האובדן שהפך לתשוקה
באחד המערכונים המפורסמים של מונטי פייטון, מגיע לקוח זועם לחנות שממנה הוא קנה לפני שעות ספורות תוכי, ומתלונן שהתוכי נמכר לו מת. בעל החנות מכחיש שהתוכי המנוח אכן מת, מטלטל תוך השיחה את הכלוב ואומר "הנה, הוא זז".
ואמנם, בלתי ייאמן ככל שזה נשמע, התוכי של מכבי לא מת, כפי שכל העולם כבר חשב: מכבי קמה מן החורבות ומן הא?בל הכבד על עצמה, וניצחה אמש את פנאתינייקוס 92:94. אחרי המשחק הצהיר המאמן דיוויד בלאט כי "עשיתם מאיתנו קבוצה ללא כבוד. עשינו את זה במשחק שיזכרו הרבה זמן, אחד הגדולים בהיסטוריה". נראה כי כמו אצל מונטי פייטון, גם אצל בלאט, הלקוח תמיד לא צודק.
ההערכות הנבזיות ניבאו שמכבי תגיש את הלחי השנייה ותפסיד עוד לפני שהיא תצליח להגיד שחורציאניטיס, אבל הצהובים הדהימו אמש את כולם, וקמו מן החורבות של פיאסקו המפגש הראשון עם פנא. הם כבר היו עם רגל אחת בקבר, כשהשחקנים הצליחו למנף את המתח האדיר, ההלם והכאב של ההפסד הידוע לשמצה מלפני יומיים, ולהפוך אותו לנחשול של בריחה מטבעת החנק שאוברדוביץ' הכין כבר לאורחים מישראל.
חגיגות ספונטניות של שמחה לא חסרו אחרי המשחק אמש. אנשי ההנהלה התחבקו עם המאמן בלאט, שגם הוא מצדו חיבק את כל הסובבים אותו וקיבל שלל ברכות. השחקנים נראו מחויכים, אך חיוורים, כשההקלה מהמתח שעבר עליהם ניכרה על פניהם. ההסתודדויות מבשרות השחורות בין ראשי מכבי לאחר ההפסד הראשון נראו כמו סיוט רחוק. ההליכה העצבנית של פדרמן ומזרחי והמבטים ההמומים הפכו לחגיגה. "תחושה של נס", הגדיר זאת אחד מאנשי מכבי לאחר המשחק.
בלאט עצמו, שכולם צפו לו סטירת לחי נוספת, נראה אחוז הקלה, כמי שברח מהגרדום. השיחות הקבוצתיות, שדיברו בעיקר על "החזרת הכבוד למכבי, ולשחק עבור הסמל של המועדון והגאווה שלנו", עזרו. עירוי הנוזלים הפסיכולוגי הזין את העורקים של השחקנים והעניק להם כוח להילחם כמו חיה פצועה, המבינה כי העונה האירופית פשוט עומדת להתמוסס.
בלאט דרש לפני המפגש "הגנה אגרסיבית לאורך כל המשחק", וקיבל אותה. במבט מהצד אפשר היה לזהות ששחקני מכבי רצו לנצח את המשחק את יותר מאשר שחקני פאו, שהפגינו שאננות מסוימת. מכבי ידעה לתרגם את האובדן הטרי שלה להשתוקקות אדירה, ואין דבר העומד בפני הרצון. אפילו לא אוברדוביץ'.
תרפיה תוך כדי תזוזה
במחצית הראשונה מכבי נראתה עדיין מבוהלת. ההנהלה הראתה סימני עצבנות. האם הטראומה עומדת לחזור? דני פדרמן התעסק באייפון, שמעון מזרחי נראה מודאג, אך היתרון של המארחים הלך והצטמצם, והמכבים נראו יותר ויותר בטוחים בעצמם. ככל שמכבי הדביקה את פנא, גבר הביטחון של השחקנים. היוונים, שקלטו לאן הרוח נושבת, השמיעו צליל אזהרה מיוחד: צלילי אזעקה עולה ויורדת ליוו כל התקפה של מכבי. האזעקה היוונית לא טעתה: מכבי פיתחה דפוס דורסני למדי. פתאום המגרש קיבל צבע.
הצבע חזר לקבוצה לאחר שביומיים האחרונים נראה בלאט חיוור מתמיד. קשה להביע את המהפך, אפילו את התדהמה מהמהפך. מכבי כבר החלה להספיד את עצמה, ואנשיה ניחמו את עצמם במשפטים מדכדכים כמו "חוזרים הביתה, ולא יהיה קל, אבל אולי נצליח ביד אליהו". איש לא האמין שהם יצליחו להכניע את אוברדוביץ'. אבל גם אחרי שזה קרה, בלאט יודע שזה רק ניצחון אחד מתוך שלושה. המאמן מיד הזכיר לשחקניו אפופי האופוריה: "המלחמה רק החלה".
