הרבה יותר קל להגיד זאת בדיעבד, ואולי זו הסיבה שאם תשאלו את בראד גרינברג, הוא בוודאי יטען כי עבודת החלומות עבורו תמיד היתה בליגת המכללות האמריקאית. כן, גם כשקיבל ב-1996 את הג'וב היוקרתי כג'נרל מנג'ר החדש של פילדלפיה, מאמנה החדש של מכבי חיפה ניסה להבין כיצד מה שהיתה אמורה להיות קריירת אימון מצליחה בקולג' קטן, לפתע הביאה אותו למתחם האימונים של הסיקסרס, שם היה עליו לחוות דעתו על ילד יומרני בשם קובי בריאנט. ימים ספורים נותרו עד הדראפט של 1996, וגרינברג היה צריך לקבל החלטה. לא בכדי פילדלפיה אחת הקבוצות הגרועות בליגה בעונה שלפני כן קיבלה את הבחירה הראשונה בדראפט, וגרינברג, שבכלל העדיף לבחור שחקן פנים, התלבט והתלבט והתלבט (גם כי "מרכוס קמבי היה רזה מדי"). ריי אלן בא להתאמן ולהשאיר רושם חיובי. מסביב, סוכנים ואנשי תקשורת וסקאוטים ניסו למכור לג'נרל מנג'ר הצעיר של הסיקסרס את סטפון מארבורי. בסופו של דבר, גרינברג החליט ללכת עם אלן אייברסון. השאר לא בדיוק היסטוריה: בתום עונה אחת בלבד, ולמרות שהביא למועדון כוכב-על בהתהוות, הסיקסרס החליטו לפטר את גרינברג ואת המאמן שמינו בקיץ 1996, ג'וני דייויס.
גרינברג היה שבור. ילד הפלא שהפך לעוזר מאמן של הקליפרס בגיל 30 לאחר שלא הצליח למצוא קבוצת קולג' שתסכים לתת לו להיות מאמן ראשי ושזכה להיות ג'נרל מנג'ר של קבוצת NBA כשהוא בקושי בן 42, נותר ללא עבודה. קבוצות הליגה לא מיהרו לפרוס בפניו שטיח אדום של הצעות בין אם בפן הניהולי, או זה המקצועי. בלית ברירה, ולאחר שאפילו הקשרים המצוינים אותם רקם לאורך הקריירה הצעירה שלו לא ממש עזרו למציאת משרת אימון באוניברסיטה כזו או אחרת, גרינברג סטה פעם נוספת מהמסלול ששרטט לעצמו. הכדורסל נותר במרכז, אלה רק הזוויות שהשתנו: לאורך הזמן, גרינברג החל לעבוד כסקאוט, כפרשן, כעיתונאי עבור NBA.com, וכיועץ עבור האתר המצליח דאז, Hoopstv.com ז"ל. כל זה היה טוב ויפה, מכניס-כסף ומעביר-זמן-פנוי, אך מסביבו גרינברג ראה מאמנים עם רזומה הרבה פחות מרשים מקבלים קולג' אחר קולג', והטלפון שלו נותר דומם.
"היו כמה מנהלים של קולג'ים שהסתכלו עלי ואמרו: רגע, הבחור הזה היה ג'נרל מנג'ר ב-NBA, למה הוא רוצה לאמן את הקבוצה שלי? הוא עבד עם סוכנים ושחקנים מקצועיים, טס בטיסות צ'רטר, באמת יהיה לו טוב במשרד הקטנטן הזה, בנסיעות אוטובוס למשחקים?", נזכר גרינברג באותה תקופה מסובכת, בה היה מציע את עצמו ונדחה, מציע ונדחה. ואז הישועה הגיעה, ולאו דווקא ממקום בלתי צפוי. על קו הטלפון היה סת' גרינברג, אחיו, ומאמן כדורסל מוערך בפני עצמו. אלא שבניגוד לאחת ממאות השיחות הטלפוניות שניהלו מדי חודש, במאי 2003 היתה בפי האח הגדול הצעה של ממש: הצטרף לצווות האימון שלי בוירג'יניה טק. בראד גרינברג הסכים. זה לא כאילו היו לו הצעות הרבה יותר טובות. ומה קורה כאשר שני עכברי כדורסל החולקים DNA מצטופפים על אותו ספסל? משהו כזה: "שאר צוות האימון היה מסתכל עלינו בפיות פעורים, כי פשוט צרחנו אחד על השני", נזכר לפני כשנתיים בראד באותם ימים, בעוד גם אחיו נאלץ להודות כי בדיעבד, "אף עוזר מאמן במדינה לא דיבר ככה למאמן הראשי שלו. כנראה בגלל שלא היינו מאמנים; היינו אחים".
