העונה החולפת של מכבי תל אביב אומנם לא הסתיימה בגמר היורוליג כמו זו שלפניה, אבל אם תשאלו את גיא גודס, זו הייתה עונה טובה לא פחות.
"קשה להשוות בין העונות כי ב-2011 שיחקנו רק בשתי ליגות, אבל יחסית, מבחינת דרגת קושי של לשחק 85 משחקים, ואם מסתכלים על אחוזי ההצלחה שלנו אין ספק שעשינו השנה דבר באמת מדהים", מתגאה גודס בשיחה עם וואלה! ספורט. "לא פשוט להתגלגל בין שלוש ליגות. אני חושב שעשינו את זה פנטסטי, מבחינת ההתנהלות המקצועית וחלוקת העומס".
מה הסוד של מכבי תל אביב בשנתיים האחרונות? החלפתם פעמיים את הסגל, עברתם ליגה אדריאטית, חוויתם נטישה של שחקני מפתח במהלך העונה. העונה הספציפית הזו כמעט הזמינה נפילות, מקצועיות ופסיכולוגיות, אבל לא נפלתם בקטנות וניצחתם 72 מתוך 85 משחקים. בסך הכל, בשנתיים האחרונות לקחתם שני דאבלים, משהו שמכבי לא עשתה מאז 2006, והשלמתם מעגל עם זכייה באדריאטית, מה שמכבי לא הצליחה לעשות בסיבוב הקודם ב-2003.
"אני נותן את הקרדיט לדרך שלנו, בראשותו של דיוויד (בלאט). זו דרך של אימונים חזקים, של סגנון משחק מובהק, ומחוץ למגרש להיות אחד עם השני ולכבד אחד את השני. גם האווירה בצוות המקצועי טובה מאוד. יש כימיה טובה בינינו, גם השנה וגם בעונה שעברה, שזה דבר שמשפיע על הכל. סוד ההצלחה היה שהבאנו לכאן שחקנים שהם ברמה אנושית גבוהה. זה היה לנו מאוד חשוב, במיוחד בעונה כמו זו, שאתה נע ונד בין מקומות, לפעמים מפסיד, בעיקר ביורוליג, וצריך לדעת לעשות את הסוויץ' ולהמשיך הלאה. אתה צריך חבר'ה טובים שלא מחפשים להאשים אחד את השני, אלא איך לעזור. הצלחנו עם החומר האנושי".
ספר לי מעט על ההתמודדות המנטאלית, לאו דווקא המקצועית, בעונה כמו זו שעברתם.
"העונה הזאת הייתה כרוכה בעבודה מנטאלית יומיומית, ואני שוב חייב לתת את הקרדיט לדיוויד. הוא עושה את זה ברמה הכי גבוהה שראיתי, ובוא נגיד שראיתי הרבה מאמנים, גם כשחקן וגם כמאמן. הוא שומר את הקבוצה באינטנסיביות מנטאלית מדהימה. זה קודם כל כרוך בהרבה שיחות, הסברים, בלהזכיר סיטואציות מהעבר, שאסור להוריד את הרגל מהגז. הרבה עבודה ורבאלית שקשורה לדברים ברמה הפסיכולוגית.
"אחרי שזכינו באליפות דיברתי עם דיוויד על זה שאתה רואה קבוצות גדולות, ברמה של ברצלונה, שמורגשת אצלן ירידת מתח גדולה אחרי היורוליג. פעם זה היה ככה גם במכבי: אני זוכר עוד מהימים שלי כשחקן את ירידת המתח אחרי שנגמרת עונת היורוליג. יש ירידה באנרגיות כי אתה כבר מרגיש את הסוף. אבל העונה, בזכות דיוויד, הקבוצה המשיכה בקצב שלה. מאז שהודחנו מהיורוליג היה לנו אולי רבע אחד חלש. באנו לכל משחק, ליגה ואדריאטית, ושיחקנו באנרגיות מטורפות כאילו העונה רק התחילה. זה ייאמר לזכותו של דיווויד. הוא מאוד מאמין בדרך הזו ועושה את זה כל הזמן".
