למוטי דניאל נמאס מכל אותם רואי שחורות, מכל פתאי הנוסטלגיה, מכל חסרי הסבלנות. לדעתו לנבחרת ישראל בכדורסל יש סיכוי טוב לחזור מהיורובאסקט הקרוב עם הישג משמעותי ביד.
"אני חושב שהנבחרת הזו היא נבחרת טובה מאוד", הוא אומר בשיחה עם וואלה! ספורט. "יש בה שחקנים מצוינים. יש לה ניסיון. יש שחקנים שמשחקים ביורוליג כבר כמה שנים, שחקנים שיש להם מעמד בקבוצות שלהם ויכולות מוכחות. אני לא מבין את ההשוואות האלה לנבחרות העבר. אלו עולמות שונים. היום שלחו לי קליפ ממשחק של מכבי תל אביב נגד הפועל חולון משנת 83'. הכל זז כל כך לאט על הפרקט, עד שחשבתי שאף אחד לא רץ שם.
יורובאסקט 2011:
ישראל פותחת את הטורניר מול גרמניה (21:00, ערוץ 1)
האם יש עדיין סיבה לשנוא את הגרמנים?
החיסרון של כספי - לא הבעיה היחידה בנבחרת
"מדברים על ההישגים של נבחרות ישראל בשנות ה-70'. זה מצחיק אותי. ההשוואות האלה לא הוגנות כי הסביבה שונה. אירופה השתנתה. יוגוסלביה התפרקה להרבה מדינות, ברית המועצות התפרקה, זה שינה את כל המפה של אירופה. אנחנו עדיין חיים בסרט של פעם, כשהיינו צריכים לעבור נבחרת או שתיים בדרך למקום השביעי. היום להגיע לשם זה הרבה יותר קשה. ואני שומע אנשים שמדברים על הנבחרת והם אשכרה חושבים שישראל היא אחת מחמש-שש הנבחרות הטובות באירופה, אז כל דבר אחר זה כישלון, אבל זה לא נכון. אנחנו ממש לא בין החמש הטובות באירופה.
"זה עדיין לא מוריד מהעובדה שבנבחרת הבוגרת שלנו יש אנשים מצוינים, ויכולת, ויש סיכוי להפתיע. זה טורניר קצר. משחק אחד יכול לשנות הכל. לפעמים אתה יוצא לאליפות עם מחשבה מראש שאין לך סיכוי, ואז אתה מנצח משחק אחד והכל נפתח. או שאתה נוסע בתחושה שאתה הולך להביא מדליה, ואז מפסיד משחק ומקבל סטירה. לכן, מה שחשוב זה מה שקורה באליפות עצמה ואני מרשה לעצמי להתעלם ממשחקי ההכנה. ואם אתה מסתכל על הבית שקיבלנו, אתה יודע שזה קשה. בגרמניה, בסרביה, בצרפת, בכולן יש תותחים שהגיעו לשפיץ של הכדורסל. אבל גם אנחנו לא פראיירים. השחקנים שלנו עברו הרבה. צריכים מזל וחיבור ביום נתון ויכולים לקרות דברים טובים".
***
אתה מסתכל על רשימת המשתתפות באליפות, ואתה רואה מדינות שעד לפני כמה שנים צחקו עליהן בישראל עוקפות אותנו בסיבוב. בשנים האחרונות אולי הכנסנו נציג ראשון ל-NBA, אבל ברוב המובנים נשארנו במקום, אם לא הלכנו אחורה.
"אני מסכים שההתקדמות בארץ היא איטית. אני לא מסכים שאין בכלל התקדמות. עשר שנים אחורה יכולנו רק לחלום על שחקן ב-NBA, ושחקן באולימפיאקוס, ושחקן בטאו ויטוריה, שמשחקים שם כשחקני רוטציה לגיטימיים. אבל נכון שזה לא תמיד מספיק. ולדעתי ליגת העל והחוקים שלה לא מאפשרים לכדורסל הישראלי למצות את הכישורים שלו. זו ליגה בעייתית מאוד בגלל ריבוי הזרים שיש בה. כל כמה זמן מדברים על עניין הזרים, ואז עושים איזה שינוי קוסמטי ושוכחים מזה. כשמגיעים הטורנירים הגדולים כמו אליפויות אירופה והמציאות נגלית לעינינו במלואה, בלי קוסמטיקה ופילטרים. במהלך דור שלם הליגה נתנה חופש לשחקנים זרים להגיע לפה. וגם עכשיו, עם הקיצוץ במספר הזרים, יש עדיין יותר מדי ממה שצריך.
