"התוצאות במגרש הן לא המטרה העיקרית של נבחרות הנוער", כך הצהירו ראשי התאחדות לפני יותר מארבע שנים בכנס הראשון לאחר המהפכה שערך יו"ר התאחדות לכדורגל, אבי לוזון, בנבחרות הנוער של ישראל כשמינה את כוכבי העבר אלי אוחנה, אלון חזן וטל בנין למאמני הנבחרות. "הרעיון הוא לאתר שחקנים כישרוניים ולקדם אותם כשהשאיפה המרכזית היא שיום אחד חלק מהם ישתלבו בנבחרת הבוגרת של ישראל". מעבר להצהרות, בשיחות פנימיות כוונת לוזון הייתה די פשוטה. לאור העובדה ששחקני הנבחרות נמצאים מעט מאוד ימים בשנה בנבחרות השונות, עדיף שיהיה להם מאמן שהוא דמות לחיקוי שייתן להם השראה וילמד אותם על הדברים החשובים גם מחוץ למגרש, מאשר צוות מאמנים שאת מירב המאמצים יעשה בללמד טקטיקה ומערכים שגם כך לא זוכים להמשכיות בנבחרת הצעירה ובבוגרת.
אלא שהליקויים בעבודה והחשיבה והיעדר הידע והתכנון עליהם דיברנו בכתבה הראשונה, באים היטב לידי ביטוי בכל הקשור לנבחרות הנוער והנערים. המצב עד כדי כך רע שבמשרדי ההתאחדות רוקמים בימים אלה לוזון ושותפיו מהפכה חדשה שאמורה לצאת בקרוב עם מינוי מנהל מקצועי מאירופה. מדובר בתוצר של לחץ שנובע מחוסר הצלחות. בשורה התחתונה, התכנית שיצאה לדרך לפני ארבע שנים נכשלה. אמנם הכי קל להפיל את התיק על המאמנים ולכלכך על עוד כמה סמלים של הכדורגל שלנו, אבל המציאות מעט שונה. גם התכנית חדשה לכדורגל הישראלי שהגתה ההתאחדות לא בהכרח מספיקה. בכדי לא לחזור על שגיאות העבר צריך להבין מה באמת מתרחש בתוך כותלי התאחדות ובמסדרונות המחלקות ונבחרות הנוער.
"הנבחרות לא תרמו לי כלום"
"אין בעיה להתמודד עם ביקורת, אבל אנשים ניזונים מתוצאה רעה ולא מנסים לבדוק מה באמת קורה", טוען מאמן נבחרת הנוער אלי אוחנה. "עובדתית, כמות הכדורגלנים בארץ ביחס למדינות אחרות יורדת משנה לשנה ופשוט אנחנו פחות איכותיים ואפשר לראות את זה גם בנבחרת הבוגרת. ברמת המהירות, האתלטיות, הפיזיות, המבחר והתשתיות של האירופאים גדול וטוב יותר וזה בא לידי ביטוי במגרש". אוחנה מדבר על עובדות, שקשה להתווכח איתן, אבל צריך להבין איפה מקור הבעיה. כלומר, אפשר להתייחס למצב נתון שבו כמות הכישרונות שלנו לא גדולה או לבדוק את הדרך שאולי היא זו שהולידה שרשרת כישלונות.
יש הטוענים שבשנים בהן שימש זאב זלצר כמאמן העל של נבחרות הנוער ידענו הצלחה גדולה יותר באירופה. טענה זו מופרכת לחלוטין. נבחרת הנוער עלתה בסך הכל פעם אחת לאליפות אירופה בימיו של הילד יוסי בניון ב-1996. מה שאפשר לזקוף לזכות זלצר זה הנושא של המשכיות בנבחרות. כלומר, רוב השחקנים שהיום אנחנו רואים בנבחרת הבוגרת היו שחקנים בנבחרות הצעירות. יחד עם זאת, גם המצב הנוכחי לא שונה בהרבה ורוב שחקני הנבחרת הצעירה, למשל, השתייכו לנבחרת הנוער. כך שלכאורה, על פי הגדרות התאחדות בכנס 2008, אוחנה, חזן ובנין עמדו במטרות והצליחו לא פחות מקודמיהם.
