פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ממש לא בזבוז זמן

        פיינל פור הליגה האדריאטית הוא לא תחליף למעמד הדומה ביורוליג, אבל עדיין יש סיבות להגיע להיכל. הנה חמש מהן

        1. דונטיי דרייפר (צדביטה זאגרב)

        אליפות אירופה האחרונה הראתה תמונת מצב קצת עגומה על הנבחרות שלא נמצאות בטופ של היבשת. כמעט כל אחת מהן החזיקה בסגל מתאזרח, שהקשר בינו לבין המדינה הוא כלכלי בלבד, הזיקה מקרית והיכולת של הקהל להתחבר אליו היא בעייתית. כשמדובר בכוכב כמו בו מקאלב, שהרים את נבחרת מקדוניה עד להישג אדיר של חצי גמר אליפות אירופה, אפשר לקבל את החיבור הזה, אך כשמסתכלים על שאר המתאזרחים, כמו מרקז היינס הגאורגי, למשל, אפשר להוציא משפט כללי כמו "הכדורסל האירופי איבד את הדרך".

        במקרה של דונטיי דרייפר הסיפור קצת שונה. דרייפר הוא שחקן טוב, אפילו טוב מאוד, שללא האזרחות הקרואטית רק חובבי הליגה האדריאטית היו יודעים את שמו. אחרי ששיחק באוניברסיטת צ'רלסטון, הסתובב דרייפר בין הליגה האוסטרלית, הצרפתית, הבלגית והאיטלקית שנייה, בלי להותיר רושם. אלא כשחתם בקיץ שעבר בצדביטה זאגרב, התאהבו המקומיים בגארד (28, 1.80) והחליטו להחתים אותו לשנתיים ולהציע לו אזרחות קרואטית. כבר במחנה האימון עם הנבחרת המקומית, שכשלה כישלון חרוץ באליפות אירופה, היה ניתן להבין שמדובר בשחקן מצוין, ואפילו שמו הוזכר כמועמד לתפקיד הגארד למכבי תל אביב עוד בעונה שעברה.

        אז למען הסר ספק, דרייפר אינו מקאלב בשלב זה, וככל הנראה גם לא יגיע למה שגארד סיינה יכול להציע, אבל הוא בהחלט שחקן מעניין, אולי הגארד הטוב ביותר שישחק בפיינל פור הקרוב. היכולת שלו לנהל את המשחק מצד אחד ומהצד השני להתפוצץ, כפי שעשה במשחק נגד מכבי תל אביב בסיבוב הראשון באדריאטית כשקלע 28 נקודות, הופכת אותו לאיש המסוכן של קבוצתו. השמועות אומרות שכבר בעונה הקרובה הוא יעזוב את קרואטיה, ואת הביקורים שלו ביד אליהו נוכל לראות במסגרת היורוליג.

        דונטיי דרייפר שחקן נבחרת קרואטיה (AP , Petros Giannakouris)
        ותודה לאזרחות הקרואטית. דונטיי דרייפר (צילום: AP)

        2. מירו בילאן (צדביטה זאגרב)

        על אף הסטיגמה שנוצרה לו עם היפרדותו מיוגוסלביה ככדורסל שמלא בקלעים, מאז ומתמיד היה הכדורסל הקרואטי שבע משחקני פנים מכל הסוגים. דינו ראדג'ה וטוני קוקוץ' פרצו את הדרך, ואחריהם הגיעו ניקולה וויצ'יץ' וניקולה פרקאצ'ין, ועד סטנקו באראץ' ואנטה טומיץ', הגבוהים המובילים הקרואטים כיום. בגלל פס הייצור המרשים, שלא מצליח להביא תוצאות בשנים האחרונות, הקרואטים כבר לא מתרשמים מכל שחקן בגובה 2.13 שמתפתח, ורבים מהם נאבדים בדרך.

        מירו בילאן (22, 2.13) היה יכול להיות שחקן כזה, אחרי ששיחק במשך שלוש שנים וחצי בליגה הראשונה בקרואטיה במדי שיבניק בלי לקבל הזדמנות אמיתית ברמה אירופית, אלא שההחלטה שלו לצאת לליגה השנייה ביוון, לאפולון פטראס, חשפה אותו פתאום לעולם. בעונה שעברה חזר בילאן לקרואטיה, לזאדאר שהסתבכה כלכלית, וכבר רשם מספרים טובים בליגה האדריאטית וביורוצ'אלנג'. העונה הפך לאחד השחקנים היעילים בזאגרב, כשהוא רושם 10.2 נקודות ו-5.4 ריבאונדים ב-18 דקות משחק. בליגה המקומית הוא משחק רק 6 דקות יותר, והמספרים שלו קופצים ל-16.5 נקודות ו-6.3 ריבאונדים.

