תקציר: ההפסד 2:0 של הפועל חיפה לעירוני ניר רמת השרון
Like
על חידת גונסאלו גרסיה נכתב כאן בתחילת העונה, לא בהצלחה רבה, אגב: גרסיה, שוב, הוא שחקן ענק שעלול בטעות להיקלע למלתעות המנטאליות של מכבי תל אביב, שהרסה כבר כמה שחקני רכש בעבר בגלל חוסר סבלנות. גרסיה הוא דוגמה קלאסית לשחקן הראשון שאפשר לבוא אליו בטענות כשלא הולך: הוא שחצן, הוא שם קצוץ, הוא משחק רק כמו שהוא יודע, אבל הוא גאון כדורגל (בקנה מידה שלנו, כן?). לא לחינם סגדו לו בהולנד ובקפריסין. במכבי תל אביב, כפי שההפסד בבאר שבע הוכיח, מספיקה תקלה אחת כדי להוציא את דיבתך.
אלא שבהולנד וקפריסין גרסיה יכול היה להיות גרסיה. הוא לא שיחק בקבוצות שרצות לאליפות, ולא בקבוצות חולות כמו מכבי תל אביב. במכבי תל אביב נדרשת הרבה מאוד סבלנות כדי לעכל את הגאון הזה ולחיות איתו בשלום. כי אם זה מה שאפשר לראות מהקשר הספרדי אחרי שישה מחזורים בלבד, שאותם אפילו אי אפשר לכנות תקופה התאקלמות ראויה, מותר לנחש מה אפשר לקבל ממנו בעתיד.
כדי שמכבי תל אביב באמת תהנה משחקן הרכש הכי מדליק שלה, היא חייבת להכניס את הציפיות ממנו לפרופורציות: פשוט לחיות עם זה שמדובר ביהלום של קבוצות שלא מחויבות לתואר, מן אלירן עטר כזה של בני יהודה שיכול להרשות לעצמו להיעלם אחת לכמה משחקים. זה לא יהיה רק נכון לעשות זאת, אלא גם הוגן. גרסיה הוא לא היחיד מהסוג הזה במכבי תל אביב. במידה רבה, לפחות נכון לעכשיו, זה בדיוק מה שיש למכבי תל אביב הנהדרת: קבוצה ממושמעת וחכמה של שחקנים שאתה לא יודע מה לצפות מהם ביום נתון. כולם טובים, חלקם טובים מאוד, אף אחד לא מעולה באמת. אף אחד לא מנייה בטוחה.
עד שמכבי תל אביב תגלה את השחקן הזה, היא תמשיך להתבסס על השיטתיות של המאמן אוסקר גרסיה. וזה לא מעט. שחקנים יופיעו למשחקים לפי מידת החוב שלהם מהמשחק הקודם, כמו במקרה של גונסאלו גרסיה בעימות מול אשדוד, או מסיבות אחרות. בכל משחק מכבי תתבסס על שחקן אחר, כי אין לה אף שחקן שהוא מעל כולם. כזה שדברים הולכים אליו כשהמשחק לא עובד כמתוכנן או כשנקלעים לפיגור. כרגע זה בסדר. מכבי תל אביב היתה רגילה עד היום לחגוג את הצלחת הקבוצה בשלבים הראשונים של העונה ולשכוח שתהליך ההבשלה האמיתי צריך להימשך עד הסיבוב השלישי. עד שהתהליך הזה יושלם ומכבי תל אביב תבין גם מי יכול להיות השחקן הזה, פשוט תלמדו ליהנות מגונסאלו גרסיה ולשמוח שיש לה מאמן שיודע לחפות על חסרונות כאלה ברוב המשחקים.
Share
ניר קלינגר היה שחקן בלתי נשכח, למרות שלא היה וירטואוז. קלינגר היה שחקן בלתי נשכח בזכות הדברים שגרמו לו להתעלות על נקודת הפתיחה האישית שלו: האופי השונה, השיניים החדות, המוטיבציה המיוחדת. אין קבוצה יריבה שפגשה בו ולא חשה זאת על בשרה. אין אוהד כדורגל שצפה בקלינגר בזמן אמת ולא זוכר אותו היטב. את מכבי תל אביב הוא שינה לנצח ואת הקבוצות היריבות באותה תקופה זרק לקרשים.
לתחילת קריירת האימון שלו קלינגר הביא את אותן תכונות שעשו אותו קלינגר, אבל מאז שעזב את מכבי תל אביב הוא מתנהל כמו עוד אחד. בלי האופי השונה ובלי המוטיבציה המיוחדת. הוא מדלג בין תפקידים, הוא מנסה כל מיני הזדמנויות, אבל לא באמת סגור על עצמו. ניר קלינגר הוא אדם שצריך להיות נעול על מטרה ולהשיג אותה ללא פשרות. ככל שקריירת אימון שלו מאבדת גובה, הוא פחות נאמן לעיקרון הזה.
גם לפני ההגעה להפועל חיפה, קלינגר בכלל רצה להיות עוזר מאמן נבחרת ישראל. כל כך רצה, אבל זה לא יצא. אז קלינגר הגיע להפועל חיפה. צריך להבין: אחרי שקריירת המשחק שלך מגיעה לכאלה שיאים וקריירת האימון שלך פגשה כאלה פסגות בתחילת הדרך, אתה מתקשה להביא את כל מה שיש בך אחרי מעבר כזה. אצל קלינגר, כאמור, מדובר בעיקרון מפתח. כמו שהיה שחקן, מדובר במאמן עם לא מעט חסרונות. אבל כאשר הוא מביא את האקסטרה הקלינגרית, יש לו כלים לא רעים להצליח. אלא שמאז שקלינגר עזב את מכבי תל אביב זה כמעט ולא קורה. הוא מפלרטט עם קפריסין, מנסה בבאר שבע, חולם על ג'וב נוח בנבחרת שייתן קצת שקט ומסתפק באיזה אתגר לא ברור בחיפה. שלא יתפלא שככה זה נראה.
