מורה מחנך: אלי כהן מחיה את ערן לוי

דרך הטיפול בערן לוי אלי כהן שוב הוכיח שהוא מאמן ענק. בטטת הכורסה מסכמת את השבת, תוהה האם מכבי תל אביב מצאה את האיש שיכריע את הדרבי ושולחת קריאת אזהרה לאבוקסיס

דוד רוזנטל
one

צפו ב-0:1 של בית"ר ירושלים על עירוני ניר רמת השרון

עוד בוואלה!

הלבנת שיניים ביתית באמצעות סד - זה עובד

ד"ר עאדל עטאללה
לכתבה המלאה

במחצית המשחק מול הפועל תל אביב אלי כהן היה נסער. "אמרתי לשחקנים 'ממה אתם מפחדים? שחקו כדורגל, תיהנו'", ירה המאמן בזעף רגע לפני חידוש המשחק. למחצית השנייה מול הפועל תל אביב עלתה בית"ר אחרת – חיה, בועטת, מאיימת. מבחן התוצאה אמנם קובע, בית"ר ניצחה 2:3 וקל לשבח את כהן אחרי הניצחון, אבל מותר להתעלם ממנו במקרה הזה: את הכדורגל הטוב ביותר שלה בית"ר הציגה לפני השער של טוטו תמוז, לא אחריו. הרגל המסיימת הייתה שם רק עם כניסתו של חן עזריאל, אבל בעולם מושלם מבחינת בית"ר, בדקה ה-65 התוצאה כבר הייתה צריכה להיות 1:4. לא היה שום ספק שכהן אמר אמת למצלמה, לא היה גם שום ספק שהשחקנים שלו הפנימו את המסר הזה.

ולא היה שום ספק שהם ייראו כמו קבוצת תחתית מול רמת השרון.

בית"ר האמיתית היא לא הקבוצה של המחצית השנייה מול הפועל תל אביב, היא הקבוצה של 585 הדקות מלפני כן, כזו שיכולה לתת לפרקים כדורגל טוב, אבל לא מסוגלת לתת הצגות לאורך זמן. כשאתה נשען התקפית על דריו פרננדס, עמית בן שושן וערן לוי, יציבות היא לא בדיוק מילת המפתח באידיאולוגיה שלך. כהן, על פי הדיווחים שיוצאים מהמועדון, לא מת על לוי, אבל הוא מספיק חכם ומנוסה כדי לא לגמור אותו. הייתה לו הזדמנות לעשות את זה אחרי הניצחון על הפועל תל אביב. עזריאל נכנס במקום לוי והבקיע צמד, והחילוף המנצח נתן לגיטימציה למאמן לייבש את לוי מעתה ואולי עד עולם. כשהוא הכניס אותו מול רמת השרון, הקהל של בית"ר מחה, מה פתאום הגיבור של יום שני יוצא? ואז באה בעיטת הקרן בדקה ה-90 ואיתה גם הניצחון השלישי ברציפות.

זהו אלי כהן, מאמן שונה בנוף שלנו. הוא לא תלוי כלכלית בענף ולפיכך משוחרר מאינטרסים זרים, לא מחזיק במשרה בכוח ולא דופק חשבון לבוסים שלו ולהתערבויות חיצוניות. קשה להתעמת עם אדם שאין לו מה להפסיד, ולכהן באמת ובתמים אין מה להפסיד. הוא פה כדי לעבוד, רק שיעזבו אותו במנוחה. מה שהוא עושה עם חומר שחקנים נחות ועם קבוצה שנמצאת בחוסר ודאות תמידי ראוי להערכה ומעיד בעיקר על דרך ועל יושר פנימי. המקום החמישי של בית"ר הוא לא יותר מאשליה אופטית, המרחק מהקו האדום הוא עדיין שני ניצחונות, אבל אם יתנו לכהן שקט, יש סיכוי טוב שבית"ר לא תזדקק השנה להנשמות באמצע העונה.

