לפני מספר חודשים, בשיחה על הירידה ברמה של הכדורגל הישראלי, שאלנו את אבי נמני על השפעת המעבר של השגרירים לחו"ל. "בשנים הבאות יהיה הרבה יותר קשה להוציא שחקנים לליגות בכירות כי הכדורגל כאן במצב קשה מאוד", ירה נמני. "הרמה ירדה משמעותית והרבה משחקים מתנהלים בהליכה. האצטדיונים ריקים והרבה מאוד אוהדים איבדו עניין. קשה מאוד להביא לכאן סקאוטים ואנשי מקצוע כדי להתרשם".
נמני דיבר על תופעה שאנחנו רגילים לציין מדי שנה, אלא שהפעם היא הפכה להיות מאיימת מתמיד: הקהל של הכדורגל הישראלי בורח מהמגרשים. זה לא רק הרמה החלשה או חולשת הקבוצות הגדולות. זה גם מרד במוצר, בתרבות, בפרשיות שצצות מדי שבוע. זה קהל חדש שלא רק מתלונן ומדיר מדי פעם את רגליו מהמגרשים. זה קהל אחר שלא אומר כן קודם, אלא קודם אומר לא. זה הקהל שלא מוכן להשלים עם ליגת אבי לוזון.
"המוצר תקוע בשנות ה-80"
לפני מספר שנים דיבר רענן כץ על הדרך שבה צריך לשווק ספורט, כשהוא מביא את מיאמי היט כדוגמה. "מזמן עברנו את השלב של רק לקנות כרטיס ולהיכנס לראות משחק", אמר בעלי הפועל ירושלים. "יש חשיבות אדירה לכל נושא המזנונים, המחירים והשירות לקהל, הכניסות הנוחות, הבידור תוך כדי המשחק עם הגרלות, מעודדות וכל מיני דברים משעשעים. רק כדורסל אפשר גם לראות בבית".
אלו דברים שהכדורגל הישראלי זלזל בהם, גם כשהקים אצטדיונים חדישים. הזלזול הפך לדרך, אפילו למדנו לסמפט את האהבה העיוורת הזו. לא עוד. חלקים לא קטנים מהקהל מאסו בכך. גל דהרי, אוהד מכבי חיפה שהגיע עם בנו למשחק נגד רמת השרון אתמול בוינטר, סיפר: "בלתי אפשרי לבוא עם ילדים היום לכדורגל. מחירי כרטיסים זה 80 שקל ואין כרטיסים לילד. יש פה מזנון בלי כלום כמעט וצריך לשלם 30 שקל על נקניקיה ושתיה. מפטרים היום אנשים וחושבים שלכדורגל באים המיליונרים. אנחנו האוהדים אשמים. יורקים לנו בפנים ואנחנו אומרים תודה במקום להחרים, עד שיהיו תנאים לאוהדים בישראל".
אם יש אדם שניסה לעשות משהו בנושא, זהו לוני הרציקוביץ' במכבי תל אביב. הרציקוביץ' זכה לייעוץ שיווקי מחברת "אינקום-מדיה", ומנכ"ל החברה דאז, רפי אברמזון, מסביר: "מכבי תל אביב רצו מאיתנו לעשות משהו שונה בכדורגל הישראלי. נקודת ההנחה הייתה שלצופה הישראלי נמאס והדרך היחידה בה הוא מגיע למגרש ומוכן לסבול את כל המסביב היא רק כשיש הצלחות. כדי להביא קהל שיבוא באופן קבוע צריך לדעת למכור לו מוצר שווה ואמיתי. בדקנו כיצד הדברים עובדים במספר מדינות באירופה ונתגלה לנו כמה משאבים משקיעים בלשמר את הקהל שלא יברח. בעולם המערבי של היום. המוצר תקוע בשנות ה-80, בו הקהל צריך להגיד תודה שיש לו אפשרות לקנות כרטיס, להידחק למגרש ולשבת באצטדיון".
