עוד לא יבשה הזיעה ממצחי שחקניו וכבר החל ת'נאסיס ינאקופולוס להתבכיין. "הייתה בסיום עבירה על שאראס. השופטים לא שרקו וזה מה שגמר לנו את המשחק", התלונן בעלי פנאתינייקוס באוזני העיתונאים המקומיים.
החזות המכובדת של ינאקופולוס עומדת ביחס הפוך להתנהלותו הפרחחית ולפה המטונף שלו. פיני גרשון נראה לידו כמו חנה בבלי. מיד לאחר גמר היורוליג 2009, בו ניצחה פאו את צסק"א, ניגש ינאקופולוס, שישב בשורה הראשונה על הפרקט, לשלישיית השופטים, ולעיני אלפי צופים שלף מכיסו חבילת שטרות של מאה אירו והשליכה בדרמטיות לכיוונם. בכך רמז, בעידון טיפוסי, ליחס המועדף שלטענתו העניקו השופטים לרוסים.
בתחילת השבוע גזרה התאחדות הכדורסל היוונית על ינאקופולוס עונש חסר תקדים: חודש הרחקה מכל משחקי הכדורסל במדינה, ובנוסף קנס בגובה 5,000 אירו. הסיבה לכך הייתה התנהגותו של איל עסקי הפרמצבטיקה בפגישה סגורה שערכו נציגי פנאתינייקוס ואולימפיאקוס עם אנשי הוועדה המארגנת של גמר הגביע היווני, מספר ימים לפני המשחק עצמו.
אל משחק הליגה שקיימה אולימפיאקוס פיראוס קודם לגמר הגביע הופיע בעלי הקבוצה, איש הספנות פנאיוטיס אגילופולוס, עם חולצה ועליה הכיתוב "18-2". אגילופולוס כיוון ליחס זריקות העונשין בין פנאתינייקוס ואולימפיאקוס במהלך הרבע השני של מספר מספר שלוש בסדרת גמר הפלייאוף היווני של העונה שעברה. במהלך אותן עשר דקות עמדה פאו על הקו 18 פעמים, אולימפיאקוס רק פעמיים. זה היה הרבע שהכריע את המשחק, ובדיעבד גם את גורל הסדרה כולה.
ינאקופולוס הגיע טעון במיוחד למפגש עם הוועדה המארגנת. "הם (אנשי אולימפיאקוס) נמאסו עליי", צעק המיליארדר הקשיש. "הם לא מכבדים אותנו. עכשיו הם מנסים להשפיע על השופטים. קודם לכן סיכמנו שנחלק את הכרטיסים לאוהדים השקטים, והם נותנים אותם לחוליגנים. מה זה? איפה הרספקט? המקורות של המשפחה שלי מספרטה. אני לא אקבל דבר כזה! הם ייתנו לי כבוד! אני זיינתי את אירופה שש פעמים! (מספר תארי היורוליג של פנאתינייקוס, א.ג.). מה הם עשו חוץ מלהפסיד?".
אלא שההרחקה שנגזרה על ינאקופולוס בעקבות ההתפרצות (העילה להרחקה הונמקה בגזר הדין ב"העלבת ענף הכדורסל") לא תקפה במשחקי היורוליג, ולכן הופיע לשני המשחקים מול מכבי. לפני תחילת הסדרה התנבא שקבוצתו תעפיל לפיינל פור באיסטנבול, ואילו אולימפיאקוס השנואה תודח מול סיינה. אם לאחר המשחק הראשון דווח שנראה מחויך ונינוח, אחרי המשחק אמש נשמע ינאקופולוס הרבה פחות מרוצה. "כבר חזרנו ממצבים כאלו בעבר", אמר לעיתונאים, "אבל אני חייב להדגיש שהשופטים עשו הערב יותר מדי טעויות. לא נהניתי מהמשחק הזה. אני רגיל לנצח. אבל אנחנו עוד נחזור".
