בהיעדר נושאים ממשיים לדסקס ולנתח, הופנו תהיות ושאלות רבות לסוגיית השוואתה של פרוקום הפולנית למכבי ראשון לציון. האחת הובסה בנוקיה ללא תנאי והשנייה הביסה. בנוקיה. וגם ללא תנאי. מצד אחד, ברור כי יש הרבה מן הדמגוגיה בניתוח התוצאות הסופיות שהשיגה השבוע מכבי תל אביב ויצירת מסקנה נחרצת ואף מעט פופוליסטית. בפשטות ובנחרצות, אפשר להכריז שמכבי ראשון לא טובה יותר מאף אחת מיריבותיה של מכבי ביורוליג. כולל פרוקום. ההיפך הוא הנכון. מצד שני, דווקא בהנמקה המקובלת אשר נועדה לתרץ או להסביר את הפער ביכולתה של מכבי תל אביב בין המשחק של יום א' לבין זה של יום ה', אפשר לאתר מקור לבעיה עמוקה יותר, אשר יתכן כי כדאי לצוות המקצועי של הצהובים לקחת בחשבון. ולא, לא מדובר בהבדל המקצועי הכרוך בהתמודדות עם הרכבי חוק רוסי. מדובר בהנמקה לעניין מידת המוכנות המנטלית.
מכבי הופיעה הערב בדיוק כפי שמצפים ממנה לאחר הפסד ליגה כואב. האמת? בדיוק כפי שהתייצבה למשחק בשאלון עוד לפני המפגש הכואב עם החבורה של בירנבוים: חדורת אנרגיה, מלאת מוטיבציה ומפוצצת מאדרנלין. הגישה הזו ואולי הרוטציה המקוצרת שהנהיג בלאט סייעה לקליטה מהירה של ניק קיינר מדלי כבר ברבע הראשון, שלמרות חוסר דיוק מסוים (מה-3 ל-2 ברבע הראשון) תרם 6 נקודות, 2 ריבאונדים, 2 עבירות ו-9 נקודות מדד בפחות מחמש דקות. מכבי סימנה מהפתיחה את הגארד בלסינגיים כשחקן המפתח של הפולנים, הושיבה עליו את אוחיון מקרוב וחתכה לו את נתיבי החדירה לסל. התוצאה היא רבע ראשון של 0 נקודות ואסיסט אחד של האמריקאי. לשם השוואה, הממוצע של בלסינגיים ביורוליג עד כה עמד על מעל 9 אסיסטים (ומעל 10 נקודות) למשחק. לא הערב כל עוד המשחק היה חי. מכבי ניצלה ערב קליעה יוצא דופן מבחוץ (4-5 לשלוש ברבע הראשון ו 11-14 בסה"כ) בשביל לסגור עניין כבר אחרי 10 דקות. תוצאת סיום רבע ראשון של מדד 4:36 ממחישה את הנוקאאוט המוקדם באופן ברור.
ולא שפרוקום לא ניסתה. לפחות בתאוריה. הקבוצה של קמזורה הגיעה עם כמה טריקים בשרוול. נגד הדאבל אפ המובנה של הצהובים בכל מצב פוסטאפ (על ידי הגארד הקרוב) הם הציגו הנעת כדור לפי הספר, דרך הגארד בצד החלש ועד מסירה פנימה לגבוה השני, מתוך הפנמה שהבאג ברוטציה של בלאט מצוי במיסמאץ' שמגיע לאחר הנעת כדור מלאה. אוחיון, הגארד שהגיע לדאבלאפ, מוצא עצמו שומר בפוסט על הגבוה השני. בתאוריה זה נחמד, בפועל הם לא עשו מזה אפילו נקודה. הפולנים ניסו להראות הגנות שונות, כולל 2-2-1 מעכב על כל המגרש, כולל אזורית 2-3 רגילה וכולל אפילו נסיון (כושל) להראות אזורית מעט מתוחכמת יותר. כל הדברים האלו לא שווים יותר מדי כשאוחיון מצליח לחדור דרך הגנה אזורית צפופה (על הנייר) ולהגיע עד לטבעת לסל קל. פעמיים. הגנת היחיד החלשה של פרוקום, ולא משנה באיזו הגנה הועמדו הפולנים, חסכה ממכבי את הצורך בהנעת כדור מהירה ויעילה כפי שראינו בשבוע שעבר בצרפת. שחקנים שונים בצהוב, שהתקשו עד כה להפגין יכולות אחד על אחד גבוהות, מצאו בקלות את המסלולים המהירים בדרך לסל. אלמלא חולשה יחסית של מכבי בריבאונד הגנה (8 ריבאונד התקפה לפולנים בחצי הראשון), זה היה נגמר הרבה יותר גרוע.