"אני אומר לך בוודאות שהזרים חוסמים את הכדורסלן הישראלי. כששחקן ישראלי מסיים נוער בגיל 18, אין לו למעשה מסגרת שהוא יכול לשחק בה. בגלל כמות הזרים בליגת העל, אם אתה לא צעיר עילוי, אתה לא נכנס אפילו לעשירייה הראשונה של קבוצה ממוצעת, שלא לדבר על דקות משמעותיות. ואז מה נשאר? הליגה הלאומית, שזאת לא מציאה גדולה. יש אנשים שאומרים שאם נוריד את מספר הזרים תהיה בעיה של עניין ואיכות. ואני חושב שהקהל דווקא יותר ייהנה מישראלי שמשחק, אפילו שהוא לא בהכרח מוכשר כמו איזה אמריקאי שהגיע לכאן לכמה חודשים ולא נזכור את השם שלו ברגע שהוא יעלה על המטוס.
"הבן הקטן שלי משחק באקדמיה. העובדה שם נעשית בצורה פנטסטית. נכון, לא כל השחקנים שם הכי מוכשרים בעולם, אבל זה מה שיש לנו. מבחינת עבודה נבנה שם משהו באמת מקצועי. אז עכשיו באו ואמרו: הנה, נבחרת הקדטים נכשלה (נותרה הקיץ בדרג ב', א.ג.). זה לא זבנג וגמרנו. ישראל לא שקעה למקומות האלה ביום אחד, ולבנות את זה מחדש לא לוקח יום אחד. עושים עבודה מלמטה.
"כל זה לא אומר שלא צריכים להוריד מיידית את מספר הזרים. תראה, נוצרו אצלנו פערים בין 10-15 ישראלים בכירים שמשחקים בקבוצות טובות לבין כל השאר, שאפשר לקרוא להם דור של חוטבי עצים ושואבי מים. וזה צריך להצטמצם כדי שתהיה ליגה חזקה. לנבחרת יש כישרונות. אבל את הפערים אנחנו רואים בליגה. היו כאן שנים שעברו כאן כמות של זרים שאף אחד לא זוכר. לא הזרים של פעם, ששיחקו בליגה 4-5 שנים והפכו לחלק ממנה. היום שחקנים באים באמצע העונה, הולכים לפני הסוף, נהייתה תחנת רכבת. וככה הכדורסל הישראלי והשחקן הישראלי לעולם לא יתקדם לשום מקום".
***
אם היית גדל ככדורסלן במציאות הספורטיבית הזאת, היית לדעתך מצליח לעשות את אותה קריירה גדולה?
"האמת, אני לא יודע אם הייתי מצליח לעשות היום את אותה קריירה. שיחקתי את המשחק הראשון שלי בבוגרים לפני גיל 16. אתה יכול לדמיין כזה דבר קורה היום? השחקן הישראלי מקבל היום הרבה פחות הזדמנויות. בעבר היו שחקנים שבגיל צעיר קיבלו מקום מכובד בקבוצות שלהם, ואני לא מדבר על עילויים כמו ברקוביץ' וג'מצ'י. היו שחקנים פחות טובים מהם שהיה להם מקום בליגה כבר בגיל צעיר, וזה עזר להם להתפתח ולתקוע יתד בליגה ולעשות קריירה מכובדת, אפילו אם הם לא היו שחקני נבחרת. והיום יש כמה כאלה שחקנים בודדים. היום צריכים לקרות המון דברים בשביל שילד בן 18 יהיה שחקן של 5-10 דקות על הפרקט בליגת העל. ואני בכלל לא מדבר על להוביל קבוצה. אתה צריך מאמן שיש לו ביטחון בעצמו. ואגודה מדהימה. מיליון פרמטרים שבדרך כלל לא קורים.
"אני גם חושב שצריך לתת צ'אנס לאקדמיה ולבחון אותה בעוד כמה שנים. לא חוכמה לבוא אחרי מחזור וחצי של שחקנים ולהגיד אם זו הצלחה או כישלון. עוד 3-4 מחזורים נתחיל לראות תוצאות. וכמובן שצריך לתת לילדים הצעירים יותר זמן משחק. נבחרת העתודה שיחקה בסין לפני שבועיים. כל 12 השחקנים של העתודה שיחקו בליגת העל יחד, בממוצע, אולי 30 דקות. זה אבסורד, זאת בדיחה. בתקופה שלי נבחרת העתודה הייתה מורכבת מג'מצ'י ושפע וארז חזן וניב בוגין וישראל אלימלך, שמגיל 17 כולם שיחקו בליגה הראשונה. ולכן כשאתה מגיע לנבחרת הצעירה משופשף אחרי זמן משמעותי בליגה, אתה נראה אחרת. קח את העתודה, שאלה שחקנים בני 22, הטובים ביותר או בין הטובים ביותר בשכבת הגיל שלהם, ותראה שכולם ביחד לא מצליחים לגרד יותר מ-30 דקות בליגה. זה לא ייתכן.
