1. אף אחד כבר לא מופתע
"אשקלון היא קבוצה הרבה יותר טובה מירושלים, היא תנצח אותה, גם במלחה". כך אמר לי ביום ראשון אחד מבכירי מאמני ליגת העל בביטחון רב. "יש הרגשה שאנחנו כבר לא פייבוריטים מולם", הוסיף שחקן של ירושלים יום לפני המשחק. תחת חוסר האמונה המדהים בתוך הקבוצה ועל המגרש, הגיעה הפועל ירושלים למשחק מול עירוני אשקלון ובסיום, אולי בפעם הראשונה מזה שנים רבות, ניצחון של קבוצה שהיא לא מכבי תל אביב במלחה התקבל בהבנה מוחלטת. את השלטים שקוראים לפיטוריו של קטש הכינו האוהדים הרבה לפני, כי גם הם כבר לא מאמינים.
הפועל ירושלים איבדה מזמן את כוח ההרתעה שלה גם במלחה. אולי זו הכניעה המוחלטת למכבי תל אביב החזקה ממנה בהרבה, אולי אלה ההדלפות לתקשורת אחרי כל הפסד מביך ודיון במעמדו של המאמן כבר במחזור השני של העונה, השורה התחתונה היא שכבר אין הרתעה. הרבע הרביעי, הרבע שבו האדומים בדרך כלל הופכים משחקים שבהם הם לא נראים טוב, התחיל עם 6 נקודות מהירות של אשקלון, שכבר הפכו את המשימה של ירושלים לבלתי אפשרית כמעט. העובדה שהמשחק לא נגמר בהפרש דו ספרתי נבע מניהול משחק בעייתי של אריק אלפסי, שהתיש את השחקנים המובילים שלו.
ירושלים לא באה מוכנה למשחק, לא ידעה לעצור את שחקני אשקלון ובעיקר הייתה חסרה את האנרגיה במחצית הראשונה שיש לקבוצות אחרי שהן מקבלות תבוסה, כמו זו שירושלים חטפה שבוע קודם לכן. כבר לפני שבועיים טענתי שלירושלים אין הגנה, כשהיא קיבלה מבני השרון בבית 82 נקודות לפני הארכה, ומול אשקלון, גם ברגעי ההכרעה, נראה היה כאילו בקבוצה מעולם לא תרגלו את סוגי ההגנות השונות. מי שמצפה שבריאן רנדל ישנה הכל טועה, ובגדול. אם הקבוצה לא תשתפר ובמהירות, אף אחד לא יופתע אם גם אשדוד תנצח שוב במלחה בעוד שבועיים.
2. למה לא להחתים את הזרים הכי טובים?
העונה הכי טובה של הפועל ירושלים בליגה בשנים האחרונות הייתה עונת 2008/9, אז רשמה הקבוצה עונה נקיה מהפסדים במלחה וחמישה הפסדים מתוך 22 משחקים, אך עם הרבה אכזבה מההדחה בחצי גמר הגביע וחצי גמר הפיינל פור. הסגל של הפועל ירושלים באותה עונה כלל ארבעה זרים מצוינים, שאחד מהם היה זר מוכח ברמת יורוליג - טראוויס ווטסון - עוד פליט מה-NBA, רוג'ר פאוול ג'וניור, ושניים מהזרים היותר טובים ששיחקו בליגת העל, טימי באוורס ועומאר סניד.
ירושלים של אותה עונה לא הצליחה, מאחר שעונה ללא תואר או משחק גמר במלחה לא יכולה להיחשב כעונה מוצלחת, אך הציגה כדורסל טוב לאורך רוב שלבי העונה והייתה בה אמונה שניתן לעשות משהו גדול. גם בעונה שעברה הייתה לפני תחילת העונה הרגשה שהפועל ירושלים יכולה לעשות את זה, בעיקר בזכות העובדה שהקבוצה צירפה את הזרים הכי טובים ששיחקו בישראל בשנים האחרונות וויל סולומון, בריאן רנדל, דיון דאוול וג'ייסון ריץ', אך הקונספציה התפוצצה לקטש בפנים וירושלים נכשלה.
