מי שצפה אתמול (שישי) במשחקי ההכרעה בליגה הלאומית, הרגיש שוב כאילו מדובר ב-WWE. שהמשחק הוא כבר לא Game, אלא Acting. שהמפיקים החליטו כבר לפני כן על התוצאה, והכל מבוים. שהשחקנים רצים על הדשא, משחקים בכאילו, מנסים להתאמץ ולהזיע, אבל הכל כבר ידוע מראש. שכל התפתחות עלילתית בין אם היא החמצה, מעידה או הדיפה גרועה - היא רק חלק מהתסריט. הבעיה היא שבניגוד ל-WWE, שעדיין מצליחים למכור שואו איכותי, בליגה הלאומית מדובר בשחקנים גרועים (גם Players וגם Actors). כלומר, גם כשמנסים למכור לנו הצגה, היא נעשית בסטנדרטים נמוכים עד מבוכה. בחיאת חבר'ה, 0:3 בדקה ה-19? אתם בטח מסוגלים ליותר טוב מזה.
האירועים האלה יוצרים מספר בעיות. לפני הכל, בוז ולעג על הביצוע הכושל. הרי גם אם מוכרים משחק (לכאורה!), יש דרך לעשות את זה (במיוחד כשמדובר במשחק מכריע). איפה העידון? איפה הקלאסה? למה אפילו לא לנסות ליצור ספק אצל המתבונן? האם זו טיפשות או זלזול? חוסר היכולת לייצר אפילו מראית עין של הגינות מצביעה לא רק על כשלים עמוקים בהבנה של המהות הספורטיבית, אלא על יכולת ביצוע חלשה בכל אספקט של המשחק.
אפשרות אחרת היא שכבר אין בושה. ולא רק שאין בושה, בעיקר אין פחד. לאף אחד לא אכפת מביקורת ציבורית, בטח שלא חשש מינימלי מהמשטרה או מ"ויצמן-יער". שחקנים ידעו שבוחנים כל צעד שלהם, ובכל זאת לא מתאמצים. אם גם כשישראל כהן ניסה לעשות איפון ברחבה לא הצליחו להוכיח כלום, מי יאשים אותם על כמה חורים בהגנה? כמה מצער ש"ויצמן-יער" הפכו לאחת הבדיחות הכי נואשות בכדורגל (הנלעג גם ככה) ולסמל לחוסר אונים. על מה משלמים להם, אם אפילו הרתעה הם לא מסוגלים לייצר?
כמובן שגם קיימת אפשרות ריאלית שלא הייתה מכירת משחק, שלא הוחלף כסף מתחת לשולחן או ניתן איזשהו שוחד, ובעצם שחקני אחי נצרת הגיעו אדישים למשחק שהוא חסר חשיבות מבחינתם. חוסר ספורטיביות כזאת, גם מהזן התמים לכאורה, היא חמורה ומכוערת בפני עצמה. (וכל זאת כשאנחנו מתעלמים מעוד רעה חולה שכבר הפכה למובנת מאליה: המשחקים החשובים והמסקרנים האלה שודרו בערוץ חמש פלוס לייב. ואולי טוב שלא ראיתם את זה.)
הבעיה היא שגם אם לא יהיו הוכחות שהמשחק בין אחי נצרת לבני לוד היה מכור, אף אחד לא מאמין להם. המצב הוא עד כדי כך נואש. אלה הסטנדרטים של הכדורגל הישראלי בתקופה האחרונה. רק ביום חמישי פורסמו ב"גלובס" עדויות קשות מהנעשה במכבי באר שבע, שממחישות את הקלות הבלתי נסבלת של מכירת משחקים בליגות הנמוכות. זה כבר לא מתחת לשולחן, לא בהיחבא. טיפוסים מפוקפקים מעבירים כסף מיד ליד, קובעים תוצאות וגוזרים גורלות. אתה קורא את תגובת ההתאחדות, ולא מאמין. קורא את תגובת המשטרה, ולא מאמין. כולם יודעים, ואף אחד לא עושה כלום. כאילו יש השלמה עם המצב. ככה זה. (למעשה, "כולם יודעים" כבר הפך למוטו של כל העוולות בישראל. כולם ידעו שבלשכת ראש עיריית קרית מלאכי קורים דברים אפלים, כולם ידעו שילדים שיכורים מסתובבים עם סכינים בפארקים בבאר שבע, כולם יודעים על הכל, ואף אחד לא עושה כלום).