ואז, במרץ 2007, זה סוף סוף קרה: לראשונה בקריירה, וכשהוא בן 53, בראד גרינברג הפך למאמן ראשי. אוניברסיטת רדפורד הקטנה היא זו שלקחה הימור על מי שעשרים שנים קודם לכן התרוצץ על הפרקט במדיסון סקוור גארדן כעוזרו של יובי בראון. ההתחלה היתה טובה מאוד: גרינברג הצעיד את האוניברסיטה הקטנה למספר הישגים, כולל כניסה לטורניר ה-NCAA ב-2009. "זה מאוד משמעותי עבורי. היו לי עליות, היו לי ירידות. זה די מטורף לשבת כאן, בגיל 55, אבל כדורסל מכללות תמיד היה האהבה הראשונה שלי. ידעתי שאחזור לזה בשלב מסוים, אולי בליגה השלישית, אחרי שכבר עשיתי המון כסף כג'נרל מנג'ר ב-NBA", אמר ערב המשחק של המדורגת 16 שלו מול המדורגת ראשונה, צפון קרולינה, שניצחה את אותו משחק 58:101 ולבסוף גם זכתה בתואר.
אלא שזמן לא רב לאחר מכן, וגרינברג מצא עצמו בתוך מערבולת טיפוסית לכדורסל המכללות האמריקאי. קצת לפני ששנת 2010 הגיעה לסיומה, החלו לצוץ שמועות בנוגע להתנהלות קלוקלת של האוניברסיטה הקטנה בכלל, והעומד בראשה בפרט. לכאורה, מעשיו של גרינברג לא היו חמורים יתר על המידה: המאמן בסך הכל לקח איתו למספר משחקי חוץ של האוניברסיטה את הכישרון הצרפתי הצעיר, מאסה דומבה. באותה העת דומבה היה במעין תקופת צינון בשל עברו בליגה המקצוענית בצרפת, אך גרינברג לא רצה להשאיר את מי שאמור היה להיות אחד השחקנים המרכזיים של האוניברסיטה בעונה שלאחר מכן לבדו בתקופת חג המולד וחג ההודיה, ועל כן לקח אותו איתו למספר משחקי חוץ ודאג לו למלון ולארוחות. מדובר בעבירה על הכללים החריפים של ליגת ה-NCAA, שקבעה כי מעשיהם של גרינברג ושניים מעוזריו היו בגדר טובות הנאה, והחליטה להשעותם מארבעה משחקים.
גם רדפורד עצמה הגיבה בחומרה למעשיו של גרינברג, והחליטה להשעות אותו בפברואר 2011. שלושה חודשים לאחר מכן, כשהוא והאוניברסיטה מסיימים עונה רעה מאוד עם מאזן של 24:5, המאמן כינס מסיבת עיתונאים לא מפתיעה בעליל בה הודיע על עזיבתו. מילא; אם הפרשה היתה מסתיימת באותו רגע, כמו מאות פרשיות דומות בעבר, אפשר היה לשכוח ממנה. אלא שבמקום לזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה עוד דוגמה לקיבעון ולצביעות שחולש על חלק מנוף כדורסל המכללות האמריקאי, גרינברג ניסה לטשטש את הראיות. בדו"ח בן 44 עמודים שפורסם תשעה חודשים לאחר התפטרותו, קבעה ליגת ה-NCAA כי גרינברג ועוזריו ניסו לשקר לחוקרים ואף לשכנע סנטר לטבי צעיר בשם מרטינס אבל, שיכחיש כי קיבל טובות הנאה מצוות האימון של האוניברסיטה כשאלה ניסו לשכנע אותו להצטרף לשורותיה. "אנחנו מאוד מאוכזבים ונבוכים", מסרה רדפורד לאחר פרסום הדו"ח ושלל העונשים שהוטלו עליה.
