Bad Newz Kennels. בתרגום ישיר, "מלונות החדשות הרעות". כמו שזה נשמע, ככה זה גם נראה, ובעצם הרבה יותר מכך: קרבות כלבים אכזריים, רבייה בכפייה, הרעבה והטבעת פיטבולים בתוך גיגיות. זו הייתה התמונה שנגלתה לעיני החוקרים בחווה בווירג'יניה שהייתה בבעלותו של כוכב הפוטבול מייקל ויק, הקוורטרבק המצליח של אטלנטה פאלקונס. הפעולות המזעזעות נחשפו ביולי 2007 לאחר מעקב בן ארבעה חודשים אחרי הכנופיה הרצחנית. ויק עמד למשפט, וזה היה הרגע לעוד מלחמת גזעים בהיסטוריה הארוכה של העימות האמריקאי בשחור-לבן.
עוד בפרויקט "למדו לסלוח להם":
קובי בריאנט חוזר ללב הקונצנזוס
אלי גוטמן הופך משנוא למאמן אהוד
יוסי בניון: מנער חצוף לשגריר אדיר
טוב, אולי מלחמה היא הגדרה קצת מוגזמת, אבל בואו נגיד שהעונש החמור שנגזר על ויק מאסר של שנתיים שאותו ריצה כמעט במלואו פתח את הדלת לשני הצדדים. אצל השחורים הוא רק הפך לסמל גדול יותר, הלבנים החליטו שצריך להקיא אותו מהחברה. הקרב הזה לא הסתכם ביותר מהצהרות תקשורתיות, אף אחד לא באמת יצא לרחובות, רק שבמקרה הזה היית חייב לקחת צד. הספונסרים לקחו צד ונישלו אותו מכל חוזה אפשרי, בעלי אטלנטה ארתור בלאנק לקח צד וביטל חד צדדית את החוזה שלו והקומישינר של ה-NFL רוג'ר גודל דאג להבהיר שיהיה לו קשה, אם בכלל, להחזיר את השחקן לליגה. חלק מהשחקנים, לעומת זאת, יצא בקמפיין תמיכה שכלל סיסמאות על חולצות ומחוות לאסיר הטרי.
אלא שכשוויק שוחרר ב-2009, הדעה הרווחת הייתה שמגיעה לו עוד הזדמנות ב-NFL. האמריקאים מאמינים גדולים באפשרות שיקום כשנוח להם להאמין בה. זאת אומרת, אם אתה אדם מן השורה לא תוכל למצוא עבודה כאסיר משוחרר. שחקן פוטבול, לעומת זאת, הוא סיפור אחר. ויק חתם בפילדלפיה איגלס ועורר גל של ביקורות, במיוחד מצד ארגוני זכויות בעלי החיים. זה לא עזר להם והוא החל בקריירה שנייה. בעונתו הראשונה באיגלס השתכר סכום מינימלי ובילה על הספסל במרבית הזמן מאחורי הקוורטרבק הפותח דונובן מקנאב. בשנה שעברה הוא היה אמור להיות המחליף של קווין קוב הצעיר, אבל אז נפצע קוב ו-וויק לקח את המושכות עד תום העונה, כשהוא מוביל את האיגלס לפלייאוף והופך למועמד במרוץ לתואר ה-MVP. סיפור סינדרלה קלאסי, גם אם לכלוכית חנקה למוות כמה כלבים על הדרך.
ההצלחה סידרה את ויק מחדש. השחקן, שכבר הוכרז כפושט רגל בימיו בכלא, חזר למסלול המקצועי והפיננסי. ביולי הוא חתם על חוזה עם "נייקי" ובאוגוסט זיכו אותו האיגלס בחוזה על סכום של 100 מיליון דולר, דרגת שכר השמורה לכוכבים כמו פייטון מאנינג וטום בריידי. הקונצנזוס הספורטיבי סביבו החל לגדול, הוא נראה כמי שהתבגר ולוקח החלטות טובות יותר במגרש. ההתבטאויות החיוביות שלו ("אני רוצה לגדל בעתיד כלב") חיזקו את התחושה שגם בחיים האזרחיים הוא הפך לשקול יותר.
רבים עדיין לא יכולים לשכוח את הדברים האיומים שעולל ויק, ובניגוד למקרה קובי בריאנט, הכתם הזה כבר לא יימחה לעולם. אבל גם אם ההסתייגויות וקבוצות הפייסבוק שקמו נגדו עדיין עומדות איתן, מייקל ויק הפך שוב לאחת מגולות הכותרת של ה-NFL, ליגה שמנוהלת על ידי רפובליקני לבן ושמרן, וזוכה למעמד גדול עוד יותר מזה שבו היה לפני 2007. במלים אמריקה אולי מתקשה לתת חנינה מוחלטת למייקל ויק, במעשים היא כבר עברה את השלב הזה מזמן.
