הכישרון הממוצעת ומטה של יוסטון, יכולת קבלת ההחלטות הרעה של בריאן ראש והרכות הבלתי נסבלת של בלייק שליב. בסוף זה נגמר ב-15 איבודי כדור צרפתיים. בדיוק כמו הממוצע שלהם ביורוליג.
פיצוח המספרים בדף הסטטיסטיקה של המשחק מעלה כי המוביל בפרמטר הפלוס מינוס בצהוב היה דווין סמית'. האמת היא שלא צריך לעיין בסטטיסטיקה כדי לגלות נתון זה. כל דקה של מכבי אתמול ללא סמית' פגעה בה. הפלוס 13 של סמית' (והמינוס 10 של מחליפו המרכזי פניני) עושה שכל כשמדברים על הטופ סקורר (והטופ דפנדר) שהציגה החבורה של בלאט. בצד השני מוביל את מדד הפלוס מינוס שחקן בשם ג'ורדן אבאדו. לא בטוח שרבים מן הצופים בכלל שמו לב שהוא שיחק. אבאדו סיים את המשחק עם 4 נקודות, 4 ריבאונדים ומדד 2. אה, ופלוס 8 במשחק בו הפסידה הקבוצה שלו בחמש נקודות הפרש. כלומר, בלעדיו, הובסו הצרפתים הערב בהפרש של 13 נקודות.
מדד הפלוס מינוס הוא האקוויוולנט של ענף הכדורסל לתורת אפקט הפרפר. ולא, לא מדובר בזבלון בכיכובו של אשטון קוצ'ר. על פי ויקיפדיה, הגדרתו של אפקט הפרפר הוא מצב לפיו שינויים קטנים בתנאי ההתחלה של המערכת עשויים לגרום לשינויים גדולים בה בטווח הארוך. בחזרה לכדורסל. יש שחקנים שעצם הנוכחות שלהם על המגרש גורמת לקבוצה שלהם לשחק טוב יותר, למרות שקשה למדוד את תרומתם בפרמטרים הסטטיסטיים. הדוגמה הקלאסית ביותר של שחקן כזה היא כמובן שיין באטייה ממיאמי היט. בארץ, לאורך כל השנים, דובר על תרומתו העצומה של נדב הנפלד, אותה "לא ניתן למדוד בסטטיסטיקה". את המחצית הראשונה סיים ידידנו אבאדו בפלוס 14 ב-13 דקות. יכול מאוד להיות שמדובר בעניין מקרי. בהחלט יכול להיות שהדבר נובע גם מהספסול של סמית' לחמש וחצי דקות במחצית הראשונה (והערב כל דקה שלו על הספסל עלתה למכבי בריבית דריבית). אבל יכול גם להיות שלפחות הערב, המקומות בהם עמד הצרפתי בהתקפה סייעו לחבריו להגיע לזריקות קלות והמשימות ההגנתיות בהן טיפל עזרו לקבוצתו להוריד את מכבי ל-14 נקודות ברבע השני. אולי. אולי גם מצבה של שאלון היה משתפר לו היה משתף בניו את אבאדו יותר מ-7 דקות בחצי השני.
עם כל הכבוד לתאוריות סטטיסטיות, דומה שאפקט הפרפר יכול לסייע בהסברים מעט יותר חשובים, אשר נוגעים למידת האפקטיביות של שחקנים שונים בסגל של דיוויד בלאט. דובר ועוד ידובר רבות על החסרון בשחקן מטרה צהוב בצבע. אין ספק שמצבה של מכבי היה טוב בהרבה במידה והיה לה שחקן עוגן בפנים שאפשר להשליך לכיוונו את הכדור כדי לעשות נקודות קלות וכדי לתת באלאנס למשחק ההתקפה. למשל שחורציאניטיס. זה בבחינת המובן מאליו. לעובדת אי הימצאו של שחקן כזה יש גם השלכות אחרות ומעט פחות ברורות לעין. שחקן פיזי שמסוגל לנעול את המגן שלו עמוק בצבע מייצר מרחק גדול יותר, אפילו אם מדובר בפחות ממטר, בין הקו האחורי לבין הקו הקדמי. הדבר עלול להיראות כחסר חשיבות, אבל לפעמים זה כל מה שצריך כדי לסייע לשחקני אחד על אחד כמו היקמן או לוגאן להגיע לזריקות נוחות מחצי מרחק או לפעמים לחדור עד לטבעת. זאת, לפני שהתחלנו לדבר על המשמעות של גבוה שמכריח את ההגנה לשלוח עליו דאבל אפים או לנסות לשמור לפניו (פרונט).
רבות גם דובר על המחסור בשחקן בעמדה 4 בעל יכולת קליעה מבחוץ. שחקן כמו בלו למשל. אז נכון שהקליעה של סטרץ' פור ברמה הכי גבוהה פותחת הגנות, נותנת להתקפה אופציה חשובה נוספת וכו'. גם כאן יש מספר יתרונות נוספים וברורים פחות. גבוה עם קליעה, אפילו אם מדובר בקליעה יציבה משני שליש או חצי מרחק בלבד, מכריח תשומת לב מיוחדת מההגנה בכלל ומהצד החלש (כלומר הצד שממנו עוזרים) בפרט. כמו מרבית הקבוצות, חלק אינטגרלי ממשחק ההתקפה של מכבי תל אביב מבוסס על משחק הפיק אנד רול. קשה לפעמים להבין מדוע תרגיל שכל כך הצליח במשחק מסוים או בעונה מסוימת לא מצליח במצבים אחרים. חלק מהתשובה לשאלה נעוץ בזהותו של הסטרץ' פור. כשהצד החלש של ההגנה מחויב להצמד לגבוה בעל יכולת הקליעה, הרבה יותר קל להגיע למצבים של קרש-סל ממשחק הפיק אנד רול.
עד כאן התאוריה. עכשיו למציאות. הסגל של מכבי תל אביב רווי בשחקנים משלימים שפשוט זועקים לעזרתו של שחקן מוביל. יכול מאוד להיות שאם הנהלת מכבי הייתה צריכה לבנות את הסגל מחדש, מספר לא קטן של שחקנים בצהוב היו חוסכים לעצמם את החוויה הישראלית. כאן נכנס אפקט הפרפר לפעולה. שינוי נקודתי אחד בסגל של מכבי עשוי לייצר תגובת שרשרת שתסדר את הפינים במקומות הנכונים. זה יכול להיות מפלצת צבע, 4 עם קליעה, גארד מייצר מהרמה הגבוהה או אפילו שחקן עם אלמנט הגנתי פיזי שיכריח את בלאט להתחייב למשחק הגנתי הרפתקני יותר. החלטה באשר למיועד צריכה להתקבל בהתאם לאפשרויות בשוק וליכולות הכלכליות, מטבע הדברים. אבל ההחלטה העקרונית לבצע שינוי צריכה להתקבל. וכמה שיותר מהר.
