הגיבור
לפני כשלושה שבועות יצא לי לראות את המשחק של הפועל תל אביב נגד אליצור יבנה. האדומים דרסו את הקבוצה החזקה מיבנה, ואני בעיקר התרשמתי מגל איתן. שוחחתי עם אחד המאמנים הבכירים בכדורסל הישראלי על איתן ביום שאחרי, והוא אמר לי חד משמעית: "לא שחקן לליגת העל". הופתעתי. כשביקשתי הסבר קיבלתי תשובה קרירה: "כבד מדי, חי יותר מדי על הקליעה הלא מרשימה שלו, ואין לו משהו שיוביל אותו לליגה הראשונה".
איתן יהיה בתחילת העונה הבאה בן 25, הוא פרץ לתודעה כחברו של יפתח בוכמן בקבוצה של רועי חגאי בנוער של האדומים שזכה בגביע המדינה. הקריירה שלו כללה מספר משחקים בעונה האחרונה של הפועל בליגת העל, ולאחר מכן תקופה סולידית בליגה השנייה. באשדוד לא ישכחו אותו, בזכות העבודה שבסדרת רבע גמר הפלייאוף בין מכבי אשדוד ללב השרון הוא עמד על הקו בשניות הסיום, החטיא פעמיים, ושלח את הקבוצה שלו, שחלמה על עלייה, הביתה.
אלא שאיתן חזר לקבוצה שגידלה אותו כדי לעזור לה לעלות לליגת העל כרכז ראשון. האמת? קשה לאכול אותו. הוא לא באמת מנהל משחק גדול, אבל במאני טיים הוא מתעלה. במשחק אמש הוא היה גדול מבחינה התקפית וקלע 22 נקודות כולל שלשה גדולה שגמרה את הסיפור, אבל הוא היה בעיקר חד מאוד בהגנה והיה בין האחראיים לעצירה של יועד בית יוסף על 9 נקודות בלבד. אמנם מרכז מצפים למסור קצת יותר אסיסטים, אבל לאיתן נוח לשחק ליד דמונטז סטיט, והשניים יוצרים צוות מאוד חכם.
עוד מוקדם לקבוע אם הפועל תל אביב תהיה בליגת העל, אבל אפשר להתעסק בשאלה את מי מהסגל הזה הם יכולים לשמור. כמובן שקורי קאר, מתן נאור ואפילו בר טימור המוכשר הם מועמדים יותר מלגיטימיים, אבל כשיגיעו לשאלה של גל איתן יתחיל הדיון. למרות החסרונות שבו, איתן עשה את כברת הדרך עם הפועל, מסמל משהו ברוחו של המועדון, ומגיעה לו ההזדמנות בעונה הבאה בליגה הראשונה.
העלילה
קשה לנתח כל משחק של הפועל תל אביב מבלי להתייחס לקהל המדהים שלהם ועל ההשפעה שלו על המשחק. קבלו הפתעה, הקהל של הפועל תל אביב לא השפיע אתמול בכלל לרעה על באר יעקב, אלא רק לטובה על הקבוצה שלו. באר יעקב היא קבוצה מנוסה מאוד, ואפשר היה לראות שלמרות ההתעסקות הקטנה של איגור סימין עם האוהדים האדומים, הם לקחו את הקהל וניצלו אותו כדי להתעלות ולא כדי ללכת אחורה.
לבאר יעקב יש מנהג שהם מתעסקים איתו בכל ערב. הם כורים לעצמם בור ברבע הראשון, חוזרים ברבע השני, בתחילת השלישי שוב נעלמים, ומסיימים חזק. כל מי שחשב שהיתרון שמונה הנקודות של שחקניו של אדלשטיין בסוף הרבע הראשון הוא משמעותי קיבל תשובה נדירה עם 8 נקודות ב-59 שניות בפתיחת הרבע השני שהשוו את המשחק. מכאן הנדנדה החלה ממש עד דקות הסיום.
הסדרה הזאת מעניקה לנו מספר התמודדויות מרתקות בין שחקנים, ומהרגע הראשון היה ניתן להבחין בהם. בקו הקדמי הקרב בין קרטיס קלי לג'רמיין הול הותיק, והקרבות בפורוורדים בין קורי קאר לאיגור סימין ובעיקר בין מתן נאור לנייט מילר. אפשר לומר שמלבד המאצ'אפ בין קאר לסימין, באר יעקב ניצחה בכל ההתמודדויות ועדיין הפסידה את המשחק ולמה? כי הניצחונות שלהם היו עד הדקות החשובות, שם כבר הניסיון של האדומים וההגנה הבלתי מתפשרת באו לידי ביטוי.
במאני טיים הפועל תל אביב כבר ניצלה את הטירוף ביציעים, הלכה בכל הכוח לסל, בעיקר בזכות הניסיון של קורי קאר, שקשה להבין מה הוא עושה בלאומית, והפכה את המשחק. באותם דקות היה ברור לכל מי שהיה בהדר יוסף שהחבר'ה הצנועים של עידן פלדה כבר לא יצאו עם המשחק. העבירה החמישית של הול רק חתמה את הסיפור, והוא לא היה שם כדי לקחת את הריבאונד המכריע. באר יעקב פשוט הייתה כבויה מדי בסיום, בעיקר כי את ההחלטות במאני טיים לא לקח מילר, אלא בעזרת ההגנה המצוינת של האדומים, הכדור הגיע לדרו האוזמן, ולו כנראה שאין את מה שצריך כדי לנצח משחק מהסוג הזה. לאדומים יש.