בוא נדבר קצת על הליגה האדריאטית. באופן אישי זה הרגיש לי שמכבי היא נטע זר בכל המפעל הזה. גם מבחינת רמת הכדורסל, גם מבחינת הסגנון. הייתם קצת כמו קרקס נודד. נסעתם לכל מיני מקומות נידחים באירופה, פגשתם קבוצות שהיו בחלקן גרועות יותר מרוב הקבוצות בארץ, ובעיקר נתתם לאוהדים המקומיים להרגיש קצת אמריקה. ואז הגיע לכאן הפיינל פור של האדריאטית, וזה בכלל הרגיש לי לא קשור. כי זו הליגה האדריאטית, וזו הייתה צריכה להיות חגיגת כדורסל בלקנית, ובסוף הפיינל פור נערך בישראל, כמעט בלי אנשים מאזור הבלקן, מול אולם מלא באוהדי מכבי, וזה הפך לחגיגה ישראלית-מקומית. זה קצת הרגיש לי לא בסדר, כאילו מכבי השתלטה על הליגה הזו לחלוטין. אלה התחושות שלי.
"אני יכול להבין את המחשבה שלך, כי במקור זו ליגה של קבוצות אקס-יוגוסלביות ומכבי לא נכנסת לתבנית הזו. מצד שני, אני וכל הקבוצה לוקחים את זה לכיוון ההפוך שחוץ מהכסף שנכנס וכל העניינים האלו, היינו מבחינתנו במקומות שלא היינו מגיעים אליהם אחרת. לקהל המקומי באמת הייתה הזדמנות חד-פעמית לראות מועדון ברמה של מכבי משחק נגדם, והגענו לכל מיני מקומות נידחים והקהל מחא לנו כפיים בסוף המשחק, אפילו כשניצחנו. זו תחושה מוזרה שאתה לא רגיל אליה, אבל זה היה די כיפי. בכל מקום שהגענו אליו קיבלו אותנו בסבר פנים מאוד חמות, דאגנו לנו ונתנו לנו מה שאפשר. אני לא משלה את עצמי, תוך כדי העונה זו הייתה חוויה קשה מאוד, אבל כשאתה מסיים את העונה אתה אומר לעצמך: 'בואנ'ה, הייתה חוויה מדהימה שחבל על הזמן'. אני חושב שגם יתר האנשים במכבי מרגישים ככה. זאת אומרת, לכולנו היה קשה מבחינה פיזית ומנטאלית, אבל נהנינו להגיע למקומות שכנראה לא נגיע אליהם יותר. אולי אני מדבר ככה בגלל שאני כבר אחרי, אבל מבחינה אישית אני חושב שבסיכומו של דבר היה מדובר בחוויה טובה מאוד. ואם זה היה בר-ביצוע, אלמלא שינוי שיטת המשחקים ביורוליג, אני לא בטוח שההנהלה לא הייתה הולכת על עונה נוספת באדריאטית".
***
ארבע שנים מלאות השלים גודס כעוזר מאמן מכבי תל אביב, והעונה הבאה תהיה החמישית שלו בתפקיד; מספר גבוה מאוד, כמעט חסר תקדים בהיסטוריה של המועדון.
"יש כבר הבנות ביני לבין מכבי", מספר גודס. הוא כבר הפך לחלק אינטגראלי מן המועדון, כמעט במנותק מזהות המאמן; ב-2008 החליטה ההנהלה להשאירו בתפקיד, למורת רוחו של עודד קטש, ובקיץ 2010 הוחזר למרות שדיוויד בלאט שקל לעבוד עם דן שמיר.
"הקשר שלי עם המערכת נמשך כבר 22 שנים, מאז שהגעתי לכאן בגיל 19", אומר גודס. "מכבי היא הבית שלי. אנחנו מאוד קרובים. הצוות פה מכיר את הילדים שלי מאז שנולדו. עוזר-מאמן הבית? אני לא היחיד באירופה. תסתכל על (דימיטריס) איטודיס בפאו, שמשמש שם עוזר מאמן כמעט 13 שנים, את כל השנים ש(סימונה) פיאניג'אני העביר בסיינה לפני שקיבל את הקבוצה, ויש עוד סיפורים יפים ומעניינים באירופה. מצד אחד יודעים בקבוצה מה העבודה שאני עושה, ואם לא הייתי עושה עבודה טובה לא היו משאירים אותי. מבחינה אישית, אני מבסוט מהמקום שאני נמצא בו, מהאנשים סביבי, מהעשייה. אני מרגיש שאני כל הזמן מתקדם, משתפר, לומד, ואני מרגיש מאוד שלם עם זה".