חזרה לסוגיה המנטלית ומידת המוכנות של שחקני מכבי. על החסרונות המובנים של האלופה הישראלית עמדנו כבר מספר פעמים, והדברים מתחילים להישמע כמו מנטרה שחוקה. דיברנו על היעדר שחקן מטרה ברמה הגבוהה בקו האחורי, על היעדר שחקן פוסטאפ (וסטרץ' פור) בקו הקדמי ועל בעיית הסייז ו/או הפיזיות החמורה (גם בקו האחורי אך כמובן בעיקר בקו הקדמי). המגבלות הללו מכריחות את מכבי להגיע לכל משחק עם אנרגיות גבוהות ומידת מוכנות גבוהה אשר תוביל למהירות ורמת ביצוע מקסימלית. זאת, מאחר שכמות הכשרון הנמוכה, יחסית למקובל במכבי, פשוט לא מספיקה כדי לשייט בקלות אפילו דרך משחקים פחות חשובים או מול יריבות פחות נחשבות. יכול מאוד להיות שהמסקנה הזו נוחה ומתאימה ככפפה לידיו של בלאט ולאני מאמין שלו. מאמן מכבי, אשר מידת האינטנסיביות שלו נראית מבחוץ כמעט בלתי אנושית, בטח יחסית לסטנדרט הישראלי המקובל, חותם לבטח על משוואה שתחייב את חניכיו להתחייל מחדש בכל ערב וערב.
כאן מגיעה שאלת המודעות העצמית. האם שותף בלאט למחשבה שלסגל שלו יש תקרת זכוכית נמוכה יחסית שתקשה על ההתמודדות מול יריבות הדרג הראשון ביורוליג? אם כן, ובהנחה שברור לכולם שמועדון כמו מכבי חייב לשאוף תמיד לפיינל פור אירופי, גם בעונת המשחקים הזאת, צריכות להיות כאן שתי חלופות אשר מהן בוחרים אחת: אפשר לשדרג את הסגל ולחזק את אחת מנקודות התורפה של הקבוצה ומהר על מנת לנצל את המשך משחקי השלב הראשון לצרכי ניסוי כלים. האופציה האחרת, בהיעדר רצון (או תקציב) לשנות, היא להגדיל את הסיכון ולהעלות את ההימור. במיוחד ההימור ההגנתי. יכול להיות שמדובר במחשבה נאיבית ואולי רומנטית מדי, אבל מכבי תל אביב צריכה לשקול לשחק כדורסל (עוד פחות) קונבנציונאלי. בעברית פשוטה לא לפחד להתפרע, התפרעות מחושבת. להפחית את מספר ההתקפות העומדות ולהגדיל את מספר התקפות המעבר. לשמור הגנות לוחצות על מגרש שלם וחצי מגרש באופן שיטתי למשך דקות רצופות רבות ולא להיבהל ולהתקפל מסל קל פה ושם.
אם באמת קיימת הפנמה שהסגל הזה יתקשה ללכת עד הסוף, האמת יהיה בלאט אמיץ מספיק כדי לקחת סיכונים אשר עלולים לגרום לו להיראות רע בזמן הקצר, כדי להרים את רמת התרגול והיכולת לפרק לחלוטין את משחק ההתקפה של היריבות לקראת השלבים הסופיים של העונה? האם האפשרות הזו, אשר עלולה להוביל לתצוגות טובות פחות ולהפסדים בלתי מתוכננים בכלל תואמת את ה DNA של הצהובים? או שאולי ההעדפה תהיה TO KEEP IT SAFE, גם אם זה אומר למות יפה, בכבוד ובשליטה. בשלב ההצלבה. נחיה ונראה.