***
קשה להאמין שהשורות הללו נכתבות, אבל אתמול ניצחה מכבי לא רק את אלופת אירופה הגאה, לא רק את ז'ליקו אובראדוביץ' האגדי, לא רק 18,000 יוונים חמומי מוח, אלא גם את שלישיית השופטים. זה לא רק יחס זריקות העונשין המופרך פאו עמדה על הקו 33 פעמים, מכבי רק 16 אלא בעיקר שריקות מומנטום שהזכירו משחק ממוצע של פאו בליגה היוונית, שם שליטתה באנשים באפור ידועה ומוכרת.
ריצ'י הנדריקס קופח לפחות שלוש פעמים באופן מובהק בדקות הסיום פעם אחת כשלא נשרקה לזכותו עבירה ברורה כשהתרומם להטבעה, ובשתי פעמים אחרות כשנשרקו לחובתו עבירות שסיימו עבורו את המשחק; קית' לנגפורד, סופוקליס שחורציאניטיס, דווין סמית', יוגב אוחיון כולם ספגו חבטות לאורך 45 דקות, ועדיין זכו ל-20 שריקות בלבד לעומת 29 לזכות פנאתינייקוס. ההנחה הרווחת הייתה שהגופיה הצהובה טומנת בחובה רספקט אוטומאטי מהשופטים. התברר שכשאתה משחק באואקה, מול פאו של אובראדוביץ', גם אלוהים עצמו כנראה היה יוצא בחמש עבירות.
זה היה ניצחון לפנתיאון בשל המאמץ הפסיכולוגי והמשוכות המנטאליות שנאלצה מכבי לעבור במהלכו. היא עמדה בקאמבק הקטלני, הקבוע, של פאו בדקות הסיום; התאוששה מביטול (מוצדק) של סל ניצחון, שהושג מאית שנייה אחרי הבאזר; מפתיחה דומיננטית של פאו את ההארכה; ומחמש העבירות של שחורציאניטיס והנדריקס, שאילצו אותה להסתדר ברגעים החשובים ללא שחקן עוגן בצבע.
וכך התחלפו המושיעים מפוזשן לפוזשן: בתחילה יוגב אוחיון, באחד המשחקים הגדולים של שחקן ישראלי אי-פעם במסגרת היורוליג; בהמשך לנגפורד וסמית', עם ג'אמפרים וחדירות בלתי-אפשריות כמעט, שבדרך נס הסתיימו רובן בנקודות; לקראת הבאזר פפאלוקאס, עם מהלכי סולו שהשאירו את מכבי בחיים; ובסיום שלשות ענק של בלו, מטר מאחורי קו השלוש, כשמולו ניצב שומר שגבוה ממנו בראש.
לפני המשחק ציינו שהסטטיסטיקה של סדרות הטוב מחמישה מעניקה לקבוצת החוץ סיכוי של 50% לצאת מהמשחק השני בסדרה עם ניצחון. אלא שהסטטיסטיקה הפרטית של המשחק הזה לא הייתה אמורה להעניק למכבי סיכוי של אף עשירית האחוז: פנאתינייקוס הביסה אותה 108:91 בנקודות המדד; 23:12 באסיסטים; 33:16 בזריקות העונשין; קלעה קלעה ב-43.8% מדהימים מבחוץ; איבדה פחות כדורים (10 לעומת 11) והורידה יותר ריבאונדים בהתקפה (13 לעומת 12) לעומת מכבי. תנו לכל מאמן כדורסל מתחיל לעיין במספרים ורק הסתירו את התוצאה הסופית; איש לא יאמין שמכבי הצליחה לנצח.
