צפו בשער של אליניב ברדה כובש ומוצג על ידי השדר כ"חלוץ מצרי". וגם: כדאי לחכות עד לסיום הקליפ
הכדורגלנים הישראלים הפכו בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מהנוף בליגה הבלגית. היו שחקנים שהותירו רושם טוב, אחרים הצליחו פחות, אבל בשורה התחתונה המעמד הכללי לא נפגע. בקיץ התופעה הגיעה למימדים חדשים, כשמספר הנציגים בבלגיה עלה ל-12 (כולל לירוי צעירי שהושאל למכבי חיפה). גם השנה ההצלחה מעורבת. ליאור רפאלוב פתח טוב ונפצע, מאור בוזגלו הפך דומיננטי יותר עד חילופי המאמנים, בעוד דודו ביטון, שלומי ארבייטמן, דור מלול ואחרים מתנדנדים ולא מקבלים מספיק הזדמנויות. אבל כשמדברים על ישראלים בבלגיה, לפני כולם עומד האיש שחידש את הטרנד ועזר להשאיר את הדלת פתוחה. המדור "המראות ונחיתות" עם סיפורו של אליניב ברדה, אולי השגריר הישראלי הכי אנדרייטד. ואם בחלוצים עסקינן, נבדוק את מצבו של בן שהר בהרטה ברלין.
ממריא: אליניב ברדה (גנק)
אליניב ברדה לבש בשבת את חולצת ההרכב של גנק בפעם השלישית בסך הכל מאז חודש מרץ ושם קץ לבצורת עם שער ליגה ראשון אחרי שבעה חודשים וחצי שעזר לקבוצתו לנצח 1:2 בגנט ולעלות למקום השלישי בטבלה. השער של ברדה היה ה-60 שלו בכל המסגרות במדי גנק וזוהי להזכירכם עונתו השישית ברציפות בקבוצה.
הישראלי סבל בשנה האחרונה מחוסר מזל, אבל בכל פעם הצליח להרים את עצמו מחדש בצורה מעוררת הערכה. אשתקד היו לו רק 22 הופעות ליגה בשל סדרת פציעות. למרות זאת, הוא סיים עם תשעה שערים ושבעה בישולים וממוצע של שער כל 146 דקות. בראשית אוגוסט השנה נפצע במהלך משחק מוקדמות הליגה האירופית מול אקטובה והושבת לחודשיים. מאז החזרה, היו לו ארבע הופעות כמחליף כולל שער ניצחון על ספורטינג ליסבון בליגה האירופית. זה הספיק למריו בין כדי להחזיר אותו ל-11 הראשונים. וברדה, כמו ברדה, לא ממצמץ כשהוא מקבל צ'אנס.
התחרות של ברדה העונה לא פשוטה כלל. גנק רצה מצוין בליגה עם הפסד אחד מ-14 מחזורים, נמצאת בעמדת זינוק נהדרת לעליית שלב באירופה, והסגל שלה מלא בשחקני התקפה מוכשרים. כריסטיאן בנטקה וקווין דה ברויין אמנם עזבו, אבל בקיץ צירף המאמן בין ארבעה שחקני התקפה: ז'וליאן גוריו ובנג'מין דה קוולאר שכבשו אשתקד 15 ו-12 שערי ליגה בהתאמה, סטיבן ג'וזף מונרוז הצעיר, וגלינור פלט, ההולנדי המושאל מטוונטה. כל אלה מצטרפים כמובן למפציץ יילה ווסן.
מעמדו של ברדה נראה בסכנה, אך שוב ושוב הוא מוכיח שלניסיון שלו אין תחליף. אחרי שש שנים במועדון, ברדה הוא לא עוד שחקן בגנק. האוהדים רואים בו סמל, הפרשנים הכתירו אותו כאחד החלוצים הבכירים בבלגיה, והחוזה שלו הוא בין 10 הגבוהים בליגה. אז למה רק במולדתו הוא לא מקבל את הקרדיט הראוי?