העונה, בבירה החליטו ללכת על שינוי גישה. מלבד רנדל וג'ון תומאס, ניסו להביא זרים שלא שיחקו בארץ. בירושלים בנו כנראה על כישורי הסקאוטינג של קטש. בענף מספרים כי הוא בכלל לא בחר את הזרים בגלבוע/גליל בעונת האליפות, אלא מנהל הקבוצה עמית גל. קטש הנחית בארץ זרים יקרים כמו לוק ג'קסון וג'ראוויס וראנדו שלא תורמים יותר מדי. די ג'יי סטרוברי מסתמן, בינתיים, כפגיעה מוצלחת של האדומים, אבל זר אחד מתוך שלושה, כשאייברי בראדלי עשוי לחזור ל-NBA, לא יספיק לכלום.
השאלה המתבקשת היא מה גרם לירושלים לא לנסות להביא שחקנים שהיו גדולים עליה בשנים האחרונות? למה דווין מיטשל, מרקו קילינגסוורת' וריימר מורגן, שלושה שחקנים שהובילו את הקבוצות שלהם אשתקד להצלחה גדולה, נוחתים באשקלון תמורת סכומי כסף נמוכים מאלה שירושלים משלמת לג'קסון ו-וראנדו? כשאין לך יכולת לאתר שחקנים מחוץ לגבולות ישראל, תביא את הבאנקרים מהבית. ירושלים עשתה את זה בעבר, וכדאי שבעתיד תחזור למתכונת הזאת.
3. שקטש יתפטר או שההנהלה תפטר?
לכולם ברור שהפועל ירושלים נראית עד כה כמו קבוצה בתקציב מינימום, אף על פי שתקציבה הוא השני בגודלו בליגת העל. אין ספק גם שמסתמן משבר גדול בין הנהלת הקבוצה לקטש כבר עונה שנייה ברציפות. מעטים האנשים שמוכנים להמר היום שקטש יסיים את העונה השנייה שלו בבירה ויתחיל את העונה השלישית. נותרה רק שאלה אחת פתוחה: מי יעשה את המהלך, קטש או הנהלת ירושלים?
מצדו של המאמן, האינטרס לעזוב את המערכת הוא ברור. כל שנייה שבה הוא נמצא בהפועל ירושלים המתרסקת רק פוגעת בשמו הטוב, לאחר שכבר זכה באליפות המדינה עם גלבוע/גליל. הרפרטואר שלו הופך מרגע לרגע למאמן שלא עומד בלחץ, לא יכול להחזיק קבוצה עם ציפיות ולא יודע לבנות סגלים. כדי לנטוש סופית את הספינה, מספיק להסתכל על כך שמעל קטש הביאו את המנהל המקצועי דני כהן, שהרקע שלו בתחום שלו לא ברור.
אם קטש יחליט בכל זאת להוכיח שהוא גדול ולהישאר, להנהלת הפועל ירושלים אסור לפטר אותו. לא הפיצויים הם הסיבה, אלא מחסור במאמן רציני שיסכים לבוא לסגור את החור עד לסיום העונה. צביקה שרף הוא הבכיר ביותר בשוק, אבל סביר להניח שלא יפנו אליו וגם לא בטוח שיסכים לבוא. כל האחרים לא אימנו בשנים האחרונות או שלא אימנו בכלל ברמה הזאת. דרור כהן הוא אופציה ראויה, אבל מה החלק שלו בכישלון? בהנחה שמכבי אשדוד לא תשחרר את עופר ברקוביץ' וראשון לציון את אפי בירנבוים, עדיף כבר להשאיר את קטש ובשנה הבאה למנות את אריק שיבק או מאמן בכיר אחר.
4. הלם חולוניה גם לשחקן NBA
קשה להסביר איך בני השרון/הרצליה הרשתה לעצמה להראות כל כך רע מול הפועל חולון ועוד באולם הפחים. אחרי כל כך הרבה שנים ללא ניצחון באחד האולמות הקשים בארץ, ועם שחקן NBA מכובד כמו ג'יי ג'יי היקסון בהופעת בכורה, היה אפשר לצפות למאמץ כלשהו מהשחקנים של רועי חגאי. אלא שמלבד היקסון, שהיה טוב מאוד, ושחר אורן שעלה להלחם על הכבוד, נראו השחקנים כמו חבורה מהליגה השנייה.
