"בכוחו של הכדורגל לשנות סדרי עולם בחברה", קבע לא מכבר אוסקר טבארס. המאמן האורוגוואי הוותיק תמיד היה מהפכן בנפשו, ולראיה ההערצה המוחלטת שלו כלפי צ'ה גווארה. אפילו לבתו הוא קרא על שם חברתו של הבדלן הארגנטיני הנודע. אלא שכדי לממש את שאיפתו, היה זקוק טבארס ליציבות תעסוקתית, ואת זה הוא לא קיבל במהלך הקריירה המוזרה שלו. האיש שעבד אחרי סיום דרכו האפורה ככדורגלן בתור מורה בכפר ליד מונטבידאו לא התגבר על חיידק הכדורגל ונשאף לאימון, אבל התקשה מאוד להחזיק מעמד בג'וב כלשהו. במשך שני עשורים תמימים נדד טבארס בין קבוצות ונבחרות, ולא השלים אפילו שנתיים בשום מקום.
התווית: מאמן לתקופות קצרות
הזדמנויות לא חסרו לו. קחו למשל את ההצעה המפתיעה שקיבל בקיץ 1996 מסילביו ברלוסקוני האורוגוואי התכבד להחליף על ספסל אלופת איטליה הגאה את פאביו קאפלו שנטש את מילאן לריאל מדריד. איש לא יכול לסרב לצ'אנס כזה, אבל טבארס ירש קבוצה עמוסת אגו שהיתה זקוקה לרענון, והתקשורת בצפון איטליה קיבלה אותו בעוינות אין קץ. מבחינת האוהדים בסן-סירו, הוא היה בסך הכל דרום אמריקאי אלמוני שהצליח לסיים עונה בינונית אחת בקליארי במקום התשיעי, ונתפס כבחירה לא ראויה. מילאן של טבארס פתחה ברגל שמאל עם הפסד לפיורנטינה בסופר-קאפ ולא התאוששה. רצף של חמישה משחקי ליגה ללא ניצחון חרץ את גורלו של המאמן כבר בתחילת דצמבר. זה לא משנה שימים ספורים אחרי פיטוריו נחלו הרוסונרי הפסד מביש לרוזנבורג בליגת האלופות, כשהיו זקוקים לתיקו כדי להעפיל לרבע-הגמר. זה לא משנה שאריגו סאקי האגדי שהוזעק להחליפו רק דירדר את המצב, הובס 6:1 בבית על ידי יובנטוס וסיים במקום ה-11. זה לא משנה גם שקאפלו עצמו, ששב אחרי עונה אחת בבירת ספרד, כשל אף הוא. בעיני האיטלקים, ייזכר טבארס לעד כאחד המאמנים הגרועים בהיסטוריה של מילאן.
קדנציות קצרות הפכו עם הזמן לסימן ההיכר שלו. בקיץ 1999 הרחיק נשיא קליארי מאסימו צ'ליני עד מונטבידאו כדי לשכנע את המאמן לשוב לסרדיניה, והשקיע ימים כלילות במאמציו. ובשביל מה? ארבעה משחקים בלבד שרד האורוגוואי בקדנציה השניה שלו באי, צבר בהם נקודה אחת ונזרק ללא רחמים. חודשים ספורים קודם לכן הוא סיים עונה מתסכלת עם אוביידו במקום ה-18 בספרד וניצל מירידה רק בזכות ניצחון דחוק בפלייאוף. בדצמבר 2002, כאשר בוקה ג'וניורס בהנהגתו דורגה רק במקום השני באפרטורה בארגנטינה, פינה טבארס את מקומו לטובת קרלוס ביאנצ'י, וסיים לכאורה את דרכו כמאמן. מי זכר אז את האליפות שלו עם בוקה ב-1992? למי היה אכפת שהזכייה האחרונה של פניארול בגביע ליברטדורס, ב-1987 הרחוקה, רשומה על שמו? טבארס התפנה לעבודה עבור הוועדות המקצועיות בפיפ"א עם תווית של איש מקצוע שלא הצליח לממש את הפוטנציאל, עד ששב לפתע לתפקיד המאמן הלאומי אחרי שסלסטה הפסידו לאוסטרליה בפלייאוף העלייה למונדיאל 2006.
