וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פצצת שיעמום

2.11.2012 / 16:00

משחקים מרדימים מהסוג של מכבי תל אביב מול גדיניה מחריבים את היורוליג. משחקים כאלה צריכים לספק זרז להחזרת בית הגמר הישן והטוב וצמצום אכזרי של המשתתפות. הבלוג של גרינוולד מציע תכנית חלופית לשיטה הקיימת

ברני ארדוב

צפו במכבי תל אביב מפרקת גם את פרוקום גדיניה

יותר מקריסה כלכלית של מועדוני-על, יותר מכל מלחמה פנימית-פוליטית, יותר מכל פרסום שלילי בתקשורת, משחקים כמו אלו בין מכבי תל אביב לפרוקום גדיניה או בין מכבי לשאלון ממיטים חורבן על היורוליג.

בעולם בו דורשים הצופים ריגושים מידיים, דרמות, סנסציות, במינונים הולכים וגוברים - משידורי הספורט בוודאי - רק מזוכיסטים אמיתיים מסוגלים לצלוח אנטי-דרמה בת שעתיים וחצי (9.6% רייטינג למשחק מול שאלון בשבוע שעבר, רק 9.1% למשחק מול פרוקום. אגב, אפילו הצופים במגרש - שרכשו כרטיסים במיטב כספם, התלבשו במיטב מחלצותיהם ובאו לאולם, חלקם מרחוק מאוד - נזכרים במהלכו שיש להם דברים מעניינים יותר לעשות; אתמול חזינו בהימלטות של אלפי צופים מההיכל, כבר חמש דקות לפני הסיום).

אין זו אשמתה של מכבי, כמובן. לא היא האחראית לפערי המעמדות שמאיימים על עצם קיומה של היורוליג בתצורתה הנוכחית. משחקי המחזור הקודם במפעל הסתיימו בהפרש ממוצע של 13 נקודות. משחקי המחזור הנוכחי, בינתיים, מסתיימים ב-11.2 נקודות הפרש.

מכבי תל אביב היא קבוצת כדורסל טובה. כמותה ניתן למצוא במפעל עוד כמה. לא הרבה. מעולם לא נראו הפערים בין חבורת הצמרת של המפעל לבין מעמד הביניים והתחתון גדולים יותר, קיצוניים יותר. אין זו שאלה מקצועית; זו שאלה של חסינות כלכלית. רק כמחצית מקבוצות היורוליג מחזיקות בתקציב של 12 מיליון דולר ומעלה. כמחצית מהן לא מגיעות לתקציב דו-ספרתי במיליוני דולרים. חלקן מגרדות, בקושי, בין ארבעה לשישה מיליון דולר. פחות או יותר כמו הפועל ירושלים.

ניק קיינר מדלי שחקן מכבי תל אביב (ימין) מול פרוקום גדיניה. ברני ארדוב
פערי הרמות בין קבוצות הצמרת וקבוצות התחתית מעולם לא היו ברורים יותר. קיינר מדלי/ברני ארדוב

***

בשנים האחרונות מתנהל מאבק פוליטי חריף בצמרת הכדורסל האירופאי, על-אודות צביון היורוליג העתידי. שתי אסכולות מנוגדות, הפוכות כמעט, עומדות זו מול זו: האסכולה ה"מרחיבה", האינטגרטיבית, הדוגלת ביורוליג מגוונת וצבעונית שמגיעה לכל פינה ביבשת - מתוך הכרה פוליטית-סוציולוגית-פילוסופית שהספורט הוא אך כלי שאמור לקרב בין עמים; והאסכולה ה"מצמצמת", המכוונת ליצירת מפעל מותח ותחרותי - מתוך הנחה שספורט הוא בבסיסו עסק מסחרי ובידורי, וכי ללא עניין ספורטיבי אין טעם לדבר על מטרות נעלות יותר. או לחילופין: ללא קהל, מדוע כלל להעלות הצגה?

האסכולה המרחיבה מבקשת להקשות על הענקת זיכיונות ארוכי-טווח לקבוצות מסוימות ולהעניק כרטיסי כניסה גם למדינות כדורסל נחשלות; האסכולה המצמצמת מבקשת ליצור שלד קבוע של מספר מועדוני-על שיהוו בסיס לליגה קטנה, מהודקת ומצומצמת, שתהפוך מעין "מועדון סילון" של הכדורסל האירופאי.

האסכולה המצמצמת דוחה את ההנחה לפיה חשיפת קבוצות מליגות חלשות יותר לצמרת הכדורסל האירופאי תעודד התקדמות וצמיחה כלכלית. ספורט הוא ביזנס, ובעסקים אין פנאי לבנייה; אך אנשי האסכולה המצמצמת מוכנים לשמוע על תקציב מינימום גבוה כתנאי בלעדיו-אין להשתתפות ביורוליג, מה שיאפשר גם לקבוצות מוכרות-פחות שמצליחות לגייס כספים ולהעמיד קבוצת כדורסל ראויה להתקבל (דוגמת הקבוצות מרוסיה ומטורקיה).