איזה תרומה מקבל שחקן מוכשר מהשתייכות לנבחרות הנערים והנוער? "חוץ ממעמד וכבוד מקבוצות אחרות בליגת הנוער, הנבחרות לא תרמו לי כלום", אומר שחקן בכיר שהשתייך לנבחרות הנוער של זלצר. "ברור שזו גאווה לייצג את המדינה ואתה מקבל קצת ניסיון בטורנירים בינלאומיים, אבל ברמת השחקן אין תרומה מורגשת. עבדנו על אותם דברים בקבוצות ובנבחרת". על אותם הדברים מעידים גם השחקנים שעברו לאחרונה בנבחרות הנוער השונות וזה בעצם מוכיח כי עם מנהל מקצועי או בלי אין כמעט שינוי.
"הפעם הראשונה שהרגשנו שינוי היא העונה", טוען אחד משחקני הנבחרת הצעירה. "רואים שלקראת אליפות אירופה משקיעים בנו יותר, אנחנו רואים את גיא (לוזון) הרבה יותר ויש תחושה הרבה יותר טובה. גם עליו מרגישים את הלחץ להצליח כמו בנבחרות הקודמות, אבל גיא מצליח לתת לנו את הביטחון ואת המוטיבציה. זה רק מראה שעם השקעה קצת יותר גדולה מצד המאמנים ומצד ההתאחדות בגילאים יותר נמוכים גם התוצאות היו יותר טובות וגם ההתקדמות של השחקנים הייתה מורגשת".
פנינו להתאחדות ושאלנו מהם הקריטריונים לקביעה האם מאמן נכשל או הצליח? "כל מאמן בכל נבחרת עובד במסגרת תכנית עבודה מוגדרת וברורה שנקבעת מראש", נכתב בתשובה. "בתום תקופה מסוימת (תלוי בנבחרת, במטרותיה ובפעילויות ובקמפיינים בהם היא משתתפת) מגיש המאמן דו?ח מקצועי למנכ?ל וליו?ר ההתאחדות. המאמנים נמדדים לפי הקריטריונים הרלוונטיים למול המטרות". במילים אחרות ועל פי גורמים שונים בהתאחדות, אין שום קביעת יעדים אמיתית והכל מתנקז בסופו של דבר למבחן התוצאה: האם הנבחרות הרלוונטיות עשו הישג מסוים או לא.
גם תכניות בסיסיות אין
אחת הבעיות העיקריות בכל הקשור להתאחדות היא היעדר תכנון לטווח הרחוק. לאחר כישלונות בבלגיה לאורך שנות ה-90 הבינו שם כי שינוי חייב לקרות. כבר לפני 12 שנה הבלגים שמו כיעד את יורו 2012 ומונדיאל 2014. לאחר השקעה מסיבית בנוער ותכנית רבת שנים, הבלגים קוצרים היום את הפירות עם נבחרת בעלת שמות עולמיים. בספרד כל הנבחרות משחקות באותה שיטה שההתאחדות מכתיבה מהנוער ועד הבוגרים. בגרמניה כבר כתבו תכניות עבודה למונדיאל 2026. בהונגריה, ברמת נבחרות הנוער ובליגות עצמן, כל גיל משחק בשיטה אחרת כשהמחשבה היא שכשאותם שחקנים יגיעו לבוגרים, הם יבינו את כל שיטות המשחק. באנגליה רק בגיל 16 לומדים טקטיקה לראשונה וגם היא מוכתבת מלמעלה.
ואצלנו? כשטל בנין קיבל את המינוי לנבחרת הנערים, הוא חשב שמדובר בעבודה אינטנסיבית לאורך שנה. כשסיים את הקמפיין הראשון שלו, המאמן פנה להתאחדות לכדורגל בבקשה מוזרה. לבנין נמאס למעשה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר תמורת הכסף שהוא מקבל וביקש להעביר הרצאות לילדים או אימונים, ואפילו לנסוע להשתלמויות בכדי להצדיק את שכרו. התשובה שהוא קיבל הייתה: "נראה". בפועל, שום דבר לא קרה.
