יום הכיפורים של מילאן

"מסימיליאנו אלגרי יישאר כי הוא הרע במיעוטו", הצהיר בסוף ספטמבר 2008 מאסימו צ'לינו. נשיא קליארי הוא לא בדיוק הבעלים השפוי ביותר בארץ המגף, ולראיה הקריאה שלו לאוהדים להפר את דרישות המשטרה ולהגיע ביום ראשון לאיצטדיון, בעקבותיה בוטל המשחק מול רומא שהיה אמור להיערך ללא קהל. דבריו נאמרו אחרי שהמועדון מסרדיניה פתח את העונה באופן קטסטרופלי, עם חמישה הפסדים בחמישה משחקים שהניבו שער זכות אחד. בסופו של דבר, סיימה קליארי במקום השמיני, ו"הרע במיעוטו" נבחר למאמן העונה.

מילאן חווה כעת את פתיחת העונה הגרועה ביותר מאז 1940, עם שלושה הפסדים בארבעה משחקים, וחצים רבים מופנים לעבר המאמן. למבקרים כדאי מאוד לא למהר עם המסקנות ולזכור שקבוצותיו של אלגרי תמיד מתחילות לאט. גם עונתו השנייה בקליארי החלה עם נקודה מארבעה משחקים. לפני שנתיים, אחרי שמונה למשרתו בסן סירו, הפסידה מילאן במחזור השני לעולה החדשה צז'נה 2:0, והסכינים נשלפו כאשר בסיום המחזור הרביעי היה לזכותה ניצחון אחד בלבד. זה נגמר עם סקודטו מרשים למדי, הראשון מאז 2004.

גם את העונה שעברה התחילו הרוסונרי עם שתי נקודות משלושה משחקים ותבוסה 3:1 מוחצת בנאפולי משלושער של אדינסון קבאני. בתום חמישה מחזורים, אחרי הפסד 2:0 ליובנטוס, דורגה מילאן במקום ה-15. זה לא הפריע לה להוביל את הטבלה בתחילת אפריל, ורבים מהאוהדים נשבעים שאליפות שנייה ברציפות הייתה בכיס שלהם אילו "השער" של סולי מונטארי במשחק העונה מול הגברת הזקנה בסיבוב השני היה מאושר. קל לעיתונאים לחרוץ גורלם של מאמנים על סמך מספר משחקים, ואלגרי יודע זאת יותר טוב מכולם, אבל זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות. באותה מידה, אגב, הייתה זו טעות ביזארית להכתיר אותו חיש מהר לאיש מקצוע בסדר גודל של אריגו סאקי, פאביו קאפלו וקרלו אנצ'לוטי, ולממשיך דרכם – על סמך עונה וחצי.

גישה שונה בתכלית גורסת כי אלגרי הוא קורבן של נסיבות. ההחלטה של סילביו ברלוסקוני למכור את זלאטן איבריהמוביץ' וטיאגו סילבה לפריז סן ז'רמן תמורת 62 מיליון יורו הותירה את הקבוצה עם סגל חלש שלא מסוגל להתמודד עם אתגרים, ולזהות המאמן אין לכאורה חשיבות משמעותית. גם קביעה זו רחוקה מהמציאות, כי אלגרי היה שותף מלא למהלכים נוספים שבוצעו בשנתיים האחרונות, להם השפעה עצומה על המומנטום השלילי שהתפתח לאחרונה. האמת נמצאת באמצע – הן הבעלים והן המאמנים נושאים באחריות למצבו העגום של המועדון, שעלול – אולי – לחוות את העונה הגרועה ביותר בעידן ברלוסקוני שהחל בפברואר 1986.

רק לפני שנה וחצי חגגו במילאנו רבע מאה לשלטונו של ברלוסקוני. מילאן הייתה אז בדרך לאליפות, והנשיא המאושר הצהיר קבל עם ועדה: "אני מקווה שגם ב-25 השנים הבאות נראה הצלחות דומות לאלה שחווינו ב-25 השנים הראשונות". אוהדי רוסונרי נזכרים בהבטחה הפומפוזית ולא מאמינים. לפתע, נכנסה הקיץ מילאן, ללא התרעה מוקדמת, לתקופת הצנע. המטרה היחידה של הנשיא היא לחסוך, אבל בדרך, בהיותו פוליטיקאי ממולח, הוא הספיק לשקר לכולם, ולכן התוצאה הסופית קשה במיוחד לעיכול.

כאשר החלה ביוני מכירת המנויים לעונה החדשה, על האוטובוסים ובשלטי החוצות התנוססה התמונה של איברהימוביץ'. "זלאטן רצה להישאר בקבוצה, והבטחתי לו אישית שלא נמכור אותו. אלא שאז קיימנו מספר ישיבות במועצת המנהלים, ובחרנו למכור אותו בכל זאת. הוא לא מדבר איתי יותר, ואני לא יכול להאשים אותו כי לא עמדתי במילתי" הודה בשבוע שעבר סגן הנשיא אדריאנו גליאני. גם אנטוניו קסאנו חצה את הכביש לאינטר בטונים צורמים במיוחד, כשהוא מאשים: "מישהו גבוה מעל המאמן עשה דברים שלא ייעשו, ואני לא יכול לסבול כאשר מרמים אותי. צריך להגיד לאנשים אמת בפנים. במילאן אומרים דבר אחד ועושים משהו אחר". האם הייתה הכוונה לברלוסקוני או לגליאני? בינינו, זה לא ממש משנה.