כשמנתחים את סוד ההצלחה של ברדה, מילת המפתח היא יציבות. בשנים שלו בגנק התחלפה סביבו שורה של חלוצים בכירים, חלקם נמכרו לליגות בכירות בסכומים גבוהים, בעוד הוא נשאר במקומו ורק חיזק את המעמד. בשנים שלו בגנק התחלפה סביבו שורה של ישראלים בקבוצות השונות בבלגיה. רובם הגיעו בקול תרועה רמה, ואת ההמשך אתם כבר מבינים.
בכל הקשור ליציבות, הקריירה האירופית של ברדה מתקרבת לזו של שגרירי העל של הכדורגל הישראלי לדורותיו: רוני רוזנטל, שלום תקווה, חיים רביבו, איל ברקוביץ', יוסי בניון, דודו אוואט וטל בן חיים. אז מדוע ברדה לא נכנס אוטומטית לאותה קטגוריה? ככל הנראה בגלל הזלזול התמוה בגנק והליגה הבלגית. ההצלחה של ברדה, שזכה עם גנק בגביע ובאליפות והשתתף איתה בשלב הבתים של ליגת האלופות והליגה האירופית, נתפסת פה כמובנת מאליה, אבל הנתונים לא משקרים. האם ברדה הוא החלוץ הישראלי שעשה את הקריירה המוצלחת ביותר באירופה? תשפטו בעצמכם.
במהלך השנים בבלגיה היו לחלוץ לא מעט אפשרויות לעזוב. הוא קיבל הצעות מדורטמונד וגם מקבוצות באנגליה, ספרד ואפילו סין, אבל מבחינתו היציבות הייתה מעל הכל. "גנק זה יותר ממועדון כדורגל בשבילי", אמר בשבוע שעבר בראיון בבלגיה בהתייחסו לשאלות החוזרות ונשנות לגבי עתידו. "זה הבית שלי. הילדים שלי הולכים כאן לבית הספר ודוברים את השפה ואני אוהב את האנשים בלימבורג. אני רוצה להישאר, אבל הדברים לא בידיים שלי". ברדה, כאמור, מסיים בתום העונה את חוזהו והצעה לחידוש עדיין לא הגיעה. הוא מצדו מצפה לתמורה על הנאמנות שהפגין כלפי המועדון.
ועוד לפני שעתידו יתבהר, ברדה ראוי לשוב וללבוש את חולצת הנבחרת. ההמולה סביב הזימון/אי הזימון של יוסי בניון השכיחה את העיסוק בחלוץ. אלי גוטמן השאיר את ברדה (הכובש הפעיל הבכיר בנבחרת מלבד בניון) מחוץ למחנה האימונים באוסטריה והפציעה של החלוץ גרמה לו להחמיץ את פתיחת הקמפיין. כעת, כשברדה חוזר לעניינים, הוא צריך גם לחזור לסגל. נכון, לגוטמן יש כאב ראש חיובי כשלוקחים בחשבון את הכושר המצוין של תומר חמד, עדן בן בסט, אלירן עטר ועומר דמארי, אבל מצד שני, אין לו את הלוקסוס לוותר על הניסיון, האופי והרקורד המוכח של החלוץ הכי לא מוערך בישראל.
נוחת: בן שהר (הרטה ברלין)
שלוש הופעות. 14 דקות בסך הכל. זה המאזן המדאיג של בן שהר במדי הרטה ברלין. משחק אחרי משחק שהר יושב על הספסל ומחכה להזדמנות, שבינתיים לא מגיעה. אחרי 12 מחזורים, הרטה במקום השני ונמצאת בדרך הנכונה במאבק העלייה. היא לא מאוד מרשימה, אבל המאמן ההולנדי יוס לוהוקאיי ממשיך ללכת עם שחקני התקפה אחרים ולא לספור את הישראלי.
יחד עם שהר, החתימה הרטה שני חלוצים נוספים עם ניסיון עשיר: סמי אלאגווי, 26, שחקן נבחרת טוניסיה, ששיחק בשנתיים האחרונות במיינץ, והגרמני-ברזילאי, סנדרו ואגנר, 25, אקס באיירן מינכן ו-ורדר ברמן. לשניים הללו יש להוסיף את הכוכב קולומביאני אדריאן ראמוס, שמשחק שנה רביעית בקבוצה, והטוניסאי אניס בן חטירה שמשחק על הקו. הרטה משחקת לרוב עם חלוץ אחד וכרגע שהר נמצא בתחתית הרוטציה.
