Like
אלונה ברקת ספגה בשנים האחרונות הרבה ביקורות מוצדקות, אבל למרות כל אלה, למרות שגם העונה נראה היה שכספה בוזבז לחינם, היא אפשרה לאלישע לוי להביא את אבירם ברוכיאן ברגע האחרון. להחלטה הזו יש כוח כפול. היא סיפקה לבאר שבע שחקן שאולי באמת היתה צריכה, אבל קודם שלחה מברק תמיכה אמיתי לאלישע לוי. כאילו אומרת לו: למרות שלא רואים עדיין תוצאות, אני מאמינה בך. אני מאמינה בבקשות שלך. לקבוצה שנבנתה כמעט מחדש, זה חשוב מאוד.
האם כל זה אומר שאלישע לוי יצליח בבאר שבע, אחרי הניצחון על מכבי תל אביב? בכלל לא בטוח, אם כי ההיסטוריה מלמדת שאם ברקת והקהל בבאר שבע יאמינו בו עד הסוף, אלישע לוי תמיד מביא תוצאות. האם כל זה אומר שאבירם ברוכיאן ישקם את הקריירה שלו בבאר שבע? מוקדם לדעת. במקרה של ברוכיאן הסיפור הוא קודם כל בריאותי. בשנים האחרונות ברוכיאן לא מסוגל להרים את עצמו פיזית, מתקשה לגמור אימונים, ומפסיד בכל קרב מגע. אם ברוכיאן יהיה בריא, אולי הקריירה שלו תקבל תפנית בבאר שבע.
ברוכיאן, עם כל השאלות שעדיין מלוות את ההחתמה שלו, הוא שחקן שהפועל באר שבע היתה צריכה. על דיא סבע קשה לבנות עונה שלמה וחוליית הקישור ההתקפי היתה חסרה שחקן מסוגו. בבאר שבע, לעומת בית"ר ירושלים, לברוכיאן הפגיע יש סיכוי טוב יותר להצליח. בבאר שבע הוא יעשה בדיוק את מה שהוא יודע. בכל עמדה יש שחקן שיאייש אותה. בבית"ר זה נראה כמו מערב פרוע. לא היו מגינים, לא היו קשרים מסוג מסוים, לעתים לא היו חלוצים, וברוכיאן נדרש לעשות הרבה יותר ממה שהוא מסוגל.
בבאר שבע יש קבוצה שיכולה להסתיר את החולשות שלו, אם יהיה בריא כמובן וילמד להתחזק. יש גם מאמן שיודע לטפל בעדינות בטיפוסים רכים כמו ברוכיאן, ולעתים לא לתת להם לצאת מהמגרש רק כי הם מבקשים, כפי שקרה במשחק מול מכבי תל אביב. אבל הקרדיט הגדול מגיע קודם כל לאלונה ברקת, שלמרות שלל החידות שעולות מהסיפור הזה, לא סגרה את הארנק והמשיכה להאמין במה שנראה כמו השקעה כוזבת נוספת. רק למענה, מגיע לה שכל החידה הזו של ברוכיאן בבאר שבע תסתיים באופן חיובי.
Share
שימו לב עם אילו שחקנים הביכו הפועל רמת גן והפועל עכו את בית"ר ירושלים. השבוע היו אלה דויד מאנגה בחוד, ישראל זגורי בקישור, ולצידו ג'יבריל סידיבה. בשבוע שעבר עשו זאת אמייה טגה הנהדר, תמיר כחלון, כשדדי בן דיין נכנס כמחליף. מה המשותף לכל השחקנים הללו? נכון, שהם חלק מסגלים שהם פשוט יותר טובים מזה שקיים בבית"ר ירושלים. אבל המסר, במקרה של בית"ר לפחות, הוא עמוק יותר: אלו שחקנים שמערכת טובה וחושבת, כפי שמנהל ציון ויצמן כבר שנים בעכו למשל, יודעת לדוג ולהביא אליה. לבית"ר יש אולי תקציב גדול מהשתיים, אבל במערכת שמנהל איציק קורנפיין כבר שנים כמעט ולא מגיעים שחקנים מהסוג הזה: שחקנים שרוצים הזדמנות טובה להרים לעצמם את הקריירה.
