הבדיחה של ברוכיאן וקורנפיין

אם גולדה מאיר הייתה צופה במשחק של קרית שמונה באשדוד היא בוודאי הייתה אומרת על השחקנים של רן בן שמעון שגם "הם לא נחמדים". הכינו להם במה, בנו סביבם קרקס של משחק עונה, הכינו להם כתר אליפות מזויף למקרה של ניצחון, דחפו אותם אל תפקיד הסינדרלה, אבל הם אפילו לא הסמיקו. כמו קבוצה רעה במובן הטוב, קרית שמונה נכנסה למסיבה המוזרה שהתרחשה באשדוד עם גישה עסקית קרה ועניינית. דווקא בגלל שזה לא כל כך נוצץ, זה גם סוד הקסם של קרית שמונה – קבוצה שלא מתחנפת לאף אחד ולא מתנצלת על מה שהיא לוקחת. היא לא משחקת ומתנהלת כמו ילדה קטנה שהגיעה לעיר הגדולה או נכנסה לבית האח הגדול, אלא כמו איש עסקים בוגר, שקול ומוכשר שמבין שיש לו הזדמנות חלקית לעשות הון חד פעמי ומנסה כמה שפחות לטעות בדרך.

זה סוד הקסם של קרית שמונה, כי אתה רגיל בדרך כלל לראות עיר קטנה ורחוקה מסתנוורת כאשר היא נקלעת לאור הזרקורים. רוקדת לכל חליל שרק מבקר לרגע באזור ומשחקת את התפקיד שהתקשורת בונה לה לפי התסריט ההוליוודי המקובל. לרוב, כאשר קבוצות כמו קרית שמונה מנסות לפרוץ לתודעה, הן מנסות לשלב גם כדורגל שימשוך את העין. שירצה גם קצת את הקונצנזוס הצבוע שרואה בהם אזרחים סוג ב'. לרוב, הן גם מביאות שמות גדולים. קרית שמונה, נכון להיום, לא מחפשת שמות גדולים ולא חושבת עם הזרם. היא יודעת שכל מי שדורש ממנה כדורגל יפה יותר חוטא לא מעט בצביעות ואטימות, או שהוא לא מכיר את הסגל הקיים. זו עוצמה נפשית מרשימה שפותחת עבורם סיכוי קטן לגנוב כאן אליפות.

לא מעט התנשאות אפשר היה למצוא בתגובות ל-0:0 המאכזב באשדוד, כאילו שרק לתל אביביות ומכבי חיפה מותר להרדים במשחק עונה ולהרוג אירוע. כאילו שרק לעשירים ולחזקים מותר להיות מאנייקים בדרך למטרה. רן בן שמעון צריך לקוות שהמגמה הזו תימשך והציבור ילמד להעריך סיפור ספורטיבי ענק על קבוצה שבנתה את ההצלחה שלה לפי הספר רק בעתיק הרחוק יותר. כרגע, העובדה שאף אחד עדיין לא לוקח ברצינות את קרית שמונה, לפחות לא עד שהיא תרצה את דעת הקהל, רק נותנת דלק לקבוצה שמתבססת בעיקר על האופי שהמאמן שלה מחדיר בה. ככל שתהיו לא נחמדים אליהם, הם יהיו לא נחמדים בחזרה.

למעבר של אבירם ברוכיאן מבית"ר ירושלים לפולוניה ורשה יש המון השלכות בנוגע לכל אחד מהצדדים, אבל השורה התחתונה עבור כל אחד ששמע על זה לראשונה הייתה: מדובר בבדיחה. ברוכיאן כתב את הבדיחה הזו בעצמו וזכויות היוצרים שייכות לו בלעדית. כי כיצד שחקן שבקושי מתאמן ומדי שבוע מספר על מיחושים במקום אחר, כיצד שחקן שלא מסוגל לחלץ כדור אחד ונראה כמו שבר כלי מבחינה פיזית, שלא לדבר מבחינה מקצועית, יתמיד בליגה ובקבוצה שאף אחד לא יעשה לו שום הנחה. כיצד ישלים שם את האימונים המפרכים, מה יאמר למאמן ברגע שקצת יכאב לו וכיצד יבצע את המעבר מאדם שלא מרבה לצאת את גבולות ירושלים לתושב ישראלי בוורשה הקרה. ייתכן מאוד שדווקא היציאה מבית ההבראה של בית"ר תכריח אותו להשתנות ולהתחזק, אבל עד שיוכיח לנו אחרת נמשיך להתייחס לזה כבדיחה.