יכול היה לגמור את השחקן, במקום זאת נתן לו סיבה נוספת למוטיבציה. אלי כהן עם ערן לוי (צילום: ברני ארדוב)

לא רק כהן יודע לשחק עם החילופים שלו, גם לאוסקר גרסיה הולך קלף לא רע. לפני כחודש, לקראת המשחק מול מ.ס. אשדוד, אמר ג'ורדי קרויף כי "אתה טוב כמו הספסל שלך". זו לא סיסמה, זו מציאות. בלי המחליפים, ספק גדול אם המאזן של מכבי תל אביב היה כמעט מושלם היום. מול אשדוד הכניס גרסיה את רוברט ארנשו שגמל לו בשער ניצחון, ונגד הפועל רמת גן נכנס מונס דאבור במקום אותו ארנשו, שחרר את הפקק בהתקפה, משך אש לצד ימין ואפשר לקרלוס גרסיה ואלירן עטר לפצח את הגנת היריבה מאגף שמאל בדרך לניצחון.

דאבור הוא לא תוצר מקורי של מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. הוא נקנה בגיל 18 מאחי נצרת, כיכב בנוער והועלה לבוגרים על ידי מוטי איוניר. בתחילת העונה שעברה ניכרה בוסריותו, אחר כך הוא החל להשתפשף ולהבקיע. העונה ניכרת החשיבות העילאית שלו. בעוד גרסיה לא סופר את קולאוטי וארנשו רחוק מלהוכיח שהוא יכול להיות שחקן הרכב קבוע, דאבור השתלב מצוין ברוטציה. הוא יכול להכריע את המשחק מההרכב (כמו נגד מכבי חיפה במחזור הפתיחה) ויכול לשנות אותו כמחליף. רק בן 20, הוא כבר מבין שהדרך שלו להצלחה זרועה בסבלנות.

למכבי תל אביב היה פעם חלוץ שאחרי הרבה שנים של אכזבות קיבל על עצמו את תפקיד הג'וקר שעולה מהספסל. זה היה אלי דריקס, שהבין דרך אברהם גרנט שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי ולדחוף את הקריירה שלך כלפי מעלה. בדרבי של 1991/2 הוא עלה מהספסל וחיסל סופית את הפועל עם צמד ב-0:4 המרסק בדרך לאליפות. דריקס נתן לאחר מכן את חמש השנים הטובות של חייו, בדרך כלל כשחקן הרכב קבוע. דאבור נמצא בנקודת פתיחה הרבה יותר טובה. בקרוב, אולי כבר בדרבי, נקבל אינדיקציה נוספת לעתיד שלו.

יודע לעשות את זה מההרכב וגם מהספסל. דאבור (צילום: ברני ארדוב)

ומכאן, לצד השני של הדרבי הבא עלינו לטובה. סיקור משחק במדורי הספורט השונים ברחבי העולם מלווה לעתים קרובות בבוקסה קטנה מלאת שורות סטטיסטיות. המספרים הללו טומנים בחובם לא מעט משמעות אמיתית, מקצועית, הרת גורל, אולם בדרך כלל חוסים תחת מעטה הפיקנטריה. שהרי, למי יש כוח לתת דעתו בכובד ראש על מרכיב שלא קשור במישרין למשחק?

אבל לפעמים שווה לעצור ולבדוק דווקא את העובדות הקטנות, כי הן, בעיקר הן, מספרות את הסיפור. קחו למשל את הנתון שהעלה אורן יוסיפוביץ בטור האחרון, שנכתב לאחר המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב: "זוהי העונה השלישית ברציפות שהפועל תל אביב מנצחת את מכבי חיפה בבלומפילד בהפרש של שלושה שערים ומפסידה בשבוע שלאחר מכן במשחק חוץ בהפרש של שער אחד". להזכיר, לפני שנתיים הפועל ניצחה 1:4 והפסידה בטדי 1:0, אשתקד גברה על הירוקים 0:3 ונוצחה בקרית שמונה 1:0 וביום שני זה שוב קרה בטדי, לאחר 0:3 נוסף על מכבי חיפה.

צירוף מקרים? סתם עוד תחום עניין לשוטים? בדיוק להפך. במקרה הזה יש הכל מלבד פיקנטריה. הנה ניתוח יבש של העובדות: עד 2010 הייתה מכבי חיפה הנמסיס הקבוע של הפועל תל אביב, במיוחד כשאירחה אותה בקרית אליעזר. ואז בא הניצחון 0:1 של האדומים, שהתברר מאוחר יותר כמכריע לטובתם במאבק האליפות. מאז נפגשו שתי הקבוצות עוד שש פעמים. הפועל תל אביב ניצחה בארבעה מהמשחקים הללו, השניים הראשונים בכל עונה, בהפרש של שני שערים או יותר. אה, לא לשכוח, היה גם את הגול ההוא בסיום העונה שעברה שהביא גביע.