היו לך אפשרויות לצאת הקיץ ולאמן בצרפת, אולי באיטליה ובמקומות אחרים. לא מדגדג לך לנסות? אתה לא מרגיש שאתה מתחיל למצות את העבודה כעוזר מאמן במכבי?
"אני מכיר הרבה אנשים באירופה ויש לי קשרים מצוינים עוד מהשנתיים ששיחקתי באיטליה, אבל לא בוער לי כלום. יותר חשוב לי איך אני מרגיש ונהנה. היו לי שנתיים כמאמן ראשי בירושלים וזה היה ניסיון אדיר. השגתי שם אחוזי הצלחה פנטסטיים, רבע גמר יורוקאפ, דברים שאני לוקח איתי להרבה שנים. ועדיין, כשאני במכבי, אפילו כעוזר, אני מרגיש שאני נמצא ברמות הכי גבוהות. במיוחד אחרי שהייתה לי אפשרות לעבוד עם דיוויד, שזה דבר שמאוד סקרן אותי וקרץ לי. אני אומר שבכל שלב של בחיים אתה צריך להיות מוכן לשמוע וללמוד דברים חדשים. מצבך לא טוב אם אתה חושב שאתה יודע הכל. אני בן 41 ועדיין לומר דברים חדשים בכל יום. זה משהו שמשמח אותי".
תאר לי איך נראית חלוקת העבודה בינך לבין בלאט מאחורי הקלעים.
"אני בעיקר מתמקד בסקאוטינג על היריבות. איך הן משחקות, מה הסגנון שלהן, נקודות חוזק וחולשה. אני משתדל לחסוך לדיוויד את העבודה הסיזיפית, כביכול. בעונה החולפת, מיד אחרי משחק כבר היינו יושבים יחד לדיון מאמנים על המשחק הבא, מה נעשה מול היריבה מבחינה הגנתית והתקפית, ואני הייתי צריך להביא את כל החומר מוכן על היריבה שלנו. גם באימונים אני תורם, וגם במשחקים, כמובן, מייעץ ומשתדל לעזור".
והחלק של דרק שארפ?
"דרק רק בתחילת דרכו כמאמן. הוא מזכיר לי את עצמי כשהפכתי לראשונה לעוזר מאמן בראשון לציון. פרשתי אחרי הרבה שנים כשחקן, אבל כמאמן אתה מרגיש שאתה מתחיל מחדש. כל העבודה והדברים שעברת בכדורסל יושבים לך בראש, אבל השאלה היא איך אתה יושב מול חבורה של שחקנים ומעביר להם בצורה מסודרת את הידע שצברת. בגדול, כמאמן אתה מתחיל מאפס, ולדרק זו הייתה שנת התחלה מאפס. הוא היה צריך ללמוד הכל והשתדלתי לעזור לו. חלקנו חדר בנסיעות והעברתי לו הרבה ממה שאני יודע, מבחינה של איך להסתכל ולגשת לדברים. הייתי כמעין מנטור בשבילו. הייתי בדיוק בסיטואציה הזו. דרק היה העונה סטאז'ר, אבל הוא עשה את החלק שלו בצורה טובה מאוד, הקשיב ולמד, והוא עוד ילמד".
מן הסתם, הרגע הגדול של העונה החולפת היה הסדרה מול פנאתינייקוס. ולא פחות משזו הייתה סדרה של שחקנים, סדרות הן קרב מוחות מתמשך בין מאמנים. ספר לי קצת על מאחורי הקלעים של ההתמודדות מול פאו, לפחות מבחינת הצוות המקצועי.
"אין ספק שזה היה ההיי-לייט של העונה, כי גם מבחינתנו כצוות מאמנים זה היה מאוד מאתגר להיכנס לסדרה עם פנאתינייקוס. היה מאוד מאתגר לשחק מול אובראדוביץ', לנסות לפצח את השיטה שלו ולהתמודד כשווה מול שווה. לפני הסדרה ראינו את היתרונות הגדולים שלהם עלינו והיינו צריכים לשנות ולהגיב תוך כדי תנועה. כל הזמן ערכנו ניתוחים של המצב, עשינו במהלך הסדרה עשרות ישיבות וידאו ושינויים פתאומיים. מהבחינה שלי, ואני מניח שגם עבור דיוויד, דרק ואבי קובלסקי (מאמן הכושר, א.ג.), זה היה אחד האתגרים הגדולים שעמדו בפניי. אבל היה מאוד כיף, עם כל הלחץ והסיטואציות השונות שהתפתחו".