עם הבדיחה הזו גם בית"ר ירושלים תצטרך להתמודד: הטענה של שחקני הקבוצה לפיה הם זקוקים רוחנית לפחות למנהיגות של ברוכיאן מעליבה קודם כל אותם. אם זו המשענת שלכם, כנראה שאתם באמת שחקנים מאוד חלשים. אבל בסוף הבדיחה הזו מסתתר גם איציק קורנפיין – האיש שגרם לבית"ר להגיע למצב שבו היא תלויה כל כך רגשית בשבר כלי, שחקן שכולם חיכו כבר שיעזוב אבל ברגע שהוא עושה זאת אתה חושש שאולי אתה לא יכול בלעדיו. קורנפיין יצא כאן למהלך אחרון בהחלט להציל את עצמו מלהפוך סופית לאיש שהחריב את בית"ר ירושלים.

אם יצליח להמיר את ברוכיאן במשה אוחיון וגם לגייס עוד שני חלוצים לסגל, קורנפיין יוכל להשלים סופסוף מהלך גדול במבנה הקבוצה, עם אומץ ותושיה שהיו חסרים לו בשנים קודמות. משה אוחיון שחקן טוב יותר מברוכיאן כעת, רעב יותר, בריא יותר, ויש לו סיכוי אמיתי להצליח בלי הצל של מספר 8. מהלך מבריק כזה, שצריך לכלול לפחות ארבעה שחקנים טובים ושיפוץ אמיתי של הסגל, יכול לשבור את ציר השליטה הירושלמי בקבוצה, אותו מיתוס שקורנפיין ניסה למכור במשך שנים, גם כנראה כדי להצדיק את מלכותו מאונס. לא עוד קבוצה לירושלמים, אלא קבוצה לשחקנים טובים. עזיבת ברוכיאן היא צעד ראשון בדרך למהפכה בריאה, השאלה היא האם הבוס שלה מסוגל באמת להשלים אותה.

עד היום קורנפיין התעקש להיות צודק ולא חכם. הוא נצמד לחוקים בספר ושרד בקושי רב. ייאמר לזכותו שהוא בנה לעצמו כוח אש חזק מאוד בתקשורת. ביום חמישי האחרון הוא התראיין בגלי צה"ל, כשרוב השיחה עסקה ביחס הנורא של אוהדי בית"ר כלפיו. קורנפיין הצליח ליצור מציאות שבה כל אוהדי בית"ר אשמים וכמה מאות ברברים ששברו את הכלים הפכו לראי של מאות אלפים שכבודם נרמס וקבוצתם האהובה נלקחה להם מתחת לידיים. אלא שקורנפיין יודע היום שהוא לא יוכל לפעול כמו קודם. המציאות האמיתית מחייבת אותו לפעול אחרת ולנסות מהלכים שלא חשב עליהם קודם. כי הוא יודע שאת ירידת הליגה הזו אי אפשר יהיה לרשום לאבירם ברוכיאן וגם לא לאוהדי בית"ר ירושלים. ירידה הליגה הזו תהיה כולה שלו.

1. מכל השחקנים שעזבו את מכבי חיפה בקיץ, דווקא זה של ג'ון קולמה הכי מורגש. לא רק מבחינה מקצועית והבור שנפער בתפקיד שאמור לאזן בין היכולת ההתקפית להגנתית, אלא גם מבחינה סמלית. בעיקר מבחינה סמלית. כי קולמה היה השחקן שמכבי חיפה סירבה להעריך. אלישע לוי התעקש עליו והחזיק אותו בציפורניים, אבל מכבי חיפה שוב נפלה במשל שבין הטוב למצוין. מכבי חיפה חלמה על המצוין במציאות שהיא יכולה להביא רק את הטוב. עם קצת מזל היא יכולה למצוא את הטוב מאוד, אבל לך תבנה על מזל עם סוכנים שמוכרים לך בלמים כמו יוריצה בוליאט. זה לא המשל שהפיל את מכבי חיפה גם בנושא ולדימיר דבאלשוילי?

2. התוצאות של מכבי חיפה העונה לא מטרידות כמו הדרך הארוכה אל הפתרון. טבעי שקבוצה תיקלע לעונת נפל בעקבות החלטות שגויות שנובעות מביטחון עצמי מופרז אחרי זכייה בתואר, הבעיה היא שמכבי חיפה השאירה אחריה יותר מדי לכלוך: החוזה הכבד עם שראנוב, החוזה הלא ייאמן עם בוליאט, ההתקשרות הארוכה עם תמיר כהן ועוד המון שחקנים שמכבי חיפה הימרה עליהם העונה, רובם הגדול בטעות. אלו הסכמים שיכולים להעיק על מכבי חיפה יותר מעונה אחת, אלא אם כן יעקב שחר יעשה בחודשים הקרובים קסמים. זו דייסה שעוד כמה מאמנים יצטרכו אולי לאכול ממנה לפני שהיא תיגמר.

