פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        שעשועון מדע: למה הכדורגל הישראלי נכשל?

        במקביל לעבודה הטובה של גיא לוזון בנבחרת הצעירה, כל מה שקורה בנבחרות שמתחת נראה מדאיג. וואלה! ספורט בסדרה של שלושה תחקירים תנסה להאיר את הבעיה. מתחילים עם רמת הידע הנמוכה, חוסר הסימפטיה למדע והעבודה הלא נכונה עם הקבוצות

        ד"ר מארק ורטהיים נחשב לאחד מארבעת האנשים שאחראים על השינוי בכדורגל הגרמני. למרות זאת, במשך שנים בהתאחדות לכדורגל התעלמו מאיש המקצוע הישראלי המוערך. לפני כמה חודשים הגיעה סופסוף הפגישה המיוחלת. ורטהיים נקרא למשרדי ההתאחדות לשבת עם ניסים בכר. המטרה הייתה לשלב את ורטהיים בקביעת מערכי האימונים של נבחרות ומחלקות הנוער בישראל. לאחר שורטהיים - שעבד בדורטמונד והופנהיים, טיפח דור שחקנים לתפארת ואף היה אחד הכותבים של תכנית האימונים שעל פיה עובדים בכל מחלקות הנוער בגרמניה - הציג בפני בכר את ה'אני מאמין' שלו הוא שמע את המילים הבאות: "אין מספיק כסף בהתאחדות להעסיק אדם כמוך". הדוקטור השיב: "לא באתי בשביל הכסף ולא מחפש שתשלמו לי סכומים גבוהים. אני רוצה להביא את הידע שלי והתכנית הגרמנית לארץ בכדי לקדם את הכדורגל פה". בכר ההמום שתק למספר שניות ואז אמר: "אין בעיה שתתחיל לעבוד, אבל אתה תקבל הוראות ממני ואני אגיד לך איזה חומרים להעביר".

        גם העין הכי לא מקצועית יכולה בקלות להבחין בהבדלים בין הכדורגל שלנו לכדורגל האירופי. המהירות, הדיוק, הפיזיות וכושר המשחק באירופה ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שרואים בארץ. עשרות פעמים שמענו שהכדורגלן הישראלי הוא עצלן והוא האשם העיקרי בחוסר ההתקדמות של הכדורגל שלנו. אז הנה חידוש: האופי הבעייתי של הכדורגלן הישראלי הוא תוצר של מערכת אטומה, דלת אמצעים, שבמקום לנסות ולהתקדם אל הכדורגל האירופי שוב ושוב דורכת לעצמה על הרגל. הסיפור הפותח ממחיש זאת מצוין, אך הוא חלק קטן מבעיית הכדורגל בגילאים הצעירים בישראל. מפער עמוק בידע, דרך בעיות המאמנים במחלקות הנוער השונות ועד הנבחרות הצעירות שמייצגות את המדינה. למה הכדורגל הישראלי נכשל בשנים האחרונות וספק אם יצליח להתרומם בשנים הבאות? האם יש אור בקצה המנהרה? כתבה ראשונה בסדרה.

        שמוליק מלול שחקן נבחרת הנוער של ישראל (שמאל) מול ליטא (ברני ארדוב)
        מפער עמוק בידע, דרך בעיות המאמנים במחלקות הנוער השונות ועד הנבחרות הצעירות שמייצגות את המדינה. נבחרת הנוער (צילום: ברני ארדוב)

        העיקר שתהיה תעודה

        לפני מספר שבועות, באחת מתכניות "יציע העיתונות" תקף שלמה שרף את קורסי המאמנים בארץ ואמר: "מי צריך את זה בכלל אם המאמנים הם אלה שממנים אותם וכל אחד עובר?". האמירה הזו ממחישה את אחד האבסורדים הגדולים בכדורגל הישראלי. בארץ התנאים לקבלת תעודת מדריך או מאמן כדורגל קלים בהרבה ולמעשה רק הולכים ונעשים קלים יותר. אם בשנות ה-90 היה מכון וינגייט היחיד בארץ שהוסמך להנפיק תעודת מאמן, כיום יש כ-12 מוסדות המורשים על יד מנהל הספורט להעביר קורסי כדורגל. נשמע כאילו יש התקדמות, אך הסיפור בדיוק הפוך.

