צפו בתקציר הניצחון הגדול של ווסטהאם על פולהאם באדיבות ספורט2
קיץ 2005. יוסי בניון עזב את רסינג סנטאנדר וניהל מגעים מתקדמים עם ווסטהאם ובולטון. בשלב מסוים, כשנראה היה שבולטון קרובה יותר, התקשר מנג'ר הפטישים דאז אלן פארדיו לישראלי ואמר לו: "אני מאחל לך בהצלחה בבולטון. אם משהו ישתנה, ההצעה שלנו בתוקף ונשמח לקבל אותך". מאוחר יותר כשהגלגל התהפך, התקשר בניון למנג'ר בולטון סם אלרדייס ועדכן אותו על ההתפתחות. "אתה מצטרף למועמדת מספר אחת לירידה. ווסטהאם לא תשחק כדורגל אמיתי ואתה לא תקבל דקות משחק ולא תתקדם", אמר לו המנג'ר. בניון סיפר לימים כי באותה נקודה החליט סופית להגיע לווסטהאם.
שבע שנים עברו והגלגל ממשיך להסתובב. בניון כבר בן 32, צמא לדקות משחק משמעותיות ואחרי כמה עונות בטופ, חלקן טובות יותר וחלקן פחות, הקפטן הישראלי שב לקבוצות הביניים של הכדורגל האנגלי, אל קרבות מסוג אחר והרחק מהזוהר אליו הורגל. מי שמחכה לו בזרועות פתוחות הוא אותו אלרדייס ממנו ברח בניון ב-2005. זה הזמן לבדוק: האם החזרה לאפטון פארק טובה לקשר וכיצד היא תשפיע על מעמדו בנבחרת ישראל?
גם בקיץ 2005 הגיע בניון לווסטהאם אחרי שהקבוצה שבה לפרמיירליג. הסגל של אלן פארדיו היה רחוק מלהיות נוצץ למרות כישרונות כמו מתיו אתרינגטון ובובי זאמורה, ולבניון היה קל להביא לידי ביטוי את היכולות הטכניות שלו. הוא הפך במהרה לשחקן מפתח ואחד מיקירי האוהדים והוביל את הקבוצה לעונה חלומית שהסתיימה עם מקום תשיעי והפסד לליברפול בפנדלים בגמר הגביע. העונה השנייה הייתה פחות טובה. הפטישים אמנם הדהימו עם הצירוף של קרלוס טבס וחאבייר מסצ'ראנו בעסקת ענק, אבל על הדשא שום דבר לא דפק. פארדיו פוטר בדצמבר, שבועות ספורים אחרי השתלטות האיסלנדי אגרט מגנוסון על המועדון, ובסופו של דבר רק מסע היחלצות מדהים במחזורים האחרונים הציל את הקבוצה מירידה. בקיץ המנג'ר אלן קרבישלי ביצע מהפכה רבתי בסגל ובניון נמכר לליברפול.
אוהדי ווסטהאם שמרו חסד נעורים לבניון במשך כל השנים. בימים האחרונים לפני סגירת חלון ההעברות, כשהתחזקו ההערכות לפיהן הישראלי ינחת במזרח לונדון, הביעו האוהדים תמיכה נלהבת במהלך ברשתות החברתיות והפורומים השונים. ביום חמישי סגרה ווסטהאם על צירופו אנדי קארול בהשאלה וההגעה של בניון, רגע לפני סגירת החלון, הייתה מבחינת הקהל הדובדבן שבקצפת. קבלת הפנים לה זכה עם ההצגה הרשמית באפטון פארק בשבת אומרת הכל.
הפטישים היו פעילים מאוד כל הקיץ. בניון הוא שחקן הרכש ה-11 שהגיע למועדון (לעומת 15 שעזבו), שהוציא כ-25 מיליון ליש"ט. בהנהלה לא מוכנים לחזור על טעויות העבר. הם רוצים קבוצה שתתקע יתד בפרמיירליג ולכן אלרדייס קיבל כמעט כל שחקן שביקש. "זה היה חלון העברות חלומי עבורי", הודה המנג'ר.
בלוגר באחד מאתרי האוהדים לקח את המחמאות צעד קדימה: "חלון ההעברות המוצלח ביותר בהיסטוריה של ווסטהאם. בניון הוא החתיכה האחרונה בפאזל... החזרה של בניון תוסיף לנו יצירתיות, כשרון וערמומיות בפריצת הגנות. אף פעם לא באמת מצאנו לו מחליף כשהוא עזב לליברפול. אלן קרבישלי בזבז מיליונים על פרדי ליונגברג וקירון דייר שימלאו את החלל, אבל אחרי חמש שנים ארוכות נמצא מחליף ליוסי... האיש בעצמו".
אלא שעם כל הכבוד לבניון, נראה שהעברה המשמעותית באמת שביצעה ווסטהאם היו זו של קארול. החלוץ המושמץ עם תג המחיר המגוחך של 35 מיליון ליש"ט על הגב אמור לשנות את צורת המשחק של הפטישים, כפי שכבר אפשר היה לראות ב-0:3 על פולהאם בשבת. כשקארול על הדשא, צריך לשחק על התכונות החזקות שלו. בין אם מדובר בכדורים ארוכים אותם הוא מוריד לשחקנים שבאים מאחור (שני שערים מהשלושה בשבת הובקעו ממהלכים כאלה), או משחק של הגבהות כדור מהאגפים למרכז.