הפרק הבא
דף הסטטיסטיקה מלמד דבר אחד עיקרי על המשחק הראשון בין הסדרות, שאין ספק שישתנה ביום חמישי. הספסל של הפועל תל אביב שיחק 25 דקות ותרם 2 נקודות. הספסל של באר יעקב שיחק 48 דקות, בעיקר בגלל שדרו האוזמן פתח על הספסל מסיבה טכנית. הספסל האמיתי של הקבוצה שיחק פחות מ-23 דקות. אם שחקני החמישייה יקבלו כל כך הרבה דקות, הם יקרסו, ושחקני המשנה הם אלו שיקבלו את הבמה בחמישי.
על הספסל היתרון של הפועל תל אביב הוא די בולט. יונתן שולדנברנד, רק 7 דקות במשחק הראשון, בר טימור, אבירם זילקוביץ' ויותם שירן הם שחקנים שמסוגלים לתפקד בכל רגע. בצד השני באר יעקב מחזיקים שני שחקנים מרכזיים כריס ווטסון, שעל כל דקה במשחק הראשון ביצע עבירה, ויפתח בוכמן. השניים יצטרכו לתת מנוחה משמעותית לסימין ונייט מילר, שנחו ביחד במשחק הראשון 4 דקות ושתי שניות. נדב דבש ותומר אטלס יעלו כדי לתת אוויר לשחקנים האחרים, אבל אין ספק שהמשמעות של ווטסון ובוכמן במשחק השני תהיה גדולה מאוד.
אלמנט נוסף שבאר יעקב תצטרך כדי לנצח את הפועל תל אביב הוא להפסיק לאבד כדורים. 9 איבודים יותר לבאר יעקב היו במשחק הראשון, מה שמנע מהקבוצה של עידן פלדה לברוח ברבע הרביעי ולגמור את המשחק. פלדה צריך להכין את השחקנים שלו לעירנות מהרגע הראשון, כי עם הביטחון שיש לאדומים, הם ינסו לגמור את המשחק מוקדם. ארז אדלשטיין יביא את השחקנים שלו במוכנות ובדריכות שיא, בידיעה שאם הוא מנצח במרכז מקס, הוא עם כרטיס לליגת העל ביד.
מה באמת נראה אז בחמישי? את העצבים של באר יעקב מדברים. אם המשחק לא יזרום כמו שצריך, נייט מילר, שהיה רגוע באופן מפתיע בהדר יוסף, כבר ידאג לשבור את הכלים. ג'רמיין הול הוא המבוגר האחראי, והשחקן שכבר היה מעורב בסדרה גדולה בלאומית במדי עפולה מול הפועל חולון, יידע להשאיר את שחקניו בתמונה. הפועל תל אביב תחיה על האנרגיות וההגנה, כשאם מתן נאור יוכל לעצור את מילר לדקות ארוכות יותר, וקורי קאר ימשיך להדהים, הדרבי בעונה הבאה יתקרב.
הערות קצרות על ליגת העל
1. ספי שמש. אמנם בסופו של דבר השריקה לעבירה טכנית למורן רוט לא השפיעה על המשחק, כי בריאן רנדל החטיא את הזריקות, אבל לשרוק לעבירה כזאת 2 דקות לסיום בפלייאוף? קשה לחשוב על מה רוט כבר היה יכול להגיד ששווה שריקה כזאת. מה שבטוח שהיא הייתה מיותרת, והראתה הפגנת כוח מיותרת של שופט ותיק.
2. לאפי אין סיבה להתלונן. אז נכון שהשריקה לעבירה על ניב ברקוביץ', 0.6 שניות לסיום המשחק, הייתה אכזרית ולא כל שופט היה לוקח אותה, אבל מכבי ראשון יכולה להאשים רק את עצמה. מאז סיום הרבע הראשון, ועד שלוש דקות לסיום, הכתומים פשוט שיחקו רע, קלעו 32 נקודות ב-27 דקות, וכמעט ואיבדו לעצמם את הסדרה. תתרכזו בלתקן את עצמכם ולא בשופטים.
3. הילדים של מכבי. לא בטוח מה דיוויד בלאט רצה להבהיר למנהלת ליגת העל כשהכניס שני שחקני נוער ואת אלון שטיין לכל הרבע הרביעי. מה שבטוח הוא שזה היה מסר, כי במשחקים הקודמים זלמנסון נכנס רק כשהיה ממש צריך אותו, או ל-2-3 דקות, ואלון שטיין רק בשניות הסיום. בלאט, שהחרים את כנס המנהלת בשישי, מצפצף על הליגה, מזלזל ביריבה שלו, ולא מתאים לאדם כמוהו לעשות זאת.
4. כריס תומאס. אם לא יהיה מהפך גדול, גלבוע/גליל תסיים את העונה לפני הפיינל פור. הקבוצה שסיימה במקום השני, והפסידה רק 5 משחקי ליגה מתוך 19 עם כריס תומאס, החליטה להביא על חשבונו רכז מהליגה בקפריסין. תומאס נעלב, עזב, והשאיר את הקבוצה עם שחקן שהוא ממש לא רכז, וויליאם האצ'ר, ועם סיום עונה עגום. מה שלא מקולקל ליאור ליובין, לא מחליפים.
5. ג'וש קארטר. ראשי מכבי אשדוד צריכים להכין לקלע המדהים שלהם מסיבה גדולה בסיום העונה. הוא הסיבה העיקרית שהם כל כך קרובים לפיינל פור, עם בגרות מדהימה, שקט נדיר, וווינריות שלא מוצאים בכל יום. קארטר הוא שחקן שפשוט כיף לראות, ואחרי העונה הנוכחית הוא ימצא את עצמו בליגה גדולה יותר, שתדע להעריך את היכולות שלו בצורה מכובדת יותר.
