לפני מספר שנים, כאשר בית"ר ירושלים זכתה בדאבל והחיזורים מחו"ל זרמו לכיוון אבירם ברוכיאן מהליגות הבינוניות של אירופה, הצעה אחת מאנדרלכט על סך כ-600 אלף יורו לעונה היתה נוצצת במיוחד. "אל תעליבו אותי עם בלגיה", פסל הקשר הירושלמי, שחשב בכלל על ספרד.
מה קרה מאז? כיצד מי שדחה הצעות מפתות מאוד כדי להישאר בבית"ר פתאום שינה כיוון, לקבוצה זניחה יחסית בפולין? "הרבה דברים השתנו. קיבלתי החלטות משיקולים לא נכונים ולא חשבתי על עצמי, למרות שכולם אמרו לי ללכת. הפסדתי הרבה ולא רק כסף. קיבלתי את ההחלטות מהלב. תמיד חלמתי להיות הקפטן של בית"ר וזה בשבילי לא פחות חשוב מכל הכסף שבעולם. לא הכל זה ניירות".
הדעה הרווחת בקרב אוהדי בית"ר עם עזיבתו של ברוכיאן היא שמדובר בצעד הכי נכון עבור המועדון ועבור השחקן. הרוב הגדול של האוהדים לא כועס על ברוכיאן ולא סבור שהקבוצה תיפגע משמעותית מעזיבתו. כנ"ל גם אלי אוחנה: "צריך להיות כנים ולומר שאבירם לא סיפק את הסחורה בבית"ר. כל הביקורות עליו הן בצדק. הוא נכשל טוטאלית במספרים שהוא הביא איתו בשנים האחרונות ובמיוחד בשנה הזאת, כשהוא עומד על שער אחד ואפס בישולים. זאת תרומה אפסית. אני לא חושב שהוא נטש ספינה טובעת כי הוא לא מצליח לתרום לבית"ר, ואם בכסף שלו יביאו כמה שחקנים אז יכול להיות שהעזיבה שלו היא דווקא צעד נכון".
את הדברים של אוחנה אפשר לשמוע מכל אוהד. ברוכיאן הצליח לבוא לידי ביטוי בימי הכסף הגדול של גאיידמק עם שחקנים כמו בואטנג, אלברמן, זנדברג, יצחקי, לרואה ועוד. ברגע שבית"ר החלה להיפטר מהכוכבים וברוכיאן היה צריך להוביל חבורת שחקנים צעירים ופחות מוכשרים, הוא קרס. גם ברוכיאן מודה: "אני אשם בזה שלא באתי לידי ביטוי כמו שהייתי צריך. לא הצגתי אפילו 10% ממה שהייתי צריך ואני מאשים רק את עצמי. נכשלתי בנסיון להוביל את בית"ר בשנים האלה, אבל אנשים צריכים להבין שהקבוצה נחלשה משנה לשנה. בכל שנה נמכרו שחקנים משמעותיים והקבוצה לא התחזקה. אפילו הקבוצה של שנה שעברה, שהייתה בפליי-אוף התחתון, איבדה בקיץ שמונה שחקנים והיה ברור לכולם שיהיה לנו קשה מאוד. הכי קל היה להפיל דברים עליי, אבל מי שיודע מה קורה בבית"ר ובתוך הקבוצה יודע כמה רציתי וכמה היה קשה יותר משנה לשנה".
כאן נשאלת השאלה האם ברוכיאן לקח על עצמו יותר מדי? אולי דמות הקפטן, המנהיג והשחקן המוביל חסמה אותו? אוהד הקבוצה גל וויטנברג אומר: "לאבירם הייתה בעייה ברגע שהיה לו את הייחוס של אורי מלמיליאן. הוא לבש את המספר 8, קיבל את סרט הקפטן וכל הזמן דיבר על כך שהוא חולם להוביל את הקבוצה כמו אוחנה ולא הצליח לייצר כלום. הוא אוהד שרוף של בית"ר, אבל על המגרש שום דבר לא בא לידי ביטוי. שחקן שלא הולך לו בהתקפה נכנס למשחק וללב של הקהל דרך גליצ'ים והגנה, אבל גם את זה הוא לא עשה. לכן לא היה לו גב מהאוהדים. הוא היה מדבר על כך שהם יירקו דם ויתנו את הנשמה ויומיים אחרי זה הקבוצה חוטפת ארבע ומושפלת. לחזור לבית"ר? הוא לא יוכל להיכשל בחו"ל ולחזור".
