הצליח להתיר את הקשר הגורדי

צפו ב-1:3 של הפועל עכו על מכבי נתניה

אין שום דבר קסום, בדרך כלל, במסיבות עיתונאים. אפילו הדמויות הצבעוניות ביותר לא נוטות לעשות שמח. מעטים המקרים שבהם תיתקלו באירוע ססגוני, למשל התפרצות הזעם בגרמנית קלוקלת של טרפאטוני או קריאת ה"תמצצו לי" המפורסמת של דייגו מראדונה. במיוחד במסיבות עיתונאים של מאמני ליגת העל, מדובר באירוע משמים שבו אנשי מקצוע מצליחים לעטוף בהרבה מלים מסרים שוליים, קלישאתיים ובעיקר משמימים. מסיבה? בקושי קבלת פנים.

מסיבת העיתונאים של מכבי תל אביב ביום חמישי לא הייתה שונה, לכאורה. לא נורו בה מטחים, לא היו סגירות חשבונות, גם לא הצהרות בומבסטיות. היה שם אחד, ג'ורדי קרויף. וזה הספיק כדי להפוך את האירוע הזה לזכור.

במכבי תל אביב ידעו עוד לפני המשחק בבאר שבע שמדינה שלמה מחכה להפסד הראשון שלהם. זו קבוצה שאנשים אוהבים להפיל, במיוחד לאור ההיסטוריה השברירית שלה. קרויף עשה חשבון וזיהה שאוסקר גרסיה הוא לא האיש הנכון למסיבת העיתונאים הראשונה אחרי המפלה הזו. עם האנגלית הרצוצה שלו, כל מה שגרסיה היה אומר לא היה מתפרש נכון, בטח לא כשבאמצע נכנס מתורגמן. לכן, הוא לקח את העסק לידיים.

זה לא מה שהוא אמר כמו איך שהוא אמר. כשאיוניר הודיע בשנה שעברה שזה לא אסון להפסיד משחק אחד, שפת הגוף שלו לא שידרה שהוא מאמין בזה. הוא נראה לחוץ ודרוך, כמו גם אבי נמני, רן בן שמעון וקודמיהם. כשקרויף הצהיר את זה, המסר שעבר היה אחר. מסר של כנות, של רוגע, של שליטה במצב. "בכדורגל לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים", הבהיר, כאילו לא היה זה המשפט הכי מובן מאליו בהיסטוריה האנושית ועדיין, כל כך רחוק ממכבי תל אביב.

זה לא שקרויף משחק אותה, שהוא מתנשא, שהוא לא מבין את המצב. פשוט, בניגוד לזרים קודמים שהגיעו לפה, הוא באמת מסרב להתרגש. "ברור שיש קבוצות שמגיבות להפסדים אחרת, ברצלונה, למשל", ציין. הוא יודע, הוא היה בברצלונה. הוא גם יודע שמכבי תל אביב היא לא ברצלונה ושלחץ מקומי של כמה עיתונאים לא ממש צריך לזרוע בו היסטריה. הוא אומר שהוא לא קורא מה כותבים בארץ – אל תאמינו לו, אין אחד שלא קורא. אבל הוא לא לוקח ללב. השאלה המרכזית אחרי יום חמישי הייתה אם השחקנים שלו הפנימו והתחילו גם הם להתעלם מהרוחות הרוחשות מסביב.

המחזור החמישי בעונת 1995/6 לא נכנס לספרי ההיסטוריה כיום שנרשם בו אירוע יוצא דופן במכבי תל אביב. היא אירחה את הפועל כפר סבא למשחק שנחשב לבאנקר וניצחה 1:3. דבר אחד משמעותי וראוי לציון בכל זאת קרה שם: היא עשתה את זה עם חצי הרכב, אחרי אחת הטראומות הגדולות של המועדון באותן שנים. שבוע לפני כן שבר אלון ברומר את הרגל, אחיו גדי הורחק ואחריו עוד שני שחקנים. מכבי תל אביב סיימה את ההתמודדות עם שבעה שחקני שדה והפסד 3:0 להפועל חיפה, שיכול היה להפוך ל-10:0 אלמלא הוראה של מאמן חיפה אברהם גרנט לשחקניו להוריד הילוך. זו הייתה יכולה להיות נקודת שבירה עבור המועדון, כל מועדון, אבל מכבי תל אביב המשיכה משם אל הדאבל. דרך דומה היא עשתה בשנים שלפני כן, עם הפסדים קשים בדקה ה-90 במחזור הפתיחה מול בית"ר תל אביב (1991/2) ומ.ס. אשדוד (1994/5). גם אז היה לחץ במועדון, גם אז היו ביקורות נגד שחקנים, גם אז נראה היה שלמועדון הזה אין תקומה. אבל הייתה לו, בכל פעם מחדש, עד שבא המחטף של לוני הרציקוביץ' וגרנט ושבר את החוסן המנטאלי שהתפתח בקרית שלום.

