כשהר הגעש מתפרץ

מכבי תל אביב הגיעה לאיטליה אחרי הפסד בבוסניה לבוסנה סרייבו, ובידיעה שהיריבה שמולה היא קבוצה קשה, במיוחד כשהיא מארחת באולמה הביתי, אבל לחוויה כזאת הצהובים ממש לא חיכו. "לפני המשחק לא הייתה אווירה עוינת ולא נתקלנו בדברים מיוחדים", נזכר רכז הקבוצה דאז, חנן קרן, "כשהגענו לאולם ראינו ביציעים עופות שחוטים ושמענו צעקות של הקהל, אבל זה היה די רחוק מאיתנו. הצעקות והקללות לא היו נעימות, וראינו הרבה שלטים בערבית שלמזלנו לא הבנו מה היה כתוב שם. לא היו דגלי חמאס או שלטים בסגנון הזה, אבל הייתה תפאורה שחורה ותרנים עם שקים שבתוכן תרנגולות שחוטות. זה דבר שחרוט לי בזיכרון".

מכבי רשמה בוארזה את אחד ממשחקיה הגרועים באותה עונה, וקלעה רק 18 נקודות במחצית הראשונה, בדרך לתבוסה קשה 71:53. ראשי הקבוצה החליטו לא לקחת סיכונים בעקבות התקרית. "לא ישנו באותו היום בוארזה", מאשר קרן, "הייתה החלטה שלא נישאר שם, ויצאנו משם ברכבת עוד באותו הלילה".

מכבי תל אביב מתכוננת לאפס איסטנבול (20:00, ערוץ 10):

דייויד בלאט מרוצה מההכנה של קבוצתו

שמעון מזרחי: "מקווה שהאבטחה תעשה את העבודה שלה"

ליאור אליהו הפך לשחקן הישראלי הכי בולט בארץ

אליהו מוכן לאווירה בטורקיה: "מקווים לצאת בשלום"

איך יגמור שון ג'יימס במכבי תל אביב?

אחד המשחקים הבלתי נשכחים בכדורסל האירופי. מכבי הייתה חייבת לנצח במדריד כדי לשמור על סיכוי להגיע לגמר גביע אירופה, וכצפוי, התפתח משחק מלחמתי. "הייתה אווירה בסדר גמור לפני המשחק, הם אוהדי כדורסל מתורבתים לרוב, כמו בארץ, זה לא סרט שבאים לשרוף את החולצות", נזכר מוטי ארואסטי, "הבעיה הייתה שהאולם היה מאוד קטן ואינטימי. האוהדים יושבים מאחורי הספסל, אבל מעולם לא היה לנו שם בלאגן. ידענו שזה הר געש ושקשה מאוד לנצח שם, אבל מעולם האוהדים לא זרקו כלום".

שתי דקות לסיום, כשהמשחק היה צמוד, מיקי ברקוביץ' חטף כדור, סיים בצעד וחצי, אך השופטים קבעו כי נעשתה עבירה וברקוביץ' צריך לזרוק עונשין. ומכאן הקהל במדריד החל להשתולל. "מישהו זרק מטבע מהקהל לכיוונו של ארל וויליאמס וזה פגע לו בפנים", נזכר ארואסטי, "אחרי זה הוא הוסיף לכיוונו צעקה, וארל עלה ליציע. משם התחיל כל הסיפור". רק התערבות של אולסי פרי, שהיה עסוק באותו הזמן במריבה עם מאמן ריאל מדריד, מנעה מוויליאמס להכות את אותו אוהד.

על המאורעות שלאחר מכן מספר ארואסטי בכאב: "הרחיקו את ארל, ומיקי היה צריך לזרוק עונשין. פתאום השריקה השתנתה והזריקות היו לטובת מדריד, והחלה שם מהומה לא קטנה. מה שאני בעיקר זוכר מאותו היום שזה היה משחק שהיינו חייבים לנצח, והוא ברח לנו מהיד בעקבות כל האירועים".

שמינית גמר גביע אירופה למחזיקות שלח את ירושלים לצמד משחקים מול הקבוצה מאיסטנבול. במשחק הראשון מול מלחה גועש השיגה ירושלים ניצחון מרשים 78:91. הגומלין נקבע להיערך באבדי אקפצ'י, אחד האולמות הגדולים באירופה באותה תקופה, והפך לאחד המשחקים החמים בהיסטוריה של המועדון מירושלים.

"הגענו שעה וחצי לפני המשחק לאולם הזה, עברנו עם האוטובוס בתוך ים של גברים", משחזר מוטי דניאל, "כשהגענו לאולם ראינו בחוץ אלפי אנשים. נראה כאילו כל הקהל הגיע שעתיים לפני המשחק כדי לחכות לנו בחוץ, וזה היה די מלחיץ. נכנסנו לתוך המגרש, והיינו צריכים לעבור מהיציע ולחצות לכיוון חדרי ההלבשה. המגרש היה חשוך, ואנחנו יודעים שיש בחוץ מלא אנשים. בראש שלנו הנחנו שעוד לא הכניסו אף אחד, אבל אז נכנסנו פנימה ופתאום כמו הר געש, האולם היה מפוצץ. התברר שאלה שהגיעו והיו בחוץ, הם אלה שלא נתנו להם להיכנס. האולם היה מפוצץ כולו, והתחילו שעתיים לפני עם קללות וצעקות".