בעת האחרונה נמצאת ידם של תומכי האסכולה המצמצמת על העליונה: היום קיימת הבנה כללית שכוונות האינטגרציה באמצעות הקצאת כרטיסים לליגות בינוניות היא חסרת תועלת. קבוצות מגרמניה, בלגיה ופולין אולי מוסיפות ליורוליג גיוון אתני וצבע, אבל מפוררות אותה מבפנים. בקיצים האחרונים צועדת היורוליג לכיוון של מועדון סגור, כפי שהייתה בשנות ה-70' וה-80': בתחילה נחתך השלב המוקדם מ-14 לעשרה משחקים, וכעת הורחב הטופ-16 משישה ל-14 משחקים.

התזה ברורה: ליגה צמודה יותר תגדיל את החשיפה בטלוויזיה, תכניס יותר מפרסמים וכסף ותצמצם למינימום את משחקי הגארבג' האנטי-ספורטיביים. אלא שעדיין, בשיטת המשחקים הנוכחית, קיימים הרבה יותר מדי "מפגשי זבל".

דיון תומפסון, אלבה ברלין, ניקולה לאנג, שאלון. Florian Achberger, AP
עם יד על הלב: זה באמת מעניין אתכם? דיון תומפסון מאלבה ברלין מול ניקולה לאנג משאלון/AP, Florian Achberger

***

שכן אדם חייב לתהות: איזו תועלת, כלכלית או מקצועית, צומחת מהתמודדות בין קבוצות ברמתה של מכבי תל אביב לקבוצות ברמתה של פרוקום גדיניה? האם יש צד שמרוויח?

עבור הקבוצות - בוודאי שלא: הקבוצות הקטנות מבזבזות זמן ומשאבים על הכנה ונסיעות, רק כדי לנחול תבוסה ולהמשיך הלאה, אל עבר הטבח הספורטיבי הבא; הקבוצות הגדולות גם הן משקיעות מאמצי סרק בהכנה, רק כדי לרמוס את הקבוצות הקטנות על הפרקט ולהשתעמם כל הדרך אל השלבים המכריעים.

עבור הצופים והמפעל - סביר שלא: אין במשחקים האלו עניין לציבור, הם גוררים אחוזי צפייה נמוכים ולטווח הרחוק מרחיקים צופים מהענף. בכלל, פצצות השעמום האלה הן פצצות חכמות: עם השלכות השלב הראשון המייגע הזה יתמודדו הקבוצות הגדולות בעוד כחודשיים, לכשייפתח הטופ-16. הן יצטרכו להעיר מחדש את הקהל, לעורר מחדש את שחקניהן, ובעצם להתחיל את העונה באמת רק בחודש ינואר.

אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל. ברני ארדוב
אפילו אותם זה כבר לא ממש יעניין בקרוב. אוהדי מכבי תל אביב/ברני ארדוב

***

אף אחד באירופה לא מתכחש לחבורת ה"עילית-8" ששולטת ביורוליג בדור האחרון. על החבורה הזו נמנות, פרט למכבי תל אביב, גם ברצלונה, ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה, פנאתינייקוס, אולימפיאקוס, ובשנים האחרונות גם סיינה וקאחה לבוראל (שכבר הספיקו לרדת מנכסיהן). קבוצות אחרות, כמו ארמאני מילאנו, אנדולו אפס ופנרבחצ'ה-אולקר מנסות לזנב בהן.

בחמש השנים האחרונות הצליחו רק חמש קבוצות שאינן נמנות על ה"עילית-8" להשתחל לשלב רבע גמר היורוליג (קאזאן, בילבאו, ולנסיה ופרוקום פעם אחת כ"א, פרטיזן שלוש פעמים). בעשר השנים האחרונות הצליחו רק שלוש קבוצות שאינן נמנות על ה"עילית-8" להעפיל לפיינל פור (פרטיזן, מלאגה וסקיפר בולוניה).

הנתונים הללו אומרים, במלים אחרות, שהיורוליג של המילניום השלישי היא אחיזת עיניים ספורטיבית, שבמשך שנים התנהלה מתוך פריזמה פוליטית. הפוליטיזציה הזו של הכדורסל האירופאי נעשתה מלכתחילה בטעם רע: עד לפני כמה שנים עוד החזיקה היורוליג 32 קבוצות, ובשנים האחרונות צמצמה את המספר ל-24. לכולם ברור שגם המספר הזה הוא מופרך מיסודו.

מזכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומאו. ברני ארדוב
יש סיבה לחייך? מנכ"ל היורוליג ג'ורדי ברתומאו/ברני ארדוב

***

אין ספק, במצב העניינים הכלכלי הנוכחי בכדורסל האירופאי, שלא קיימת הצדקה ספורטיבית להחזיק יורוליג גדולה כל כך. בעבר נחשב "גביע אירופה לאלופות" למפעל אקסקלוסיבי, שכלל מספר שלבי נוק-אאוט מוקדמים ואז בית גמר בן שמונה קבוצות, שהקיזו זו את דמה של זו על הזכות להעפיל למשחק הגמר (הפיינל פור הומצא בשנת 1988).