"גם מפריע לי מאוד שכמעט בכל הנבחרות לא תמצא כמעט שחקני עבר שיוכלו לתרום מהניסיון שלהם. היום אולי יש יותר שחקני עבר שמעורבים בענף מלפני חמש שנים וזה טוב, אבל עדיין יכלו להשתמש בשחקני העבר הרבה יותר. אנשים לא מבינים שניסיון זה דבר ששווה הרבה. אני לא מדבר עליי, אבל יש הרבה שחקנים כמוני, ששיחקו בחמש-שש אליפויות אירופה, והם יושבים בבית ומחכים שיעשו בהם שימוש. ואף אחד לא קורא להם לבוא. גם את זה אני לא מבין".
נותרו עדיין מוטי דניאלים בישראל?
"אני לא רוצה להעליב אף שחקן ולהשוות אותו אליי (צוחק). יש הרבה שחקנים שאני רואה בהם דברים שמזכירים לי אותי. גיא פניני אחלה שחקן. לקח לו זמן לבנות את עצמו, אבל הוא בנה. הוא ההוכחה לזה שאפשר, למרות הכל, להגיע גבוה, אם אתה מקבל רוח גבית חזקה".
***
אפילו אם נבחרת ישראל תפסיד בכל משחקיה ביורובאסקט ולא תעלה לשלב הבא, אומר דניאל, זה לא יהיה בהכרח כישלון. אבל גם אם ישראל תנצח משחק או שניים ותמשיך הלאה, הוא מוסיף, זו לא בהכרח תהיה הצלחה. אחד הלוחמים הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי רוצה לראות דם על הפרקט.
"הכל תלוי בהתנהלות של השחקנים. אם יהיה כדורסל שמח ומתלהב, שחקנים ישקיעו, יילחמו ויעשו את המקסימום, זה יהיה בסדר מבחינתי גם אם לא נעלה. אני לא אומר את זה ממבט של לוזר שמסתפק במועט. ברור שרוצים לעלות וברור שבשורה התחתונה זה המדד הקובע, אבל לדעתי יש עוד פרמטרים. מלכתחילה הסיכוי קשה. אבל השחקנים צריכים להראות שהם רוצים את זה באמת. זה יספק אותי".
לאחרונה מונית למנכ"ל הפועל חולון, אבל כמעין מנהל אדמיניסטרטיבי ולא כג'נרל מנג'ר, כפי שהיית בשנים האחרונות ביבנה. לא מדגדג לך להיות שוב מעורב בליגת העל ברמה המקצועית?
"אני לא טוב בקטע של הלימוד, ולכן קיבלתי החלטה שמאמן אני לא רוצה להיות אפילו שעשיתי קורס מאמנים ויש לי תעודה. אבל תמיד ידעתי שאשאר בכדורסל. בחולון לא טרחנו יותר מדי לעשות הגדרות, אבל זה נכון ששם אני לא מנהל מקצועי. עם זאת, לעבודה שלי יש נגיעה מקצועית, למרות שזה לא מה שעשיתי ביבנה. אולי גם זה יגיע".
יותר ויותר קבוצות ישראליות עוברות למודל ניהול מקצועי, שכולל פונקציה של ג'נרל מנג'ר. איך אתה רואה את התפנית הזו?
"יש לזה מקום כאן. זה זרם שעוד יתגבר. ב-2005 הייתי ברומן קצר מאוד בעניין דומה עם דני קליין. אם הייתה לכמה אנשים סבלנות, ואולי גם לי, התפקיד הזה היה מקבל תנופה כבר אז, כי אני חושב שזה תפקיד חשוב שחסר כאן. יפה שהולכים לכיוון הזה אם זה שמעון אמסלם באשקלון או שי האוזמן באשדוד. לא כולם יודעים איך להגדיר את הפונקציה הזאת, אבל אני חושב שאני יודע איך הייתי עושה בעצמי כזה תפקיד בליגה. ואולי אני עוד אעשה".
נכנע לפציעות: שרון ששון פורש מכדורסל בגיל 32