***
מה תגידו: היא ניצחה. זאת בשל שתי החלטות עיקריות, עקרוניות: בהתקפה, ויתרה מראש על כדורסל מסוגנן והחליטה לשחק על בידודים וניצול כל מיס-מאץ' באופן מקסימאלי מה שהוביל, באופן עקיף, גם למיעוט איבודי כדור ולא איפשר לפנאתינייקוס לפתח את משחק הריצה שפירק את מכבי בערב הראשון; בהגנה, סתמה את הצבע עם עזרות נהדרות משחקנים בעלי איי.קיו הגנתי גבוה כמו סמית' ואוחיון, חירבה את הפיק אנד רול של פאו בעזרת אזורית ומאץ'-אפ זון ושלחה אותה להתאבד עם זריקות מבחוץ.
פאו קלעה היטב מבחוץ, אומנם. דיאמנטידיס, קאימאקוגלו ויאסיקביצ'יוס היו אחראים ל-10 מ-14 השלשות של פנאתינייקוס. קלאת'ס איבד ביטחון (1 מ-5) והפורוורדים הגבוהים סאטו, צרצאריס וסטיבן סמית' לא הבריקו, עם 3 מ-8 במשותף. מכבי ספגה עקיצות, אבל עמדה במטרה הכללית: משחק ההתקפה של פנאתינייקוס פשוט לא זרם.
בערב הראשון פאו סיימה פוזשנים מהירים בתוך 10-12 שניות, בדרך כלל אחרי פיק אנד רול, בדאנק קליל או בלייאפ. אתמול הכריחה אותה מכבי, בזכות הפיזיות, הזריזות וההקרבה הכללית בהגנה להתמסר שוב ושוב לפני שנמצא השחקן הפנוי שגם עליו ניתר בדרך כלל אחד משחקני מכבי. את דיאמנטידיס הכריחה מכבי לכדרר לפני הזריקה, ולפתע צנחו אחוזי הקליעה שלו באופן דרמטי. ההתקפה של פאו חרקה (15 נקודות בלבד ברבע השלישי). עבור כל סל נאלצו הירוקים לשלם בזיעה, וגם כשהובילו לא הצליחו לברוח. צורת ההגנה של מכבי שמרה אותה קרוב; וכשאתה מספיק קרוב, יודעים דיוויד בלאט ואנשיו, ניתן להניח שווינרים כמו בלו ופפאלוקאס, או פנומן אחד-על-אחד כמו לנגפורד, יצליחו לגרד נקודות ויעמידו אותך בפוזיציה לניצחון.
חייבים לציין גם את המשמעת ההתקפית המדהימה של מכבי. פילוח הזריקות שלה אמש היה חסר תקדים, כמו בימים היפים של השושלת: 57 (!) זריקות מ-2, רק 13 זריקות מ-3. מכבי לקחה את הזמן בהתקפה, הצליחה לבודד את השחקנים שרצתה (סמית' ואוחיון חגגו על שאראס, לנגפורד פיצח את דיאמנטידיס), ולקחה זריקות נכונות שגם כשיצאו החוצה, אפשרו לה לרדת בצורה מסודרת להגנה ומנעו מפנאתינייקוס לטוס למתפרצות.
ואם תהינו לפני המשחק איזה עוד ג'וקר יכול בלאט לשלוף, הרי שקיבלנו תשובה: שון ג'יימס. אלו לא היו רק שבע הנקודות היקרות שקלע, אלא חלקו הגדול בפירוק הפיק אנד רול של פאו: גם כשבוצע חילוף בהגנה וג'יימס עבר לשמור על גארד, הזריזות שלו והידיים הארוכות לא אפשרו לשחקן היריב לחדור לטבעת או לזרוק בחופשיות מבחוץ. ב-18 הדקות בהן היה ג'יימס על הפרקט פאו כמעט ולא הצליחה להוציא לפועל מהלכי פיק אנד רול, ונאלצה לנסות את מזלה מהשלוש. אובראדוביץ' בלע את הלוקש הזה בשלמותו: לאורך הערב הטיחה פאו 33 שלשות, לעומת 29 זריקות מ-2.
