מאמינים בסחורה מקומית

אולי לא שמתם לב, אבל בשבת האחרונה התרחש באיצטדיונה החדש של יובנטוס אירוע היסטורי בקנה מידה עצום. הגברת הזקנה עלתה למשחק מול קטאניה עם 11 איטלקים בהרכב. מתי זה קרה בפעם הקודמת? ובכן, יובה שיחקה לאחרונה בליגה האיטלקית ללא אף זר בהרכב לפני 31 שנה בדיוק. ב-22 בפברואר 1981 לא שותף באופן חד פעמי ליאם בריידי האירי, הזר היחיד בסגל באותה עונה, במשחק מול ברשיה. מרקו טארדלי ודומניקו מארוקינו כבשו את השערים בניצחון 0:2.

במשך 16 שנה, בין 1964 ל-1980, אסרה ההתאחדות האיטלקית על רכישת שחקנים מחוץ לאיטליה. הזרים שכבר שיחקו בארץ המגף הורשו להישאר ואף לעבור בין הקבוצות, כמו למשל במקרה של המגן הגרמני קרל היינץ שנלינגר שנמכר מרומא למילאן ב-1965, אולם החדשים לא באו. בסוף שנות ה-70' היתה איטליה כבר נטולת שחקים זרים לחלוטין, ויובנטוס הניפה את גביע אופ"א ב-1977 עם סגל איטלקי טהור. החוק השנוי במחלוקת נועד לחזק את הנבחרת, ולכן אירונית למדי העובדה כי הסקואדרה אזורה זכתה בגביע העולם דווקא שנתיים אחרי שהוסר. עם ביטולו, רכשה יובה את בריידי מארסנל, ובהמשך ביססה את הצלחתה בשנות ה-80' על מישל פלאטיני. העידן ללא כוכבים זרים תם ונשכח. זיקו ודייגו מראדונה חתמו בקבוצות "קטנות" יחסית, מילאן בנתה את עצמה סביב השלישייה ההולנדית (חוליט, ואן באסטן, רייקארד), אינטר השיבה עם השלישייה הגרמנית (קלינסמן, מתיאוס, ברמה), והסכר נפרץ לחלוטין אחרי מהפכת בוסמן.

אי אפשר להגזים בחשיבות המהלך שיוזם אנטוניו קונטה. בעונה שעברה הוא דאג לסגל איטלקי במיוחד כאשר אימן את סיינה והצעיד אותה לעלייה לליגה הבכירה. המנהל הספורטיבי שלה, ג'ורג'יו פרינטי, סיפר: "זו היתה החלטתו של המאמן. הוא משוכנע שקל יותר לנהל איטלקים, והם מכירים טוב יותר את הליגה". יש לציין כי סיינה מתמידה בדרך זו, והיא סחטה לפני חודש תיקו 0:0 מיובה עם הרכב של איטלקים בלבד. ביובה ממשיך קונטה להגשים את חזונו, אך אין הוא מטורף שלא סובל זרים – הרי שני שחקני רכש חשובים מאוד בטורינו בקיץ החולף היו סטפן ליכטשטיינר השווייצרי וארתורו וידאל הצ'יליאני. למרות זאת, הכיוון הבסיסי ברור, והצלחתה של יובה עם סגל כה מקומי משמחת מאוד.

אחרי שעידן השליטה של אינטר הרב-לאומית, אשר הגיע לשיאו בזכיה בטרבל ב-2010 ללא אף שחקן מקומי לרפואה בהרכב, כולל בגמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, יש תחושה כי באיטליה חוזרים למקורות בצד השחור-לבן. הדבר צריך לסייע גם למאמן הנבחרת צ'זארה פראנדלי, קשר יובה לשעבר שנטל חלק באותו משחק מול ברשיה לפני 31 שנה. היריבה באדום-שחור, שבחרה לשחרר את אנדראה פירלו בקיץ וייבאה זרים אפורים דוגמת אורבי עמנואלסון, דוגלת בגישה שונה. נקודה למחשבה לאוהדים הנייטרלים לפני משחק העונה.