פאו ניצחה את הסדרה, אבל ברמה המקצועית נתתם פייט ראוי לאובראדוביץ' ואיטודיס.
"זה היה קרב מוחות. לפני הסדרה אמרתי לעצמי 'אין, אנחנו חייבים לתת לשני החבר'ה האלה פייט'. כעוזר מאמן רציתי להביא לדיוויד את כל החומר בצורה מושלמת, במיוחד אחרי שהגענו לגמר מולם בעונה שעברה והיה לנו רק יום אחד להתכונן. רצינו הפעם למצוא את הנוסחה לאיך עוצרים את באטיסט ודיאמנטידיס, למי אנחנו נותנים לזרוק ועל מי אנחנו מהמרים. היינו צריכים לבחון את כל המשחקים שהם עברו, לנתח משחקים שהפסידו מול משחקים שניצחו, ובעיקר היינו צריכים לחשוב מה עושים עם הפיק אנד רול שלהם. חיפשנו את נקודות התורפה שלהם וחשבנו איך לתקוף אותן. עכשיו, כשאני מדבר איתך ונזכר בהכנות, אני באמת מתרגש מזה, כי זו הייתה הכנה ברמה יוצאת דופן והיו תחושות מאוד מיוחדות לפני תחילת הסדרה, ולדעתי זו באמת הייתה סדרה של מאמנים. בסופו של דבר אני חושב שעשינו התאמות טובות והצלחנו לעצור אותם. אני יכול לומר לך שראיתי הרבה פעמים במהלך הסדרה את אובראדוביץ' ואיטודיס מובכים ולא מוצאים תשובות לדברים שעשינו. ההבדל בין ניצחון להפסד היה סל לפה ולשם, ולכן למרות שלא עלינו לפיינל פור אני מרגיש שעשינו נגדם את המקסימום. לא סתם דיברו על הסדרה הזו כאחת הגדולות אי-פעם, וכמי שחווה את זה מבפנים אני יכול להבין למה".
אתה חושב שמבחינה טקטית הצוות המקצועי של מכבי ניצח את הצוות המקצועי של פאו?
"אם יושבים ומסתכלים על זה, אני חושב שעשינו להם כמה פעמים שח-מט. גרמנו להם להזיע. הם חשבו שיגמרו את הסדרה מולנו מהר מאוד, אני יודע את זה בוודאות. הם חשבו שאין לנו סיכוי איתם ברמה ההגנתית, שלא נוכל לעצור את הפיק אנד רול שלהם שהרג את כל הקבוצות באירופה. באמת נאלצנו להגיב עם דברים לא רגילים, שאנחנו לא עושים בדרך-כלל, אבל גרמנו להם לשנות את שיטת המשחק שלהם והכרחנו אותם לשחק כפי שלא שיחקו אף פעם, עם הרבה זריקות מבחוץ. דחפנו אותם לשחק אחד על אחד ועצרנו בהרבה מקרים את הפיק אנד רול של שאראס או דיאמנטידיס עם באטיסט, שזה משהו שבאירופה נתפס ככמעט בלתי-ניתן לעצירה".
אז מה היה חסר לכם?
"מזל. סל פה, שריקה שם, החלטה קטנה אחרת. ברגע שאתה מגיע למשחקים כל כך צמודים, כל דבר קטן יכול לשנות את כף המאזניים".
היום, ממרחק של חודשיים, וכשהיה לך זמן להתקרר אתה עדיין מרגיש, כמו שאמר אז בלאט, שהשופטים הכריעו בסופו של דבר?