אוחנה מסביר זאת בשפה מקצועית יותר: "אבירם שחקן מוכשר מאוד שלא הצליח לתרגם את זה לידי ביצוע בבית"ר. רף הציפיות ממנו לא היה נכון והוא לא התאים למשבצת של שחקן מוביל, אלא כשחקן משלים שיכול לבוא לידי ביטוי כשיש לידו שחקנים איכותיים. אם הקבוצה תרד יזכרו לו את זה? אני לא חושב וזה גם לא מגיע לו. מעבר לכך, אף פעם לא מאשימים שחקנים בירידה ובכשלונות, אלא בדרך כלל את המאמן".
באימון הקבוצה ביום שלישי האחרון שלח יובל נעים את השחקנים למשחקונים של 5 על 2 - חמישה מניעים את הכדור כאשר שניים באמצע מנסים לחלץ אותו. קצת אחרי שהתחיל המשחקון הפסיק אותו דן אייבנדר ואמר למאמן בנוכחות השחקנים: "איך אפשר 5 על 2 בלי אבירם? הוא המציא את זה כאן".
האם באמת ברוכיאן הוא לא כזו אבידה גדולה? הדברים של אייבנדר מסבירים עד כמה בחדר ההלבשה של בית"ר ירושלים חושבים אחרת. יובל נעים מרגיש היטב בימים האחרונים כמה חשובה הייתה ההשפעה של ברוכיאן, לפחות ברמה החברתית, וכמה הלם יש בחדר ההלבשה. בכל השיחות בין שחקנים לבין עצמם או עם הצוות המקצועי, עולות תלונות על בור מנטלי. אחד מעובדי המועדון: "אבירם זה בית וגן, הוא מכור למקום הזה. אולי הוא לא פוגע כבר שנתיים, אבל הוא מחובר לבית"ר מבטן אימו. יש כאן כל כך הרבה שחקנים שלא יודעים בכלל מה זה בית"ר ומחר ישמחו להיות במקום אחר, הוא מהאחרונים שהסמל של בית"ר עוד מדבר אליהם. הוא לא תיפקד בגלל הבלגן סביבו, אבל כבן אדם זאת אבידה לבית"ר. איפה תראה בן אדם שבשנות השיא שלו לא מפנטז על כסף אלא על סרט הקפטן של בית"ר?".
הדברים מאוד ברורים מבחינת ברוכיאן - בפולוניה ורשה בונים עליו מאוד והוא יהיה חייב להביא את הסחורה מהר משהוא חשב. העיתונאי הפולני יארק קולינסקי, המסקר את פולוניה עבור העיתון הנפוץ "פז'גלד ספורטובי", מסביר: "בפולוניה רוצים להיות אלופים. יש להם בעלים שאפתני ומאז שהוא רכש את המועדון החלום שלו זה להיות אלוף פולין. כל שנה הוא שופך כספים כדי להביא שחקנים, אבל אין לו סבלנות. הוא מפטר מאמנים שלא מביאים תוצאות. בעבר הוא ניסה לבנות את הקבוצה על שחקנים פולנים, אבל אז אמר שהם מאכזבים אותו ושינה את דעתו. הביאו את ברוכיאן כדי להיות השחקן המוביל בהרכב ומייעדים לו את תפקיד הפליימייקר. בפולוניה רואים בו כשחקן שיכול למסור ולהבקיע שערים, מאמינים שהוא יכול להוביל את הקבוצה. הציפיות ממנו גבוהות מאוד במיוחד כשהוא אחד המרווחים הגדולים בקבוצה."
מי שמנסה להוריד מעט לחץ מברוכיאן, לפחות ברמת התקשורת, הוא מאמן פולוניה יאצק זילינסקי: "תנו לו זמן להתאקלם ולהתאמן עם הקבוצה. יש לו מוניטין טוב, הוא היה קפטן בית"ר ירושלים הרבה שנים ושיחק בכל נבחרות ישראל. הוא שחקן שונה מאוד ממאור מליקסון ולכן לא אשווה ביניהם. הוא יכול לשחק בשלוש עמדות: בכנפיים ובמרכז".