        בילאן הוא בדיוק השחקן שקבוצות אירופיות שמנסות להתפתח מחפשות, בעל פוטנציאל שכבר עושה כמה דברים בצורה טובה מאוד – ידיים טובות מתחת לסל, ממעט להחטיא כשמקבל את הכדורים ובעיקר מקבל החלטות נכונות. בגלל הרכות שלו, אחוזי העונשין והיכולת ההגנתית הלא מרשימה, הוא לא הצליח להיבחר בדראפט ה-NBA, אבל מול ליאור אליהו ומכבי תל אביב, בהנחה שיגיעו לגמר, הוא יכול להיות מסוכן מאוד. מה שבטוח, בילאן לא יגיד את המילה האחרונה שלו באירופה בפיינל פור הקרוב.

        ניקולה וויצ'יץ' קולע מעל ארווידאס סאבוניס (AP , ariel schalit)
        בילאן יכול ללכת בעקבותיו? ניקולה וויצ'יץ' (צילום: AP)

        3. ולדימיר לוצ'יץ' (פרטיזן בלגרד)

        הכדורסל שנפגע בצורה הקשה ביותר מעזיבת שחקניו לכסף הגדול הוא הכדורסל הסרבי, והקבוצה שספגה את המכה הגדולה ביותר היא פרטיזן בלגרד. הקבוצה ששלטה בליגה האדריאטית ביחד עם אולימפיה לובליאנה רשמה השנה עונה די רזה, עם חוסר הצלחה להעפיל שלב ביורוליג, ומקום שלישי בלבד בליגה האדריאטית. את המקום שמילאו בשנים הטובות יאן וסלי, ניקולה וליצ'קוביץ' ואלכסנדר ראסיץ' תופסים עכשיו שמות יותר אלמוניים, פחות מוכשרים, שמחכים לפריצה שלהם.

        אחד השחקנים הללו הוא ולדימיר לוצ'יץ' (2.02, 22), שרק בשנה שעברה החל לקבל דקות משחק בפרטיזן והשנה בעל כורחו הפך לשחקן חמישייה שמשחק 25.2 דקות בממוצע למשחק. מי שמסתכל על לוצ'יץ' רואה מול עיניו חומר גלם - אתלט, רזה, גבוה, רץ טוב על המגרש, אבל בכדורסל עוד לא עושה משהו בצורה מרשימה מדי. זה מה שעושה בית ספר הכדורסל הסרבי בשנים האחרונות - מעלה חומרי גלם מהנוער לבוגרים, והמאמנים צריכים לעצב אותם לפי ראות עיניהם.

        השנה החליט ולאדה יובנוביץ' לנסות לתת ללוצ'יץ', שלא היה קלע בשום גילאים, את האפשרות לזרוק מבחוץ. לוצ'יץ' החל לזרוק, ובעזרת צעד ראשון מרשים פיתח תנועה ראשונה שהופכת אותו לשחקן מפתח בפרטיזן בלגרד. מי שיסתכל עליו בפיינל פור של האדריאטית לא יוכל להצביע ולומר שזה שחקן העתיד של הכדורסל הסרבי, אבל העובדה שמדובר בשחקן שכמוהו יש עוד כמה עשרות בקנה, ועדיין לא מדובר ברמה הגבוהה ביותר, רק מציגה את הכדורסל הסרבי באור הטוב ביותר.

        ולדימיר לוצ'יץ' שחקן פרטיזן בלגרד, משמאל (AP , Marko Drobnjakovic)
        חומר גלם כמיטב המסורת של הכדורסל הסרבי. ולדימיר לוצ'יץ' (צילום: AP)

        4. הלאומנות של בודוצ'נוסט

        לפני כשבועיים כותרות הספורט במונטנגרו עסקו בדבר לא שגרתי: ההפסד השני בהיסטוריה המקומית של קבוצת הדגל של הכדורסל במדינה, בודוצ'נוסט, לקבוצה הקטנה סוטג'יסקה, שהגיעה העונה למקום השלישי בליגה המונטנגרית. במדינה מיד החלו לעסוק בשאלה האם היתרון העצום שיש לקבוצה החזקה, שעברה השנה סיבוב ביורוקאפ בצורה יפה והוכיחה שמקומה במפעל השני באירופה, לא מקרי והולך להיעלם בקרוב. נשמע לכם מוכר? נראה כאילו יריבת מכבי תל אביב בחצי גמר האדריאטית הפכה לסוג של תאום למועדון מרחוב הירקון.