אף אחד לא ערב לכך שמכבי תל אביב של היום עשויה מהחומר של הקבוצה משנות ה-90. הניצחון על אשדוד הוא לא אינדיקציה חזקה מספיק – הצהובים לא שיחקו טוב וניצחו עם הרבה מזל, כשגם לקחי ההפסד בבאר שבע לא ממש הופקו (עוד שער בכדור גובה שחותך את הבלמים). אבל היו גם נקודות ששופרו מיידית, כמו ניהול המשחק של אוסקר גרסיה ומעל לכל, היכולת של גונסאלו גרסיה. הקשר ספג ביקורת מוצדקת אחרי המשחק בבאר שבע, וביום חמישי היה גיבור תמונת הדחיפות מהאימון. הוא נחשב לבייבי של ההנהלה, לבלתי נגיע. אבל הוא כנראה קיבל מסר ממישהו (קרויף?) שלא לעולם חוסן, ומול אשדוד הראה מה הוא יכול להיות עבור מכבי תל אביב כשהוא רוצה. נותר רק לתהות עד כמה גדול יהיה הרצון שלו להמשיך להוכיח, וכמה גדולה היכולת של קרויף להמשיך ולהרגיע.

במבט ראשון, נראה קצת מופרך להשוות היום בין עירוני קרית שמונה להפועל עכו, בין הדרך שעשו שתי הקבוצות לליגת העל, בין ההישגים שלהן בשנים האחרונות. אבל כשמסתכלים עליהן לא מגלים שוני עצום. בגדול, המשותף ביניהן הוא שהן שתי קבוצות חדשות בצמרת הכדורגל הישראלי, ועושות זאת תחת ניהול של בעלים דומיננטיים במיוחד, כאלה שאוהבים ששומעים מה יש להם להגיד. באנדרסטייטמנט, כמובן.

על פניו, קרית שמונה ניצחה כבר במירוץ הזה כי לה יש את מה שלעכו אין וכנראה גם לא יהיה - אליפות. אבל בטווח הארוך, הדרך של ציון ויצמן נראית טובה ונכונה יותר מזו של איזי שרצקי. זה לא שויצמן הוא היו"ר המושלם, ההתנהלות שלו בעייתית לעתים, הוא קונטרול פריק לא פחות גדול משרצקי, אבל ההצלחה של שמעון הדרי וקודמיו מוכיחה שיותר ממאמן אחד יכול לעבוד תחתיו. זה משהו שבמיוחד לאור אירועי השבוע האחרון אי אפשר להגיד על שרצקי.

הפוליטיקאי האמריקאי ג'יי סי ווטס אמר פעם: "יש שלושה צדדים לסיפור – הצד שלי, הצד שלך והאמת". מלבד הצד השלישי, לעולם לא נדע מה באמת קרה בין שרצקי לגילי לנדאו. לא נגלה האם לנדאו באמת התעלם לחלוטין מהבוס, או שהוא פשוט כיבה את השאלטר כי האיש שלמעלה שיגע אותו עם עשרות מסרונים. העובדה היא שלנדאו וקרית שמונה כבר לא, כשם שמישל דיין וקרית שמונה נפרדו בשלב דומה של העונה (אם כי אז יותר בגלל הישגים מקצועיים דלים). על נקודות הציון המשמעותיות של קרית שמונה חתום מאמן אחד, רק מאמן אחד – רן בן שמעון. כשהוא הלך היא קרסה, כשחזר היא פרחה וכשהלך בשנית השד שוב יצא מהבקבוק.