למערכת של בית"ר יש סוג של סקאוט או איך שלא מגדירים אותו, קוראים לו איתן מזרחי, אבל שמץ מכל ההברקות הללו שהשוק פולט לא מגיע לטדי. מזרחי הוא רק השתקפות של הכישלון המקצועי הענק של איציק קורנפיין, שאולי מצליח לשמור על בית"ר עם ראש מעל המים מבחינת כלכלית (תלוי איך מסתכלים על זה, כן?), אבל מקצועית הוא מנהל גרוע, מהגרועים שידעה בית"ר ירושלים מאז ומעולם. תמיד בית"ר ידעה לצוד שחקנים מסוגם של כחלון או מאנגה, אבל לא בקדנציה של קורנפיין.
קשה למצוא רעיון ברור בסגלים שנבנים בממלכת קורנפיין, אבל אם יש אחד כזה, הוא נמצא באמירה שלו מהעבר היותר רחוק, על רצונו לבנות קבוצה ירושלמית. כשרוצים לבנות קבוצה ירושלמית, אז הכסף הולך על עמית בן שושן במקום על שחקנים לא ירושלמים טובים יותר. כשרוצים לבנות קבוצה ירושלמית, שוכחים נתון חשוב לא פחות שאין הרבה שחקנים ירושלמים טובים. שהקבוצות הכי טובות של בית"ר נשענו על רוב לא ירושלמי. האוכלוסייה באזור הספציפי היא לא רחבה מספיק, בטח כשערבים לא נלקחים בחשבון, וגם היסטורית כמות השחקנים האיכותית שיצאה מהעיר הזו היא לא גדולה במיוחד. בטח לא שחקנים ברמה שיכולה לאתגר את בית"ר ירושלים. לרעיון שחולם על קבוצה ירושלמית אוטנטית, או יותר נכון הוזה, יש אם ככה שתי סיבות אפשריות אחרות: או שיש כאן רצון להצדיק את הצורך ביו"ר ירושלמי, או שלאותו קורנפיין אין שום רעיון מקצועי אחר.
Comment
1. אם יוסי אבוקסיס אכן יעזוב את עמדת עוזר מאמן נבחרת ישראל אחרי שני משחקים בלבד בקמפיין מוקדמות המונדיאל, זה יהווה כתם ענק על מורשתו של אלי גוטמן באתגר הכי גדול של חייו. יוסי אבוקסיס היה קודם כל מינוי שלו, וכאשר אותו אבוקסיס מבקש לעזוב להפועל תל אביב (שצירפה, אגב, את המאמן הכי טוב עבורה בשלב כזה של עונה רצה), מה הוא בעצם אומר? שיש דברים יותר חשובים מנבחרת ישראל. שאולי כדאי כבר להרים ידיים. שלא באמת ניסינו. שלא באמת האמנו. באנו, בדקנו את השטח, וברחנו.
זה לא מפתיע איש שאבוקסיס עשה זאת. אבוקסיס עזב ספינות טובעות שנתנו לו הרבה יותר מנבחרת ישראל. הסיפור כאן הוא גוטמן. הקלות שבה גוטמן שחרר את אבוקסיס מלמדת שגם הוא חושב לא מעט כמוהו. שגם הוא בעצם קורץ לשחקנים ואומר להם שהוא לא באמת מאמין שאפשר ליצור שינוי במשימה הלאומית שהוא קיבל מכולנו. במקרה הזה גוטמן היה חייב לספק הכרזה: לחסום את יציאת אבוקסיס חברו, למרות ההזדמנות לאמן קבוצה גדולה, ולהראות לכולם שהנבחרת היא באמת מעל הכל. הוא היה צריך לסרב לבוסים של הפועל תל אביב, שאת חלקם הוא ודאי מכיר אישית, ולצאת למלחמה אמיתית נגד המהלך הזה. נגד המהלך שכורת את הענף עליו הוא יושב ומערער באופן משמעותי את הפילוסופיה איתה הוא רוצה לשנות את נבחרת ישראל.