ועדיין, יש תקווה
ועם כל הבעיות האלה, אחרי השבועות הקשים שעברו על הכדורגל, היום תיקבע היורדת האחרונה מליגת העל. על פניו, באופן מפתיע, הסימנים במהלך השבוע האחרון היו יחסית מעודדים. אלי כהן הבהיר לשחקני בית"ר ירושלים שהמשחק מול הפועל באר שבע הוא "על הכבוד של המועדון". התקשורת חיטטה בסגל של עירוני רמת השרון וזעמה על ההיעדרות של כמה משחקני ההרכב. גל ניר הפצוע ספג ביקורות קטלניות. נכון שאלו דברים אלמנטריים, ובכל זאת, על פני השטח יש פה עדיין שאיפה לספורטיביות וניסיון להנחיל ערכים.
גם אם הדברים שאמר אלי כהן לשחקני בית"ר הם רק מס שפתיים, הוא מנסה ליצור מראית עין של הוגנות. זה מרמז שעדיין יש פה אנשים עם סוג של מצפון. שמישהו מבין שעם כל הרצון של האוהדים לראות את מכבי פתח תקוה יורדת ליגה, יש דברים חשובים יותר. הרי לא ניתמם. ישראל היא לא המדינה היחידה בעולם שבה קבוצות שזקוקות יותר לניצחון בדרך כלל משיגות אותו. כבר קרו דברים קשים יותר בגביע העולמי, באליפויות אירופה, בליגות בכירות. אפשר להתנחם בכך שהשבוע לפחות ראינו איזשהם ניסיונות נואשים להגביר את הלחץ על הקבוצות ש"אין להן על מה לשחק" (איזה משפט מקומם). להזכיר להן שיש מי שמסתכל עליהן. שגם אם "ויצמן-יער" לא יכולים להוכיח דברים מפוקפקים, הציבור זוכר.
ואם הציבור זוכר, זו התחלה. פה כבר נכנס התפקיד שלנו. צריך להוקיע את כל המעורבים, לגנות אותם, לא לסלוח. להתייחס אליהם כאל מוקצים, כמו שעשו לבית שאן ולישראל כהן. לשרוק בוז בכל מקום שיגיעו אליו, להזכיר להם שיש חטאים שאי אפשר למחול עליהם. אחר כך, צריך לקוות שהסלידה מהאירועים בליגה הלאומית ישפיעו על האירועים בליגת העל. שהפועל פתח תקוה, בית"ר ירושלים ורמת השרון יבינו את האחריות שמוטלת על הכתפיים שלהם.
יהיה עצוב אם שלוש הקבוצות ש"צריכות לנצח" גם יצליחו לעשות את זה היום. יהיה עצוב לגלות שבנוסף לרמה מקצועית נמוכה, אין פה גם ערכים או תרבות. זו תהיה תזכורת נוספת לעובדה שהאלימות של האוהדים היא רק בעיה משנית בכדורגל. זו תהיה החותמת הרשמית לכל מה שנזכור מהעונה הזאת - ריקבון ושחיתות, אלימות ובתי דין, דיכאון וייאוש. מחזור אחרון נקי והוגן לא יפתור את הבעיות, אבל ירמוז שאולי יש מי שמנסה לפתור אותן. משחקי התחתית שייערכו היום עלולים להכריע הרבה יותר מאשר את זהות היורדת, אלא לרמז על גורל הענף. כל העיניים עליכם. יהיה נחמד אם לפחות ליום אחד הכדורגל ינצח.