ג'ון וודן המנוח, מאמנה האגדי של מכללת UCLA, היה נוהג לומר ש"אלו הדברים הקטנים שגורמים לדברים הגדולים לקרות". גם דיוויד בלאט מאמין בכך בכל ליבו. לכן בדקה ה-33 למשחק אמש בקובנה, כשמכבי תל אביב הייתה על סף שבירה יתרונה הצטמצם ל-64:66, ושאגות 15,000 הצופים הליטאים איימו להפיל את התקרה שיגר בלאט לספסל את סופו שחורציאניטיס, והקפיץ למגרש את ריצ'י הנדריקס.
בחמש הדקות האחרונות למשחק ביצע הנדריקס את הפעולות הבאות: ריבאונד התקפה ואסיסט לשלשה של מאלט, שהעלתה את היתרון של מכבי ל-66:71 (דקה 35); חטיפת כדור (דקה 37); סל מ-2, שהעלה את מכבי ל-69:73 (דקה 37); חסימה והשתלטות על הכדור בהגנה (דקה 38); סל מ-2, שהעלה את מכבי ל-70:75 (דקה 38); חסימה (דקה 39); סחיטת עבירה וקליעת נקודה מהקו, שקבעה 74:80 וסגרה מעשית את המשחק (דקה 39).
במכבי נחשב הנדריקס לבייבי של בלאט. לפני כמה שבועות אמר המאמן לחבריו ש"אקח את ריצ'י לכל מקום בו אאמן".
הנה סיפור שממחיש את העניין: חודשיים בתוך העונה הנוכחית, כשהנדריקס עדיין נאבק על מקומו בהיררכיה, פנתה קאחה לבוראל למכבי. הבאסקים מסרו כי הם מוכנים לקנות מיידית חוזהו של הנדריקס ובנוסף לפצות את מכבי ב-100-200 אלף דולר. בקיץ 2010 חתם הנדריקס במכבי על חוזה לשנתיים; בעונה הראשונה הרוויח 500,000 דולר, העונה מקבל 100,000 דולרים נוספים. לבוראל הייתה מוכנה לשדרג את החוזה שלו לשני מיליון דולר לשנתיים.
"רק אז", אומרים בסביבת השחקן, "נפל להנהלת מכבי האסימון והם הבינו מה יש להם ביד".
לפני מספר שבועות, כשמעמדו של הנדריקס התחזק והוא הפך לגבוה השלישי ברוטציה, אחרי שחורציאניטיס וליאור אליהו, פנתה מכבי לסוכניו של השחקן וביקשה לפתוח במו"מ על הארכת החוזה. ההצעה הראשונית של מכבי עמדה על כ-700,000 דולר לעונה, היינו שדרוג של 100,000 דולר לשכרו הנוכחי. סוכניו של הנדריקס צחקו: אם דיאור פישר הרוויח בריאל מדריד (והעונה בבילבאו) למעלה ממיליון דולר נטו, אמרו, הנדריקס בוודאי שווה לא פחות, ואולי אף יותר. בינתיים, מכבי טרם חזרה אליהם עם הצעה נוספת.
בימים האחרונים קיבל הנדריקס איתותים מקבוצות בכירות בספרד וברוסיה. אם מכבי לא תתעורר, ומהר, השחקן הזה לא יישאר כאן, אומרים בסביבתו של הנדריקס. כיום כבר מעריכים את שווי השוק שלו בכמיליון עד 1.2 מיליון דולר. בספרד מוכנים לשלם את הסכום הזה ביורו. זה כנראה מספר ריאלי, לא סתם משחק של מו"מ.
פעולות קטנות, אמרנו: בין כל הפורוורדים ביורוליג מדורג הנדריקס במקום הרביעי במספר חסימות לדקת משחק; תשיעי בריבאונד התקפה לדקה; ותשיעי בסלים מ-2 לדקה.
"היום כולם מבינים מה החשיבות של הנדריקס לקבוצה", אומרים מקורבים למכבי. "בקיץ עוד היו בהנהלה אנשים שהעדיפו של שון ג'יימס. זו בדיחה. הצוות המקצועי יודע היום שהוא לא יכול לשחק הרבה זמן עם השילוב של סופו ושל אליהו, כי שניהם לא מסוגלים לשמור את הפורוורדים הזריזים והחזקים שמסתובבים באירופה. הנדריקס הפך לעוגן ההגנתי של מכבי, אם מבחינת ריבאונד או חסימה או נוכחות בצבע, וכמות הדקות שלו כנראה רק תגדל בהתאם".
***
מכבי ניצחה בקובנה בזכות הדברים הקטנים. דווקא לאחר מחצית ראשונה נהדרת, היה זה קוקטייל של החלטות שגויות מצד שחקני ז'לגיריס, כמה שריקות תמוהות של השופטים וקורטוב מזל שסידר לה פתיחה חיובית לשלב הטופ-16.
