רבע הגמר בין איטליה לאנגליה עשה צדק כפול. קודם כל בעצם ההעפלה של איטליה, ששלטה ללא עוררין אחרי רבע שעה מפתיחת המשחק, רבע שעה שנתנה לנו אשליה של משחק גדול בדרך, אבל מאז ראינו נבחרת אחת על המגרש. הצדק השני הוא בעצם זה שאנגליה עפה. מי שחשב שהיא תהיה הפתעת הטורניר, גילה ברגע האמת שאנגליה נותרה אנגליה. שגם בטורניר הזה היא תמשיך לאכזב כרגיל ולא תנפץ את הגורל הקבוע. כדי להיות הפתעת הטורניר היא צריכה יכולת בסיסית של שליטה בקצב, ולאנגליה אין את זה. סטיבן ג'רארד הוא שחקן לא מספיק מוכשר כדי לארגן נבחרת בסדר גודל כזה. אנגליה היתה נבחרת משעממת ותישאר נבחרת משעממת, וגם את התכנית הקבועה שלה בטורנירים גדולים היא לא הצליחה לקלקל. לנו היא לפחות לא הרסה את חצי הגמר.
אנגליה היתה שמחה שיהיה לה שחקן ברמה העולמית כמו אנדראה פירלו. מדובר באמת בשחקן ברמה אחרת של כישרון, מהגדולים שהיכרנו בדורינו. ההוכחה לכך היא האיכויות שפירלו מצליח להוציא מעצמו בגיל כזה. צריכות להיות לך הרבה מאוד איכויות, כדי שתצליח לשמור כמה לגיל הזה. בטורנירים כאלה אינטנסטייביים, מי שבולט בדרך כלל הם השחקנים המעט יותר צעירים שהגיעו לשיא הפיזי שלהם. פירלו, בדומה לזידאן במונדיאל 2006, מתעלה על המחסום הזה, על הקושי הפיזי, ומצליח להוביל נבחרת גם בגיל כזה. בגיל כזה כוכב כדורגל בדרך כלל יורד לספסל או הופך להיות בורג פחות חשוב. בלמים פורחים, שוערים משתפרים, אבל קשרים כמו פירלו בדרך כלל נסוגים. אלא שפירלו הוא שחקן מזן אחר.
מה שיפה לראות אצלו הוא כיצד הוא מבצע שני תפקידים במגרש כמעט באותה רמה. מצד אחד הוא המנהיג מאחור, מסדר את המשחק ונותן את מלוא המנהיגות שנבחרת כמו איטליה צריכה בטורניר כזה. מצד שני הוא מפעיל את החלוצים מהקו האחורי. זה לחלוטין לא שכיח לראות שחקן מפעיל ככה חלוצים. נהוג לעשות זאת רק מאזור הרחבה, כאשר הקשר משחק קרוב לשער. פירלו עושה זאת רחוק מהשער, עם ראיית משחק נדירה. זו ממש תופעת טבע. פירלו מספיק חכם לא להיכנס פנימה בגילו וללכת לאיבוד בין הבלמים, ויודע כיצד למקם את עצמו במקומות הנכונים מבחינתו מאחור. גם כשפירלו נחלש מרוב עייפות, מאמן איטליה אפילו לא חשב להוציא אותו, כי הוא ידע שברגע של גאונות, כמו זידאן ב-2006, הוא ייקח את איטליה לחצי. הרגע הזה הגיע בפנדלים.
עם מנהיג כזה, עם שחקן שהוא לחלוטין אחד המועמדים להיות המצטיין ביורו, ונבחרת מאורגנת, חזקה, מהירה ועם לא מעט איכויות, לאיטליה אין מה לפחד מגרמניה. אם היא תבוא בגישה הזו והיא תנצל טוב יותר את ההזדמנויות שלה, היא בהחלט יכולה להפתיע. כבר עכשיו היא מציגה יכולת שקורא תיגר על התואר. לא צריך פתאום לפחד מנבחרות אחרות. גרמניה תהנה מיתרון קצת בעייתי בחצי הגמר, עם שני ימי מנוחה עודפים. בדרך כלל, בטורנירים כאלה, יש יתרון של יום מנוחה אחד, אבל ביורו 2012 זה כפול. זה יתרון שיכול לפעול היטב אם המשחק יילך להארכה. עד אז, לאיטליה יש יכולת פיזית, יכולת אירגונית, וכמובן שחקן שהוא יהלום אמיתי, כדי לתת פייט אמיתי לגרמניה העדיפה במעט. כולם ציפו לאנגליה נגד גרמניה בחצי הגמר, אבל מאבק פיזי מרתק בין איטליה לגרמניה הוא לא פחות קלאסיקה.