לעכו היה את אלי כהן, מאמן חזק ולא פחות סמכותי מבן שמעון. ויצמן לא אהב את הנוקשות של כהן, אבל לא יכול היה להתעלם מההצלחה שלו והשאיר אותו בקבוצה. כשלשניים נמאס סופית זה מזה, הגיע שמעון הדרי. להדרי, כמו ירון הוכנבוים שרשם אף הוא עונה יפה עם עכו בתחילת דרכה בליגה הבכירה, אין רזומה מרשים בליגת העל, אבל הוא שועל ותיק בליגה הלאומית. הוא מכיר את הניואנסים ויודע לתמרן בין הפולשנות של הבעלים לבין טביעת האצבע האישית שהוא רוצה לשים על הקבוצה. הלאומית היא טירונות מצוינת במישור הזה והתוצאות באות לידי ביטוי במגרש. עד שיוכח אחרת, ציון ויצמן 3, איזי שרצקי 1.

רק נזכיר שבמחזור הבא נוסעת מכבי תל אביב לעכו, לפגוש את הקריפטונייט הגדול שלה בעשור האחרון. תהיו בטוחים שמשעמם לא יהיה שם.

מאמן מכבי תל אביב אוסקר גרסיה לאחר ה-1:2 על מ.ס. אשדוד: "אני שמח כי האוהדים שמחים".

רוצה לומר: שרן ייני ואלירן עטר סיפרו לי מה קורה פה כשהאוהדים לא שמחים.

מאמן הפועל תל אביב יוסי אבוקסיס עם נחיתת הקבוצה מפורטוגל: "הייתה לי שיחה עם שביט, מה שדיברנו יישאר בינינו".

רוצה לומר: הייתה לי שיחה עם שביט, מה שדיברנו הוא שאחד מאיתנו לא יישאר בינינו.

מאמן בני יהודה דרור קשטן אחרי ה-2:2 מול בני סכנין: "עשיתי חילוף בהתאם למשחק, אבל אתם בטח לא מצפים שאטפח לעצמי על השכם".

רוצה לומר: זה בסדר, גם אני לא מצפה מכם שתטפחו לי על השכם.

מאמן מכבי נתניה טל בנין אחרי ההפסד 3:1 להפועל עכו: "נעשה את המקסימום עד שנגיע לאצטדיון החדש".

רוצה לומר: פיירברג, יא אללה שלך, אם את לא גומרת עם האצטדיון הזה בעוד שבועיים, נראה לי שאני לא מגיע אליו.

קשר הפועל חיפה גיא צרפתי לאחר ההפסד 2:0 ברמת השרון: "כשלנו בהבקעת שערים בגדול, יצרנו הרבה מצבים והחמצנו בסיטואציות שאסור להחמיץ".

רוצה לומר: יש לנו שלושה שערים בשישה משחקים. כנראה שיש לזה סיבה.

איל ברקוביץ' מטיף להורים על ההתנהגות במשחקי כדורגל של הילדים שלהם ואף אחד באולפן אפילו לא חושב להזכיר לו משהו מהעבר הלא כל כך רחוק. דני עציוני רואה ולא מאמין.

ניר ביטון נראה ומתנהל במגרש כמו אחד שיש לו מינימום את הרזומה של יוסי בניון.

בניון, אם כבר מזכירים אותו, באמת לא זומן לנבחרת. קשה לעכל, הא? בסוף זה קרה.

ביטון דווקא כן זומן.

הקלאסיקו בספרד ביום ראשון בשמונה בערב. מי עושה קלאסיקו ביום ראשון בשמונה בערב? למה הספרדים הפסיקו להתחשב בציבור אוהדי הפוטבול הישראלים (בכל השלושה)?

עוד מליגת העל:

שלום תקווה על החסינות שפיתחה מכבי תל אביב

אוסקר גרסיה: "האוהדים גאים בנו"

ניצחון ראשון למכבי חיפה, 0:2 על הפועל רמת גן

עטר מבטיח: "נצא לדרך חדשה"

אוהדי מכבי נתניה קוראים לטל בנין להתפטר