        על פי תקנות אופ"א בכדי שמאמן יהיה זכאי לתעודה הוא צריך כ-160 שעות לימוד. בארץ קורסי המאמנים מספקים כ-400 שעות – מספר ממוצע לעומת המקבילות האירופאיות. לצורך ההשוואה, בגרמניה ובספרד קורסי האימון נמשכים כשלושה חודשים בתנאי פנימייה, כששם התאוריה והפרקטיקה משתלבים יחדיו. כלומר, לאורך הקורס כל חניך מדריך את קבוצת הכדורגל המאומצת על ידי הקורס כשבוע כולל משחק. בארץ נלמד רק החלק התאורטי. אלא שהאבסורד הגדול לא נמצא דווקא שם. למרות שבגרמניה הקורס הוא המתקדם ביותר בעולם, התאחדות לכדורגל הוציאה ספר שכל המועדונים ברמת הנוער מחויבים לעבוד על פיו כשחברה חיצונית מפקחת ועושה ביקורות במחלקות השונות. מועדון שלא עובד על פי אותן הנחיות לא מורשה להמשיך בעונה הבאה ללמד כדורגל, ולעומת זאת מועדון אשר מיישם את הנחיות בצורה הטובה ביותר זוכה לתגמול של 100 אלף יורו.

        בארץ, לעומת זאת, לא מקפידים על הקריטריונים. עד השנה האחרונה כלל לא היה פיקוח על הנלמד בקורסי המאמנים ולראיה אין אדם ששילם לאותם קורסים ולא עבר את המבחנים. בשנה האחרונה הוכנסו מפקחים, אבל מה שהזוי הוא שרובם כלל לא באים מעולם הכדורגל ולרוב הם בודקים את נוכחות התלמידים ואת הציוד שהם משתמשים ולא את החומר הנלמד. יתרה מכך, אם אדם מסוים לא התקבל לקורס בוינגייט שמציב תנאים בסיסיים של ידע, הוא בקלות יכול להירשם לאחד מהמוסדות האחרים, דבר שיוצר אינפלציה של מאמנים בשוק.

        דוד אמסלם (ימין) איל ברקוביץ', יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, אופיר חיים, ניסים בכר, אבי נמני סיום קורס מאמנים (ברני ארדוב)
        איפה הפיקוח? לוזון, בכר ובוגרי קורס המאמנים (צילום: ברני ארדוב)

        אפס אחוז נכשלים

        מלבד המועדונים הגדולים ששמים לב להכשרה, אך לא בקפידה, שאר המועדונים משתמשים בנושא בכדי לכופף את מעמד המאמן עוד יותר. כלומר הזול מבין המאמנים הוא בדרך כלל זה שזוכה בתפקיד כשאם הוא נכשל ולא מביא תוצאות, הוא מוחלף בהרף עין. המשמעות היא שמאמני הנוער נאלצים לדאוג קודם כל לתוצאות ולא לשיפור יכולת השחקנים.

        יו"ר ארגון המאמנים אמנון רז מתייחס למצב הבעייתי: "בארץ חלק גדול מאלה שבאים ללמוד באים לקבל תעודה ולא ללמוד. רמת הנכשלים היא אפסית וזה למעשה בגלל שאין פיקוח בנושא. בגלל ריבוי הקורסים יוצאים כ-300 מדריכי כדורגל מדי שנה, מה שמגדיל גם את כמות המפוטרים. המאמנים באים לאמן פעמיים-שלוש בשבוע, רוצים לנצח ביום שבת וזה מתנקם בילדים. אנחנו חושבים שהמצאנו את הגלגל בכדורגל. חייב להיות מנהל מקצועי ו-ועדה מקצועית בהתאחדות לכדורגל שתכתיב מדיניות אחת לכל המועדונים. אני אישית לא חושב שכל מאמן צריך להיות דוקטור. זה בסדר שיש לו ידע בסיסי טוב ובתנאי שיש רופא ופיזיותרפיסט בקבוצה שהידע שלהם על גוף השחקן גדול, אבל זה רחוק מאוד ממה שקורה. יש רק מספר אגודות מצומצם בליגה שמקפידים על שלבי אימון בנוער ועל עבודה נכונה וגם את זה אני לא יכול להגיד בוודאות כי אין שום פיקוח על הנעשה שם".