"בוא אגיד לך את זה ככה: ציפינו שלמשחק החמישי יגיעו שני שופטים ספרדים, כמו שהגיעו למשחק הרביעי בין אולימפיאקוס לסיינה. המשחק החמישי באתונה היה מאוד משמעותי, ובכלל זו הייתה הסדרה היחידה שנגררה לחמישה משחקים. חשבנו שיש מקום לשני שופטים ספרדים, הכי טובים באירופה, שישפטו את המשחק הזה ויהיו מנוטרלים מכל מיני לחצים כאלה ואחרים. בסוף זה לא קרה. היורוליג לא שלחה את השופטים הכי טובים שלה למשחק הזה, ובמשחק עם כל כך הרבה אמוציות, שהכל מונח על הכף, אתה חייב לשלוח את השופטים הכי טובים. מאוד התאכזבנו שבסוף זה לא היה המצב".
אפשר לומר שהגעתם לסדרה עם פאו גם בזכות הרבה מזל. אם קאנטו מנצחת את ברצלונה בשנייה האחרונה, אתם אפילו לא עוברים את הטופ-16. מבחינה מקצועית טהורה הייתם העונה פחות טובים מהעונה שעברה, אני חושב.
"אולי לא הברקנו בחלק מהמשחקים, אבל צריך לזכור ששיחקנו בשלוש ליגות. הגענו למשחקי יורוליג עם בקושי יומיים של הכנה. לא יכולנו לשחק את הגנת הלחץ מהעונה שעברה גם בגלל השינוי בסגל השחקנים, אבל גם בגלל שפיזית אתה לא יכול ללחוץ 40 דקות על פני 85 משחקים. זה היה מפרק לנו את הקבוצה. התבססנו גם העונה על הגנה קבוצתית חזקה וכיוונו לדברים החזקים שלנו".
***
שיחקתם העונה התקפה יותר אינדיבידואלית. אבל זה הדגיש איכויות אישיות של שחקנים כמו לנגפורד והנדריקס, ועזר ליוגב אוחיון לפרוח. אני רוצה לגעת בכמה שחקנים, אבל טבעי להתחיל מיוגב: אחרי שפארמר עזב הוא השתלט לחלוטין על עמדת הרכז, והפך את פפאלוקאס ללא-רלוונטי. כבר שנים שלא היה למכבי רכז ישראלי דומיננטי כזה. בכלל לאורך ההיסטוריה היו מעטים, ואולי אתה היית הרכז הישראלי האחרון ששיחק בסגנון הקבוצתי של יוגב, כי אחריך הגיע עודד קטש, ששימש יותר כסקורר ופחות כפוינט גארד קלאסי שמפעיל את החברים סביבו. עד כמה יוגב מזכיר לך אותך כשחקן?
"קודם כל אני חושב שכבר מההתחלה, אפילו כשפארמר היה, יוגב השתלט על עמדת הרכז. הוא היה הגארד ההגנתי הכי טוב שלנו וכשהיינו צריכים סטופ הוא תמיד היה על המגרש. למרות שהיו לנו בקבוצה שחקנים כמו פארמר ופפאלוקאס, שהם בהחלט שמות גדולים, יוגב לא התבייש ומההתחלה נתן לנו המון בהגנה, בריבאונד, בחדירות, ועם הזמן גם שיפר את הקליעות שלו מבחוץ. תוסיף לזה את האתלטיות שלו, את קבלת ההחלטות, משחק של הפנים-חוץ שניהל, אז הוא בהחלט נתן לנו המון. כמי שהיה בעבר בדיוק בעמדה שלו, זה לא קל לשמש כרכז ישראלי במכבי. יש הרבה לחץ, אבל יוגב אוהב את האתגר הזה. הוא מנסה להשתפר ממשחק למשחק, וגם משחקים טובים פחות לא שוברים אותו. כשהוא עושה משחק גדול הוא לא חושב שהוא סופרסטאר. יוגב יודע מאיפה הוא בא ולאן הוא רוצה ללכת. יש הרבה נקודות בינינו כשחקנים, לפחות ברמת הגישה למשחק, שהיא גישה חסרת פשרות. לא היה משנה לי, וגם ליוגב לא משנה אם הוא קולע 15 או שתי נקודות. מה שחשוב לו זה לשתף את החברים, לשמור חזק בהגנה ולהוביל את הקבוצה מבחינה מנטאלית. הוא בטח היה רוצה את הקליעה שהייתה לי, אבל את זה אני לא יכול לתת לו (צוחק)".
איך אתה מסביר את סוגיית תיאו פפאלוקאס? במבט לאחור, מה לא התחבר שם?