במבט ראשון על השורה הסטטיסטית שניפק דווין סמית' אמש (7 נקודות, 5 ריבאונדים, 2 אסיסטים ו-9 נקודות מדד בלבד), קשה להבין מדוע קיבל מבלאט קרדיט של 33 דקות פרקט. אולי בעתיד, לכשיימנו בסטטיסטיקה הרשמית גם נתונים דפנסיביים מתקדמים כמו כמות עצירות בהגנה, שבירת חסימות או מניעת קבלת כדור, שחקנים כמו סמית' יקבלו את ההכרה המקצועית הראויה להם.
סמית' פירק אמש את סוני ווימס. שחקן המפתח של ז'לגיריס, שירד בשלב המוקדם רק פעם אחת מ-14 נקודות, נתקע אתמול על שתיים בלבד (1 מ-8 מהשדה), איבד שישה כדורים וסיים עם מדד איכות שלילי של מינוס 8. לא מפתיע, אפוא, שדווקא סמית' והנדריקס יחד היו שותפים למהלך הקטן, הכמעט בלתי-נראה בסטטיסטיקה, שגם הכריע את המשחק בדקה האחרונה, כשעצרו יחד חדירה של פאוליוס יאנקונאס והשתלטו על הכדור.
אבל למרות תצוגה מחפירה של ווימס הצליחה ז'לגיריס לחזור למשחק במחצית השנייה. ואז גם בלטו כל בעיותיה של מכבי, שילוו אותה כנראה עד לסיום העונה: אף שמאלט מהווה תוספת התקפית חשובה, הוא לא פתר את הצורך בעושה משחק שגם מסוגל לנפק נקודות התפקיד המקורי שמילא ג'ורדן פארמר, ולפניו בעונה שעברה ג'רמי פארגו.
מאלט הוא אולי הרבה דברים, אבל לא פוינט גארד. אין לו אינסטינקטים טבעיים של רכז, והוא לא מניע את ההתקפה ומפעיל את החברים ברמה גבוהה מספיק. אולי היכולת הזו קהתה בשנים האחרונות, כשנדרש בעיקר לספק נקודות בקבוצות הקטנות שבהן הסתובב.
אתמול מאלט אומנם הוביל כדור ופינה את קית' לנגפורד לעמדת הסקנד גארד, אבל לא כל מי שמעלה את הכדור מההגנה להתקפה ראוי להיקרא רכז. מאלט, נאמר, הוא אולי בעל יכולת כדרור, אבל לא יכולת לרכז. אתמול שיחק 26 דקות, אולם סיים את המשחק עם אסיסט עלוב אחד. לנגפורד, מנגד, היה פנומנאלי עם שבעה אסיסטים לעומת איבוד בודד והראה יכולת קבלת החלטות גבוהה.
אולי בשל כך קיבל אוחיון 13 דקות שהן זמן משמעותי למרות שאיבד לטובת מאלט את מקומו בחמישייה. עם זאת, ללא מאלט ניכר שההתקפה של מכבי הופכת הרבה יותר שבלונית ואיטית; בהתחשב בכושר הקליעה החלש של דיוויד בלו, וטוב ככל שלנגפורד יהיה, מכבי זקוקה לשתיים-שלוש אופציות אופנסיביות ראויות על הפרקט. זה בדיוק מה שמאלט מספק והגארדים האחרים של מכבי, להוציא את לנגפורד כמובן, לא. אגב, מאלט הוכיח שיש לו ביצים: אולי זו הידיעה שממילא ישוב לשרלרואה בסיום העונה, או פשוט הדרישה ההתחלתית של צוות המאמנים ממנו, אבל מאלט לא מתבייש לזרוק (לקח אמש 9 זריקות מהשדה, פחות רק מאליהו ולנגפורד), קולע נהדר מבחוץ (4 מ-7 אמש) וברבע האחרון תפר את השלשה החשובה של הערב, רגעים ספורים לפני שמכבי איבדה לחלוטין את הראש, היתרון והמשחק.
מי שנאלצו לשאת במחיר דקות המשחק של מאלט הם תיאו פפאלוקאס וטל בורשטיין, שנמחקו לגמרי מהרוטציה. בורשטיין לא ראה שניית פרקט; פפאלוקאס רשם 55 שניות, במצטבר.
בעניין הזה אולי ראוי להוסיף כמה מילים. פפאלוקאס אומנם מקצוען שמרוויח הרבה כסף וחייב, כמו כל שחקן אחר, לקבל על עצמו כל תפקיד שמטיל עליו מאמנו. אבל עם כל הכבוד לצרכים המקצועיים, לעלות ל-20 שניות בסיום הרבעים כדי לשמור על שחקנים אחרים מעבירות זה תפקיד שיכולים לבצע גם ג'ון שאייר או אוחיון. אם פפאלוקאס אינו חלק מהרוטציה, אולי כדאי שלא ישחק כלל; זה נשמע מעט רומנטי מדי, אבל אני חושב שלהפוך את אחד מגדולי הרכזים האירופאים בדור האחרון לרגב פנאן החדש זה קצת לא לעניין.
ohad@walla.net.il