מבחינת מכבי תל אביב, היה חשוב מאוד לא רק להשיג את שלוש הנקודות מול אשדוד, אלא בעיקר להציג עסקים כרגיל. זה מה שמכבי תל אביב ניסתה לשדר השבוע: אנחנו יודעים להפסיד, אנחנו לא נבהלים, אנחנו יודעים ללמוד מההפסד, לשפר את הטעויות ולהתקדם. גם אם מכבי נלחצה מעט בדקות הפתיחה, היא מהר מאוד השתלטה על המשחק, לחצה על מובילי הכדור של יריבתה, לקחה את כל הכדורים החופשיים במרכז השדה, ובסופו של דבר השלימה את הניצחון. המסר ממנו הוא ברור: הלחץ נמצא רק בתקשורת. הלחץ נמצא מחוץ לכותלי המועדון.
בעוד שהיא חוזרת למסלול הניצחונות, מכבי תל אביב הוכיחה דבר נוסף: היא לא מוותרת על סגנון הנעת הכדור שלה. גם אם המשחק שלה עדיין לא מושלם, מכבי וזה הדבר החשוב מראה שהיא מאמינה בדרך שהצוות המקצועי מנסה להנחיל ולקדם משבוע לשבוע, בתקווה להשתפר ולהתפתח.
כמו כן, אפשר לראות שאוסקר גרסיה מבין את הבעיות המקצועיות ומנסה לפתור אותן, כמו הצבתו של סטיב גורי במקום שרן ייני בעמדת המגן הימני. במחצית הראשונה לפחות גורי יצא קדימה להתקפות באגף שלו, וסיפק הגבהות מסוכנות לעבר הרחבה. למרות שבחצי השני הייתה ירידה ביכולת של גורי עקב עייפות, הוא תרם למשחק האגפים שכל כך היה חסר בבאר שבע.
לעומת זאת, שיפור שצריך לקרות במכבי תל אביב הוא בחוליית הקישור. הקישור של מכבי תל אביב הוא עדיין הברומטר שמאזן בין חוליית ההגנה להתקפה, הוא זה שמפעיל את הלחץ, הוא זה שמנהל את הנעת הכדור אבל חוליית הקישור לא מספיק תומכת בהתקפה, ולא מספיק מאיימת על השער. אנחנו רואים גם את ראדי וגם את אלברמן (והיום גם ייני) עובדים קשה ומחלצים כדורים, אבל ממעטים לחדור לרחבת היריב, לאיים על השער ולהוסיף אופציות מסירה. וכך מדי שבת רואים את מכבי מסתמכת על היכולת של שחקני ההתקפה שלה, וזה לא תמיד יספיק. כמו שהיא מנסה לשפר את משחק האגפים, כך היא גם צריכה לשפר את המשחק ההתקפי של חוליית הקישור שלה.
בשורה התחתונה, גם כשמכבי תל אביב לא שיחקה טוב במחצית השנייה - עדיין אפשר לומר שהמוטו שמוביל את אותה מתחילת העונה זה אחוזי החזקת הכדור. ניכר לעין שהצוות המקצועי מנסה להנחיל את הסגנון הזה בשחקנים. לא ראינו את מכבי תל אביב בשנים האחרונות כל כך נלחמת כשהיא מאבדת את הכדור במטרה לזכות בו מחדש. היא לא פוחדת לשחק, לא פוחדת לטעות, וגם כשהיא נלחצת היא לא מוותרת על הסגנון שלה. היא עוד תטעה, היא עוד תפסיד, ואנחנו בהחלט רואים שיש מה לשפר אבל מכבי תל אביב משדרת העונה משהו אחר.
מ.ס אשדוד: למה לפחד?
אין ספק שבמחצית השנייה אשדוד רשמה שיפור דרמטי, אחרי שבחצי הראשון התקשתה מאוד לתקוף את השער של מכבי, אבל אחרי השער של מקרייב, שחקני אשדוד קיבלו ביטחון והתחילו להאמין ביכולת שלהם. השאלה היא למה זה לקח להם כל כך הרבה זמן. אשדוד התעוררה, אבל מאוחר מדי.
ליוסי מזרחי יש בהחלט קבוצה טובה, אבל הוא צריך לעשות את השינוי בחשיבה של השחקנים ובדרך של המועדון. בשביל השינוי הזה, אשדוד צריכה להציג את אותו סגנון משחק גם כשהיא משחקת בבית, וגם כשהיא משחקת בחוץ.
בבית אשדוד מציגה משחק יותר מאוזן. היא יותר מאיימת על השער, יותר מחזיקה בכדור, יותר שחקנים תומכים בהתקפה. משום מה, למשחקי החוץ היא מגיעה הססנית ופאסיבית. היא בעיקר מסתגרת ויוצאת למתפרצות, כמו שהיה במשחק שלה מול מכבי חיפה בקרית אליעזר. זו גישה שמתאימה לקבוצות בינוניות יותר.
אם אשדוד רוצה לראות את עצמה כקבוצה שנמצאת למעלה מה שמאפיין קבוצה כזו זה דומיננטיות, והעובדה שהמשחק שלה לא משתנה בכל מגרש שהיא מגיעה אליו. לא רק לרצות לנצח, אלא לבצע את זה על הדשא. זה הדבר שקצת חסר לי באשדוד, אבל היא עדיין הראתה במחצית השנייה שיש לה את היכולות להיות קבוצה טובה יותר.
מכבי חיפה: חכו עם החגיגות
מזל טוב לראובן עטר. גם במשחק מהפחות טובים של מכבי חיפה העונה, היא הצליחה לנצח את הפועל רמת גן. היכולת לא הייתה מרשימה, אבל כרגע זה לא צריך לעניין. מה שחשוב זה שלוש הנקודות, שנותנות מצב רוח ואוויר לנשימה בטבלה. הניצחון מול רמת גן טוב לתחושה הלחוצה, אבל מבחינה מקצועית, אין הרבה מה לקחת מהמשחק הזה.
גם היום, מול עשרה שחקנים, מכבי חיפה התקשתה מול רמת גן. זה עדיין לא משכנע. עדיין החלק ההתקפי שלה מאוד איטי. עדיין לשחקנים כמו קטן, תורג'מן ואנדלובו חסרה מהירות. ככה יהיה קשה לחיפה להפתיע את הגנת היריב.
בנוסף, חיפה משחקת ללא שחקן כנף באגף ימין. לדעתי, יהיה נכון עבורה אם חן עזרא - שמשחק כבר כל כך הרבה משחקים באגף שמאל ומתקשה להביע את היכולת שלו - ישחק גם בצד ימין ויוכל לתת שם גם את המהירות שכל כך חסרה לקבוצתו, יחד עם כניסה לרחבה ואיום על השער. יהיה מעניין לראות את עזרא עובר לכנף ימין ופועל דרך הקו. זה יהיה טוב גם עבורו, וגם עבור הקבוצה. כרגע חיפה יכולה להיות מרוצה משלוש הנקודות, אבל לא הרבה יותר מזה.