"מלכתחילה תיאו הגיע כשחקן מחליף, שאמור לתת דברים מהספסל. זה מה שהוא עשה כל הקריירה וזה מה שהוא היה צריך לעשות כאן. הבעיה של פפאלוקאס הייתה שיוגב השתלט על עמדת הרכז ועשה את הדברים הכי טוב שאפשר. אבל לזכותו ייאמר שהוא עזר מאוד ליוגב ודחף אותו. אני מאוד התפלאתי מהטיפול של פפאלוקאס ביוגב. ביחסים איתו הוא היה בלי אגו, ראה שיוגב עולה לפניו ואמר 'אוקיי, אני אתן לו מהניסיון שלי'. ברור שפפאלוקאס הרגיש פחות טוב כשהוא לא שיחק, גם אני הייתי שחקן ואני מבין מאיפה זה בא. הוא עדיין פפאלוקאס הגדול, אחרי הכל, אבל בסופו של דבר אנחנו כמאמנים צריכים ללכת עם השחקנים שהכי יכולים לעזור לקבוצה, ולכן יוגב שיחק יותר".
ועדיין, במהלך העונה פפאלוקאס ביקש פעמיים לעזוב.
"זה היה קטע של אגו אישי. לפעמים כשחקן אתה מצפה לקבל יותר ומתאכזב, אבל זה יכול לקרות לכולם. אגב, גם בחודש האחרון, כשפפאלוקאס הבין שהוא כמעט לא ישחק יותר, הוא עדיין היה חיובי באימונים באופן מדהים והשלים עם הסיטואציה. לא פשוט לשחקן מסדר הגודל הזה לשמש כינור שני או משהו שולי, וצריך לתת לו קרדיט על זה שהמשיך לעזור ולרצות שהקבוצה תנצח".
סופו שחורציאניטיס אכזב העונה.
"שמע, הוא עבר פציעה לא קלה בברך. זה הקשה עליו מאוד השנה, עם כל הצטברות הנוזלים וכו'. בגלל הטיסות זה הפך לעוד יותר חמור. תוסיף את ההיריון של אשתו, והכל יחד הפריע. מה יהיה בעונה הבאה? הוא לא יישאר, אבל זה לא אומר שאנחנו מאוכזבים ממנו".
***
הקיץ הזה יהיה קיץ קל יותר בהשוואה לקיץ שעבר, לדעתך?
"כל קיץ שצריכים להחליף בו קבוצה שלמה הוא קשה. מי שהיה כאן עשה עבודה לא רעה, וקשה למצוא מחליפים. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים, פחות או יותר. נצטרך לעשות את מה שעשינו בשנתיים האחרונות: להביא את האנשים הנכונים מבחינת היכולת, אבל גם מבחינת האופי".
מה ההימור שלך לגבי דיוויד בלו?
"הוא לא הודיע עדיין שהוא עוזב. הוא צריך לקבל החלטות קשות ויהיה חבל שיעזוב ככה. הוא מקצוען ובחור שמאוד חשוב למערכת מבחינה מקצועית. עם הקליעה שלו וכל הדברים שהוא עושה על המגרש, אין עוד כאלה שחקנים באירופה. והוא גם משלים מצוין את ליאור (אליהו). אבל אין לך מה לעשות כשמגיע שחקן שמרגיש כמוהו. הוא מתגעגע הביתה, רוצה להיות עם המשפחה, לעזור לאשתו, אז מה אני כבר יכול לומר לו?".
אפרופו אליהו, איך אתה מנתח את העונה שעברה עליו?
"לדעתי ליאור עושה התקדמות מדהימה. אם אני משווה את המצב שלו היום למה שהיה לפני ארבע שנים, ואני יכול להשוות כי הייתי כאן איתו, אז הוא עשה התקדמות אדירה מבחינה מנטאלית. ליאור היום הרבה יותר בוגר בנפש, באישיות. אנשים אולי לא מבינים, מסתכלים על נקודות או דברים ספציפיים שהוא עושה, אבל לא רואים את ההתנהלות השונה שלו באימונים. היום ליאור בא להתאמן. השנה בקאחה לבוראל עזרה לו מאוד להבין את הפן המקצועני בכדורסל, ושבמקצוע הזה אתה לא רק צריך לבוא למשחקים אלא גם לאימונים. ואת הכישרון שלו הרי אי-אפשר ללמד. אני יכול לומר שהשנה, מבחינת אימונים ליאור היה חבל על הזמן. רק באימונים בודדים הוא לא היה מרוכז. היום הוא בא לאימונים כדי לעבוד, משחק הכי חזק שהוא יכול. פעם, אם הוא לא היה מקבל דקות, הוא לא היה דוחף את עצמו מנטאלית. עכשיו גם אם הוא לא מקבל את הדקות שהוא חושב שהוא צריך לקבל, הוא עדיין מנסה להיות הכי טוב שהוא יכול ולהשתפר. אני מאוד מרוצה ממנו".