"צריך להישאר עם הרגליים על הקרקע" הזכיר לשחקניו, "זה רק הפרק השני בסדרה מתישה".
רחש המום
צבא אוהדים רועש של פנא קיבל את פני שחקני מכבי תל אביב באולם אואקה. הקהל לבוש ירוק, שורק בוז ירוק, במיוחד כלפי שחורציאניטיס ופאפלוקאס, שהוא ואמו זכו לקללות רועמות. לפני המשחק החל הטקס המסורתי, שכולל מוזיקה רועשת שמלהיטה את הקהל המקומי נגד האוחרים. שוב מופע הלייזר, המהלל את גדולתה של פנא. שוב חזיזים, ושוב האוויר באולם הפך כבד ומעושן.
מפעים לראות את התיאום בין השירה היוונית לתנועות הידיים, שילוב שנראה כמו הפגנה ענקית, מאיימת, מתוזמנת. העידוד הבלתי פוסק הוא לעתים מחזה מרשים כמעט כמו המאבק הספורטיבי שעל המגרש עצמו. אבל מתברר שאפשר להשתיק אותם. השלשה השנייה של בלו הצליחה לעשות את זה, כשלפתע השתרר רחש של שקט המום מצד הקהל היווני. גם תיאו פפאלוקאס הצליח להשתיק את הקהל המקומי, בכמה סלים מכריעים בדקות ההכרעה, בקרב הישיר שלו אחד על אחד מול שרונאס יאסיקבצ'יוס, בדו קרב של סמלים אירופאיים. זריקת מטבעות דווקא לא נרשמה. אולי בשל המשבר הכלכלי העמוק הפוקד את יוון.
האווירה באוטובוס חזרה הייתה מרוממת. כאשר ירדו השחקנים ואנשי הצוות מהאוטובוס אל מלון קראון פלאזה, קיבלו אותם כמה אוהדים במחיאות כפיים. השחקנים הודו להם ועלו לחדרים. הראשונים שירדו למטה היו הנדריקס ודווין סמית', אליהם הצטרף פפאלוקאס. מנגד, איש המשק עמי ביטון וכמה חברי הנהלה הלכו לפגוש את יאסיקביציוס לאחר המשחק. אכן, כפי שאמר בלאט, המלחמה רק החלה.
אין סלים קלים
המאמן רובי בלינקו מנתח את המשחק: "ההופעה הכל כך גרועה במשחק הראשון כנראה עשתה משהו לאגו של השחקנים. הם הגיעו למשחק השני אחרת לחלוטין. בנושא המקצועי, דיוויד שיחק ביום שלישי עם חמישייה התקפית. ללא מחשבה הגנתית וללא רכז טבעי. במשחק אתמול הוא הלך על אוחיון. לאחרונה נכתב על יוגב אוחיון שהוא לא מתאים לרמה הזאת, אבל אתמול הוא נתן תשובה. הוא אכן מתאים גם מתאים.
"מעבר לכך, דיוויד קיצר מאוד את הרוטציה. אליהו ופניני כמעט ולא שותפו, וכל זאת כשמצבת העברות עולה, וסופו והנדריקס יצאו בחמש עבירות. ליאור לא הוקם מהספסל, ובלו נשאר להיות בתפקיד ה-4 שקולע. הדבר השתלם מאוד בדקות האחרונות, כשכולם נפלו מהרגליים והוא השחיל שתי שלשות מדהימות.
"הסיפור הגדול היה הסוויץ' ההגנתי, הרוטציות המהירות והחדות וההתעקשות שאין סלים קלים. הריבאונד לא היה מושלם אך עדיין הרבה יותר טוב. בדקות שמכבי שעברו למצ'אפ זון היו כמה בעיות בתיאומים שהביאו לסלים קלים, אבל גם הדבר הזה תוקן בפסקי זמן.
"מי שחושב שהכותרות והדיבורים אחרי המשחק הראשון לא מחלחל למאמנים ולשחקנים - טועה. החוכמה היא מה עושים עם זה. מאמנים גדולים ושחקנים גדולים יודעים לסנן את רעשי הרקע ולנתב את האנרגיה לקראת התחרות, להיות ענייניים ולהבין מה עליהם לעשות כדי הפעם להצליח. ואכן המאמנים והשחקנים עשו את זה והוכיחו שהם שייכים לרמה הגבוהה ביותר. כפי שאמרתי לאחר המשחק הראשון- לכל משחק חיים משלו. עכשיו זה סדרה של הטוב משלוש, כשהביתיות של מכבי ושני המשחקים הבאים בתל אביב". בלינקו אופטימי.
