מעטים בלבד באירופה עסקו בפתח עונת 2011/12 בכדורסל לפחות במובנו הטהור; שביתת השחקנים הגדולה ב-NBA הפכה את היורוליג למאורת ספקולנטים. האם תהיה שביתה? ומתי היא תסתיים? כיצד ישתלבו הכוכבים האמריקאים בסגנון האירופאי? איך יתמודדו הקבוצות עם עזיבת הכוכבים הבלתי-נמנעת לאחריה? ואיך יתמודד המפעל כולו, לאחר ה'בום' התקשורתי העולמי, עם החזרה לממדיו הטבעיים?
אז הייתה שביתה; ולמרות התחזיות האפוקליפטיות, שניבאו ביטול כולל של העונה, השביתה הסתיימה כבר בדצמבר; הכוכבים האמריקאים השתלטו על קבוצותיהם; חלקן, כצפוי, התרסקו לאחר הנטישה; והיורוליג שבה לאלמוניותה היחסית, לקיומה האפרורי אף שאם לשפוט על פי הדברים שאמר ג'ורדי ברתומיאו במסיבת עיתונאים שערך שלשום באיסטנבול לקראת משחקי הפיינל פור, בכירי המפעל דווקא קיבלו את זה בסדר.
"הוכחנו שאנחנו לא צריכים שחקני NBA כדי לשמור על איכות המוצר הגבוהה שלנו", אמר ברתומיאו. "אצלנו הכדורסל קבוצתי ומתוחכם יותר מאשר בארה"ב. ל-NBA יש מערך שיווק יוצא מן הכלל, אבל אצלנו העניין נגזר מכך שבניגוד למה שקורה שם, כאן כל משחק קובע. רמת הכדורסל באירופה מעולם לא הייתה קרובה יותר ל-NBA".
כפי שמדד הדאו ג'ונס מטלטל קדימה ואחורה את הכלכלה העולמית, כך זועזעה החסק'ה של היורוליג מהצונאמי שיצרה רעידת האדמה הפוליטית בליגה הטובה בעולם. נתחים גדולים מהחבורה האליטיסטית-כביכול של ברתומיאו, המשווקת את עצמה בעזרת סיפורים אודות "כדורסל אחר, קבוצתי וחכם", שיעבדו עצמם בפועל לרצונם של כוכבי ה-NBA. וכך חזינו בפלאים כמו פארמר, גלינארי ופקוביץ', רודי פרננדס וניקולה באטום, אפילו דרון וויליאמס, ולא הפסקנו להתגעגע כשהם עזבו. התחזינו לאנשי כדורסל מעולם אחר והתגלינו כחבורה של פרובינציאלים. ורק אלה ששמרו באדיקות על קו הרכש שלהן, שבנו קבוצה עם אמונה בדרך ובשיטה מסוימת פנאתינייקוס, צסק"א, ברצלונה, אולימפיאקוס הגיעו לפיינל פור.
שביתת השחקנים הייתה הסיפור המרכזי של העונה, הציר שסביבו נע הכדורסל האירופאי במשך מספר בלתי-מבוטל של חודשים. ל-NBA ליגות קיץ רבות בארה"ב; בעונה הזו הפכה היורוליג, באופן בלתי רשמי, לליגת החורף של האחות הגדולה.
הקבוצה המרגשת
שלושים שנה לאחר זכייתה האחרונה באליפות אירופה ועשרים שנה אחרי ששקעה במצולות תחתית הכדורסל האיטלקי, חזרה קאנטו ליורוליג. מסע הקסם שלה, כנגד כל הציפיות והסיכויים, כמעט והסתיים בהעפלה סנסציונית לשלב שמונה האחרונות, על חשבונה של מכבי תל אביב.
למרות תקציב שהוערך בכחמישה מיליון יורו, ועל אף חוסר הניסיון של מרבית שחקניה ברמות היורוליג, בנה אנדריאה טרינקיירי הצעיר שקיבל את קאנטו לפני שלוש שנים עוד כששיחקה בליגה השנייה קבוצה סופר-יעילה, ששיחקה כדורסל עם הרבה רגש, בטעם של פעם. ג'יאנלוקה באזילה ודניס מרקונאטו הוותיקים הובילו את החבורה המגובשת למאזן ביתי נהדר, שעזר לקאנטו להבטיח את מקומה בשלב הטופ 16, על חשבונה של אימפריה כמו קאחה לבוראל. ובבית שכלל ארבע אלופות אירופה ברצלונה, מכבי, ז'לגיריס וקאנטו הצליחו האיטלקים לנצח את מכבי בבית והיו קרובים לחלץ הפסד בפער הנחוץ בישראל. קאנטו עוד הייתה יכולה לתקן ובדיעבד להעפיל במקום מכבי לרבע הגמר אם הייתה מנצחת בבית את ברצלונה, אבל הפסידה בשניות הסיום.