חשבתם שאברמזון הצליח? האמת היא שאפילו הוא מרגיש שזה רק בקטנה. אברמזון: "זה צריך לבוא מלמעלה, מההתאחדות לכדורגל. אתמול ראיתי מחזור חורפי, שבו הרבה איצטדיונים היו ריקים, ולמה? כי בלא מעט מגרשים אין בכלל קירוי. דבר בסיסי עבור אוהד שלא יירטב ויקבל דלקת ריאות. ואיזה אבא בכלל יביא את הילד שלו להיות חולה? אולי זה עבד בשנות ה-70, היום ילדים בני 3 מקבלים ויטמינים וההורים שומרים עליהם בתנאי מעבדה. אז אתה רוצה שייקחו אותם במזג האויר כזה לכדורגל?".
אברמזון מוסיף ומסכם: "כל סקר הכי קטן מוכיח שכמעט 80% מאוהדי הכדורגל בארץ מזוהים עם ארבע הגדולות, אז מה טוב בזה שהן מאבדות עניין? כבר דיברנו על זה שהקהל בא רק כשיש הצלחות, אז במצב הנוכחי כמעט 80% מקהל היעד מאבד עניין. וזה דבר טוב ומבורך? אתה רואה את 'אסם' מאבדים 80% מהלקוחות של הבמבה, והמנהלים מדברים על דבר טוב ומבורך כי 'התפרסנו על פני אזורים נוספים'? אין כאן טיפת מחשבה".
"אנשים נגעלים מהדמויות שמנהלות את הכדורגל"
יום שישי האחרון, שיחה בין מספר אוהדי הפועל תל אביב. על הפרק: הידיעה לפיה אלי טביב עשוי לרכוש מחצית מכרטיסו של טל בן חיים תמורת 1.75 מיליון יורו, פלוס מהראן לאלה ומחמוד עבאס. אוהד הקבוצה טל מילר מיד זורק: "איך יכול להיות שבן אדם שעושה בלאגן על חלב במשרד ישלם כאלה סכומים מטורפים והזויים על דמארי ובן חיים?".
את השאלה הזאת לאט לאט מתחילים לשאול כל אוהדי הפועל תל אביב. זה לא רק בהפועל תל אביב. יש שבר ענק בין האנשים שמנהלים היום את הענף לאוהדים: פעם זה היה כעס על רכש, על מינוי מאמן ושאר שאלות מקצועית. היום זה כבר משבר אמון ופקפוק גורף במהות הקשר של הבעלים לקבוצה. כשאותה שיחה בין אוהדי הפועל תל אביב התחממה, האוהד גל דעבול זרק נתון מעניין: "הרי אלי טביב קנה את מחצית הכרטיס של דמארי ב-7.5 מיליון שקל לפי שווי של 15 מיליון שקל לכל הכרטיס. כשבית"ר ירושלים הציעו לו את 20% מהכרטיס של טוטו תמוז תמורת 1.6 מיליון שקל, שזה לפי שווי כרטיס של 8 מיליון שקל, הוא העדיף שגל יוסף יקנה את ה-20% הנוספים. קודם כל זה שהוא הסכים שגל יוסף יקנה את החלק זה אומר משהו עליו, ושנית, השיקולים העסקיים תמוהים".
אוהדי הפועל תל אביב, כאמור, לא לבד. למעט קבוצות בודדות, הקהל מורד בבעלי הקבוצות וחלקו נוקט בחרם. מי שמכיר קצת מקרוב יותר את התופעה הוא גיורא שפיגל, שאומר: "זה לא סוד שהכדורגל הישראלי בהידרדרות בכל הקשור לאנשים שמנהלים אותו. זה משהו ששמתי לב אליו לפני שנים ובגלל זה אין לי יותר מדי מוטיבציה להיענות להצעות, גם אם הן מפתות כלכלית. במשך השנים זכיתי לעשרות הצעות ממועדונים, אך הדמויות שהציעו לי אותן והגישה גרמו לי לקבל החלטה מהירה לוותר. ואני לא מדבר רק על הצעות לאמן. גם התקשורת אשמה בכך שהיא נותנת במה לאנשים שאינם ראויים לה. אנשים היום בורחים מהכדורגל הישראלי".