אשר לגרינברג, הוא קיבל עונש הרחקה בן חמש שנים מכדורסל המכללות האמריקאי, בסעיף Show-Cause; כל קבוצה שמעוניינת לשכור את שירותיו במשך חמש השנים הללו חייבת להופיע בפני וועדה מיוחדת של הליגה ולספק הסברים משכנעים במיוחד, כאשר בהיסטוריה של הליגה העליונה, אף אוניברסיטה לא לקחה את הסיכון הזה. אם כן, מדובר, פחות או יותר, בהרחקה בפועל.
על אף דברי ההילולה של ג'ף רוזן, מוטב לעצור ולהעמיד דברים על דיוקם: בראד גרינברג אינו שם דבר בכדורסל האמריקאי, וכפי שלמדנו, רק פעם אחת בקריירה הארוכה שלו הוא שימש כמאמן ראשי - וגם זה לא עבר בהצלחה יתרה. מצד שני, אין דין גרינברג כדין ברני פיין. ההאשמות וההרשעות כלפי הראשון אינן כל כך חמורות, ואומרות לא פחות על כדורסל המכללות האמריקאי מעל האתיקה המפוקפקת של גרינברג עצמו. כך או כך, מדובר באיש מקצוע אמיתי שעבר בכל הרמות השונות ובמרבית התפקידים, ומכיר את המשחק מכל צדדיו; בין אם כמגלה כשרונות חד-עין (היה שותף לבחירה של פורטלנד את קליף רובינסון במקום ה-36 של דראפט 1988, אנתוני מייסון במקום ה-53 של דראפט 1988, אהרון מקי במקום ה-17 של דראפט 1995), מנהל מנוסה שיודע לגייס שחקנים גם ברמת ה-NBA וגם ברמת הקולג'ים, ומאמן שקיבל די הרבה קרדיט בתקופתו כעוזר על עבודתו עם פטריק יואינג בניו יורק ודרזאן פטרוביץ' המנוח בפורטלנד.
שיטות האימון של גרינברג מעניינות גם כן. בחדר ההלבשה של אוניברסיטת רדפורד הוא דאג לתלות את אחד הציטוטים האהובים עליו, שטבע הפילוסוף הנרי דויד ת'רו: "אם אדם מתקדם בביטחון בכיוון החלומות שלו ופועל כדי לחיות את החיים שדמיין לעצמו, הוא יפגוש בהצלחה בשעות בלתי צפויות". קני תומאס, ששיחק תחת גרינברג באוניברסיטה, אמר על מאמנו: "הוא הראה לנו צדדים שלמים שמעולם לא ראינו. הוא כמעט לקח אותנו לעולם חדש". חלק מהעולם החדש הזה כלל השמעת אלבומים של אגדת הג'אז ווינטון מרסליס וזמר הקאנטרי ווילי נלסון, והמון, המון יוגה. "לפעמים הם חושבים שאני משוגע", אמר המאמן החדש של מכבי חיפה על שחקניו במרץ 2009, בשעות היפות של אוניברסיטת רדפורד, כשהצרות הגדולות ביותר שלו היו כיצד להתקיף נגד הגנה איזורית.
בחלומותיו, בראד גרינברג אמנם פנטז כיצד הוא מדריך מכללה כזו או אחרת כל הדרך לזכיה בטורניר ה-NCAA, אך כעת, מכבי חיפה היא סוג של הזדמנות אחרונה גם עבורו, כשם שהוא מהווה כמעט צ'אנס אחרון עבור הפרויקט השאפתני של ג'ף רוזן. אם החיבור המסקרן הזה יצליח, הוא עוד עשוי להתברר כרגע מכונן בתולדות מכבי חיפה. אם ייכשל, שני הצדדים יידרשו להסיק לא מעט מסקנות בנוגע לעתידם המקצועי.
כדורסל בוואלה! ספורט