קלינגר, גם היום, הוא מאמן ראוי עם לא מעט איכויות, אבל כל עוד הוא לא קלינגר הוא לא ישים לב שהוא הולך לעונה עם אותם גיבורים שכמעט והורידו את הפועל חיפה ליגה. שהשלד המרכזי שנכשל כישלון חרוץ נשאר במידה כזו או אחרת. שהרכש שלו לא נוגע בבעיות שראינו בעונה שעברה בהפועל חיפה. קלינגר הוא דמות חשובה בכדורגל הישראלי, אבל אם, לצערנו, הוא יסיים את האפיזודה בהפועל חיפה כמו בהפועל באר שבע, הוא חייב לצאת להפסקה. לחשוב היטב איך הוא חוזר להיות קלינגר. להבין איפה טעה, איפה הוא צריך להשתפר ולתקן, למצוא את האתגר שלא רק יגרום להתפרנס, ולחזור עם אותו סכין בין השיניים. כי בשנים האחרונות, זה סכין מפלסטיק.
Comment
1. קשה לבוא בטענות לראשי מכבי נתניה ולתהות מדוע מכרתם את שחקני המפתח. במציאות הכלכלית של המועדון זו אפילו חוצפה לשאול שאלות כאלה. אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שמכבי נתניה עשתה זאת שנה אחת מוקדם מדי, ובמקום להגיע לאצטדיון החדש עם קבוצה חזקה ויציבה, היא עושה זאת עם הרבה צרות בסגל. זה בעצם הסיפור של מכבי נתניה העונה האצטדיון החדש. הסגל בעונת מעבר, המאמן מגשש את דרכו ונכנס לנעלי המאמן הקודם והמוצלח (היום רק ברור יותר שבנין היה צריך להישאר בהפועל חיפה והפועל חיפה היתה צריכה לעשות הכל כדי להשאיר אותו), הכוכבים שעזבו חסרים, הכוכבים שנשארו מדוכאים. כל אלו הם שדברים שקורים בחייה של קבוצת כדורגל. במקרה של נתניה, זה רק עצוב שכל זה קורה בעונה היסטורית, עם המעבר לאצטדיון החדש. לרגע הזה מכבי נתניה היתה צריכה לבוא עם קבוצה הרבה יותר חזקה וחסונה. מי יודע, אולי זה גם היה משתלם לה כלכלית.
2. קשה לבוא בטענות לראשי בני יהודה, שזה בעצם רק משה דמאיו, ולתהות מדוע מכרתם את שחקני המפתח. במציאות הכלכלית של המועדון זו אפילו חוצפה לשאול שאלות כאלה. אלא שבמקרה של בני יהודה, נדמה שמה שקורה שם בשנים האחרונות הוא קצת מוגזם. בני יהודה מוכרת כל מה שמבקשים ממה כאן ועכשיו, לא משנה מה השלב של העונה. שוב, על הכסף שמכבי תל אביב הציעה לה על חסן אבו זייד, כל אחד היה קופץ. אבל זו לא הגאווה של בני יהודה שהכרנו כל השנים. זה לא המועדון שידע לשמור בכל הכוח על השחקנים שגדלו אצלו. שוב, בני יהודה לא יכולה להתקיים אחרת, אבל נדמה שבמקרה של דמאיו היד שחותמת על כל השחרורים יותר מדי מהירה. כשרואים את ההצלחה של קבוצות כמו אשדוד וקרית שמונה, קשה שלא לחשוב מה היה קורה לו בני יהודה היתה משאירה את הכוכבים שלה עוד קצת לפני שהיא מוכרת אותה וממתינה מעט לפני שהיא מחלישה את עצמה.
המחזור הבא: הפועל תל אביב מכבי חיפה
בבוקר שאחרי משחק ההקלה מול הפועל רמת גן, ראובן עטר מגלה שהחיים במכבי חיפה לא נעשים יותר קלים. למעשה, אם לא יקרה לו משהו מדהים בקרוב, מצפה לו אתגר מאוד דומה למה שחיכה לאלישע לוי בעונה שעברה, האתגר אולי הכי קשה למאמן של קבוצה גדולה: להעביר עונה שבה אתה רק רודף אחרי הזנב שלך. שאתה מנסה להשלים את החוב שצברת בתחילה העונה, אבל אין לך קבוצה מספיק טובה לעשות זאת.
זו משימה נוראית ובלתי נסבלת. זו משימה ללא תהילה. לא משנה מה תעשה, זה לא יספיק. תנצח, ואתה עדיין מאחר. תפסיד, ואתה מאבד את זה לחלוטין. על כל ניצחון שאתה צובר, הקבוצה הטובה יותר ממך בצמרת צוברת שניים. על כל שלוש נקודות, המתחרה צוברה ארבע או חמש. עטר נמצא ממש בשערי העונה הנוראית הזו. נותרה לו אולי אופציית מילוט אחת מכך: לנצח עם מכבי חיפה את הפועל תל אביב בבלומפילד.
