אחרי ארבעה חודשים בישראל, אוסקר גרסיה הוא עדיין חידה עבור אוהדי מכבי תל אביב. קשה לרדת לעומקו. קשה לקרוא אותו, שלא לדבר על להבין אותו. מכיוון שהאנגלית שלו קטועה ולא ברורה, אנחנו נאלצים להסתמך על מחוות גופניות. מהבחינה הזאת הוא נראה אחד משלנו. הוא חוגג את השערים, הוא חי את המשחק. הוא דואג בסיום כל משחק להודות לקהל, ניגש לאוהדים, מניף לעברם ידיים, דואג להזכיר בראיונות את החשיבות שלהם, ומוקיר תודה על התמיכה והעידוד. כל הסימנים מראים על מאמן נלהב ומלא מוטיבציה. כל אוהד יודע לזהות מאמן מחויב, ולהעריך אותו על כך. עד לפני כמה ימים, לא היה אחד שלא אהב את אוסקר.
אבל במקביל תמיד גם הייתה תחושת ניכור. זו לא רק העובדה שהוא זר, זה כנראה גם קשור לעובדה שהוא בא מברצלונה, מועדון שידוע בגאוותנות, על גבול היוהרה. אומנם בצדק (זה אכן המועדון הכי הישגי בעולם הכדורגל בעשור האחרון), ובכל זאת, אפשר לחוש בהתנשאות. לא פעם הוא חסר סבלנות לתקשורת. נראה לו מוזר שהוא חייב לעיתונאים דין וחשבון. נראה לו תמוה שמישהו במדינה הכושלת הזאת, בקבוצה הכושלת הזאת, מפקפק בהחלטות ובשיקול הדעת של איש מקצוע שמגיע מהבית ספר הכי מצליח במדינה הכי מצליחה. לא קל להתחבר אליו רגשית. הפרצוף שלו קפוא. האנגלית שלו כל כך עילגת, עד שאתה מתקשה לרדת לסוף דעתו. יש בו משהו מרוחק.
***
כמובן שמונחים כמו תנועות גוף, התנשאות או עילגות הם זניחים לעומת הדבר האמיתי התוצאות על הדשא. איתן אי אפשר להתווכח: מכבי במקום הראשון. הביקורת קוטלת את הסגנון ההגנתי, אבל המאזן מראה שזו הקבוצה עם הכי הרבה שערי ליגה. ניכר שלקבוצה יש סגנון ברור, דרך ברורה, משחק מסודר, תנועה יפה על המגרש. אוהדי מכבי ראו בתשעת המחזורים האחרונים יותר צירופי מסירות מאשר בכל תשע השנים האחרונות. למי מגיעות כל המחמאות, אם לא למאמן.
אבל לצד ההצלחה, ברור שגם יש בעיות. ברור שעולות תהיות. הרכש, למשל, הוא די תמוה. הקנייה של חסן אבו זייד נראית מיותרת, ונראה שגם רוברט ארנשו מתקשה להשתלב. כל אוהד מכבי הובך בדרבי האחרון לשמוע שאפילו דני נוימן הבחין במוגבלות של סטיב גורי, בעוד אוסקר התעלם ממנה. ההרכב לדרבי נראה הגנתי מדי, ושידר מסר שגוי. למרות המקום הראשון, הקבוצה עדיין לא הבריקה או הלהיבה. ואם העיתונאים לא מצליחים להבין מה הוא אומר במסיבות העיתונאים, איך השחקנים מבינים אותו? אין ספק, מי שמחפש סיבות לפקפק באוסקר, יכול למצוא אותן, במיוחד בעולם אכזרי שבו אתה טוב כמו המשחק האחרון שלך.
מצד שני, אוהדי מכבי לא עיוורים. אי אפשר להתעלם מההצלחות. ההחלטה לשחרר את ברק יצחקי נראית מבריקה. הרכישה של מהראן ראדי בינתיים מסתמנת כבינגו. ההחלטה להסתמך על גל אלברמן הייתה חשובה ונכונה. וינסנט אניימה מקרין שקט וביטחון. קרלוס גרסיה מעט איטי, אבל הוא ואיתן טיבי (עוד רכש יעיל) מייצבים את ההגנה. אלירן עטר תחת אוסקר הוא אדם אחר, חלוץ פורה, כנראה הטוב בליגה. גונסאלו עושה עבודה טובה בקישור. מכבי ניצחה העונה בעכו ובקרית אליעזר, מגרשים שהיא כושלת בהם בכל שנה. אי אפשר אחרי הפסד אחד כואב ככל שיהיה לבטל את כל השינויים החיוביים שנעשו בקבוצה.
חשוב מזה, אוסקר מסמל את האופטימיות. הניתוק שלו מהביצה הישראלית נראה מתנשא, אבל הזרות שלו היא גם הבונוס. זה נפלא שהוא לא מבין מה כותבים עליו. זה אדיר שהוא לא מבחין בין העיתונאים, לא מבחין בין האוהדים, לא קשור לאף אחד, לא מושפע מאף אחד, מתייחס לכולם באותה חשדנות ובאותו ענייניות. הענייניות הזו היא הבסיס לשינוי. הוא תכליתי, הוא מתמקד בעיקר, הוא לא מושפע מרגשות או דעות קדומות, הוא שקול ומפוכח. הדמות שלו מגלמת את כל המרכיבים האידיאליים של מאמן זר. לזה פיללנו.
אבל אז הוא נוסע לבלגיה, ופתאום הזרות שלו מתגלה במערומיה. ברגע אחד הוא הופך לאאוטסיידר, מנותק. ברגע אחד החיבור הרגשי נפגע. האמון נפגע. יכול להיות שאנחנו נאיביים. יכול להיות שזו תמימות להאמין שלמישהו אכפת מהקבוצה כמו שלנו אכפת ממנה. כי יומיים אחרי הדרבי, בזמן שאנחנו עדיין מלקקים את הפצעים, בזמן שאנחנו עדיין מתקשים להירדם, קשה להבין איך הוא יכול לנסוע לבלגיה, לדבר עם קבוצה אחרת, אפילו אם זה כדי להגיד לה "לא".
עכשיו אנחנו די תקועים. מה עושים עם אוסקר? כועסים עליו? סולחים לו? ג'ורדי אמר ש"ככה זה בכדורגל", ושמאז ותמיד קבוצות פנו לשחקנים ומאמנים תחת חוזים, אבל גם אנחנו יודעים איך זה בכדורגל, ומבחינתנו זה צעד בלתי נתפס. אומנם מתקבל על הדעת, אבל לא מתקבל על הלב. והלב, מה לעשות, הוא המכריע. ככה זה בכדורגל, לידיעת ג'ורדי.
אוסקר, מבחינתו, שומר על אותו קור רוח. על אותה עמימות שמקרינה ביטחון, ועם זאת חשדנות. אותה אנגלית שבורה, אותה קמצנות במילים, שמרמזות על ענייניות ועם זאת על קשר מוגבל. ואנחנו נקרעים בין הרגש למקצוענות, בין החשש לתקווה, מסתכלים עליו בתמיהה, ולא יודעים מה לחשוב. רק יודעים שלראשונה העונה הביטחון נסדק (ובכל זאת, לא משהו שניצחון קטן על בני יהודה לא יכול לפתור).