1. זחוחים? פשוט לא מוכנים
הפעם האחרונה שבה מכבי תל אביב הפסידה יותר מפעם אחת בהיכל נוקיה באותה עונה הייתה בעונת 2007/8. הקבוצה נוצחה פעמיים על ידי בני השרון ועוד פעם על ידי גליל עליון. בניגוד לקבוצה ההיא, שלא הייתה טובה מהליגה, הצהובים של השנה עולים על כל קבוצה אחרת, ועדיין הפסידו פעמיים. אפשר להאשים את הליגה האדריאטית, אבל בעונה הקודמת שבה מכבי תל אביב נטלה חלק בשלוש מסגרות, היא לא הפסידה אפילו משחק אחד בליגה ביד אליהו.
אז איך אפשר להסביר את ההפסד של מכבי תל אביב למכבי אשדוד, קבוצה ששחררה השבוע את אחד השחקנים הכי משמעותיים שלה, שניצחה העונה רק את ברק נתניה, מ.כ הבקעה, בני השרון/הרצליה וקרית טבעון מהלאומית? חוסר מוכנות, אולי מעט זלזול, ויום נורא. מכבי תל אביב השאירה את ג'וש דאנקן, שחקן עם קליעה טובה מאוד, חופשי מדי במהלך כל המשחק, לא טיפלה נכון בפיק אנד רול של טפירו ובסוף עשתה הרבה שטויות.
לדברים הללו אפשר להוסיף את חוסר המזל של הצהובים, שאיבדו את קית' לנגפורד לפני המשחק בשל מחלה ולא יכלו לרשום זר במקומו, ושיחקו רוב המשחקים עם שני זרים על הפרקט, כשסופוקליס שחורציאניטיס וריצ'רד הנדריקס ממעטים לשחק ביחד. זאת לא קטסטרופה עבור מכבי תל אביב, אלא תמרור אזהרה. מכבי הייתה מעט בהלם מההפסד לברצלונה, והסטירה שקיבלה עכשיו תגרום לעליית הלחץ לקראת קאנטו. אם תעבור את המשוכה האיטלקית בשלום, כולם ישכחו את הנפילה הזאת.
2. זר רביעי - למה בדיוק?
הניצחון המדהים של מכבי אשדוד ביד אליהו יכול להיות בסיס להשוואה רק להפסד אחד של הצהובים, לאותה השפלה מול אליצור קרית אתא בעונת 2000/1, אלא שאז לצהובים היו יותר זרים מאשר ליריבתם. בניצחון של אשדוד על מכבי שיחקו שתי הקבוצות עם שלושה זרים, מכבי ללא לנגפורד החולה ואשדוד ללא בראדלי ששוחרר. התוצאה? משחק שקול, כי אף על פי שהישראלים של מכבי עדיפים, ההפרש בינם לבין אלה של אשדוד קטן מההפרש בין הזרים.
מלבד היום הנדיר של דאנקן, קיבלה אשדוד תרומה נורמלית, לא מרשימה במיוחד, משני הזרים האחרים, ג'וש קארטר ואלכס טיוס. מי שניצח את המשחק היו מאיר טפירו הבלתי נגמר, דרור חג'ג' שנראה לאחרונה נפלא, דניאל גור אריה שנתן הגנה מדהימה וסיפק כרגיל את כל הנשמה וצמד הצעירים גלעד קרני ואנטון שוטבין, שתרמו את שלהם בכמה מהלכים שנותנים את הרצון לראות מהם עוד.
אלא שבליגת העל משחקים ארבעה זרים, ומכבי תל אביב תנצח ביום נורמלי את אשדוד בהפרש דו ספרתי בלי קשיים. המשחק הזה צריך להיות סוג של מראה למקבלי ההחלטות בכדורסל הישראלי - תנו לנו יותר ישראלים על הפרקט. תנו לשוטבין, קרני, גור אריה ויוגב אוחיון את ההזדמנות לרגש אותנו. אין ספק שכדורסל ישראלי עם שחקנים ישראלים רק יתרום להצלחת הנבחרות בקיץ, יגרום ליותר צופים להגיע ולצמצום פערים.
3. אי אפשר עדיין לחלום על אליפות
אין ספק שהפועל חולון נמצאת בשוויון נקודות עם המקום השני בזכות. באולם הפחים אף קבוצה לא תלקק דבש, גם לא מכבי תל אביב, כנראה. הפועל חולון של דן שמיר משחקת כדורסל שמח. המאמן התחיל להשתמש ברוטציה בצורה יותר רחבה, ופתאום שון דניאל, אחד השחקנים המושמצים בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות, פורח וסוחט מחמאות אפילו על המשחק ההתקפי שלו.
אבל הדיבורים אחרי הניצחון המשכנע על גלבוע/גליל, כאילו חולון יכולה להתחיל לחשוב על אליפות, לא רציניים. מאזן החוץ של הקבוצה העונה עומד על שלושה ניצחונות וארבעה הפסדים, לא מאזן של קבוצה אלופה. אמנם, לא מדובר עדיין בהפסדים לקבוצות תחתית, אלא לקבוצות שנמצאות בחלק העליון של הטבלה, אך עדיין אפשר להבין שחולון משחקת ברמה שונה מחוץ לאולם הפחים, דבר שצריך להוריד את אנשי הקבוצה לקרקע.