הרכבת של קאנטו נעצרה ברבע הגמר, אבל היורוליג הרוויחה מהעונה הנהדרת של האיטלקים לא רק כוכבים עתידיים כמו גיורגי שרמדיני (בקרוב במכבי תל אביב), אלא בעיקר עוד מועדון שיוסיף צבע, דרמה ועניין למפעל הזה, בשנים בהן הוא הולך ומאפיר. אף שהכל תלוי בתוצאותיה של קאנטו העונה בליגה האיטלקית: היא מקווה להעפיל לפחות לגמר הפלייאוף, מה שיקנה לה את הכרטיס ליורוליג גם בעונה הבאה. רק בשל האמונה ומתן ההזדמנות לדורון פרקינס, שהתברר כמדויק, הדובדבן הזה מגיע לה.
הסדרה הגדולה
הסדרה בין פנאתינייקוס לבין מכבי תל אביב הבטיחה הרבה מלכתחילה, אבל קיימה עוד יותר. שני מועדוני הענק הללו התעלו על עצמם עם ניצחונות בבית ובחוץ; סיפקו מותחנים מרתקים וקאמבקים אגדיים; וריתקו, למשך כמעט שלושה שבועות, את עולם הכדורסל האירופאי כולו. הסדרה הזו, שהוכרעה, למעשה, בשנייה האחרונה של המשחק החמישי והאחרון, כבר נכנסה למיתולוגיה כאחת הגדולות אי פעם.
ובסיום אוברדוביץ' שוב צחק, ולחשבון הארוך בין הצהובים לירוקים התווסף גם הפלייאוף הזה.
התופעה
הכוכבים הגדולים מיהרו לנטוש את היורוליג ולשוב לארצות הברית עם תום שביתת השחקנים, פרט לאחד: אנדריי קירילנקו. יש לי מחויבות לקבוצה, למועדון, וזכייה ביורוליג יכולה להיות דבר גדול עבורי, אמר לנו הקלצ'ניקוב לאחר שקיבל את ההחלטה להישאר במוסקבה, למרות מספר הצעות מפתות ממועדוני NBA. ושלא כמו כוכבים אחרים, קירילנקו צנוע, סולידי ומקצועי כתמיד הגיע לעבודה: הוא סחב את צסק"א לאחת העונות הגדולות בתולדותיה, דווקא אחרי עונת יורוליג קטסטרופלית בה לא הצליחה לעבור אפילו את השלב המוקדם, הפך אותה למועמדת המובילה לזכייה במפעל, וברמה האישית נבחר לשחקן ההגנה המצטיין של העונה, על חשבונו של הזוכה הנצחי דימיטריס דיאמנטידיס. יחד עם ננאד קרסטיץ', ויקטור חריאפה, רמונאס שישקאוסקאס, מילוש תאודושיץ' ואחרים בנה המאמן יונאס קזלאוסקאס מכונה שאירופה עדיין לא הצליחה לעצור. אם לא פאו של דיאמנטידיס ואוברדוביץ' הערב, בחצי גמר הפיינל פור, כנראה שגם לא אף אחת אחרת.
השעמום
למרות שלשלב רבע הגמר הסתננו כמה שמות מפתיעים, כמו בילבאו או קאזאן, גם העונה מורכב הפיינל פור משלוש מארבע הגדולות של אירופה במילניום השלישי פאו, ברצלונה וצסק"א כאשר בעונה הזו אולימפיאקוס מצטרפת אליהן על תקן הצלע הרביעית. שלוש הראשונות, למעשה, יחד עם מכבי תל אביב, הן הקבוצות היחידות שזכו ביורוליג מאז עונת 98/99, וגם העונה, כך מסתמן, ילך הגביע לאחת מהן. בשורה התחתונה, צמרת היורוליג ממשיכה להתנהל כמו מועדון סגור, והמצער הוא שכוחות חדשים לא נראים באופק. אף שבעונה הבאה, בעקבות שיטת המשחקים החדשה (ועליה בהמשך), הן יצטרכו להתאמץ הרבה יותר כדי להגיע רחוק.
האכזבה
א. הקבוצות הטורקית. טורקיה היא אחת המדינות המיוצגות במפעל, עם שלוש נציגות: העונה היו אלה פנרבחצ'ה-אולקר, אנדולו אפס וגלאטסראי. כולן פתחו את העונה היטב והמשיכו לטופ-16 פנרבחצ'ה-אולקר אפילו מהמקום הראשון בבית א' אבל אף אחת מהן לא שרדה את שלב 16 האחרונות. פנר-אולקר של ספאחיה, שהשקיעה כספים גדולים כדי לבצע העונה קפיצת מדרגה, שוב קרסה ברגע האמת, ושלב רבע הגמר היה נטול קבוצות מהמדינה המארחת את הפיינל פור. חשבנו שהכדורסל הטורקי קיבל דחיפה בעקבות אליפויות אירופה האחרונות, אבל העונה האחרונה ביורוליג שלחה אותן הרבה אחרונה.