הדוגמה של בנין ממחישה את היעדר תכנית העבודה. המצב אפילו גרוע יותר שכן אפילו פיקוח מינימלי בכל הקשור לשיתוף פעולה בין כל המאמנים לא קיים. יתרה מכך, ישנה התערבות בלתי פוסקת של אנשי התאחדות וכל מיני אנשים משפיעים על הענף באופן קבוע. המאמנים עצמם נמצאים תחת מכבש לחצים את מי לשתף ואת מי להזמין: " יש תחושה שכולם מכירים את כולם ואם מישהו רוצה לתת צ'אנס לילד אחר - שנגיד לא מגיע מהקבוצות הגדולות או לא מקושר - הוא נתקל באלף ביקורות", מסביר גורם בכיר לשעבר בהתאחדות. "המרחק בין מה שאומרים שקורה למה שקורה בפועל הוא גדול. מתעסקים אצלנו יותר בתפל ולא בעיקר. תוצאה כזו או אחרת לא ממש משנה, אלא הדרך. אחד הדברים הבסיסיים שצריך ללמד את הנוער שמייצג את הנבחרת הוא דרך ארץ. במקום זה יש אנשים שנמצאים הרבה זמן במערכת ומתעצבנים ומקללים את אותם נערים".
אחד ממאמני הנוער בארץ מרחיב לגבי הבעיות בעבודה היומיומית: "קשה להיות ענייניים. פה רוב הדברים נעשים ברכילויות ומעט מאוד ניתוחים מקצועיים. דואגים קודם לאינטרסים של אנשים. מתי ראינו פה ניתוח אמיתי של משחק או ישיבות מקצועיות? תמיד זה הכול מסביב וזה רק הולך ומחמיר".
סקאוטינג? באירופה כל התאחדות מחזיקות ברמת הנוער מערך סקאוטינג שמנסה לאתר כישרונות צעירים. בישראל המצב רע מאוד. ההתאחדות משאירה את מלאכת הסקאוטינג למועדונים, בעיקר הגדולים, ומסתמכת עליהם בצורה כמעט אבסולוטית. כאן אפשר לבקר את המאמנים הנוכחיים שלא מצליחים לאתר כישרונות, אלא בעיקר סומכים על המלצות המועדונים וזה יוצר מצב של לא מעט אינטרסים מעורבים. בנוסף, לאורך כל השנים מאמני הכדורגל התלוננו על כך ששחקני הנבחרת מתגייסים לצבא וחלקם הגדול מאבד שעות אימון קריטיות בעיקר כשמדובר בנבחרות. גם לאחר המון שנים אין איש בהתאחדות שאחראי על הליך שדואג לשחקנים מצטיינים מול הצבא.
"הבעיה בהבנת המשחק"
כשאין תכנית עבודה מלמעלה, הפועל היוצא הוא שאין תוצאות והמאמנים הם שסופגים את האש. "אין לך יותר מדי זמן עם השחקנים והעניין הוא לתת אקסטרה בזמן הקצר הזה לאותם שחקנים", מנסה להסביר בנין. "כלים ועצות לדרך עבודה טובה יותר, התנהלות ודרך ארץ. אני ראיתי בתפקיד הזה סוג של שליחות וניסיתי ליצוק תוכן אליו. לי אישית היה חיבור מצוין עם החבר'ה הצעירים והרגשתי טוב, אבל זה לא העניין. באים אנשים ומבקרים על תוצאות. זה לא שאין דור שחקנים, יש הרבה מאוד שחקנים מוכשרים שרוצים להתקדם. הבעיה היא שהבנת משחק כמעט לא קיימת אצל השחקנים כי אצלנו רוצים לנצח על חשבון יסודות משחק. יכול להיות שתהיה לנו איזה נבחרת מוכשרת מאוד שתגיע לטורניר כזה או אחר, אבל זה יהיה במקרה. הדבר הכי חשוב בגילאי הנוער הוא עבודה נכונה ולבוא אלינו המאמנים בטענות שאנחנו רואים אותם מעט מאוד זמן, זה ממש לא רציני".