אז מה חולון צריכה לעשות כדי שתוכל באמת להחשיב את עצמה כמועמדת לגיטימית לתואר העונה? קודם כל, לעבור את משחק החוץ הקשה באשקלון בשבוע הבא, אליו היא לא מגיעה כפייבוריטית. לאחר מכן, בהנחה שהיא לא תעבור את מכבי תל אביב בחצי גמר הגביע, לשמור על יציבות. אם עד הפלייאוף העליון תוכל חולון להמשיך בריצה הנהדרת שלה, לשמור על מקומה בין שלוש המובילות ולהבטיח בהמשך יתרון ביתיות בפלייאוף, יהיה אפשר לחשוב על שחזור עונת 2007/8.
4. על פאוול ודוברים ממיאמי
ברכות לרמי הדר, אחד המאמנים הטובים בליגה הלאומית בשנים האחרונות, שקיבל בשבוע שעבר את ההזדמנות שלו בליגה הראשונה כשחתם במכבי חיפה. אם הדר רוצה להצליח בליגה הראשונה הוא יצטרך להראות סמכותיות בקבוצה החדשה שלו, והצעד הראשון שלו יהיה חייב להיות שחרור קרלוס פאוול. מדובר בשחקן שאמנם קולע לא מעט נקודות, אבל מחרב את המשחק של חיפה וחתום כמעט בלעדית על איבוד הפרש מבטיח דקה ורבע לסיום המשחק מול אשקלון.
העובדה שפאוול, שהספיק לריב עם המאמן מיקי גורקה ולהתנהג בשכונתיות במהלך העונה יותר מפעם אחת, עדיין במועדון מסמל משהו על דרך הניהול של מכבי חיפה. אם השחקן יודע לתת קצת שואו טיים, מטביע מדי פעם, קולע לא רע מבחוץ ועושה פרצופים מצחיקים הוא מתאים. זה שהוא לא מנצח משחקים ולפעמים גם מפסיד אותם די באשמתו הישירה כלל לא חשוב. העיקר בכרמל הוא השואו, ופאוול הוא חתיכת מופע.
כדי להוסיף על העונה המצחיקה מינתה חיפה השבוע דובר זמני במקום עו"ד טל אבריאל, שהתפטר אחרי ארבע שנים בתפקיד. אבריאל הוא איש מקצוע שידע להתייחס בכבוד לתקשורת ולקהל, מאחר שצמח מלב היציע. במקומו מונה אנדרו ווילסון, בחור מקסים שמשמש כמנהל השיווק של חברת "טריאנגל" המנהלת את הקבוצה. הבעיה היחידה עם ווילסון היא מקום מושבו - מיאמי, פלורידה. במידה שעיתונאי ירצה תגובה מסוימת על כתבה או לבקש ראיון, הוא צריך להגיע עד מיאמי, עוד לפני שהזכרנו את הפרש השעות הבעייתי. בינתיים, במועדון הסבירו שארנון שירן, סגן היו"ר, יעזור לווילסון בתפקיד. אין ספק, במכבי חיפה הולכים רחוק. רחוק מאוד.
5. לאפי לא יהיה שפשוף נעים
הריצה המצוינת של הפועל חולון השאירה בצל את ההצלחה של אפי בירנבוים בראשון לציון, שרשמה השבוע את ניצחונה השישי ברציפות וצמודה להפועל ירושלים במקום הרביעי בטבלה. כשהקבוצות האחרות ינוחו, היא צפויה להילחם גם על המקום השני. ההישג מדהים כפליים כשמסתכלים על הסגל הקצר של בירנבוים, שמנצח כבר משחק רביעי עם שלושה זרים בלבד, מאחר שהרופאים עדיין לא מאשרים לברנדון באומן לחזור לפעילות.
מלבד הקבוצתיות וההצלחה המדהימה עם הזרים האחרים שלא פצועים, הבליט בירנבוים בתקופה האחרונה את אור סולומון, רק בן 18, שאותו הוא סימן בתחילת העונה כדבר הגדול הבא של הכדורסל הישראלי. סולומון קיבל בארבעת המשחקים מאז שבאומן נפצע 13 דקות למשחק ולא הדהים מבחינה התקפית, אבל הצליח להתמודד בהגנה עם שחקנים פיזיים ממנו, והשאיר למעשה את ראשון עם תשובה הולמת לקבוצה היריבה.
אלא שהסגל של ראשון לציון ממשיך להתקצר, ואחרי המשחק מול בני השרון/הרצליה התגייס סולומון לצבא, מה שגורם כאבי ראש למאמנו. בראשון לציון מחכים בינתיים לאישור של הרופאים להחזיר את באומן לשחק, אבל במידה שלא יקבל כזה עד למשחק מול מ.כ הבקעה בחצי הגמר בעוד שבועיים, יצטרכו למצוא פיתרון אחר, כי ברוטציה של שישה שחקנים, כשרק שניים וחצי מהם יכולים לשחק בעמדות 4 ו-5, הגעה לגמר תיחשב כבר לנס של ממש.
המדדים
המצטיינים:
1. ג'וש דאנקן (מכבי אשדוד)
2. מורן רוט (הפועל חולון)
3. מאיר טפירו (מכבי אשדוד)
4. אדריאן יוטר (מכבי ראשון לציון)
5. מרקו קילינגסוורת' (עירוני אשקלון)
הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:
1. אנטון שוטבין (מכבי אשדוד)
2. אור סולומון (מכבי ראשון לציון)
3. עמית ביר-כץ (הפועל גלבוע/גליל עליון)
ציפינו מהם ליותר:
1. דמונד מאלט (מכבי תל אביב)
2. סופוקליס שחורציאניטיס (מכבי תל אביב)
3. דימטריוס אלכסנדר (בני השרון/הרצליה)
4. אריק קמפבל (ברק נתניה)
5. אבי בן שימול (מכבי חיפה)