***
פנאתינייקוס היא קבוצת כדורסל מעולה. טובה יותר ממכבי תל אביב. אבל היא פגיעה: לפני הסדרה דיבר אובראדוביץ' על הצורך של פאו לשמור על הבית. עד לסדרה הזו הפסידה פאו ביורוליג חמש פעמים שלוש מתוכן באואקה. בזכות הניסיון, העומק, הכישרון וקור הרוח שלה, פאו הפכה העונה דווקא לקבוצת חוץ קטלנית. את משחקיה הטובים ביותר שיחקה מחוץ ליוון.
הדעה הרווחת אחרי המשחק הראשון הייתה שהטבח שהתרחש על הפרקט שיקר. פערי האיכות בין פאו למכבי קיימים, אבל לא שווים 30 הפרש. פאו לא כל כך גדולה, ומכבי לא כזו קטנה. אומנם, כשמשווים את הסגלים, את הצוותים המקצועיים, ומוסיפים לקלחת אלמנטים כמו ביתיות וניסיון לפאו יתרון מוצק. ולכן הניצחון אמש בפעם הראשונה העונה ניתן לומר שמכבי הצליחה לגבור על קבוצה טובה ממנה כל כך גדול, וכל כך מרגש.
במהלך חייו הפסיד ז'ליקו אובראדוביץ' סדרה אחת בלבד, בעונת 2005/6, לטאו ויטוריה. גם אז החזיקה פאו ביתרון הביתיות. הייתה זו סדרה של שלושה משחקים: פאו ניצחה את המשחק הראשון באתונה, הפסידה את השני בויטוריה, והפסידה את השלישי בבית, מסל עם הבאזר. למרות ההישג הגדול, קשה להאמין שמכבי תצליח לסיים את הסדרה בתל אביב. היא לא מספיק טובה כדי לנצח את פאו שלוש פעמים ברציפות בתוך שבוע. ביוון עדיין משוכנעים בטענה שקשה לבטלה כחסרת היגיון שהמשחק הראשון העניק לפאו את הסדרה באופן מעשי. אם לא תסיים אותה בתל אביב, לכל הפחות תגמור את הסיפור במשחק החמישי באואקה. אף אחד לא מאמין שתקדים ויטוריה עשוי להישנות.
העיתונאים היוונים נזכרו הבוקר דווקא בעונת 2008/9 ההיא, שהסתיימה באליפות היורוליג, לאחר אותו משחק מול צסק"א שבסיומו השליך ינאקופולוס מזומנים על השופטים. בסדרת רבע הגמר של אותה העונה פגשה פאו את סיינה; ניצחה בבית את המשחק הראשון, הפסידה את השני, ואז נסעה לאיטליה ונתנה לפיאניג'אני וחבריו פעמיים בראש. אמש רמז ינאקופולוס שזה עשוי להיות גם גורל הסדרה הזו. אולי, אף שקשה להאמין שמכבי תפסיד לפאו בהיכל פעמיים ברציפות. כפי שהוכיחה אמש, היא קבוצה גאה לא פחות ממנה.
איך שזה לא תסתיים הסדרה התצוגה באתונה תיחקק בזיכרון. שהרי זה הדבר שבאמת חשוב בספורט: אתה משחק בשביל הגביע, אבל גם למען המורשת. ובעונה כה בינונית, אפורה ומתישה, היה מדובר ברגע זוהר ומרגש. קצת כמו אותו ניצחון של מכבי בויטוריה בעונת 2001/2, שסידר לה את הכרטיס לפיינל פור בבולוניה.
אולי פנאתינייקוס טובה ממכבי, וסביר להניח שבסופו של דבר גם תעפיל על חשבונה לפיינל פור, אבל היה לניצחון באואקה שכר חשוב אחר בצידו: הוא מאפשר למכבי לפחות למשך סוף שבוע אחד נוסף להמשיך ולחלום.
ohad@walla.net.il