המצב של שהר לא סימפטי. מדובר באחד השחקנים המוכשרים של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות שפשוט לא מצליח להתרומם. הוא טיפוס חיובי, מקצוען, שעובד קשה באימונים וקורע את עצמו באימוני כושר, אבל שוב ושוב נופל על אותו הדבר - בחירת קבוצה לא נכונה. "עוד לא קיבלתי צ'אנס של ממש בקבוצה להראות את מה שאני יודע וזה מאכזב אותי מאוד. אני אמשיך להאמין ולקוות שאקבל במהרה דקות משחק כדי להוכיח את עצמי", צייץ החלוץ בטוויטר לפני מספר שבועות.
שהר לא באמת רצה להגיע להרטה ברלין בקיץ. הוא חיכה לשמוע מאספניול וגילה שוב כי הוא לא בתכניות, המתין להצעה מקבוצה ספרדית אחרת, שירדה מהפרק ברגע האחרון, והלחץ התחיל לתת את אותותיו. שהר רצה למצוא בית חדש, לא עוד השאלות, לא עוד מדינה חדשה כל שנה. הוא בכלל העדיף את רד בול זלצבורג לאור המלצתו של חברו דגלאס דה סילבה, אבל האוסטרים השתהו ושהר לא המתין וחתם בהרטה. את מצבו המקצועי הבעייתי הבין מהר, אבל המאמן הבטיח שייתן צ'אנס. זה עדיין לא קרה.
הקריירה הקצרה של שהר רצופה בהחלטות לא טובות או כאלה שבדיעבד התבררו כמוטעות. ההחלטות הללו הובילו אותו לשחק בתשע קבוצות כשהוא בסך הכל בן 23. ראוי להדגיש כי למרות חוסר הנוחות, שהר הוא לא הטיפוס המוותר. בכל מקום הוא נלחם על כל דקה והוא מאמין שהקריירה שלו יכולה להתרומם לגבהים המצופים. לפיכך, חזרה לישראל היא לא אופציה מבחינתו, למרות גישושים חוזרים ונשנים מצד ג'ורדי קרויף במהלך כל הקיץ.
גם בהרטה לשהר אסור להשלים עם מצבו כי כל שנה ללא דקות משחק פוגעת בו אנושות. הוא חייב דקות משחק ולא רק כדי לחזור לנבחרת, אלא כדי להתניע מחדש. אם עד ינואר מעמדו המקצועי לא ישתפר, עליו לדרוש לצאת לשנת השאלה וללכת למקום שיעשה טוב לקריירה שלו, מקום בו הוא יוכל לשחק 90 דקות מדי שבוע ולכבוש שערים. מקום בו הצליח בעבר. אולי הליגה ההולנדית, ליגת המשנה באנגליה ואולי אפילו ליגת העל. העיקר, שיקבל סוף סוף החלטה שקולה ונבונה. לטובתו ולטובת הכדורגל הישראלי.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שלושה שערים (לירן כהן, עדן בן בסט ואליניב ברדה) ובישול אחד (איתי שכטר).
מוכנים לפורטוגל: דודו אוואט, תומר חמד, ביברס נאתכו, מאור מליקסון, יוסי בניון, גל שיש ויובל שפונגין הם שחקני הנבחרת היחידים שהשלימו 90 דקות. עדן בן בסט (88 דקות), אליניב ברדה (81) פתחו בהרכב.
מתאוששים: איתי שכטר קיבל דקות נדירות בסוונסי, מתן אוחיון שיחק לראשונה מאז ספטמבר.
צל"ש השבוע: יוסי בניון עם 90 דקות מצוינות ב-0:0 של ווסטהאם עם מנצ'סטר סיטי. גיא חיימוב שבר את השיא הקפריסיאי והוא עם שמונה משחקים בלי ספיגה. מדהים.
ביזאר השבוע: הישראלים בבלגיה פזורים על פני שש קבוצות. שלוש מהן כבר פיטרו מאמן.
שימו לב ש: עדן בן בסט כבש בעונה שעברה ארבעה שערי ליגה ב-32 הופעות בברסט. ביום שישי הוא השווה את מאזן הכיבושים בהופעה העשירית שלו העונה.