צפייה עקבית ביורוליג של השנים האחרונות מביאה למסקנה חד-משמעית: הגיעה העת לחזור לשיטה הישנה. ליגה בת 12 קבוצות, לכל היותר, שתכלול רק את המועדונים היציבים, העשירים והטובים באירופה. תסתגל או תמות, נוהגים לומר; ובהשאלה: תביאו כסף, תוכיחו יציבות, או פנו את הבמה לילדים הגדולים. זה הזמן לחוג סילון מקצועי אמיתי, לגביע אירופה לאלופות בטעם של פעם.

לכן, הצעתי לשיטת המשחקים העתידית ביורוליג היא כדלקמן:

הליגה בת 12 הקבוצות תתחלק לשלושה שלבים - שלב מוקדם, שלב ביניים ("בית הגמר") ושלב הכרעה (פלייאוף או פיינל פור).

השלב המוקדם יוכל לפעול במתכונת של שני בתים בני שש קבוצות כ"א, מהן יעלו ארבע ל"בית הגמר" (סה"כ, עשרה משחקים בשלב הזה). לחילופין, הקבוצות יוכלו להתחלק לארבעה בתים בני שלוש קבוצות כ"א, כאשר שתי קבוצות מכל בית ימשיכו ל"בית הגמר" (סה"כ, ארבעה משחקים בשלב הזה).

השיטה הראשונה כוללת פחות אפשרויות להפתעה, אבל גם מבטיחה "בית גמר" חזק ומותח. הסכנה שבשיטה השנייה היא הן עבור הקבוצות, שיוכלו למצוא את עצמן מחוץ למעגל התחרויות כבר בחודש נובמבר, ולהיפגע מבחינה מקצועית; כמובן שבמצב הזה הליגה תוכל לאבד יריבות חזקות בגלל שני משחקים לא טובים. מצד שני, היתרון הגדול הוא עניין ודרמה החל מהרגע הראשון. מכל מקום, מאזני הקבוצות יתאפסו לאחר השלב המוקדם.

שלב הביניים, "בית הגמר", יכלול, כאמור, בית אחד בן שמונה קבוצות (סה"כ, 14 משחקים בשלב הזה). זהו לב התחרות: הוא מבטיח כמעט ארבעה חודשים של התגוששויות בין שמונה הקבוצות הכי טובות באירופה.

בשלב ההכרעה, אם תאומץ השיטה הראשונה של השלב המוקדם, ארבע הקבוצות הראשונות ייאבקו על התואר דרך סדרות של הטוב-מחמישה משחקים (סה"כ, תוספת של שלושה עד עשרה משחקים עבור הקבוצות המשתתפות). לחילופין, אם תאומץ השיטה השנייה של השלב המוקדם, ניתן יהיה לקיים פיינל פור בין ארבע הראשונות, או סדרת פלייאוף של הטוב משלושה בחצי-הגמר ומשחק גמר בודד (סה"כ, תוספת של שניים עד ארבעה משחקים עבור הקבוצות המשתתפות).

שתי השיטות יבטיחו לקבוצות (אלו שלא ינשרו לאחר השלב המוקדם) בין 18 ל-24 משחקים לפחות, לפני שלב ההכרעה.

שינוי השיטה יועיל הן לקבוצות העילית - בכך שיוכלו להתמודד זו מול זו ולהרוויח עניין ספורטיבי שיגרור חשיפה טלוויזיונית גדולה יותר והכנסות גדולות ממכירת כרטיסים ושטחי פרסום, והן לקבוצות הביניים - בכך שתימנע מהן ההשפלה, או בזבוז הזמן שבהתמודדות חסרת התכלית ביורוליג, והן יוכלו להישלח ליורוקאפ, שיקבל חיזוק משמעותי ויוכל להיות ממותג מחדש גם כן, בדומה למהלך שביצעה באחרונה אופ"א עם הפיכת גביע אופ"א הישן לליגת אירופה. בכך יאבקו קבוצות הביניים מול קבוצות ברמתן ויוכלו להפיק תועלת מקצועית וכלכלית גדולה הרבה יותר מהשתתפותן במפעל האירופאי.

***

תנו לנו עניין ואקשן כבר באוקטובר. תנו לנו "בתי מוות". אחרת, כפי שקורה כבר כעת, נישאר עם בתי מוות מסוג אחר - בתי המוות של הרייטינג.

וזה רע מאוד לכדורסל.

ohad@walla.net.il

מיקי ברקוביץ' לצד חואן אנטוניו קורבלאן, מוטי ארואסטי. ברני ארדוב
הגיע הזמן לחוג סילון מקצועי אמיתי, לגביע אירופה לאלופות בטעם של פעם. ארואסטי, ברקוביץ' וקוברלאן/ברני ארדוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    5
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully