התגובות למינויו של ג'ורדי קרויף למנהל הספורטיבי של מכבי תל אביב לוקות בלא מעט צביעות: השאלות החשובות מופנות לרזומה של האיש, למעשיו בקבוצות קודמות, מבלי לקחת בחשבון שמי שעומד כאן למבחן הוא לא קרויף, אלא מכבי תל אביב. אחרי אינספור אשליות מאמנים, חשוב שמכבי תל אביב תיכנס להרפתקה הזו בצורה מפוקחת. היא זו שתחליט האם קרויף יצליח או לא. היא זו שתקבע את מידת הערך של המהלך המרתק הזה. היא זו שתקלוט את השחקנים החדשים שיבואו ותדע להוציא מהם את המקסימום או המינימום. היא מכבי תל אביב בית קברות לרעיונות טובים, שחקנים מעולים ומאמנים לא כל כך גרועים כמו שחשבנו קודם לכן. להלן התנאים שיקבעו את השורה התחתונה, תנאים שמכבי תל אביב תהפוך לסיכויים או סיכונים.
יצליח: התושיה של גולדהאר
מה הוביל את גולדהאר להתאהב דווקא בג'ורדי קרויף אין לדעת. האם לקח בחשבון אלמנטים כמו רזומה דל וסגנון עבודה יחידני, לפני שהביא אותו לממלכת הצייתנים שלו בתל אביב? מיד נתעכב על כך. אבל חשוב גם לשים לב לניואנס בסיסי בהחלטה של הבוס הקנדי למנות מנהל ספורטיבי: הוא חושב שהפתרון הוא בארגון. הארגון החלש, ההיסטרי, הוא הבעיה של מכבי תל אביב. גם לאבי נמני היו תקופות לא רעות כמאמן ומוטי איוניר פתח נפלא את העונה האחרונה. אבל כאשר הארגון הגיע לשעת מבחן ולחץ, הוא התרסק בשניות. כמו אצל לוני, כמו אצל שניידר. אם לזה התכוון המשורר, אז גולדהאר אולי צודק. מכבי תל אביב זה ארגון לוזרי שזקוק למהפכה ארגונית. הבאתו של מנהל ספורטיבי רומזת שמישהו רוצה לטפל בארגון הזה לפני שמכניסים אליו אנשים חדשים שייכשלו. וזה נכון.
לא יצליח: האופי של גולדהאר
מה שחשוב לזכור אצל מיטש גולדהאר זה לא איך הוא מתחיל דרך, אלא איך הוא מסיים אותה. איך הוא מתמיד בה. איך הוא מאמין בה ברגעי משבר ומחלץ אותה מהבוץ. כי כל רעיון טוב נתקל בבעיות, השאלה איך מגיבים לכך: גולדהאר התחיל דרך מסוימת עם נמני, ונסוג. אחר כך התחיל דרך שונה עם איוניר, ונסוג. כל אחת מהדרכים הללו יכלה להשתלם לו בטווח רחוק יותר מכבי היתה מעכלת את היותה קבוצת כוכבים, או קבוצת צעירים. אלא שברגעי הקושי גולדהאר נשבר. זה נתון שהוא חשוב שבעתיים בהקשר של קרויף, מנהל מקצועי זר שצריך המון זמן עד שהתוצאות ייראו בשטח.
יצליח: הידע של קרויף
עניין המנהל הספורטיבי לא באמת תורגל בישראל. עד היום רק חיקנו את הפורמט עם כל מיני גרסאות ישראליות: כאן מגיע לנו המודל עצמו. אדם שיודע איך זה באמת עובד באירופה ואיך זה צריך להיראות: קרויף לא ינסה משהו שהוא לא מכיר, אלא יביא עמו עולם שמאוד ברור לו ולנו. עם הידע ההתחלתי הזה לפורמט הזה יש הרבה יותר סיכוי. בתנאי שגולדהאר יבין שהוא לא יכול לקבוע מי יהיה המאמן הבא.
לא יצליח: הסביבה של קרויף
למרות האופטימיות בסעיף הקודם, כדאי לזכור: גולדהאר לא מאמץ רעיונות, הוא מכפיף אותם אליו. גם עכשיו, בעצם ההימור על מנהל זר, הוא לא באמת למד לקח מהטעויות שלו. הוא בסך הכל בנה כביש עוקף ישראליות. הוא התרחק מכל האנשים שאכזבו אותו או פגעו בו, והביא אדם מחו"ל שהוא יוכל לסמוך עליו. מהר מאוד קרויף יבין שהוא לא הכוכב של ההצגה, אלא סתם גחמה של אדם יותר מדי גאוותן שלא מוכן להקשיב לכמה ילידים שאומרים לו שהפתרון נמצא לו ליד האף. פרטים בהמשך.
יצליח: ההיסטוריה של קרויף
מודל המאמנים הזרים לא ממש הצליח בישראל, אבל המקרה של קרויף הוא מעט שונה. לא מדובר באגדת כדורגל שמגיע עם אגו של אגדת כדורגל. מדובר באיש שמבין שהוא צריך להתחיל מלמטה והחל את המסע שלו לתל אביב במקומות שיכולים לרמוז לו מה צפוי לו כאן: מלטה וקפריסין. שום הלם תרבותי לא צפוי לבן של. הוא רגיל, הוא מכיר, הוא יודע כיצד עובדים במקומות כאלה ומה צריך לעשות שם. בניגוד לפרננדז, נילסן, או מתיאוס, לקרויף זו לא פחיתות כבוד להגיע לישראל.
לא יצליח: ההיסטוריה של קרויף
מבלי לגרוע גרם מההתרגשות שעוררה בנו אפואל ניקוסיה, אי אפשר להתעלם מכך שאת ההצלחה שלה היא ביססה על זרים. כל הכדורגל הקפריסאי מבוסס על זרים, לכן אדם מקושר כמו ג'ורדי קרויף יכול היה להצליח בו, וגם זה במידה חלקית ולא מלאה. במכבי תל אביב עניין הזרים הוא משני כרגע. איש המקצוע הנחוץ הוא זה שייקח את הילדים המוכשרים שצומחים שם ויעזור להם לא להיות סנסציה לעונה אחת. או בקיצור, לקחת יהלומים כמו דור מיכה ומשה לוגסי ולהפוך אותם לאבי נמני וניר קלינגר. קרויף הוא לא בדיוק המודל הזה.
יצליח: מינוי של גולדהאר
אבי נמני הונחת על מיטש גולדהאר. מוטי איוניר הושלך לעברו ברגע של לחץ, תוך המלצות חמות של הגווארדיה הישנה. ג'ורדי קרויף הוא איש פר אקסלנס של גולדהאר. ולכן הוא יקבל את כל הגב שצריך. גולדהאר מבין שזו ההזדמנות האחרונה שלו ויעשה הכל כדי שהיא תצליח.
לא יצליח: גחמה של גולדהאר
כדי להראות כמה גולדהאר מונע מרצון להוכיח שהוא חכם ואחרים טיפשים, צריך לחזור לצומת הקודם שלו בנושא מאמנים. גם אז, כשרוני לוי היה לו על המדף, הוא בחר להמר על איוניר חסר הניסיון במעמדים כאלה כמאמן. גם עכשיו הפתרון חיכה לו בפתח הדלת: דרור קשטן. האוהדים רוצים אותו, המקורבים ממליצים עליו. קשטן הוא כל מה שמכבי צריכה: מאמן עם מספיק עמוד שדרה וניסיון כדי לנהל את בית המשוגעים הזה. אבל שגולדהאר יקשיב למישהו? ועוד לישראלים ברברים? שינשקו את הרגליים שלי, וישתקו. אלא שהעוול הזה לא יעזוב את גולדהאר גם בעונה הבאה. כשמאמן כמו קשטן ממתין בחוץ, תמיד יהיה מי שיזכיר לו זאת. מי יודע, אולי באמת קשטן יגיע למכבי בעונה הבאה. אבל כמחליף.
יצליח: כי כולם אומרים שלא
בואו נאמר את האמת: עם כל הרצון שלנו לראות מאמן זר מצליח בכדורגל הישראלי, לקרויף יש מעט מאוד סיכוי. אבל אולי דווקא בגלל זה, בגלל שלא נתנו לו שום סיכוי מלכתחילה, הוא יעשה את הבלתי ייאמן.
לא יצליח: כי הוא לא קרויף
אבא של ג'ורדי קרויף הוא מהפכן. הוא היה שחקן מהפכן, הוא היה מאמן מהפכן. קרויף האבא שינה ארגונים דרך מילת קסם אחת: נוער. או בשתי מילים: מחלקת נוער. קרויף לא האמין בפתרונות של רכש ולגיון זרים. קרויף הבן לא נראה בדיוק כמו קרויף האבא. כמו שלא היה שחקן ברמתו, גם כמאמן קשה לקשר בין השניים: קרויף האבא שילב בין עבודת שטח לעבודה משרדית, בעוד שקרויף הבן נראה יותר כמו גרסה מתקדמת של דודו דהאן. מי שבונה על מהפכת קרויף במכבי תל אביב, מוטב שייכנס לפרופורציה.