על פניו, אפשר לראות את בניון מתאקלם היטב בשיטה הזו. קארול הוא שחקן עם נוכחות שמושך אליו שחקני הגנה ומפנה שטחים לשחקנים שבאים מהקו השני. בניון, עם הטכניקה הגבוהה שלו, יוכל לנצל את השטחים והכדורים שמוריד קארול. בניון הוא שחקן חכם שמבין היטב את הראש של חלוצים ואוהב לשתף פעולה עם סטרייקרים מהדור הישן. באנגליה תמיד טוענים כי מהבודדים שידע להפעיל בצורה מושלמת את פרננדו טורס בליברפול. אם הוא יצליח להשתית הבנה שכזו גם עם קארול, ווסטהאם תרוויח בגדול.
אוהדי ווסטהאם אמנם הביעו אשתקד סלידה מופגנת משיטת המשחק המיושנת והאנגלית של אלרדייס כולל השיר המפורסם: "אנחנו ווסטהאם, אנחנו משחקים כדורגל על הקרקע", אבל עצם ההגעה של קארול היא פתרון מוסכם על שני הצדדים. אלרדייס מקבל שחקן שמושלם לשיטה שלו והאחרים יעבדו בשבילו. "כולנו מרגישים קצת יותר טוב כשחלוץ של 35 מיליון ליש"ט נכנס בדלת. הוא מספר אחת שלנו ונשחק על התכונות החזקות שלו. הוא יעזור לנו לעשות מה שאנחנו רוצים ולנצח. אנחנו נעזור לו לכבוש הרבה שערים", הסביר אלרדייס.
אלא שראוי להדגיש כי למרות ההערכה הרבה ולמרות שלווסטהאם אין המון שחקנים יצירתיים וטכניים כמו בניון, תהיה לו תחרות גדולה על מקום בהרכב. אלרדייס משחק עם חלוץ אחד, שני שחקני כנף ומאחוריהם הקפטן קווין נולאן והקשרים האחוריים מארק נובל ומוחמד דיאמה (כרגע אלו דיארה ממתין על הספסל). על המשבצת של בניון, שיכול לשחק בשתי הכנפיים או במרכז, יש לאלרדייס את מאט ג'ארביס (שנרכש ב-12 מיליון ליש"ט), ריקרד ואז טה ומתיו טיילור. אלא שבניגוד למה שקרה בארסנל, בניון מגיע במעמד אחר. מעמד של שחקן אהוב ומוערך, כוכב שעבר הרבה בכדורגל ולא שחקן שצריך להוכיח את עצמו.
הבחירה של בניון בווסטהאם נכונה מכל הבחינות, אבל קשה שלא לתהות לגבי ההתנהלות הכללית שלו בקיץ. בדיוק לפני שנה הקשר היה מעורב בעוד מעבר של הרגע האחרון כשהושאל לארסנל. אז הוא סירב לוותר על הטופ של הפרמיירליג גם במחיר ירידה בדקות המשחק. אלא שלקראת סיום העונה, נוצרה סיטואציה בה הוקפץ בניון להרכב ודווקא ההופעות הטובות שלו השאירו מהעונה טעם של החמצה. התחושה הייתה שלבניון יש מה למכור בפרמיירליג גם בגילו אם רק ימצא את הקבוצה הנכונה.
לפיכך, ההתעקשות שלו להמתין שוב עד הרגע האחרון לא ברורה. במסיבת העיתונאים של נבחרת ישראל אמר השחקן: "המטרה שלי היתה למצוא קבוצה בה אקבל יותר דקות משחק, והיה ברור לי מהרגע הראשון שהסתיימה העונה שעברה שלא אשאר בצ'לסי". אם כך, מדוע החליט השחקן לצאת עם צ'לסי למסע טרום העונה ולנסות להרשים את רוברטו די מתאו? מדוע להמתין ליום האחרון של ההעברות?
הצעות היו ובשפע, אבל בניון, מסיבות משפחתיות, לא רצה לעזוב את אנגליה וגם לא את לונדון. ווסטהאם הייתה בתמונה לאורך כל הקיץ, אבל גם ביום האחרון עוד שקל הקשר הצעות ממקומות אחרים בפרמיירליג לפני שהמעבר אותו רצה יצא אל הפועל. הבעיה היא החוזה. בניון הושאל לעונה אחת בסיומה, בגיל 33, הוא יהיה שחקן חופשי. לפיכך, הצלחה אישית בעונה הזו חיונית לבניון. עונה טובה יכולה להבטיח לו עוד חוזה טוב אחרון באנגליה. עונה לא מוצלחת והוא יגיע לצומת דרכים משמעותי בקריירה ואולי גם ישקול ברצינות חזרה לישראל, במיוחד אם הנבחרת לא תהיה בתמונת המונדיאל עד אז.
בינתיים, מתחיל הקפטן קמפיין נוסף עם נבחרת ישראל ואיך שלא תסתכלו על זה, מעמדו השתנה. אלי גוטמן לא יודה בזה, אבל לא בכל משחק בניון יהיה האופציה המועדפת בהרכב. תמו ימי הבאנקר, תמו ימי המושיע ותמו ימי בניון בספק למשחק. אם בניון לא ישחק בווסטהאם, רפאלוב, מליקסון, ורמוט ואחרים ישחקו במקומו בנבחרת. בניון ימשיך להיות המנהיג, התוסף, הקפטן, השחקן המשלים, אבל לא הכוכב. בגילו ולאור מה שיש מסביבו, זהו הפתרון הנכון וגם בניון עצמו מבין את זה: "השינוי המרכזי הוא שהפעם יש שחקנים יותר מוכשרים, במיוחד בחלק ההתקפי, וזה יתרון גדול. גם לשחקן כמוני".