משחק הבכורה האמיתי של הארי רדנאפ על הקווים של טוטנהאם היה ב-29 באוקטובר 2008 באצטדיון האמירויות, והסתיים בתיקו 4:4 מטורף ודרמטי. אמנם הג'ינג'י מונה באופן רשמי עוד לפני הניצחון על בולטון שלושה ימים קודם לכן, אבל אז הוא הספיק רק להגיד שלום לשחקניו החדשים. נגד התותחנים זו כבר היתה קבוצה קצת שלו, והאופן בו הסתיים הקרב מסמל את המשך דרכם של שניים מהמנג'רים המבוגרים בפרמיירליג. ארסנל הובילה אז 2:4 בדקה ה-89, ספגה שער של ג'רמיין ג'נאס, ועמוק בתוספת הזמן השתלט ארון לנון על ריבאונד מקרי והישווה. הרוחות סערו אז בחדר ההלבשה של התותחנים, וארסן ונגר הטיח האשמות בכוכבים הבכירים, כולל הקפטן וויליאם גאלאס. כעבור שנתיים כבר היה הצרפתי בטוטנהאם.

ככל שמתארכת שרשרת הכשלונות של ארסנל, הופך ונגר למריר ונרגן יותר. לעתים יש תחושה כי תפקידו על הקווים הוא לפרוס את הידיים לצדדים במחאה נגד כל העולם. לעומתו, רדנאפ ששרד בזמנו תאונת דרכים קטלנית, הוא האופטימיסט הנצחי. קשה לחשוב על שני אנשים שונים יותר. הצרפתי מנסה לתכנן הכל עד הפרטים הקטנים, האנגלי בכלל לא מאמין במערכים טקטיים. הצרפתי רואה בעצמו אינטלקטואל והוגה דעות, האנגלי לא התבייש להודות במהלך משפטו כי אינו יודע לכתוב והוא האדם המפוזר בתבל.

במאבק זה מביס רדנאפ את ונגר שוק על ירך. שימו לב לסטטיסטיקה המדהימה. עד להגעתו של רדנאפ, לא ניצחה טוטנהאם בדרבי הגדול במשך תשע שנים, ומאזנה בליגה מול ונגר עמד על ניצחון בודד, 12 תוצאות תיקו ו-12 הפסדים. מאז יש לה שלושה ניצחונות (כולל 2:3 אדיר באצטדיון האמירויות בנובמבר 2010), שלוש תוצאות תיקו והפסד יחיד. לא פלא שאוהדי טוטנהאם כה חוששים שהמנג'ר שלהם יתפתה לאמן את אנגליה, בעוד מעריצי ארסנל מייחלים לרגע בו יעזוב אלילם לשעבר לטובת נבחרת צרפת.

ברצלונה מגיעה עם מאזן חוץ קטסטרופלי למגרש בעייתי במיוחד מבחינה היסטורית, והדבר מחייב החלטות יצירתיות מצידו של פפ גווארדיולה. ההצגה האדירה ב-1:5 על ולנסיה, אחד המשחקים הטובים ביותר בתקופה האחרונה, שיפרה מאוד את מצב הרוח במחנה הקטלאני, אבל גם על רקע זה בלטה במיוחד חולשתו של פדרו באגף השמאלי. גווארדיולה עושה, בצדק, מאמצים גדולים להחזיר לו את הביטחון העצמי, אולם נכון לעכשיו פדרו פשוט נמצא בכושר רע מאוד. קורה. לעומת זאת, עשה כריסטיאן טייו רושם נהדר בכל פעם בה דרך על כר הדשא.

הקיצוני בן ה-20, שעזב בזמנו את לה מאסיה לטובת אספניול אבל חזר בזמן, הוא התגלית הגדולה ביותר של בארסה בחודש האחרון. טייו היה נפלא ב-14 הדקות שקיבל בבכורה שלו בתיקו המאופס מול ויאריאל, ולו היה נשלח למערכה מוקדם יותר, התוצאה יכולה היתה להיות שונה. במשחק היחיד בו פתח בהרכב, מול סוסיאדד בקאמפ נואו, כבש הכישרון העולה שער אמנותי. הוא הבקיע שוב כאשר החליף את פדרו במחצית בהפסד 3:2 לאוססונה, וגם בדקות הספורות שקיבל מול מלאגה גילה ניצוצות של גאונות.