        ישנה הפקת הלקחים בנבחרות הצעירות לפחות. יו"ר התאחדות לכדורגל אבי לוזון והמנכ"ל אורי שילה יצאו לאחרונה לסדרת ראיונות עם מועמדים מתאימים לתפקיד המנהל המקצועי. על פי הודעות רשמיות מטעם ההתאחדות, מי שייבחר הוא אדם עם ניסיון מוכח בתחום ורקורד של הצלחה. המנהל המקצועי יהיה אחראי על התווית הדרך המקצועית של נבחרות ישראל הצעירות והוא גם זה שיחליט איזה מאמנים יעבדו תחתיו. השאלה היא: האם ההתאחדות תבין שאין די בהבאת מנהל מקצועי רק לנבחרות והאם אותו אדם יקבל סמכות לבצע גם מהפך בכל המועדונים בארץ שיישרו קו עם הסטנדרטים המקצועיים שיציב.

        שלמה שרף עם אמנון רז במשחק הנבחרת הצעירה בכדורגל (ברני ארדוב)
        "המאמנים באים לאמן פעמיים-שלוש בשבוע, רוצים לנצח ביום שבת וזה מתנקם בילדים". רז משמאל עם שרף (צילום: ברני ארדוב)

        מי מפחד ממדע?

        במדינות מתקדמות מבחינת כדורגל, הבינו כבר לפני הרבה שנים ששימוש במדע רק הולך וממקסם את יכולות השחקנים. בישראל המדע נתפס כשם גנאי, גם על ידי מאמנים ותיקים וכדורגלני עבר. "הכדורגל מתחיל בשכונות", טוען איל ברקוביץ'. "פעם כל הילדים היו משחקים ברחוב שעות והיום רוב הילדים נשארים בבית. שלא יספרו לך סיפורים על מדע, זו לא הבעיה של הנוער", ממשיך הקוסם, אך אי אפשר שלא לתהות אילו גבולות נוספים היה פורץ ברקוביץ' לו היה נהנה מהידע שיש היום בעולם.

        כיצד משפיע שימוש במדע על יכולת השחקן? הנה כמה מספרים סטטיסטיים שנאספו במחקרים בארץ וממחישים את הפערים ההולכים וגדלים בינינו לבין אירופה. ממוצע ההבקעות של חלוץ ישראלי הוא שער אחד מתוך 10 הזדמנויות כיבוש כשבאירופה הוא אחד מתוך שלוש. בממוצע יש כ-250 תיקולים במשחק אירופאי כשבישראל כ-140 בלבד. בנוסף, ככל שהמשחק נמשך כמות התיקולים בישראל יורדת ואילו באירופה זה בדיוק הפוך.

        כאמור, אחד הדברים שמקנה המדע לכדורגל המודרני הוא היכולת למקסם את כישרון השחקנים ולהפוך את רמת הדיוק שלהם להרבה יותר גבוהה. שיטת העבודה הנכונה היא לעבוד בכל גיל בצורה אחרת, אבל בארץ רק מועדונים בודדים אימצו אותה למרות שהידע בהחלט קיים וניסיונות לבצע שינוי נעשו על ידי ד"ר ורטהיים ואחרים. כך יוצא שההבדלים שאנחנו רואים ברמת האינדיבידואל מקורם בהזנחה של שנים. הכדורגל פה התכחש לחשיבות המדע ושם דגש על לימוד טקטיקה ופחות על פיתוח של שחקנים. הנה דוגמה. ברוב המדינות באירופה הבינו שאצל ילדים עד גיל 14 הכי חשוב לפתח את הקואורדינציה ולתת לכל ילד להתפתח בשלבים משלו. פה התעקשו המאמנים על לימוד יסודות כדורגל זהים לכל הילדים. כלומר לא משנה כמה כישרון טבעי יש לילד, במקום ללמד אותו דברים שהוא לוקה בהם בחסר, מאמני הכדורגל לימדו את כולם אותן תנועות ולמעשה קיבעו את הכישרון האישי.

