עלבון הוא לא אחת התחושות שמזוהות עם אוהדי כדורגל. נכון, לפעמים הקבוצה שלך מציגה את מה שמכונה "יכולת מעליבה", אבל כשהשופט שורק לסיום, הגוף בדרך כלל מתמלא בתחושות של אושר ושמחה, או עצב וכאב, תלוי בתוצאה. אבל היום (שלישי), עם ההודעה על נחיתתו של אוסקר גרסיה, מאמן מכבי תל אביב, בבלגיה לשיחות עם קלאב ברוז', הרגשנו עלבון. קצת מרגיז, קצת מתסכל, קצת מכעיס, אבל בעיקר, מעליב. זה לא מה שהבטיחו לנו, זה לא מה שמגיע לנו.
למרות שנראה שהוא יישאר בישראל (בינתיים), בצעד שבחר לעשות, גרסיה העליב את אוהדי מכבי תל אביב, אבל גם את אוהדי הכדורגל הישראלי כולו ובכלל, את כל מי שאוהב לעקוב אחרי קבוצת ספורט כזו או אחרת. כי מה יכול לבקש מאמן צעיר, שמוביל לראשונה בקריירה קבוצה מקצוענית, מאשר בעלים יציב, קהל תומך ומעריץ ובעיקר, מקום ראשון בליגה עם שבעה ניצחונות מתשעה משחקים, דבר אותו כל אוהד צהוב היה קונה לפני העונה? גם זה לא מספיק? מה גרם לאוסקר לפזול לליגה הבלגית הזו, שאנחנו כל כך נהנים לזלזל בה? הרי כבר ראינו מאמנים שמחפשים שידרוג, אבל לבלגיה? באמצע העונה? האם זה כל מה שאנחנו שווים, רק סיבוב קצר לצבירת ניסיון והופ, לאתגר הבא? כל כך הרבה שאלות, שאין לנו תשובות אליהן.
האמת, הסימנים היו שם כבר בהתחלה, כשבין כל ההתרגשות והזוהר במסיבת העיתונאים בה הוצג המאמן, נעלמו מעט דבריו של ג'ורדי קרויף, שהצהיר אז: "בעוד 10-15 שנים אוהדי מכבי תל אביב יהיו גאים שאוסקר החל את דרכו כאן". אבל אנחנו רוצים עכשיו ג'ורדי, לא ב-2027.
במשך שנים הרגשנו כמו רווקים מזדקנים. אף מאמן לא התאים לנו, לכולם קראנו להתפטר. בן שמעון, נמני, איוניר. כולם אמרו לנו ואפילו ידענו בעצמנו שאנחנו פוגעים במכבי, כי היציבות מתערערת כשהמאמן הולך, אבל בתוך תוכנו, ידענו שאנחנו האוהדים צודקים. כי עם כל הכבוד למאמנים הללו, אף אחד מהם לא באמת התאים להוביל את מכבי בחזרה לימי הזוהר. ואז הגיע אוסקר, הזר, הלא מוכר והמרתק וחשבנו שמצאנו את "האחד". אלא שבנחיתת מטוס אחת בבלגיה, הפכנו מרווקים מזדקנים לבני זוג נבגדים וכאן מגיע העלבון. זה אפילו לא היה מאחורי הגב, בסתר. בתוך הפרצוף שלנו, אוסקר אמר לנו אוהדי מכבי תל אביב, שאנחנו לא מתאימים לו, אנחנו לא לרמה שלו. זה לא הוא, זה אנחנו. זרק אותנו.
האם היום עוד עונה של מכבי סטתה והחלה את דרכה כמעט כרגיל אל פח הזבל של ההיסטוריה? ימים יגידו, אבל כנראה שהתשובה היא "כן". הפרויקט היומרני מיץ' גולדהאר-ג'ורדי קרויף-אוסקר גרסיה-קרית שלום-אליפות, ספג מכה רצינית. יעמוד לו אדון מאמן בחדר ההלבשה בשבת, לפני המשחק מול בני יהודה וידבר בלהט ל-11 חבר'ה צעירים על כך שההפסד בדרבי הוא לא נורא, כי אנחנו כאן כדי לבנות משהו ארוך טווח והם רק יחשבו אם הוא הביא להם טובלרון מהדיוטי פרי או איזה שוקולד בלגי טוב.
ולסיום, אל להם לאוהדי הפועל תל אביב, מכבי חיפה (שחטפה זעזוע הרבה יותר גדול היום) או כל קבוצה אחרת לחגוג. אם זה קרה למכבי, שמתפארת בניהול מסודר, דרך ושיטה, למה שזה לא יקרה לכל קבוצה בישראל? זכינו היום לטעימה קטנה ומרה מהדרך בה רואים אותנו אנשי הכדורגל בעולם האמיתי, בו באמת מעריכים ומכבדים את המשחק. בשבילם אנחנו רק עוד נקודה על המפה, כמה גרושים קלים ומעט מאוד רגש ומחויבות. מצד שני, עד שהבאנו ספרדי, מאחת מאותן ארצות עם תרבות ספורט, הוא עושה לנו תרגיל שכזה. למה עשית לנו את זה, אוסקר, למה?
