אבירם ברוכיאן, שחקן בית"ר ירושלים בעשר השנים האחרונות והקפטן שלה כבר שלוש שנים, נחת היום (שלישי) בארץ לאחר שחתם אתמול לשנתיים וחצי בקבוצת פולוניה ורשה. ברוכיאן ירוויח בוורשה כ-250 אלף יורו נטו לעונה ובית"ר תקבל עבורו פיצוי בסך 155 אלף יורו. את ברוכיאן ליוו סוכנו אבי נמני ונציגו גיא פרימור.
ברוכיאן סיפר היום: "מצד אחד אני שמח על החתימה ועל ההתקדמות שלי, אך מצד שני אני ברגשות כואבים וכבדים. מי שבאמת מכיר אותי יותר שבית"ר ירושלים היא חלק מהלב והחיים שלי ואני מאוד קרוע עם הצעד שעשיתי, אבל היו עליי הרבה לחצים מצד המשפחה וסובבים שהשפיעו וגרמו לי לקבל את ההחלטה הזאת. שנים דחיתי הצעות בסכומים הרבה יותר גבוהים מהארץ ומחו"ל ולא רציתי בכלל לשמוע אף אחד. זאת אולי ההזדמנות האחרונה שלי כן לעשות משהו בחו"ל והחלטתי ללכת על זה".
אבל האמת היא שאתה הולך לא מעט בגלל כל הלחץ של הקהל?
"קודם כל אני מקבל את הקהל גם במצבים הקשים והיו שנים קשות לבית"ר, אבל אין ספק שהיה עליי לחץ גדול מאוד כשחקן בכיר. באמת, מתוך 10 שנים בבוגרים ויותר משלוש כקפטן הלחץ היה בלתי רגיל. הייתי צריך להתמודד עם הרבה מאוד דברים שאנשים לא יודעים, המועדון הזה בשנים קשות והוא כל כך חשוב לי שזה גם השפיע לי על הבריאות. איך שנחתנו בפולין הדבר הראשון שאמרתי לאבי נמני זה לבקש מהנשיא שלהם שיעביר את הכסף לבית"ר כדי שהיא תוכל להתחזק".
אתה חושש מהמצב של בית"ר ומכך שכל התיק עלול ליפול עליך?
"בפנים כולם חוששים, אבל אני חושב חיובי וכל הראש שלי רק שיקרו דברים טובים ויצליחו להתחזק ולהישאר בליגה. בית"ר זאת אימפריה עם כל כך הרבה אוהדים, המועדון הכי חזק בכדורגל הישראלי. היא חייבת להישאר. אני כל היום וכל הלילה חשבתי על המצב הזה כשחקן, וכשנסעתי לפולין הייתי עוד יותר מודאג. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים, אך אחד כמוך שנמצא קרוב לקבוצה ויודע מה קורה, יודע כמה אכפת לי וכמה אני קשור לקבוצה. לא קיבלתי את ההחלטה הזאת בקלות והדבר האחרון שאפשר להגיד עליי זה שברחתי".
איך אדם שכל כך קשור לירושלים ואמון על המשפט "בירידה משער הגיא אני מתחיל לבכות" יסתדר בפולין?
"היו לי חששות כשנסענו, אבל אני שמח שהדברים הם אחרת . מדובר בעיר מודרנית שיש בה כל מה שצריך, מועדון רציני שנמצא במקום השלישי עם תנאים של מקצוענות וההתרשמות שם גרמה לי להירגע ולהבין באופן סופי שאני רוצה ללכת על זה. אני מאמין שאני אוכל לעשות שם דברים יפים. בשלב הזה אנחנו בפגרה וחוזרים למחנה אימון בטורקיה כשהליגה נפתחת רק באמצע פברואר, כך שאני אוכל לנוח ולהחלים מהפציעות ולבוא מוכן".
איך תסתדר בלי בית וגן?
"אני לא יודע. מבחינתי אני עדיין הולך לבית וגן. גם עכשיו אני חושב שאני בדרך למתחם להתלבש ולדבר עם השחקנים. זה לא הבית השני שלי אלא הראשון שלי. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, אבל הקבוצה והמועדון הזה תמיד היו חלק מהלב והנשמה שלי. ויתרתי על הצעות גדולות, קיצצתי בחוזים, דחיתי חוזים ועשיתי כל מה שביקשו ממני רק שיהיה טוב".
אתה עוד תחזור לבית"ר?
"אפילו אל תשאל. יש מישהו שלא ברור לו שהוא יחזור לבית שלו? אולי עדיף לי לא לאחל לעצמי שזה יקרה מהר כי אני רוצה להצליח בחו"ל, אבל בגדול ברור שמתישהו אני יחזור הביתה. אין לי בכלל ספק וזאת גם לא תהיה שאלה של כסף. לארץ אני אחזור אך ורק לבית"ר ירושלים. אני חרד מהמצב שלה ומקווה שהכסף שנחסך עכשיו ייתן ליובל לחזק אותה בכמה שחקנים, להישאר בליגה ולהתחיל לבנות משהו טוב בקיץ. אי אפשר רק להישאר בליגה ולהמשיך עם המצב הזה של אי וודאות ובלי בעלים שמזרימים כסף".