הסאגה הביזארית ביותר קשורה למכירתו של טיאגו סילבה. הבלם הברזילאי לא רק צעיר יותר מזלאטן וקסאנו, אלא גם הפך לסמל המועדון. השחקנים והאוהדים ראו בו קפטן לשנים ארוכות, וסילבה עצמו הצהיר בכל הזדמנות על רצונו להישאר בסן סירו. מנצ'סטר סיטי גיששה בשלהי העונה שעברה וקיבלה תשובה שלילית. לאחר מכן באו הפריזאים והניחו הצעה של 46 מיליון יורו על השולחן. הדיווחים הראשוניים גרסו כי מילאן תתפתה למכור, אבל בסוף יוני יצאה ההודעה הרשמית הנחרצת. "הלב שלי לא יכול לאשר את העסקה", הכריז ברלוסקוני. "זהו מעשה הרואי. כתוצאה מהישארותו של טיאגו סילבה נפסיד השנה כסף, והנשיא יצטרך להכניס את היד לכיסו", התפייט גליאני אודות הבוס שלו. שבועות ספורים חלפו, והברזילאי עשה את דרכו לצרפת יחד עם זלאטן, ועוד בסכום מופחת שמוערך ב-42 מיליון יורו בלבד. "זה יחסוך לנו 150 מיליון בשנתיים, ואסור לוותר על ההזדמנות", קבע ברלוסקוני. לבבות רבים נשברו, וגם השחקן עצמו הרגיש מרומה.

למי שמתבונן במאזנים של מילאן, קל לראות את הסיבה לשינוי הדרמטי בדעתו של הנשיא. בחמש השנים האחרונות הפסידו הרוסונרי כרבע מיליארד יורו. האיצטדיון המיושן, אותו היא חולקת עם היריבה העירונית, לא מהווה מקור הכנסה מספק. בעונת 2010/11, למשל, הרוויחה מילאן 36 מיליון יורו ממשחקים – גרושים בהשוואה ל-72 מיליון של באיירן מינכן או 124 מיליון של ריאל מדריד. ההכנסות מזכויות השידור באיטליה, אשר מהוות חלק קריטי בתקציב, יורדות בהתמדה, והמצב צפוי להחמיר בעתיד הקרוב.

הוצאות השכר בממלכת ברלוסקוני, לעומת זאת, רק הלכו וצמחו. הכנסות הכוללות של המועדון בעונה שעברה הוא 235 מיליון, וכמעט 90 אחוז מהן שולמו ישירות לשכר השחקנים. זלאטן היה שיאן המרוויחים עם 9 מיליון, אבל לא תאמינו מי הגיע למקום השני עם 4.5 מיליון. קחו נשימה עמוקה – מדובר במתיו פלאמיני שקיבל חוזה פנטסטי כאשר הגיע מארסנל ב-2008 ולא עשה הרבה מאז. ההפסדים האסטרונומיים חייבו פעולה אמיצה, ויש היגיון בחיסכון עליו דיבר ברלוסקוני עם השלמת העסקה עם פ.ס.ז'. עם זאת, איברהימוביץ' וטיאגו סילבה הם לא הבודדים שהועזבו. וכאן מגיע החלק באשמה של אלגרי.

הטעות הגדולה ביותר של הנהלת מילאן, אולי בכל עידן ברלוסקוני, התרחשה כבר לפני שנה, כאשר הוחלט לוותר על אנדראה פירלו. הפליימייקר הנסוג היה הלב והמנהיג של הקבוצה, והמעבר שלו ליובנטוס סידר לגברת הזקנה את הסקודטו. בעונתו האחרונה בסן סירו החמיץ פירלו חודשים ארוכים בגלל פציעה, והמאמן סבר שאינו נדרש עוד. "מילאן הציעה לי להאריך את החוזה בשנה אחת בלבד, וזה לא התאים. הסיבה המרכזית לעזיבה הייתה שאלגרי העדיף לשחק עם מאסימו אמברוסיני ומארק ואן בומל בקישור האחורי, ולא נותר לי מקום על המגרש. נתנו לי להבין שאין כוונה להשתמש בי יותר מדי. הרבה שחקנים במילאן אומרים לי עכשיו שהם מרגישים בחסרוני", סיפר פירלו עצמו אחרי הזכייה עם יובה.