מדוע זה קרה? בעיקר משום שכשמכניסים שחקנים שלרובם זאת הופעה בכורה מול קהל כל כך ביתי ומאיים, עם כל הכבוד לאוהדי מכללות שיודעים ליצור אווירת כדורסל, מקבלים קבוצה עם פיק ברכיים. מצד שני, לרוב השחקנים של חולון ניסיון בליגת העל או ניסיון עם הקהל מהשבועיים הקודמים, והם ידעו למנף את הביתיות לטובתם ולריצה מטורפת חסרת מעצורים. באיזשהו שלב ברבע השלישי אפשר היה לחשוב שהקהל מרים את השחקנים פיזית להטבעות על הראש של שחקני בני השרון.
הפועל חולון צריכה למנף את הניצחון הזה הלאה. משחקי הבית הבאים שלה הם מול עירוני אשקלון ומכבי אשדוד, וניצחונות על שתי הקבוצות הללו יעזרו לקבוצה של דן שמיר ליצור איזשהו בית מאיים. יחד עם היכולת המדהימה מאמש, אולי חולוניה תוכל לבנות על ההתחלה הזאת כל הדרך לעונה נוספת בצמרת הליגה.
5. ישרים כמו פלס?
את סוף השבוע האחרון קורטני פלס מגלבוע/גליל כנראה כבר לא ישכח. הרי כמה פעמים יוצא לשחקן כדורסל אמריקאי שמגיע לישראל לשבת במעצר בממוצע? פעם, גג פעמיים. אחרי שנעצר באשמת נהיגה בגילופין ותקיפת שוטר, שוחרר פלס ובגלבוע/גליל החליטו להעמידו לוועדת משמעת רק ביום שלישי ולתת לו לשחק מול מכבי חיפה. במשחק עצמו פלס קלע 22 נקודות, היה השחקן הבולט של גלבוע/גליל אבל לא מנע את התבוסה של קבוצתו.
פלס הוא רק חוליה אחת מתוך שרשרת זרים בכדורסל הישראלי שהצליחו להסתבך עם החוק במדינת ישראל. קבלו רשימה של מקרים מהשנים האחרונות חשד לניצול מיני של בחורה בעלת מוגבלויות, קטטות במועדונים, אלימות בין שחקנים בתוך מועדונים, תאונות דרכים תחת שכרות, נהיגה בפרעות והפרעה לשכנים ביום כיפור. יבול די מרשים בחמש השנים האחרונות.
מנהלת ליגת העל צריכה לשים סוף לתופעה. ב-NFL, ליגת הפוטבול האמריקאית, למשל, נגזרים עונשים שנעים בין הרחקה מארבעה משחקים להשעיה לעונה שלמה. בישראל משתדלים לא להתערב. עד שהחשדות כנגדו יתבררו כלא נכונות, אני מצפה מראשי גלבוע/גליל להשעות את השחקן, או כמו שעשתה עירוני אשקלון בעונה שעברה עם גייב פרואיט, לשחרר אותו לדרכו.
המדדים
השחקנים המצטיינים:
1. סילבן לנדסברג (מכבי חיפה)
2. בריאנט דאנסטון (הפועל חולון)
3. דווין מיטשל (עירוני אשקלון)
4. כריסטיאן בארנס (ברק נתניה)
5. אדריאן יוטר (מכבי ראשון לציון)
הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:
1. יחזקאל סקוורר (מ.כ הבקעה)
2. שלומי הרוש (הפועל חולון)
3. רועי בוכבינדר (בני השרון/הרצליה)
ציפינו מהם ליותר:
1. לוק ג'קסון (הפועל ירושלים)
2. דלרוי ג'יימס (בני השרון/הרצליה)
3. ג'וזף ג'ונס (הפועל גלבוע/גליל עליון)
4. ג'ורדן פארמר (מכבי תל אביב)
5. ראשון פרימן (מ.כ הבקעה)