ב. ריאל. זו הייתה עוד עונה כושלת עבור הבלאנקוס: ריאל הימרה בתחילת העונה על רודי פרננדס וסרג' איבקה, אבל כשהשניים חזרו ל-NBA בתום השביתה ריאל כבר לא נראתה אותו דבר. היא גמגמה לאורך כל הטופ-16, ולמרות שסיימה במאזן 2:4, נדחקה מחוץ לרבע הגמר בעקבות בית משולש עם סיינה ובילבאו (למשחק האחרון, בו ניצחה את הטוסקנים, הגיעה ללא סיכוי מעשי). אולי בעונה הבאה, עם אובראדוביץ' (?) על הקווים.
ג. מילאנו. פרויקט המיליונים של ארמאני מילאנו הושק בקיץ בתרועות רמות; המאמן סרג'יו סקאריולו, אלוף אירופה עם נבחרת ספרד, בנה קבוצת כוכבים אירופאית שכללה שמות גדולים כמו אנטוניס פוטסיס, יאניס בורוסיס, עומאר קוק, דרו ניקולאס ודנילו גלינארי. אבל מלכתחילה, למרות ניצחון במשחק הפתיחה על מכבי, לא הצליחו האיטלקים להתחבר. מקבוצה שהייתה אמורה לשחק כדורסל קבוצתי ומפרגן הפכה מילאנו לגלינארי ועוד ארבעה. בהמשך עזב האיטלקי לארה"ב, גם דרו ניקולאס שוחרר, ומילאנו, שצלחה בקושי את השלב המוקדם, פשוט לא הייתה טובה מספיק כדי לעבור את בית הטופ 16 שלה, שכלל את פאו, קאזאן ופנרבחצ'ה-אולקר.
ד. סיינה. שוב פעם סיינה נראתה נהדר לאורך העונה, ואפילו הגיעה לרבע הגמר עם יתרון ביתיות; היא סומנה כפייבוריטית כבדה מול אולימפיאקוס האפורה, אבל בסדרה חזרה להרגליה המוכרים ברגעי המפתח, קרי כדורסל אישי ורווי פאניקה. סיינה שילמה מחיר עם הפסד במשחק הראשון באיטליה, ולמרות שהצליחה להשוות, הפסידה עוד פעמיים ביוון וחזרה הביתה, לאחר עונה טובה באופן כללי, אפילו בלי כרטיס לפיינל פור. ללא ספק, אחת ההחמצות הגדולות ביותר של סיינה אי פעם.
ה. קאחה לבוראל. היה מוזר לצפות בהגרלת הטופ 16 ולא למצוא בתוך הכדורים הקטנים את שמה של קאחה לבוראל. הבאסקים של דושקו איבאנוביץ', לאחר שנים נהדרות ביורוליג, נראו לא-מחוברים, לא אינטנסיביים ולא מדויקים מהרגע הראשון, ובסיום השלב המוקדם מצאו את עצמם במקום החמישי של בית א', אחרי קבוצות כמו קאנטו ובילבאו. ללא ספק, לבוראל היא אחת מאכזבות העונה הגדולות של המפעל; גם עבורה הייתה זו עונת היורוליג הגרועה ביותר בעשור האחרון.
בעונה הבאה
המשבר הכלכלי מכרסם בכדורסל היווני, ופנאתינייקוס בסכנת קריסה; קבוצות הכדורסל באיטליה ובספרד מצמצמות; ואפילו ברצלונה, הקבוצה היציבה ביותר באירופה בשנים האחרונות, עשויה לעבור מתיחת פנים משמעותית. נבארו משחק פצוע כמעט עונה שלמה (ואפילו בספק למשחק הערב מול אולימפיאקוס), ובכלל בקטלוניה קיימת תחושה של ניקוי אורוות. צסק"א תאבד את קירילנקו וצפויה להיחלש משמעותית גם היא.
על פניו העונה הבאה אמורה להיות עוד פחות איכותית מבחינה מקצועית, אבל לפחות יותר שוויונית ומעניינת. שינוי שיטת המשחקים הטופ-16 ישוחק בשיטה של שני בתים בני 8 קבוצות, כאשר מכל קבוצה יעלו ארבע הראשונות לשלב רבע הגמר יבטיח לא רק הרבה יותר משחקים (תוספת של שמונה משחקים), אלא בעיקר יותר משחקים מעניינים. המיני-ליגה תפגיש את הקבוצות הטובות באירופה, ולמרות שכנראה שוב נראה שמות דומים ברבע-הגמר, הן לפחות יזיעו בדרך לשם הרבה יותר.
אף שהמפעל המדשדש של ברתומיאו דורש הרבה יותר מהפכות כדי להחזיר מעט מהעניין והדרמה שאבדו בשנים האחרונות, זה לפחות נראה כמו צעד בכיוון.
ohad@walla.net.il
הפיינל פור הערב: צסק"א-פאו (18:00), בארסה-אולימפיאקוס (21:00)
יונאס קזלאוסקאס חייב לספק קבלות בפיינל פור הגורלי של צסק"א
ארבעת הסופרסטארים ששווה לעקוב אחריהם במשחקים באיסטנבול
האדישות שלנו לגבי הפיינל פור בלי מכבי ת"א מלמדת על צביעות?