זילינסקי, אגב, השווה את התפקוד של ברוכיאן לזה של אדריאן מירזייבסקי, כוכב הקבוצה שנמכר בקיץ לטרבזונספור הטורקית תמורת 5.25 מיליון יורו. גז'גוז' ודז'ינסקי, אקס מכבי תל אביב, מוסיף: "הליגה הישראלית שונה מהליגה הפולנית, אבל ההוכחה לרמה שלה היא ההופעות של הקבוצות הישראליות בליגת האלופות והליגה האירופית. למשל, מליקסון לא היה כוכב בישראל ורק בפולין הוא נבנה והוכיח שהוא מתאים באופן מושלם לשיטת המשחק של ויסלה. קשה להשוות אותו לברוכיאן כי לכל אחד נקודות חזקות שונות. צריך לתת לברוכיאן זמן להתאקלם, אבל אם המאמן זילינסקי ייתן לו לשחק הוא יגרום לפולוניה הנאה".
ההשוואה למליקסון אינה מקרית. ההצלחה של הקשר במדי ויסלה קרקוב לא רק שהפכה אותו לאחד הספורסטארים הגדולים בליגה, אלא יצרה אפקט מעניין. קבוצות בפולין מחפשות במודע שחקנים ישראלים ובונות סביבם הרים של ציפיות. מתמיר כחלון, למשל, ציפו בקרקוביה שיהפוך למושיע של הקבוצה. לגיה ורשה חיפשה גם היא כל הקיץ מליקסון משלה לפני שהלכה על משה אוחיון. השניים אמנם נכשלו מקצועית, אבל אפקט מליקסון עדיין חי וקיים.
במובן מסוים, אפשר להסביר את הכישלון של כחלון ואוחיון ברף הציפיות המטורף מהם. אחרי מליקסון, בפולין מצפים מכל שחקן ישראלי לאותה רמה של מיומנות, טכניקה ודומיננטיות כמו שמפגין הקשר בקרקוב. גם ברוכיאן צריך להכיר את הנתון הזה. על המגרש, לא יבחנו אותו רק לפי הביצועים שלו אלא גם לפי הביצועים של מליקסון. לגבי ברוכיאן ספציפית, הציפיות יהיו אפילו גבוהות יותר. מליקסון עצמו אומר כי "ברוכיאן תמיד היה שחקן גדול והערצתי אותו כששיחקתי איתו בבית"ר. הוא יודע לעשות דברים שאף אחד לא יודע. לא קל בפולין ומה שיכריע זה הביטחון והגב שהוא יקבל מהמאמן. אם יאמינו בו בעיניים עצומות, הוא יהיה אחד השחקנים הבולטים כאן. אבל אם לא יתנו לו את הביטחון ויהיו סבלניים הכל יכול להתהפך, כי הוא צריך זמן להתאקם כאן. זאת ליגה שונה".
כשמליקסון אומר שהליגה שונה, הוא מתכוון לכך שהליגה פיזית ואגרסיבית יותר ושחקן בעל אופי טכני צריך לדעת להתמודד עם זה. פיזית? אלי אוחנה חושב שברוכיאן צריך לשנות פאזה ומהר. אוחנה: "אם ברוכיאן רוצה שבכלל יהיה לו סיכוי להצליח, הוא חייב לשנות את כל דרך ההתנהלות שלו. פולין היא עדיין אירופה ורף הדרישות באימונים גבוה ואינטנסיבי יותר מישראל. מה שהיה איתו כאן לא יעבוד שם. הוא לא יוכל לא להתאמן כל השבוע או להתאמן רק פעמיים בשבוע, מי שלא עומד בקצב האימונים וההשקעה יוצא מהמשחק. הוא יצטרך לעשות סוויץ' רציני בראש. זאת ההזדמנות שלו גם להוכיח שהוא כן מסוגל לעשות דברים גדולים בכדורגל".