        קיבעון קיים גם ברמת המאמנים. לאורך השנים אנחנו עדים למאמנים שיוצאים להשתלמויות באירופה במועדונים גדולים, אך הבעיה הכי גדולה היא שהמאמנים חוזרים עם תרגילים שהעתיקו משם ללא הבנה בסיסית למה תורמים אותם תרגילים ועל איזה שרירים או קישורים במוח הם עובדים. בעוד שבאיטליה, ספרד, אנגליה, הולנד וגרמניה מתבצעת עבודה מתודית שדורשת תכנון שנתי, חודשי ושבועי ושם כל אימון מתוכנן, פה מעתיקים את אותם התרגילים ללא תועלת. כמו כן, ישנם היום כ-38 מבדקים הנעשים לילדים ונוער באירופה בכדי לאמוד את יכולתם ולדעת כיצד להתאים אימונים לכל שחקן. בארץ אימונים אישיים בנויים על אותם תרגילים בלי שום קשר לזהות השחקן.

        כדורגלן העבר אייל ברקוביץ' (אדריאן הרבשטיין)
        "פעם כל הילדים היו משחקים ברחוב שעות והיום רוב הילדים נשארים בבית". ברקוביץ' (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        תכנון זו קללה

        בגרמניה במיוחד הבינו את חשיבות המדע והתוצאות בהתאם. השחקנים הגרמנים, שהיו בעבר רובוטים מהירים וחסונים כמעט ללא טכניקה כלל, שיפרו את רמת הטכניקה כמעט לרמה של כדורגלנים דרום אמריקאים וזאת בשל התמקדות בשחקן הבודד ואימוני קואורדינציה. אחד האחראיים לכך הוא ד"ר ורטהיים, ישראלי שנחשב לאבי תורת הקואורדינציה שבמשך שנים ניסה לעזור לכדורגל הישראלי להתקדם לכיוון המדע, אך במקום לאמץ איש כזה, בארץ העדיפו לא להעסיקו.

        "אנשים פה מפחדים ממדע". אומר ד"ר ורטהיים. "גם בהתאחדות וגם מאמנים בכירים לא מבינים שהיום העולם הולך לכיוון הזה. הבעיה פה שהחומר שאני מעביר דורש תכנון ובארץ זו קללה. המאמן הישראלי הוא אלוף העולם באלתורים שהם חשובים מאוד במשחק, אבל לא באימון. בלי שיטתיות לא נוכל להתקדם שום דבר ושיטתיות דורשת מדע. בכדי להתפתח צריך להבין שאין טכניקה מושלמת. אף פעם לא תראה את אותו ביצוע בדיוק מאותו שחקן. המדע היום מאפשר לנו לדעת איך המוח עובד בתנועה וצריך להתאים אותו לשינויים והשינויים האלה מפתחים אצל הילד קישורים במוח. אפשר ללמד היום שחקנים איך לצפות מהלכים מראש ואילו המאמן הישראלי מעמיד בראש הפירמידה טקטיקה. באירופה אין כושר גופני עד גיל 14 רק קואורדינציה ועבודה תחת לחץ.