כיצד הוא יכול להגיד לחניכים המפונקים שלו מהיום שהנבחרת היא מעל הכל? שתחשבו קודם על הנבחרת ורק אחר כך על הקריירה האישית שלכם?
2. אחרי שראינו מספיק את מכבי חיפה, אפשר וצריך כבר לשים דברים על דיוקם: במכבי חיפה לא נבנתה גם השנה קבוצה גדולה. נבנתה קבוצה טובה, שסבלה מחוסר מזל בתחילת העונה, ויצרה לעצמה עומס מנטלי וכדור שלג הרסני בלתי אפשרי, לקבוצה שהיא לא גדולה מספיק כדי להתמודד עם כל זה. לראובן עטר יש חלק לא קטן בכך, אבל החלק המרכזי במצב שייך לאיש שבלעדיו מכבי חיפה היתה קבוצה קטנה יעקב שחר.
שחר החליט לפני מספר שנים לשנות את המדיניות הכלכלית שלו. זה לא מונע ממנו להפסיד כסף, אבל זה מגדיל את כמות ההפסדים שלו במגרש. הוא זה שבחר להדק חגורות. הוא זה שבחר לוותר מראש על הבלעדיות על השחקנים הכי טובים שפעם הגיעו למכבי חיפה. הוא זה שבחר לוותר על הפנטזיה להביא לכאן שחקנים זרים ברמה של יעקובו, והשאיר את מכבי חיפה להסתדר עם שחקנים כמו תורג'מן או ימפולסקי. כל עוד הוא ימשיך ככה, מכבי חיפה תמשיך להיות קבוצה טובה שתזכה באליפות בתדירות הרבה יותר נמוכה. הציפייה ממכבי חיפה לשלוט כמו לפני שמונה שנים היא לא ריאלית, אבל זו כבר הצרה של ראובן עטר.
המחזור הבא: מכבי תל אביב מ.ס אשדוד
על פניו, משחק הצמרת המרתק שמחכה לנו בין מכבי תל אביב למ.ס אשדוד גורם לאוהד הכדורגל הממוצע לתפוס צד ברור: אשדוד היא האנדרדוג, אשדוד היא הקבוצה הקטנה שאתה אמור לחלום בסתר שתזכה באליפות, אשדוד היא העיר הקטנה יותר, המסכנה יותר, הרעבה יותר, מכבי תל אביב היא גוליית. במשחקים כאלה אתה אומר לעצמך אין דבר יותר טוב לליגה מאשר ניצחון של אותה אשדוד. אין דבר טוב יותר לספורט.
בפועל, אפשר להסתכל על הדברים אחרת. בניגוד למודל המקצועי המבורך של של ג'ורדי קרויף ואוסקר גרסיה, בניגוד לסיפור ההצלחה המקצועית המוצדק של קרית שמונה, אשדוד מציגה לעומתם גרסה קצת בעייתית. בעלים, ג'קי בן זקן, שלעתים מתנהג כמו סוכן ומתנהל כמו גדול העסקנים. קבוצה שלמה שכפופה ברובה לסוכן אחד, דודו דהאן - אדם שבקבוצות כמו מכבי חיפה לא מוכנים לשמוע עליו אבל עם הנשיא של אשדוד הוא מסתדר בזמן האחרון מעולה.
זו קבוצה שכל שחקן בה יכול להימכר ברגע אחד, בלי שום הגיון מקצועי. קבוצה שהאינטרסים של בעליה לא ברורים לחלוטין להרבה מאוד אנשים. אין מה להסתיר, המודל הזה של בן זקן את דהאן את השד יודע מי, הציב קבוצה לא רעה בכלל העונה: הזרים נהדרים, הישראלים מצוינים, המאמן יציב, אבל איכשהו קשה להתחבר לכל החבילה. לא רק לנו. גם להרבה אוהדי כדורגל באשדוד. אם נאמר זאת בכלליות: הכי רחוק מקרית שמונה.