        בודוצ'נוסט קמה ב-1949 ושיחקה בליגה היוגוסלבית. את ימיה הגדולים באמת ידעה רגע לפני הפירוק, בסוף שנות ה-90, אז זכתה בשלוש אליפויות רצופות ואף שיחקה ביורוליג. אחרי עצמאותה של מונטנגרו אימצה אליה בודוצ'נוסט את השחקנים שחונכו תחת המשטר הסרבי אך בחרו באזרחות המונטנגרית, וביחד עם כמה שחקנים אמריקאים טובים, החלה בשליטה מוחלטת בכדורסל במדינה, כשמשחקי הקבוצה במסגרות האירופיות משודרים בערוץ הממלכתי. ממש כמו הקבוצה של המדינה.

        בתקופה האחרונה החלה שאלה סביב שיטת העבודה של המועדון מפודגוריצה, שמחזיק בלא מעט שחקנים זרים, והאם יוכל לשמור כאמור על ההגמוניה הברורה במועדון. "אני מסתכל על מכבי תל אביב שנפגוש באדריאטית, ואם הם עושים את זה 50 שנה, גם אנחנו יכולים", אמר לפני חודש בראיון לאתר האדריאטית המנהל הספורטיבי של המועדון גברילו פיוביץ', "אנחנו נמשיך למשוך אלינו את השחקנים המונטנגרים הטובים ביותר, וביחד עם זרים נוכל להתפתח ולהתקדם". מי שירצה לראות גרסה צעירה של מכבי תל אביב, יוכל לבוא ולראות זאת כבר בשבת הקרובה.

        אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל (ברני ארדוב)
        ייתקלו בקבוצה שמחזיקה גם היא בתואר" הקבוצה של המדינה". אוהדי מכבי תל אביב (צילום: ברני ארדוב)

        5. הופעה אחרונה של מכבי תל אביב בהרכב מלא

        משחקיה הרשמיים הראשונים העונה של מכבי תל אביב בליגה האדריאטית היו בעיקר חימום לקראת פתיחת עונת היורוליג. הקבוצה של דיוויד בלאט ידעה שבליגה האדריאטית היא יכולה לשתף מספר זרים דומה לזה של המפעל החזק ביבשת, בעוד בליגת העל היא צריכה לשחק עם וריאציות שונות ולנסות להחזיק מעמד בהרכבים חסרים. למעשה, את מכבי תל אביב בהרכבה המלא הספקנו לראות רק ביורוליג ובמשחקי הבית בליגה האדריאטית לפני הפציעות. בשלבים ארוכים של המשחקים העדיף בלאט לשמור חלק משחקניו מפציעה.

        בימים אלה נערך דיון שהחל בעלי מכבי תל אביב דיוויד פדרמן על הדרך אותה עשה המועדון, והתנהלותו של המאמן דיוויד בלאט. על דבר אחד קשה לבוא בטענות: מכבי תל אביב בסגל הרחב שלה הייתה קבוצה טובה, שניצחה העונה כמה מהקבוצות הטובות באירופה כמו ריאל מדריד ופנאתינייקוס, והייתה מרחק של דקות בודדות מכניסה לפיינל פור של היורוליג. על הדרך כנראה נעשו כמה טעויות ולאוויר העולם יצאו התבטאויות לא ראויות, אך במדד ההצלחה מכבי תל אביב עמדה.

        ספק אם מישהו מאוהדי מכבי תל אביב לא מסכים להצלחה של הקבוצה העונה, אך העובדה שליגת העל מכריחה את מכבי לרשום רק ארבעה משישה זרים שעומדים לרשותה, יצרה מצב שביום שבת ושני תעלה על הפרקט ביד אליהו, בפעם האחרונה העונה, הקבוצה המלאה של מכבי תל אביב. אמנם ההתרגשות לא תהיה כמו בפעם הראשונה, אבל כשתואר מונח על הכף, החיכוכים יונחו בצד והצהובים יתנו הכל, כך שמעניין ומהנה בטוח שיהיה בסוף השבוע בהיכל.

        דווין סמית' שחקן מכבי תל אביב עם סופוקליס שחורציאניטיס (ברני ארדוב)
        החיוכים יונחו בצד - תואר מונח על הכף. סופוקליס שחורציאניטיס עם דווין סמית' (צילום: ברני ארדוב)

        דיוויד בלאט רוצה להמשיך, אך לא שוכח את המחלוקות

        הנהלת מכבי תל אביב נגד בלאט: "שישמור על צניעות"

        דיווח: פטריק בברלי מועמד להצטרף למכבי תל אביב

        קית' לנגפורד מוכן לאתגר באדריאטית: "נקפוץ למים העמוקים"