אז לפני שהקטלאנים משקיעים הון ברכישתו הפוטנציאלית של גארת בייל, כדאי לתת לילד הרצה טובה מול הקבוצות החזקות בספרד ולבחון אותו לאורך זמן. ההגנה של אתלטיקו מדריד, שספגה שער אחד בשבעה משחקי ליגה בעידן דייגו סימאונה, עונה היטב על ההגדרה.

ניקולצ'ה נובסקי, הקפטן המקדוני בן ה-32 של מיינץ, נכנס בשבת שעברה להיסטוריה. שערו העצמי בתיקו 1:1 עם הופנהיים הפך אותו לשיאן הבונדסליגה, עם שישה כיבושים בכיוון הלא נכון. את הכבוד המפוקפק חולק נובסקי עם מנפרד קאלץ האגדי, אבל בעוד מגן העבר הנפלא של המבורג שותף ב-581 משחקי ליגה במשך 18 שנים, הרי שלמקדוני הספיקו 173 משחקים בלבד על מנת להשתוות אליו.

ההישג המדהים ביותר של נובסקי נרשם בנובמבר 2005 מול פרנקפורט, אז הוא הספיק לכבוש פעמיים לרשת הלא נכונה עד הדקה השישית, והפרש הזמנים בין שני השערים העצמיים עמד על 132 שניות. בהמשך המשחק מצא נובסקי גם את השער הנכון, וזה נגמר 2:2. "כבשתי שלושער" התבדח אחרי שריקת הסיום. העונה הוא דאג לסטטיסטיקה משעשעת נוספת, כשחקן הראשון שמכניע את שוערו מול אותה קבוצה בשני משחקים שונים. גם בסיבוב הראשון התכבד נובסקי בשער עצמי מול הופנהיים, ואז זה נגמר בתבוסה 4:0.

המזל הרע של נובסקי התחיל לפני שבע שנים כאשר הבקיע שער עצמי בניצחון על קייזרסלאוטרן. במהלך השבוע עקצו אותו עיתונאים רבים לקראת המפגש המחודש עם השדים האדומים, אם כי הבלם העדיף לא לשתף הפעם פעולה עם הבדיחות. בינינו, להתקפה העלובה של לאוטרן, שכבשה עד כה 16 שערים ב-22 משחקים, לא תזיק לה עזרה מבלמי היריבה. אחרת יש סיכוי לא רע שגילי ורמוט יירד ליגה עם שתי קבוצות במקביל.

אם כבר מדברים על ורמוט, אז הליגה ההולנדית מרתקת העונה יותר אפילו ביחס לעצמה, והסטנדרטים די גבוהים. חמש נקודות מפרידות בין המובילה איינדהובן לאייאקס במקום השישי, ומאבק האליפות יהיה מעדן אמיתי. הקבוצה המפתיעה בחבורה היא הירנביין, שפתחה את 2012 עם חמישה ניצחונות רצופים והתקדמה עד המקום השלישי, שתי נקודות בלבד מהפסגה. הקבוצה עשתה בשבוע שעבר כותרות גדולות כאשר הודיעה כי מרקו ואן באסטן יאמן אותה בעונה הבאה. לאור ניסיונו בנבחרת הולנד ובאיאקס, עם יחסי אנוש לא מדהימים בלשון המעטה, לא בטוח שאלה חדשות חיוביות, אבל ואן באסטן יביא המון פרסום להירנביין, ומי יודע – אולי המאמן הנוכחי רון יאנס ישאיר לו מתנה בדמות העפלה לליגת האלופות.

המפגש מול אלקמאר, שהובילה את הטבלה במשך הסיבוב הראשון אך נחלשה לאחרונה, הוא קרב צמרת פנטסטי, וגם מפגש בין שני האחים השבדים – הכוכב העולה רסמוס אלם מארח את אחיו הגדול ויקטור אלם. במקביל, מארחת איינדהובן את הרביעית פיינורד, כך שלאוהדים ההולנדים צפוי סוף שבוע חלומי.

עוד בכדורגל האירופי:

מה גורם לקלאודיו ראניירי ליפול פעם אחר פעם?

הכירו את שרדאן שאקירי - כוכב העתיד של באיירן מינכן

ברצלונה מכינה אופציות למקרה שגווארדיולה יעזוב

סערה בצ'לסי: אשלי קול ביקר את וילאש בואש וסופסל