לא זרים למועדון
מכבי תל אביב זכתה אמש בגביע המדינה ה-39 שלה, הישג בלתי נתפס יחסית לעובדה שמדובר בגמר ה-44 שלה. יש שינסו לגמד את ההישג, ידברו על כך שהגמר נערך באולמה הביתי, שהתקציב שלה גדול בהרבה מהקבוצות האחרות, אבל למרות הניסיונות מדובר בהישג חסר תקדים בקנה מידה עולמי. העובדה שמכבי מצליחה להנחיל לקבוצות שלמות של שחקנים, שלא גדלו על המסורת והאגדה של הצהובים, ראויה להערצה. לראות שחקנים זרים בשנתם הראשונה במועדון מבינים שאין דבר כזה לאבד תואר, זה מדהים.
מכבי אמנם הפסידה שני משחקי ליגה העונה, אבל בשני המקרים נראה היה שהצהובים לא היו מרוכזים לגמרי. העובדה היא שברגע שתואר היה על הכף, ההגנה עלתה מדרגה, הנחישות הידועה הופיעה והניצחונות הקלים לא עמדו בספק. על אף ההפסדים לירושלים ומכבי אשדוד, שאף אחד לא יחשוב לרגע שמכבי תל אביב היא באמת קבוצה שניתן להסתכל לה בגובה העיניים ביום טוב שלה. וכשמכבי מגיעה מרוכזת, דרוכה ומבינה את המעמד, היא טובה, ובלתי ניתנת לעצירה בקנה מידה ישראלי.
דיוויד בלאט דיבר על קית' לנגפורד בסיום המשחק כאחד הגארדים הטובים באירופה, ואין ספק שמדובר בשחקן מוכשר מאוד, עם מגוון תנועות התקפיות, שספק אם נראו בהיכל מאז אנתוני פארקר. אלא שבניגוד לפארקר, ללא ספק השחקן הטוב ביותר בעמדה 2-3 שנחת ביד אליהו, לנגפורד הוא שחקן שאוהב להיות במרכז ההצגה, לטוב ולרע. לאחר המשחק הוא דיבר על כך שהוא איכזב את חבריו בחצי הגמר מול חולון, והיה חייב לעלות את הרמה שלו. לנגפורד יצטרך להבין בסופו של דבר, שכשהקבוצה מנצחת ונראית טוב, פחות חשוב איך הוא נראה, כי אם ימשיך לקחת על עצמו את המשחקים כפי שעשה בשבוע האחרון, מכבי עוד תצטער על כך.
לא מגיע, וממש לא נורא
בצד השני של חצי הגמר נמצאת קבוצה שיצאה עם חופן מחמאות כאילו הפסידה את המשחק על חודו של סל. מכבי ראשון לציון לא הייתה מספיק טובה כדי לזכות בגביע, לא הופיעה ברבע הראשון להתקפה, וכך גם בתחילת הרבע השלישי, בהגנה רשמה משחק סביר לא יותר מכך, והפסידה בצדק. לכתומים מגיע מחמאות על הדרך הארוכה שעשו בדרך לגמר, ואף כי הפעם שמרו על צניעות ולא דיברו על מכבי כיריבה שווה, במשחק הגמר הם לא היו שווים גביע, ובדקות רבות איכזבו.
אז מה ראשון לציון ואפי בירנבוים יכולים לקחת מהמשחק הזה? קודם כל את העובדה שלמרות משחק לא טוב ולא יציב של כמעט כל השחקנים של הקבוצה היא לא התפרקה ונשארה במשחק מול אחת הקבוצות הטובות באירופה. ג'ו קרופורד היה האיש של הכתומים במחצית הראשונה, ברנדון באומן במחצית השנייה, ודרווין קיצ'ן היה סביר במהלך כל המשחק. אם הכתומים היו נותנים הופעה טובה, מול מכבי שלא הייתה גדולה אלא פשוט עשתה את העבודה, היה ניתן לעשות הרבה יותר, ואולי בעתיד הם גם יצליחו.
הדבר הגדול השני שהקבוצה מעיר היין יכולה לקחת, ועל זה דובר לא מעט השבוע, היא המסורת שהחלה להיבנות במועדון. בניגוד לעבר, אז שחקנים מוכשרים כמו דרור חג'ג', אפיק ניסים, ארז מרקוביץ' וחיים שמעונוביץ' מצאו את עצמם בגיל צעיר בשדות זרים, כיום בראשון לציון מבינים את חשיבות השמירה על הנוער, כשאור סולומון הפך לשחקן רוטציה לגיטימי ביחד עם איגור נסטרנקו ובסגל נמצאים עוד שני שחקנים כשרוניים כמו שון דאוסן ורום קורנליוס. אם המגמה תימשך, ביחד עם הקהל הנפלא שהשבוע הוכיח שיש לו מקום בצמרת הכדורסל הישראלי, העתיד של מועדון הכדורסל הזה ימשיך לזהור.
הפדיחה הראשונה של קופל
אבנר קופל יכול לרשום פדיחה ראשונה גדולה על שמו כיו"ר איגוד הכדורסל, מה שסביר להניח לא היה קורה אם היה מדובר באירוע של מנהלת הליגה, תחת אותו קופל. שתי דקות לסיום המשחק, בעוד ראשון לציון מצמצמת את ההפרש של הצהובים ל-9 נקודות בלבד, על המסך הגדול ביד אליהו הוצגה תמונה של הגביע בעוד מי שאמור לחרוט את שמה של המנצחת עליה, מדביק את השם של מכבי תל אביב. המשחק אמנם היה קרוב להכרעה, אך הכבוד לקבוצה שעומדת ממול דורש התייחסות הולמת, ובאיגוד טעו ובגדול.
בנוסף, למרות שמדובר במשחק גמר הגביע, ואולי גם בגלל העובדה שמכירת הכרטיסים החלה יומיים קודם למשחק, יד אליהו לא היה מלא. אמנם גם בגמרים קודמים היה אפשר לגלות קרחות ביציעים, וקשה לבוא בטענות לאוהדי שתי הקבוצות, אבל באיגוד צריכים להבין מראש שקשה למלא את האולם בזמן כל כך קצר, והכיסאות הריקים לא מצטלמים טוב ולא מוסיפים למעמד המכובד של משחק גמר גביע המדינה.
אז מה עושים? החל מהשנה הבאה צריך למצוא להחזיר את הניסיון שהיה בתחילת שנות ה-2000, ולהעביר את גמר הגביע בין אולמות שונים בישראל. אז הטענה הגדולה הייתה שאולמות של 2,000 או 3,000 צופים לא יכולים לאכלס גמר גביע, והיא התקבלה בצדק. אלא שהחל מהעונה הבאה יהיה אפשר לשחק את הגמר ברוממה בחיפה, אולם בן 5,000 צופים, ובשנים לאחר מכן הארנה בירושלים והאולמות בראשון לציון וחולון יהיו כשירים לארח משחקי גמר. כך יוכלו באיגוד להרוג שתי ציפורים במכה אחת, גם להביא את שמחת הגביע למקום אחר, וגם למנוע את ההאשמות על כך שמכבי תל אביב נהנית מהביתיות גם בגביע המדינה.