בשנת 2001, כאשר הוקמה מנהלת ליגה לתקופה קצרה בראשות ארבע הגדולות, נשכרה חברה לייעוץ תדמיתי. יועץ התדמית רוגל לוטם נדרש לסייע והדו"ח עדיין נמצא אצלו במשרד. לוטם: "התחושות של קהל הכדורגל הישראלי כלפי בעלי הקבוצות הן מאוד שליליות. כולם בתחושה שבעלי המועדונים יודעים שבכל מקרה האוהדים יגיעו, אז לא סופרים אותם. מעבר לכך, יש אנטיגוניזם גדול בין האוהדים לבעלי המועדונים במרבית הקבוצות וזה נתון מדהים כי רובם לא מרוויחים כסף ורק מביאים מהבית. בנוסף לכך, לא מעט אוהדים נמצאים תחת התחושה שלא הכל נקי בענף וישנם יותר מדי אינטרסים על חשבון הקהל והקבוצה. אנשים ממש נגעלים מהדמויות שמנהלות את הכדורגל וזה הפך לבדיחה עצובה".
"יכול להיות שכבר לא תהיה לנו עוד נציגה בצ'מפיונס"
גם לירידה ברמה ובריחת השחקנים הטובים יש כמובן קשר למצב. אם הפעולות הנכונות היו נעשות בזמן, למכה הזו לא היתה השפעה גדולה. אך מעט פעולות מנע ננקטו בעבר. אלון מזרחי: "אני לא מסכים עם הדברים שאין כשרונות. תראה את אלעד גבאי מקרית שמונה, שבני יהודה לא רצו והיה בבני לוד ארבע שנים. יש עשרה כאלה בליגות הנמוכות, אבל אף אחד לא לוקח ועובד איתם. אין מה לעשות, היום כל שחקן נותן חמישה משחקים טובים ובורח לחוזה של מיליון יורו לארבע שנים בחו"ל, וזה יימשך. בקצב הזה כבר יכול להיות שלא תהיה לנו נציגה בצ'מפיונס הרבה שנים וצריך להשקיע בצעירים".
זלצר חושב שבירידה ברמה צריך לטפל קודם, כי תרבות משנים בפרק זמן ארוך יותר: "אי אפשר לעצור את הסחף. היום יש ביקוש לשחקן הישראלי ולמחיר שלו מעבר לים, וכל עוד יש ביקוש והצעות כלכליות טובות יותר שחקנים יעברו כל קיץ. יש תחליפים וצריך לייצר עוד, אבל זה לא יקרה ביום ולא חכם גם לזרוק שחקנים לא מספיק מנוסים ובשלים ולצפות מהם לעשות את זה. מה שקורה במכבי חיפה השנה לא קשור לרמת הכישרון והיכולות אלא לגילאים הצעירים וליכולת המנטאלית. עידן ורד ואיל גולסה לא פחות מוכשרים מרפאלוב ואותם הדברים לגבי טוואטחה, פלאח ושחקנים כמו אלון תורג'מן וחן עזריאל. מכבי חיפה מוכשרת ברמה מפחידה, אך לא בשלה והסגל הזה ייתן עוד את הפירות שלו במרוצת השנים. אני שומע שצריך להעיף 6-7 שחקנים ולא מבין את הגישה. גם יענקל'ה שחר יבין כי בכמויות השחקנים שהוא מאבד לחו"ל ייקח לו זמן למלא את החלל".
עד אז, אגב, נישאר עם קרחות ביציעים.
הירידה במספרים
* יש ירידה תלולה בכמות הקהל במגרשים. מאז עונת 2007/8 יש ירידה רצופה של יותר מ-10% בכל שנה של כמות הקהל הממוצעת המגיע למגרשים.
* בעונת 2007/8 הכניסו קבוצות ליגת העל כ-64 מיליון שקל מחסויות כאשר הליגה מנתה כ-12 קבוצות. עונה לאחר מכן, 2008/9,ירד הסכום ל-62 מיליון ועל אף שהליגה הוגדלה ל-16 קבוצות בעונת 2009/10 נמשכה המגמה וסכום ירד ל-57 מיליון. בעונה שעברה, עונת 2010/11 הסכום המשיך לרדת ונעמד על 53 מיליון.
* יש ירידה תלולה ברייטינג של כדורגל ישראלי ובעיקר של המשחק המרכזי. בשנתיים האחרונות נרשמה ירידה של 5% ברייטינג של המשחק המרכזי, שבלא מעט משחקים עומד על אחוז חד ספרתי. בהתאם גם יורדת ההשקעה של ערוצי הטלוויזיה והתגמולים לקבוצות.