לאחר היציאה מחדר ההלבשה האווירה לא הייתה פחות חמה. "הייתה שם את אחת מהצגות השחקנים הכי יפים שראיתי בחיים שלי", נזכר דניאל, "הכרוז קורא בשם השחקן, והשחקן רץ ועושה תנועות מלחמות מול היציע, משהו מטורף. המשחק היה באווירה קשה עם המון מטבעות. 4 שניות לסיום היינו בפיגור 13, עדי גורדון עמד על הקו, קלע את הראשונה, החטיא את השנייה בכוונה, והם עוד הגיעו לזריקה מחצי מגרש שלא נכנסה, ונגמר 12 הפרש. עם הסל של עדי גורדון, כולנו התקפלנו, והוא עומד באמצע המגרש ומרים את הידיים למעלה וזורקים עליו ים של מטבעות, זה היה באמת יוצא דופן".

דווקא הפאלאדוסה בבולוניה סיפק למכבי תל אביב את החוויות הקשות שלה מבחינת אווירה בשנות ה-2000, אך מנגד את אחת החוויות המתוקות ביותר מבחינה ספורטיבית. "כל המשחקים בבולוניה היו משחקי כדורסל מדהימים, המשחקים שהיה הכי כיף לשדר אותם", משחזר אלי סהר, עורך הספורט של "ישראל היום", "האולם הוא קטן, ובאמת אולם מצוין. רוב הקבוצות הישראליות שהיו משחקות בו היו נהנות. זה אולם של 5,500 מקומות ישיבה, היציעים בנויים לא רחוקים מהמגרש ולגובה, והאווירה מטורפת והקהל מאחורי הסלים יושב לך על המצח".

למשחק מספר 2 ברבע גמר היורוליג הגיעו הצהובים לאחר שהפסידו את המשחק הראשון הביתי, ועם תצוגה של נייט האפמן (שקלע 19 מ-19 מהקו) ניצחו הצהובים והחזירו את ההכרעה ליד אליהו. "זה המשחק המפורסם שדרכו פיני טיפס לגדולה, בניצחון החוץ בבולוניה, ואחרי המשחק אוהדי בולוניה בעטו בראשו של ואסר", נזכר סהר.

המשחק השני נערך בצל ההחלטה לערוך את הפיינל פור בתל אביב. "יש שם שנאה קשה, ושמה החלו הפלקטים נגד הפיינל פור בתל אביב בנובמבר 2003", אומר סהר, "באותו משחק נשארתי להעביר חומר לעיתון והשוטרים פשוט פינו אותי בכוח מהאולם ואמרו לי: 'אם אתה לא רוצה להיפגע, תרד מיד עכשיו למטה'. מכבי ניצחה בהארכה עם השלשה המפורסמת של בורשטיין".

במשחק האחרון בין הצדדים, ב-2006, סהר מצא את עצמו פצוע בסיום המשחק. "ב-2006 האוהדים הפנאטים של בולוניה ישבו מאחורי הסל, ומכבי תמיד היו נסים אחרי המשחק לכיוון חדרי ההלבשה. זרקו אבן לכיוון שלהם, והאבן פגעה בי, ואם שומעים את ההקלטה של השידור שומעים פתאום אותי צועק מכאבים".

האירוע האחרון הוא אולי האירוע הקשה ביותר. בלב מבצע עופרת יצוקה יצאה בני השרון למשחק חוץ במסגרת היורוקאפ לטורקיה, כשהחשש הכבד עולה עוד לפני המשחק. "לפני שיצאנו מישראל ידענו שיש הפגנות מאוד גדולות באנקרה", נזכר מאיר טפירו, "מול השגרירות הישראלית היו הפגנות, ולפני המשחק פתאום גילינו שלא יוצאים איתנו אנשי ביטחון כמו תמיד. בדרך כלל היה כיף להגיע לטורקיה והיו מקבלים אותך בחיוך, והפעם הרגשנו שאין חיוכים".

אבל את החוויה שעברה בני השרון איש כבר לא ישכח. "כשהגענו לאולם כבר בחימום ראו שהאוהדים משולהבים", אומר טפירו, "הם זרקו נעל אחת ועוד נפצים למגרש. עלינו בהצגת שחקנים וראו שהקהל משולהב, וכשעלו שתי החמישיות השופטים באו להקפיץ את הכדור, וקלטנו את כל הקהל מנסה לפרוץ למגרש ולהיכנס, והמשטרה הטורקית עוצרת אותם".

"ראינו דברים כמו בסרטים", ממשיך טפירו, "אוהד טורקי כמעט נכנס למגרש, ושוטר קופץ עליו מהמדרגות עם אלה. בקטע הזה רצנו לחדר ההלבשה. ניסינו ללכת למקום מוגן, וזה היה מפחיד מאוד, חוויה טראומטית".

בני השרון הסתגרה בחדר ההלבשה, השופטים שרקו לסיום המשחק ובסופו של דבר קבעו הפסד טכני לקבוצה הישראלית. "בחדר ההלבשה היה כבר משטרה ושוטרים בכל מקום, ורק שמענו את הצרחות מבחוץ, כבר היינו מוגנים, אבל איך היה אפשר לשחק ככה?".