ניו יורק ניקס: אין שכל, יש דאגות

מאזן בעונה שעברה: 40:42

סיימו את העונה: במקום השישי במזרח, ותבוסה של 4:0 מול בוסטון בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

עונת 2010/2011 היוותה עבור הניקס את קו פרשת המים – המועדון החבוט ביותר בעשור האחרון, זה שתמיד סיים את העונה כבר בסביבות פגרת האולסטאר, החליף סופסוף דיסקט והצליח לנצל את המשאב העיקרי שלו – הגיאוגרפיה, על מנת למשוך את אמארה סטודומאייר לחתום על חוזה רב עונתי במועדון. סביב הנכס היקר נבנתה יופי של קבוצה עם ריימונד פלטון הרעב בקוקפיט, ושחקני כנפיים משובחים כגלינארי ו-ווילסון צ'נדלר שהפיחו רוח חיים חדשה במועדון. תחת שרביטו של מייק דאנטוני שיחקו הניקס כדורסל מהיר ואטרקטיבי והגיעו אל פגרת האולסטאר האימתנית כשהם מחזיקים במאזן הבלתי נתפס של מעל 50% הצלחה.

האירוע המחולל השני התרחש לקראת תום מועד ההעברות, כשההנהלה ראתה הזדמנות להשיג את הצלע השנייה לחזון הגלאקטיקוס המתגבש, ושלחה חצי קבוצה בבלוק-באסטר עצום לדנבר בעבור כרמלו אנתוני וצ'ונסי בילאפס. הטרייד שנראה מעולה על הנייר לא הצליח להביא את התוצאות הרצויות – האובר-דומיננטיות של כרמלו פגעה בתפקוד של אמארה, שסיים בדשדוש לאחר חצי עונה ראשונה מצוינת. הקבוצה יצאה מעט מאיזון והצליחה איכשהו לשמור על מאזן דומה של ניצחונות והפסדים, כדי לסיים במקום השישי בקונפרנס, ולחטוף סוויפ משפיל מישישי הסלטיקס.

באו: טייסון צ'נדלר (סיין אנד טרייד, דאלאס), מייק ביבי (שחקן חופשי, מיאמי), בארון דייויס (קליבלנד), אימאן שומפרט, ג'רום ג'ורדן, ג'וש הארלסון (רוקיז).

הלכו: צ'ונסי בילאפס (אמנסטי, קליפרס), שון וויליאמס (חופשי, נטס), רוני טוריאף (סיין אנד טרייד, וושינגטון), שלדן וויליאמס (חופשי, נטס). רוג'ר מייסון (חופשי, וושינגטון), אנתוני קארטר (חופשי, טורונטו).

איזייה בא, איזייה הולך, ומועדון הכדורסל ניקס כמנהגו נוהג. מבין שלל המהלכים ההזויים שהספיקה הליגה לתרום לנו בחודש שמאז סיום השביתה, אין ספק שאחד הטוענים לכתר הטמטום הוא שחרורו של צ'ונסי בילאפס באמצעות סעיף האמנסטי. הרכז הוותיק והמשובח, שהיה חתום לעונה נוספת בניקס, נשלח אל תהומות הוויבר על מנת להוריד 13 מיליון דולרים מתקרת השכר של המועדון. בזמן שאין עוררין על כך שבניקס היו צריכים את הקאפ ספייס כדי לפעול בשוק החופשי, עולה השאלה מדוע לא לנסות ולהשיג ערך כלשהו בעבור שחקן ברמתו של בילאפס במקום לשחרר אותו ללא תמורה (ועוד לשאת במרבית עלות החוזה שלו). קשה להאמין שהניקס לא היו מוצאים קונה בעבור הווטרן שעונה בדיוק לפרופיל השחקנים אותן מחפשות הקונטנדריות בנרות. בקיצור, חלמאות ניו יורקית במיטבה.

כדי לסבך את העניינים הקבוצה מניו יורק החליטה על צירופו של בארון דייויס, ששוחרר מקליבלנד באמצעות סעיף ה'אמנסטי' החדש. איך ד'אנטוני יצליח לחזק את הברגים בראש של דייויס, ועוד לשלב אותו בתוך כל האגו שמתרוצץ על הפרקט במדיסון סקוור גארדן - רק אלוהים יודע. בעצם, גם זה לא בטוח.

בכסף שהתפנה בעקבות שחרורו של צ'ונסי ביצעה הקבוצה מהלך נוסף שנוי במחלוקת, כאשר החתימה את האלוף הטרי טייסון צ'נדלר על חוזה של 58 מיליון דולר ל-4 עונות, דהיינו קרוב ל-15 מיליון דולר לעונה! ולכל מי שיטען שצ'נדלר הוכיח את ערכו בפלייאוף האחרון וכי הוא מהווה התאמה מצוינת לאמארה בקו הקדמי יש לי רק שתי מילים – ג'רום ג'יימס. אז כן, טייסון הוא בפירוש שחקן מוכשר ומוכח בהרבה מג'יימס, אבל הוא גם סנטר מועד לפציעות ומאכזב כרוני בן 30, שמגיע אחרי עונת חוזה מוצלחת. צ'נדלר הוא דוגמה מצוינת נוספת ברשימה האינסופית של חוזים גבוהים מדי לשחקנים גבוהים מדי, שהליגה הזאת כל כך מצטיינת בה. ובקיץ שבו מסתובבים בשוק סנטרים כמו ננה ומארק גאסול קשה להרגיש שהניקס עשו עסקה טובה במיוחד.

מעבר לטייסון ובארון, שמרו הניו יורקים על חזית שקטה, כשהמהלך הכאילו משמעותי היחיד שעשו הוא החתמתו של מייק ביבי החצי-מת בתור הגיבוי של טוני דגלאס הרבע-רכז, בעמדה המופקרת ביותר בקבוצה, מה שמבטיח לנו הרבה מאד שניות כדרור מיותרות של כרמלו בכל התקפה. תנו מבט בספסל ותבינו למה לספייק לי אסור להידרדר לאופטימיות העונה.

חמישייה: בארון דייויס, לנדרי פילדס, כרמלו אנתוני, אמארה סטודמאייר, טייסון צ'נדלר

ספסל: טוני דגלאס, מייק ביבי, ביל ווקר, אימאן שומפרט, רונלדו בלאקמן, ג'ארד ג'פריז, כריס האנטר, ג'וש הארלסון.

מאמן: מייק דאנטוני (עונה תשיעית בליגה)

מועמד לפריצה: לאחר שהראה ניצוצות בתור המחליף של ריימונד פלטון ושל צ'ונסי בילאפס אשתקד, טוני דגלאס היה אמור לקבל את המושכות להתקפה של הניקס ולהיות אחראי על חציית קו מחצית המגרש והעברת הכדור לידיו של כרמלו, תוך ניסיון להתפנות לקאץ' אנד שוט מסביב לקשת. אבל פתאום הנחיתו לו את דייויס על הראש. עכשיו זה בתלוי בבריאותו של בארון, כי אם יקרה נס והוא יחזור להיות שחקן כדורסל במקום המבורגר אנושי, אז דגלאס יישב בצד ויחכה להזדמנות שלו. כמו שבניקס יודעים טוב מאד, טוני דגלאס רחוק מלהיות רכז קלאסי שדוחף את הכדור קדימה ומחפש את השחקן החופשי, אבל הוא אחלה סקורר שמסוגל לסייע בנטל החזקת הכדור, ובסגל הנוכחי של הקבוצה זה לא מעט. אפשר להעריך שדייויס, בעונה כה דחוסה, עוד יספק לטוני הזדמנות להפוך לחלק משמעותי במשחקה של הניקס, ולסיים את העונה עם ממוצעים יפים בנקודות ואפילו עם כמה אסיסטים.

מועמד לדעיכה: כמו שאמר הרמב"ם - קשה לדעוך כשאתה כבר עם חצי רגל בקבר, אבל תסמכו על מייק ביבי שהוא לעולם לא יפסיק לנסות. לאחר עונה משמימה למדי במדי מיאמי מגיע ביבי קשישא לתת כמה דקות מנוחה לרוטציית הגארדים של הניקס. עם בארון דייויס וטוני דגלאס, ממוצע הדקות שלו צפוי להיות בעיקר פתטי. הוא אמנם ייתן שלשה או שתיים מדי פעם, אבל בסל הכל אם לא תהיינה הפתעות מרעישות, צפוי ביבי לראות את הדקות שלו ממשיכות להתכווץ יחד עם השורה הסטטיסטית וצפיפות העצמות.

האקס פקטור: על נטיותיהם של גבוהי עונת חוזה לנוח על זרי הדפנה בחדרי המיון כבר דיברנו, ובמקרה של טייסון צ'נדלר החשש גבוה מתמיד, שכן גם בימים כתיקונם מדובר בברייה מתפוררת למדי. והיה וטייסון יצליח להמשיך את הקו של העונה האחרונה בדאלאס צפויה ניו יורק לשדרג משמעותית את החוליה החלשה של ההגנה מתחת לסלים. במידה שיחליט המוחתם הטרי לנחות לא נכון על הרגל, תגלה הקבוצה את המשמעות האמיתית של סגל דליל. בהיעדר גמישות כלכלית נאלצו הניקס לוותר על כל רוטציה סבירה מתחת לסלים, על מנת להרשות לעצמם את שירותיו היקרים צ'נדלר, כך שבמידה שיושבת יוכל דאנטוני לבחור להרכיב את כריס האנטר הכושל, או את ג'וש הארלסון האלמוני. שיהיה בהצלחה עם זה.

התסריט האופטימי: דאנטוני מוצא סופסוף את הדרך לשלב בין כרמלו לאמארה במשחק ההתקפה שלו, ולהשאיר את שניהם מרוצים מספיק על מנת לשמור בהגנה. טייסון מפתיע את כולם ומצליח להשלים שנה מוצלחת שנייה ברציפות, בארון מצליח לשחק כדורסל, וההנהלה מצליחה להחתים סנטר נוסף שמשאיר את הסגל טרי ורענן אל תוך הפוסט סיזן. הקבוצה מצליחה לנצל את קריסתה של אורלנדו והשחיקה של בוסטון, ולסיים את העונה במקום השלישי עם יתרון ביתיות והגרלה נוחה בפלייאוף.

התסריט הפסימי: בארון דייויס לא מבין מה דאנטוני מבקש בפסקי הזמן, דגלאס לא מצליח להשתלט על עמדת הרכז ,חוסר החשק למסור של כרמלו וקצב המשחק הטיפוסי של דאנטוני, הופך משחק ההתקפה של הניקס לשכונה מוחלטת. אמארה, הנפגע העיקרי, מותח את שריר החשק ומשחק את מרבית העונה בהילוך שני. בד בבד נותן העומס את אותותיו על צ'נדלר שמושבת לחודש וחצי לקראת פגרת האולסטאר, והקבוצה מתקשה להרים את הראש אל מעבר לגבול ה-50% עונה שנייה ברציפות. הניקס מסיימים איכשהו במקום השביעי במזרח, ומקנחים שוב בתבוסה משפילה בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

תחזית: דלילותה של הקבוצה והפגיעות היחסית בעמדת הסנטר עלולות בהחלט להתגלות כבעיה משמעותית ככל שהעונה תלך ותתקדם. הניקס מודל 2011 מציגים אמנם חמישייה מוכשרת, אבל מדובר גם אחת הקבוצות הכי פגיעות בכל הנוגע לפציעה אפשרית של שחקני המפתח, וקשה להאמין שהעונה תעבור בשלום מבלי שמלו, אמארה או צ'נדלר יחסירו סטרץ' מכובד של משחקים. בנוסף, ספק עד כמה דייויס יצליח לשקם את הקריירה שלו בגארדן - וחובת ההוכחה עליו. אם לשפוט על פי העונה שעברה, השילוב בין מלו לאמארה רחוק מלהיות אידאלי בשני צדי המגרש. הניקס לא יצליחו לטפס את המדרגה הנוספת בהשוואה לעונה שעברה, ויסיימו במקומות 5-6, ואל תתפלאו אם הם ישחררו את צ'נדלר באמנסטי בקיץ הקרוב כדי להחתים את בילאפס.

הכל על הבית האטלנטי:

מחממים את הפרקט: בוסטון סלטיקס
מחממים את הפרקט: ניו ג'רזי נטס
מחממים את הפרקט: פילדלפיה
מחממים את הפרקט: טורונטו ראפטורס