מה לגבי טל בורשטיין?
"מבחינה בריאותית אני לא יודע מה יהיה איתו. השנה הוא עזר לנו מאוד מבחינת המנהיגות, השקט שלו, הניסיון. במשחקים, כשהוא קיבל את הדקות הוא עשה עבודה טובה. טל הוא בעיני מאחרוני המוהיקנים, שריד כמעט אחרון לשושלת הגדולה, וזה עניין גדול. אבל השאלה איתו היא רפואית. הוא סבל בחודשים האחרונים מפציעה שמאוד הציקה לו. הוא לא התאמן ולא שיחק. לפני הכל אני מאחל לו בריאות, ואחר כך נראה".
לקחתם את אחד ההימורים הגדולים שלכם כבר בהחתמה הראשונה לקיץ הזה גיורגי שרמדיני. למה אתם מצפים ממנו? הוא רק בן 23, והניסיון האחרון עם שחקן כל כך צעיר מילאן מצ'באן לא עלה יפה.
"אנחנו מצפים לקבל ממנו בעיקר את מה שעשה בקאנטו. אם זה ריבאונד, חסימות, חיתוכים לסל אחרי פיק אנד רול. הוא רק בן 23? אז מה, פארגו היה בן 24 כשהגיע למכבי. כשאתה קבוצה שאין לה כסף כמו שיש לקבוצות הגדולות אתה חייב להמר על משהו, ואחר כך לעבוד קשה מאוד כדי לחבר את כולם לסגנון שלך. עם יד הלב, אתה האמנת שלנגפורד יצליח במכבי? כולם אמרו, 'מה לקחו אותו, הוא טראבל מייקר וסוליסט שלא הצליח בשום מקום'. היום אני יכול להגיד לך שקית' הוא גבר שחבל על הזמן. אני לא יודע איך הוא היה לפני כן, אבל אצלנו הוא התנהג למופת. אני חושב שגם עצם ההשתייכות למועדון כמו שלנו זה דבר שמחולל שינוי אצל שחקנים".
השאלה מי יהיה הגבוה המשמעותי השני לצידו יכולה להכריע את העונה הבאה שלכם. הנדריקס? מאריץ'? הטשמאייר? הרי אין לכם מספיק כסף בקופה לשני גבוהים בכירים נוספים, אלא רק לאחד.
"יש לנו כמה מועמדים. אנחנו צריכים לשבת ולהתאים שחקנים אחד לשני. מאריץ' נמצא ברשימות שלנו, אבל אנחנו עוד חושבים. לגבי ריצ'י, אין ספק שהוא עשה שנתיים מדהימות והתקדם בצורה יוצאת מן הכלל. כפועל יוצא גם הדרישות של הסוכנים שלו אדירות. הוא אדם מדהים ושחקן טוב מאוד, אבל הדרישות שלו גבוהות ואתה רוצה לפעול עפ"י תקציב מסוים. כנ"ל לגבי לנגפורד. כל המועדון רוצה שימשיך, אבל זה תלוי בדרישות הכספיות שלו".
העונה הבאה תהיה האחרונה שלך בפוזיציה של עוזר מאמן?
"אין לי מושג. תאמין לי, אין לי ציפיות או תוכניות ארוכות טווח. יש לי ציפיות רק מהעשייה שלי. עכשיו אני מתרכז רק באיך אני עוזר לדיוויד ולמערכת להצליח. לא קבעתי תאריכים לשום דבר. אני אוכל לתכנן תוכנית לעוד שנה, ואלוהים ישב ויצחק. אני חי את היום-יום ובגילי מבין שרק הבריאות חשובה. כל היתר בחיים זה שולי".
ohad@wala.net.il