יש רק דבר אחד שאפשר להסיק מכך: המטרה העיקרית של הפועל תל אביב הפכה בשנים האחרונות להיות מכבי חיפה. לא הדרבי, גם לא אליפות – ניצחון חד משמעי על הירוקים מוריד לחלוטין את המתח במועדון. כמובן, זה נשמע קונספירטיבי מדי. הלא מי נותן למשחק אחד באמצע הסיבוב הראשון או אפילו בשני משקל של עונה שלמה? אם תצביעו לאיזשהו איש מקצוע על התופעה תקבלו בתגובה פנים מלאות בוז, זלזול וגיחוך על עצם העלאת התהייה. עם זאת, אי אפשר להתעלם, זו אכן תופעה, ולתופעות שחוזרות יש הסברים הגיוניים.

יוסי אבוקסיס נפל באותו המקום שבו כשלו אלי גוטמן ודרור קשטן, שלא הצליחו להוריד את השחקנים שלהם לקרקע. הניצחון הגדול חיסל להם לא רק את השבוע שלאחר מכן, אלא את העונה כולה. זו לא המצאה, זה מעקב פשוט. אחרי ה-1:4 ב-2010/11 הפועל תל אביב צברה 7 נקודות מ-15 אפשריות בחמשת המשחקים העוקבים בדרך לאיבוד התואר. בעונה שלאחר מכן זה היה אפילו קיצוני יותר – שני הפסדים, שתי תוצאות תיקו ועזיבה של המאמן.

הקבוצות של גוטמן וקשטן הן נחלת העבר. לאבוקסיס, לפחות, יש עוד הזדמנות לתקן. התיקון הזה לא צריך לבוא בדרבי, הוא חייב להגיע כבר הערב, בנתניה.

מנצחים את מכבי חיפה ומבחינתם העונה נגמרה. שחקני הפועל תל אביב (צילום: ברני ארדוב)

בין השורות

מאמן מכבי תל אביב אוסקר גרסיה אחרי ה-1:3 על הפועל רמת גן: "זה דרבי מיוחד, אבל נתחיל לחשוב עליו רק ממחר".

רוצה לומר: אנחנו חושבים עליו כבר שבוע, מזל שאלירן עטר קיבל בלק אאוט של שתי דקות.

מאמן קרית שמונה ברק בכר אחרי ה-0:1 על הפועל עכו: "לקחתי את סלליך לצד ואמרתי לו שהוא יכריע את המשחק".

רוצה לומר: זה מה שאמרתי לכל המחליפים גם בחמשת המשחקים הקודמים. סופסוף יצא לי.

מאמן מ.ס. אשדוד יוסי מזרחי אחרי ה-0:0 בבאר שבע: "יש להם קבוצה מצוינת, הם יקחו פה הרבה נקודות".

רוצה לומר: מלא נקודות. אחת. ועוד אחת. ועוד אחת. ועוד אחת.

שחקנים במכבי חיפה לאחר אסיפת הקבוצה: "לא נתחבא מאחורי עטר, האחריות של כולם שווה".

רוצה לומר: אבל שלו שווה יותר.

מאמן הפועל חיפה ניר קלינגר אחרי ה-2:0 לבני סכנין: "יש אור בקצה המנהרה, אבל כרגע הוא רחוק".

רוצה לומר: אני כבר יודע שלא אזכה לראות את האור הזה.

הפעם הצליח לי. בכר (צילום: אדריאן הרבשטיין)

הכי מוזר ש...

אף אחד לא שידר לנו השבוע את משחק הטניס בשני חלקים – 5:7, 4:5, מגביע הליגה האנגלי.

משה ביטון הצליח לשבור את שיא ההחמצות של עצמו.

הפועל באר שבע הבקיעה שבעה שערים העונה, אבל רק אחד שלא ממצב נייח. פלא שהם לא מסוגלים לנצח? (ותודה לדודו עזריה על הנתון המופלא).

כבר תחילת נובמבר, בעולם יש סערות, סופות ושלג ופה חם כמו בגיהנום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully