בוסטון סלטיקס: צ'אנס אחרון בהחלט

מאזן בעונה שעברה: 26:56

סיימו את העונה: במקום השלישי במזרח. בפלייאוף ניצחו 0:4 את את הניקס בסיבוב הראשון והפסידו 4:1 למיאמי בשני.

בוסטון הגיעה לעונה שעברה לאחר שהפסידה במשחק השביעי של הגמר ב-2010, ועם תחושה שזו ההזדמנות האחרונה של הקבוצה הנוכחית להשיג טבעת שנייה. לשם כך הם ביצעו חיזוק משמעותי בפריפריה (כולל שאקיל אוניל בעונת פרישה), הציבו סביב ארבעת הגדולים את הסגל העמוק ביותר שהיה להם, קיוו שהרגליים יחזיקו מעמד ובעיקר שהשד ממיאמי יתברר כפחות נורא מהצפוי.

במשחק פתיחת העונה הסלטיקס ניצחו את מיאמי באופן משכנע, ובאופן כללי הפתיחה נראתה טוב. ריי אלן ופול פירס המשיכו לשחק כמו אולסטארים, רייג'ון רונדו שדרג עוד קצת את יכולת ניהול המשחק, קווין גארנט שמר על רמה גבוהה, שאקיל תרם את חלקו וכשנפצע חזר קנדריק פרקינס ונכנס למשבצת שלו. בוסטון הובילה את הליגה באחוזים מהשדה ואם לא הייתה קבוצת ריבאונד התקפה איומה הייתה גם קבוצת ההתקפה הטובה בליגה. ההגנה נשארה אחת מהחזקות ב-NBA - הייתה ראשונה בליגה בספיגה עם 91.1 למשחק - והסוף הטוב נראה הגיוני לחלוטין.

דווקא במצב הזה, דני איינג' החליט לבצע טרייד בסיום מועד ההעברות - הוא שלח את פרקינס לאוקלהומה סיטי תמורת, בעיקר, ג'ף גרין. הטרייד הזה כלל מבט אל העתיד, ניסיון להיענות לצורך למצוא מחליף ראוי לפירס ואלן ואמונה שהדיזל ימלא את המקום של פרקינס. אבל גרין אכזב, שאקיל נשאר פצוע והתוצאה המרכזית של הטרייד הייתה פגיעה במרקם הקבוצתי, ויתור על שחקן שהיה מאוד אהוב על כולם ופירוק החמישייה שמעולם לא הפסידה סדרה. השחקנים הגיבו בהפסד של 11 מ-21 המשחקים האחרונים, ובמקום לבוא פייבוריטים לפלייאוף הגיעו במומנטום שלילי. אולי זה היה קורה באופן טבעי בגלל העייפות, אבל בדיעבד קשה שלא לייחס לטרייד הזה חלק בירידה ביכולת של הקבוצה.

הסיבוב הראשון הפגיש את הכוח היורד מבוסטון עם הכוח העולה מניו יורק. הניקס נתנו פייט לשני משחקים, אבל אמארה סטודומאייר וצ'ונסי בילאפס נפצעו ואפשרו לסלטיקס לטאטא את הפירורים שנשארו. בסיבוב הבא חיכתה לירוקים מיאמי. בוסטון שלטה בסדרת העונה הרגילה, אבל בפוסט סיזן מיאמי ניצחה בחמישה משחקים משקרים - רובם הוכרעו ברבע האחרון בו שחקני הסלטיקס פשוט לא עמדו על הרגליים מול החבורה האתלטית מסאות' ביץ'.

באו: ברנדון באס (בטרייד מאורלנדו), קיון דולינג (בטרייד ממילווקי), כריס ווילקוקס (שחקן חופשי, מדטרויט), ג'וואן ג'ונסון (רוקי, בחירה 27), אטוואן מור (רוקי, בחירה 55).

עזבו: גלן "ביג בייבי" דיוויס ו-וון וופר (בטרייד לאורלנדו), דלונטה ווסט (שחקן חופשי, לדאלאס), ננאד קרסטיץ' (נשאר בצסק"א מוסקבה), טרוי מרפי וקרלוס ארויו (מישהו מעוניין?), שאקיל אוניל (בקרוב הטוק-שואו).

לאחר שבעונה שעברה דני איינג' לא הצליח לאחוז במקל בשני קצותיו, בשבועיים האחרונים הוא עבר לנסות לרקוד על שתי חתונות, לאכול את העוגות בשתיהן ולהשאיר אותן שלמות. הלהטוטים שלו כוללים ניסיון לארגן קבוצה תחרותית בהווה, להתחיל בנייה עתידית, ולשמור על הסגל הקיים מרוצה תוך כדי שהוא מחפש לו תחליפים.

איינג' הכניס את בוסטון עמוק לתוך סאגת כריס פול, כאשר היה מוכן לתת את רונדו ותוספות תמורתו. הוא לא הצליח לשמור על חשאיות, ולאחר שההורנטס לא גילו עניין מיוחד הוא צריך לפייס את הרכז הידוע ברגישותו. רונדו לקח קשה את העזיבה של פרקינס, אז איך הוא יגיב לניסיון להעזיב אותו? במהלך העונה נראה. בינתיים הוא אומר את כל הדברים הנכונים, אבל התחושה הכללית היא שבוסטון איבדה את המשהו המיוחד שלה, את תחושת השיתוף שאפשרה לה להוציא מהשחקנים יותר מהמקסימום.

איכשהו, בוסטון הצליחה לפשל גם בעסקה נוספת עם ניו אורלינס. איינג' ניסה להביא את דיוויד ווסט היעיל בסיין אנד טרייד, אבל הסכום שהציע לא הספיק ו-ווסט העדיף את אינדיאנה. לא ברור איך ווסט היה אמור להשתלב עם גארנט, אבל על הזדמנות להחתים שחקן כמוהו לא מוותרים.

במהלכים הקטנים איינג' יכול לרשום לעצמו כמה הצלחות יפות. הוא נפרד מביג בייבי ושלח אותו בסיין אנד טרייד לאורלנדו תמורת ברנדון באס. התפוקה של השחקנים כמעט זהה, ההבדל הוא שבאס ירוויח פחות כסף בפחות שנים. בשקט מופתי הסלטיקס הביאו גם מחליפים סולידיים לעמדות הרכז והסנטר - קיון דולינג וכריס ווילקוקס. יחד עם באס ומרקיז דניאלס (שני האחרונים חתמו לעונה נוספת), לרשות דוק ריברס תעמוד רביעיית מחליפים שכל אחד מהם יכול לספק 15-20 דקות יעילות ולאפשר רוטציה רחבה בעונה הרצחנית. העמדה הבעייתית תהיה בסנטר, שם ג'רמיין אוניל ו-ווילקוקס הנוטים לפציעות הם האופציות היחידות.

אבל ההישג המשמעותי באמת של איינג' היה שהוא הצליח להעמיד סגל סביר, בלי לפגוע בכלל בתוכניות לעתיד. הוא ויתר על פרקינס וביג בייבי כדי לא להתחייב לאף אחד והביא למצב שבקיץ הבא, בו יסתיימו החוזים של גארנט ואלן, כמעט לא יהיו לקבוצה התחייבויות מעבר לרונדו ופירס, מה שיהפוך את בוסטון ליעד אטרקטיבי מאוד לשחקנים חופשיים. אני מניח שהפנטזיה של איינג' היא שדוויט הווארד איכשהו יחכה לו שם.

חמישייה: רייג'ון רונדו, ריי אלן, פול פירס, קווין גארנט, ג'רמיין אוניל.

ספסל: קיון דולינג, אייברי בראדלי, אטוואן מור, מרקיז דניאלס, סאשה פבלוביץ', ברנדון באס, ג'וואן ג'ונסון, כריס ווילקוקס, ג'ף גרין (פצוע, גמר את העונה).

מאמן: דוק ריברס (עונה שמינית)

מועמד לפריצה: מי שהיה אמור להיות במשבצת הזאת הוא ג'ף גרין שחתם לעונה נוספת, אבל בדיקה רפואית גילתה אצלו בעיה בלב והוא ייאלץ לעבור ניתוח ולהפסיד את כל העונה. גרין היה אמור להיות המחליף המרכזי לשחקני הכנף, ובלעדיו בוסטון תהיה דלילה בעמדה הזאת. מי שעשויים לנצל את ההזדמנות, אם איינג' לא יספיק להחתים מישהו אחר, הם הצעירים ששיחקו באירופה ולכן נמצאים בכושר משחק הטוב ביותר בקבוצה - אייברי בראדלי (כן, ההוא מהפועל ירושלים) והרוקי אטוואן מור. לשניהם זאת עשויה להיות הזדמנות שלא תחזור להפוך לשחקנים שמקבלים דקות משמעותיות בליגה.

מועמד לדעיכה: פירס ואלן דועכים ממש בקטנה בינתיים, אבל ברור שמתישהו תגיע הצניחה הגדולה יותר. אלן בן ה-36 הוא המועמד הטבעי יותר.

אקס פקטור: שתי נקודות בולטות. הראשונה היא רונדו - גם שאלת החוסן המנטלי שלו בעקבות דיבורי הטרייד, וגם הקושי שלו בייצור נקודות שהופך לנטל משמעותי ככל שמכירים אותו. השנייה היא העונה המקוצרת והדחוסה - על הנייר זה לא טוב לקבוצה שהגיל הממוצע של ארבעה מחמשת שחקני החמישייה שלה הוא 34 וחצי. אבל עונה מקוצרת יוצרת סיטואציות לא רגילות, ובוסטון הוכיחה שהיא יודעת לתפקד במצבים שמלחיצים קבוצות אחרות. הסלטיקס עשויים, למשל, להיות המועמדים המובילים לעונה סטייל הניקס של העונה המקוצרת הקודמת - עונה רגילה בינונית מאוד ואז התחברות והתפוצצות בפלייאוף.

תסריט אופטימי: המתאגרף הוותיק חוזר לצ'אנס אחרון באמת. אף אחד לא מאמין בו, אבל הוא מוצא בעצמו כוחות שהוא לא ידע שיש בו, עושה את הבלתי ייאמן וזוכה בתואר. האמריקאים מתים על הסיפור הזה, ומי מתאים יותר מקווין גארנט לגלם את הגיבור? הכל אפשרי, זוכרים? לבוסטון, כידוע, יש את הכישרון לכך. אם הם ימצאו את האנרגיה הנוספת בפלייאוף, באמת הכל אפשרי.

תסריט פסימי: סיפורים כאלה יש בעיקר בהוליווד. במציאות, 66 משחקים ב-120 ימים זה לא משהו שהגוף של גארנט, אלן וג'וניל מסוגל להכיל. הרבה לפני שמתחילים לדבר על אליפות, בוסטון תצטרך להתמודד עם עונה רגילה מאוד לא פשוטה, שהפכה השבוע לעוד יותר קשה עם הבשורות הרעות על גרין. האפשרות שהיא תישאר מחוץ לפלייאוף בהחלט קיימת, בעיקר אם הסנטרים יסתבכו בפציעות, מה שכנראה יקרה.

תחזית: לבוסטון הולך להיות קשה מאוד בעונה הרגילה, אבל למזרח יהיה קשה למצוא שמונה קבוצות שיעקפו אותה. ההיעדרות של גרין, אחד משני המחליפים הבולטים, הופכת את הספסל של ריברס מטוב לבינוני ומטה ואת העונה המקוצרת לעוד יותר בעייתית. אני בהחלט רואה את הסלטיקס נופלים לאזור המקומות 6-8, אבל זה אומר מעט מאוד לגבי הפלייאוף בו אף אחד לא ירצה להיתקל בהם. בכל מקרה, את שיקגו ומיאמי קשה לי לראות אותם עוברים בסדרה עם הסגל הנוכחי.

הכל על הקבוצות בבית האטלנטי:

מחממים את הפרקט: טורונטו ראפטורס
מחממים את הפרקט: פילדלפיה
מחממים את הפרקט ניו ג'רזי נטס
מחממים את הפרקט: ניו יורק ניקס