3. את ההחלטה של יעקב שחר ואלישע לוי להמשיך במצב הקיים בנושא המאמן אפשר במידה רבה להשוות לשקרים שניצן שירזי ויואב כץ סיפרו לעצמם עד שהיה להם מספיק אומץ לעשות את הבלתי נמנע. משיכת הזמן יכולה לעבוד רק אם את הגיבוי הזה ילוו במעשים בשטח – צעדים דרסטיים בנושא הסגל שיעבירו את האחריות מהמאמן לשחקנים. צעדים כאלו הם לא קלים ויקרים מאוד כמו שצוין בסעיף הקודם, אבל הם מתחייבים כתוצאה מהקשר הבעייתי בין המאמן לכמה מהם. החיבוק האבאי הרגוע ששחר פרס על אלישע לוי הוא רומנטי ואנושי, אבל כדי שהוא יצליח צריך לפתוח את הכיס או לפחות להשתחרר ממה שחשבת קודם על השחקנים שהבאת.

אם שחר חושב שהוא מספיק חזק להשאיר גם את אלישע לוי וגם את הסגל הקיים כמו שהוא, ללא מהפכה גורפת שתתחיל לשקם את שלד הקבוצה לקראת העונה הבאה, הוא עלול להיקלע לאותו מדרון נורא עליו החליקו שירזי וכץ בדרך אל הפרידה. מהודעת הקבוצה בנוגע למאמן קיימת תחושה, לפחות, שזה אכן הכיוון. ששחר נותן גיבוי אבל מתכנן לפתוח את שאלת המאמן מדי מחזור - סוג של עצימת העיניים בתקווה שכל הרע הזה ייעלם להם לפתע ברגע שיפקחו אותן. יש רק בעיה אחת: זה ששחר חושב שאלישע לוי הוא לא הבעיה כרגע לא גורם לאף אחד מהשחקנים להבין שהאחריות באמת עליהם. כדי לשנות את הלך הרוח הזה שמחליש את אלישע לוי מדי שבוע צריך יותר מהודעות תומכות.

לרבים זהו משחק ההזדמנות האחרונה בקרב ההישרדות של אלישע לוי, אבל למעטים זה גם משחק ההזדמנות האחרונה של בני סכנין. ההזדמנות האחרונה להוכיח שגם ההצלחה שלהם העונה, כמו קרית שמונה ואשדוד, היא לא רק פועל יוצא של חולשת הליגה. מול מכבי תל אביב, במשחק חשוב באמת שבו סכנין היתה צריכה להטביע חותם של קבוצה עם עוצמה וכוח, היא נחנקה והזיעה. למה? לא ברור. אולי כי בסכנין יש קצת יותר לחץ שמזכיר קבוצה גדולה עם קהל, אבל אולי כי אין לה את הכישרון של אשדוד או את הסדר והאופי של קרית שמונה. משהו מכל אלו חסר.

משחק בקרית אליעזר נותן להם הזדמנות שנייה וכנראה אחרונה להראות שיש בהם יותר מהרבה מומנטום וקצת שחקנים בכושר טוב. שזה סיפור הצלחה אמיתי. עד הסוף. בלי פשרות בדרך. זו הזדמנות כי כולם מצפים מסכנין להיות כעת שטיח במשחק שבו מכבי חיפה תוציא את כל העצבים שלה אחרי שבוע שבו כמעט איבדה את המאמן שלה. אחרי שבוע שבו אולי היא הבינה שיותר נמוך אי אפשר לרדת. אין שום סיבה שסכנין תשמש תפאורה בקרית אליעזר. יחסי הכוחות נוטים לטובתה, חוץ מאותו נעלם שצץ לו במשחקים חשובים כמו זה נגד מכבי תל אביב.

מ.ס אשדוד וקרית שמונה נפרדו ב-0:0. צפו בתקציר

שלום תקווה מסכם את משחק העונה: הליגה נחלשה

ניר ביטון יצא למבחנים במנצ'סטר סיטי

אבירם ברוכיאן חתם בפולוניה ורשה לשנתיים וחצי

הבלם הסלובני מרקו שולר סיכם בהפועל תל אביב