        "המשאבים קטנים ובשביל לפתח את הספורט חייבים להכניס את המדע ורק כך נדביק את הפער", ממשיך ורטהיים. "אנשים מפחדים שנעשה מהפכה וכתוצאה מזה יש פער במחשבה. הפער הזה גדל לא בגלל שאנשים פחות טובים פה אלא לא רוצים ללמוד. הייתה תקופה שהתקדמנו לאירופה, אבל יש הידרדרות בקורסי המאמנים והרמה שלהם. נשארנו מאחור והחומרים שמלמדים הם לפני 15 שנה. ברקוביץ' ובניון השתלבו בכדורגל האירופי כי לא היה מדע כמעט באירופה ובגלל המדע הפערים רק הולכים וגדלים. כיום אתה חייב ליצור מהפכה. אני לא יודע עד כמה חשובה לאבי לוזון הרמה המקצועית, כי זה לא נראה ככה. לאחוז מכל הכדורגלנים בעולם יש כישרון טבעי יוצא מן הכלל וכל השאר מתפתחים כתוצאה מעבודה נכונה ולא קשה. כשאני שומע 'עבודה קשה' מצד המאמנים, נעשה לי רע".

        "ההכשרה של מאמנים לא איכותית. הם לומדים קצת אנטומיה וביולוגיה, אבל זה לא הופך אותם לאנשי ידע כי הם מקבלים 56 במבחן ועוברים את הקורס", מוסיפה ד"ר שלומית גיא שכתבה את הספר 'אימפריה'. "ההבדל בינינו לבין מקומות הוא עצום ובזמן שאנחנו מתמהמהים, גם מדינות אחרות ללא ידע נרחב הולכות ומצמצמות פערים. הבעיה שגם אין מספיק חוקרי ספורט בישראל ואין התייחסות ממש לידע שלהם. יש שאיפה למקצוענות בגיל מאוד צעיר וזה יוצר מתחים. השיטה התחרותית וההישגית מאוד בעוכרנו. באנגליה, איטליה וספרד אין תחרותיות עד גיל 14. אין שום היגיון בתחרות בגיל הזה כי שוכחים שהם אמורים להינות מהמשחק. יש גם חוסר שיתוף פעולה בין מחלקות הנוער לבין ההורים. מחלקות הנוער מתנכרות להורים ולא מספקות ידע לגבי תזונה נכונה. לכן ההורים עושים כל מיני שטויות כמו מאמנים אישיים כי אין מי שיסביר להם. יש פה מאמנים עם מוטיבציה, אבל אין מי שילמד אותם. אני כן רואה שיש התקדמות בשנה האחרונה, מפיקים לקחים ורוצים לשפר ומקווה שהמגמה תימשך".

        שחקן ווסטהאם יוסי בניון (GettyImages , Jamie McDonald)
        כשהוא יצא לאירופה, לא היה שימוש במדע. בניון (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

        תגובת ההתאחדות

        ההתקדמות עליה ד"ר גיא מדברת אולי משתקפת בתשובות התאחדות לכדורגל: "אגף ההדרכה ואגף הנוער בהתאחדות לכדורגל פועלים רבות לקידום הידע ברמת האימון בכל הגילאים כולל גילאי הנוער. לשם כך מגיעים ארצה על בסיס קבוע טובי המומחים בתחום כדי להעביר הרצאות למאמני הנוער בארץ. הרצאות והדרכות אלה זוכות להצלחה ולנוכחות גבוהה. אבל ההתאחדות לא מסתפקת בכך. במסגרת התוכניות שלה עבור בית הנבחרות, הכוונה היא להפוך אותו למרכז התורתי של הכדורגל הישראלי ולהעלות באמצעותו את רמת הכדורגל בישראל לאורכה ולרוחבה. אגב, מדי שנה נוסעים מספר מאמני נוער מקבוצות שונות בארץ להשתלמות מקצועית באחת ממדינות אירופה - וזאת במימון ההתאחדות הישראלית. אחת המטרות בהבאת מנהל טכני מאירופה היא להעלות את רמת ניהול הנבחרות, הידע המקצועי וכמובן ללמוד מהידע והניסיון שיש למדינות המובילות בתחום".

        הנבחרת הצעירה הוגרלה עם אנגליה, איטליה ואנגליה לבית ביורו 2013

        גיא לוזון יודע: "אם נצהיר על חצי גמר, היריבות יצחקו"

        אל שעראווי יגיע? ומה עם רהאים סטרלינג? הכירו את היריבות

        כדורגל ישראלי בוואלה! ספורט