אלגרי, שניסה לזרז את תהליך ההצערה, הסתכסך עם הזמן גם עם ותיקים נוספים מעידן אנצ'לוטי, ודחף לעזיבתם, בגיבוי ההנהלה. קלרנס סיידורף, שבילה כמו פירלו עשור בחולצה האדומה-שחורה, לא הסתיר את חילוקי הדעות עם המאמן, ונהנה כיום בבוטאפוגו הברזילאית. אלסנדרו נסטה סיים עשור בסן סירו ועבר למונטריאול אימפקט. ג'נארו גאטוסו כמעט גורש אחרי 13 שנה וחתם בסיון השווייצרית. חוזהו של ג'אנלוקה זמברוטה לא חודש, וכעת הוא מחפש קבוצה חדשה.

החטא הגדול מכולם היה כנראה בהחלטה לגרום לפיליפו אינזאגי לפרוש. החלוץ בן ה-38 עשה מאמצים מדהימים לחזור לכושר אחרי פציעה ולא הסתיר את רצונו להישאר: "אני לא צריך הבטחות, אלא רק הזדמנות להוכיח את עצמי. אני אוהב את החולצה הזו יותר מכל". אלגרי חשב אחרת, ופיפו עבר לאמן את הקבוצה הצעירה של מילאן. בשבוע שעבר, כאשר נפגש עם אלגרי במתקן האימונים, התפתח ויכוח קשה בין השניים, בעוד המאמן הנוכחי מאשים את חלוץ העבר בכך שהוא "מחכה לו בפינה ולוטש עיניים לתפקידו". רק התערבות הנוכחים מנעה עימות פיזי של ממש, והדבר מלמד יותר מכל על היחסים העכורים בין אלגרי לוותיקים שהעדיף לזרוק.

אמנם נכון להגיד שכל הכוכבים שהוזכרו קרובים מאוד לסיום הקריירה, אבל הם היו מנהיגים על המגרש ובחדר ההלבשה. לו היו משאירים לפחות חלק מהם במועדון, הטראומה מעסקת זלאטן וטיאגו סילבה הייתה עוברת בקלות רבה יותר. בלעדיהם נוצר חלל עצום, ובינתיים איש לא לוקח את ההובלה. אחרי שהעזיב את פירלו, הפך אלגרי את מילאן לקבוצה שתלויה באופן כמעט מוחלט בכוכב העל השבדי, בדומה לתלותה של אינטר בו לפני ההגעה של ז'וזה מוריניו.

תהיה זו טעות לטעון שמילאן לא החתימה כלל שחקנים ראויים בקיץ. ריקרדו מונטוליבו, שהגיע בהעברה חופשית מפיורנטינה, היה שחקן הרכב מועיל מאוד בנבחרת שהגיעה לגמר יורו 2012. השחקן עצמו יודע בדיוק את המשימה שמוטלת על כתפיו וקובע: "אני כאן כדי למלא את הוואקום שהותיר פירלו". גם ג'מפאולו פאציני הוא סקורר נהדר, אלא שבניגוד לאיברהימוביץ', הוא לא מסוגל להכריע משחקים לבדו וזקוק לאספקת כדורים מהקישור, ולא מקבל אותם בינתיים.

לא רק אינזאגי, אלא גם רפא בניטס ולוצ'יאנו ספאלטי הוזכרו כמועמדים אפשריים להציל את הספינה. גליאני נותן בינתיים גיבוי לאלגרי, וגם המתבוננים מהצד תומכים בו. כוכב העבר אלבריגו אבאני אמר: "פיטורי המאמן רק יעמיקו את המשבר", וגם סאקי הכריז: "המאמן הוא לא קוסם, וצריך להתמודד עם סגל השחקנים שעומד לרשותו". מצד שני, הציפיות לא יכולות להיות נמוכות יותר אחרי שאלגרי עצמו קבע כי "המטרה היא לסיים בין שלוש הראשונות", והגדיר באופן מקומם את התיקו הביתי המאופס עם אנדרלכט בפתיחת ליגת האלופות כ"צעד קטן קדימה". תוצאה זו, אגב, בצירוף ההפסדים לסמפדוריה ולאטלאנטה, פירושה כי מילאן עדיין לא מצאה העונה את הרשת בסן סירו. השחקן האחרון שעשה זאת, למרבה האירוניה, היה אינזאגי.

בקיצור, אין שעיר לעזאזל אחד במילאן. ברלוסקוני, גליאני ואלגרי נושאים באשמה למשבר העמוק, ולכל אחד מהם לא יזיק לעשות חשבון נפש. האם זו הגרסה החלשה ביותר של מילאן בעשורים האחרונים? זו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר, ודי לציין את המקום ה-11 בעונת 96/97 ואת המקום העשירי כעבור שנה כדי להבין שיש לאן להידרדר. החודשים הקרובים יקבעו את הכיוון בו תלך מילאן, ולאוהדיה כדאי לזכור שאחרי ההשפלות ההן בא אלברטו זאקרוני עם סקודטו סנסציוני ב-99'. תמיד יש אור בקצה המנהרה.

אריגו סאקי קוטל את השיטה של מילאן: האם גם רוביניו יעזוב?

מילאן קורסת: ספגה הפסד שלישי בארבעה משחקי ליגה

מילאן ממשיכה להסתבך, גליאני מגן על המאמן אלגרי: "מעמדו יציב"