אוחנה עוד יותר נחרץ מבנין: "אנחנו מקבלים את השחקנים לתקופה של שנה אחת בלבד. חלקם מתגייסים מיד אחרי שאנחנו מקבלים אותם ובמסגרת לא מעט בעיות אנחנו עושים את המקסימום ועובדים קשה מאוד כדי להביא אותם לרמה כמה שיותר גבוהה לקראת השלבים הבאים. אפשר לראות שבמשך כל השנים האחרונות מנבחרת הנוער יצאו לצעירה שלושה-ארבעה שחקנים ובערך 15 שחקנים מתוך הנבחרת הצעירה של היום שיחקו בנבחרת הנוער. זה מדד למטרות שלנו, שהן להפוך אותם לשחקנים טובים יותר, בשלים יותר ומחושלים יותר כדי שהנבחרות הבוגרות ייהנו מהם, אבל כמובן שרוצים וצריכים להביא גם תוצאות. יש רצון לעלות כל שנה לשלב העילית ואם זה לא קורה, זה לא כישלון אלא אכזבה. זה תלוי מאוד גם בהגרלה שמקבלים כי שוב, עם נבחרות כמו פורטוגל וצרפת קשה לנו מאוד להתמודד".
אוחנה סבור שהבעיה נעוצה גם בקבוצות, שם, בניגוד למה שהיה מקובל בשנות ה-80 וה-90, צעירים ממעטים לקבל הזדמנות. אם פעם כוכבי נבחרת הנוער כבר היו משתלבים היטב בהרכב קבוצות הבוגרים, בשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית בנושא. אוחנה: "למאמנים פה קשה עם העובדה ששחקנים צעירים צריכים להתגלח על הזקן שלהם. אין סבלנות למאמן ולכן הוא חושש שעם צעירים הוא ישלם מחיר, שלעיתים בא לידי ביטוי בתבוסות והתפרקות של הקבוצה. מאמנים לא רוצים לשלם את המחיר הזה ולא מוכנים לקחת את הסיכון. היום שחקנים צעירים יכולים לשחק כמעט עד גיל 21 בקבוצת הנוער וזה יוצר מצב שרבים לא מקבלים הזדמנות".
דרוש שינוי אמיתי
בעיה נוספת שקשורה בהתאחדות קשורה במינויים. למשל, זה של עופר פביאן המזוהה עם מכבי פתח תקוה למאמן נבחרת הנערים עד גיל 16. אין כאן כוונה להטיל ספק ביכולותיו המקצועיות, אבל הדיבורים שסיטואציה כזו יוצרת לא תורמים מבחינה תדמיתית. נראה כי גם ככה יש לא מעט בעיות מקצועיות שהתאחדות חייבת לתת עליהן את הדעת. הדבר החשוב ביותר אולי הוא לתת דוגמה ולמנות לתפקידים את האנשים המשכילים והמנוסים ביותר בתחום הנוער, אלה שמקדישים את חייהם על מנת לקדם שחקנים וכישרונות ולא מקורבים או שמות נוצצים שלא בהכרח מתמחים בגידול של נוער. ההתאחדות צריכה לתת את הדוגמה וההשראה למחלקות הנוער בכל הקשור לעבודה נכונה ולא להיפך.
ראוי להדגיש שבהתאחדות מבינים את הסוגיה הזו ומוכנים להשקעה שלא הייתה בעבר. לראיה, בחודש אפריל 2012 נחנך בית הנבחרות בשפיים. עלותו כ-22 מיליון שקל, כאשר 20 מיליון שקל הגיעו מאופ?א ופיפ?א ועוד מיליון מהמועצה להסדר הימורים. עם פתיחת בית הנבחרות הצטרפה ישראל לרשימת המדינות באירופה שמפעילות בית מקצועי שמאגד את הפעילויות של כלל הנבחרות. בית הנבחרות מהווה מרכז אימונים, אקדמיה מקצועית עבור הנבחרות הצעירות והשחקנים הצעירים של ישראל שמקבלים בו את כל התנאים - המקצועיים והאחרים - על מנת לקדם ולמקסם את יכולותיהם.
אבל, וזה אבל גדול, אם הדברים ימשיכו להתנהל בצורה כזו אפשר כבר היום לקפל ולזרוק את אותה תכנית יפה לפח. הגיע הזמן שלוזון יבין שכמו שהוא עושה נפלאות לקידום הכדורגל מהבחינה הפוליטית באופ"א, הוא חייב לקבל את ההחלטות הנכונות לגבי אנשי מקצוע כדי שייזכר כמי שתרם משמעותית לקידום הכדורגל.
בכתבה הבאה נמשיך לעסוק בנוער בישראל. איך מעמד המאמן שלא מפסיק להתערער השפיע על דור הכדורגלנים הנוכחי והבעיות הגדולות במחלקות הנוער.