לידיעת ברוכיאן - אחת הדמויות הצבעוניות והאקסצנטריות בקבוצה החדשה שלו היא הבעלים יוזף וויצ'כובסקי (62), הבעלים של אחת מחברות הבנייה הגדולות בפולין ואחד האנשים העשירים במדינה. בפולין מספרים שאחד מתחביביו הוא לאיים פומבית בתקשורת כי יעזוב את המועדון אם הקבוצה לא תשיג את התוצאות המצופות. לאחרונה נטען כי הוא מעוניין לעזוב לטובת השקעה בקבוצה אחרת מהליגה הבכירה, לכיה גדנסק. וויצ'כובסקי הכחיש, אבל שב ואיים: "אני מחפש פתרון ואולי אמכור את הקבוצה תמורת זלוטי אחד. אם לא אני, המועדון היה חדל מלהתקיים". בהזדמנות אחרת הצהיר: "אם לא נסיים העונה לפחות במקום הרביעי, אני עוזב".
וויצ'כובסקי הוא האיש שמושך בחוטים בפולוניה. בעלים מהסוג הישן שידו בכל ויד כל בו, מתערב ומביע דעה לגבי כל עניין. אם תרצו, גרסה מעודנת מעט של ג'יג'י בקאלי בסטיאווה. וויצ'כובסקי רכש את המועדון בשנת 2006, אך הקבוצה ירדה באותה עונה ליגה. פולוניה חזרה כעבור שנתיים אחרי שהתמזגה עם קבוצות דיסקובוליה ותפסה את מקומה. מאז, הקבוצה סובלת מחוסר יציבות, בעוד הבעלים עושה הכל כדי לקדם אותה לצמרת.
במהלך עונת 2009/10, הביא הבעלים את הספרדי חוסה מארי באקרו, שחקן העבר האגדי של ברצלונה, שהציל את הקבוצה מירידה כמאמן. למרות פתיחת עונה נהדרת אשתקד, בשנת ה-100 של המועדון לכבודה הושקעו סכומי עתק ברכש, באקרו פוטר בעקבות סכסוך עם וויצ'כובסקי. בסופו של דבר, רק המאמן הרביעי באותה עונה - זילינסקי - הציל את הקבוצה, הוביל אותה למקום השביעי ונשאר לעונה נוספת. בתקופה הקצרה כנשיא, נודע וויצ'כובסקי כמפטר מאמנים סדרתי. הוא הסתכסך עם פאבל ינאס, מאמן הנבחרת לשעבר שעבד בפולוניה כמנהל ספורטיבי ומאמן, ופיטר אותו. גם המנהל הספורטיבי הנוכחי, שחקן העבר וולודק לובאנסקי, עשוי לעזוב אחרי תקופה קצרה מאחר והבעלים קיצץ משמעותית בסמכותו.
בתום 17 מחזורי ליגה העונה, פולוניה מוצאת עצמה במקום השלישי והמפתיע, מרחק שש נקודות מהמוליכה וורוצלאב. וויצ'כובסקי קיבל לא מעט תיאבון והחליט לצאת למסע קניות. לאחרונה הצהיר בפומבי כי ישלם סכומים גבוהים כדי לרכוש את שחקנים גדולים. ברוכיאן עומד בפני מבחן גדול וככל הנראה בפני ההזדמנות האחרונה בקריירה להטביע חותם אמיתי כשחקן איכותי, דומיננטי ומשפיע כפי שתמיד ציפו שיהיה. מי יודע, אולי אפילו גוטמן ייזכר בו במהלך הקדנציה שלו, או כמו שברוכיאן אומר: "אחת הסיבות שדחפו אותי זה לחזור לרמת אימונים ואינטנסיביות גבוהה. אני בטוח שכשזה יקרה המקום שלי יהיה בנבחרת".
כעת - חדל דיבורים, שלב המעשים.
אבירם ברוכיאן חתם לשנתיים וחצי בפולוניה ורשה
אבירם ברוכיאן: "אני בטוח שעוד אחזור לבית"ר"
למה כולם החזיקו את הבטן כשאבירם ברוכיאן יצא לפולין?
בית"ר ירושלים בוואלה! ספורט