הצרה: רוח 1950
רוב הפרשנים באורוגוואי לא אהבו אז את הבחירה. הקדנציה הקודמת שלו, שהסתיימה בהפסד לאיטליה בשמינית-גמר מונדיאל 90', לא זכורה לטובה כי אורוגוואי היתה קרובה אז לפיאסקו בשלב הבתים וניצלה רק בזכות נגיחת ניצחון מפורסמת של דניאל פונסקה לרשת דרום קוריאה בתוספת הזמן של המשחק האחרון. השנים הראשונות של טבארס בניסיון השני על ספסל אורוגוואי היו קשות מנשוא. הוא החליף את ההרכב לעתים תכופות, הנבחרת גילתה חוסר יציבות כרוני במוקדמות המונדיאל, וגם העפלה לחצי-גמר קופה אמריקה הקודם ב-2007, שם הפסידה אורוגוואי לברזיל רק בפנדלים, לא סייעה לו לבנות בסיס תמיכה בקרב האוהדים. בתקשורת דרשו את ראשו על בסיס קבוע, במיוחד אחרי תבוסה ביתית 4:0 לסלסאו, ואת טורניר המוקדמות סיימה אורוגוואי עם לא מעט מזל במקום החמישי, במאזן לא מלהיב של שישה ניצחונות, שש תוצאות תיקו ושישה הפסדים. הדבר שלח אותה שוב לפלייאוף, שם גבר טבארס על קוסטה-ריקה בקרב מורט עצבים.
זה לא היה קל, אבל הפעם, בניגוד מוחלט לכל הרפתקאותיו הקודמות, עמדו המעסיקים לצידו. ההתאחדות האורוגוואית נתנה גיבוי למאמן שנותר, למרות כל הביקורת, נאמן לתורת הכדורגל התקפי, ואף הציב לעצמו יעד לשנות את מנטליות האוהדים והשחקנים במדינה. המהפכה על פי טבארס כוללת שני היבטים חשובים תדמיתי ותודעתי. את הניצחון ההיסטורי על ברזיל במראקאנה ב-16 ביולי 1950, אשר הביא לאורוגוואי את גביע העולם השני והאחרון שלה, מגדיר טבארס כ"קללה". "מאז ועד היום ההישג ההוא הורס את הכדורגל שלנו. הגיבורים ההם נתפסים כגיבורי על, והשחקנים גדלים עם רגשי נחיתות, בידיעה שלא יוכלו להגיע לרמתם. הקונצנזוס הוא שלא נוכל לחוות עוד ניצחון בסדר גודל כזה. במקום לשחק כדורגל, חיפשנו נסים. אני מנסה לגרום לשחקנים להבין שהם לא צריכים לפחד מהצל של 1950. רק אם נשתחרר מהעבר נוכל לבנות את ההווה" הוא אומר.
ההישג: גמישות מחשבתית
התדמית מדאיגה את טבארס לא פחות. קשיחות הפכה למילה נרדפת לסגנון האורוגוואי, הן בעיני העולם כולו, אך חמור מכך זו גם הציפיה של האוהדים במונטבידאו. טבעי לחלוטין, אם כך, שהנבחרת בתכלת חתומה על הכרטיס האדום המהיר ביותר בתולדות המונדיאל חוסה באטיסטה ספג אותו אחרי 56 שניות. "המוטו שלנו הוא שצריך להיכנס ביריב כמה שיותר חזק. אם לא בעטנו למישהו ברגליים, הרי שבגדנו בדגל הלאום. אנחנו מכסחים את כולם אפילו אם המשחק כבר אבוד. תמיד הייתי נגד זה, ולא פשוט ללכת נגד הזרם. התקשורת כינתה את הנבחרת שלנו במונדיאל 90' נקבות. אבל דרכי לא השתנתה", קובע טבארס. השינוי עדיין רחוק מאוד מלהיות מושלם, ויהיה מצחיק לטעון שאורוגוואי הפגינה משחק הוגן ברבע-הגמר מול ארגנטינה, שלא לדבר על ההרחקה המטופשת של דייגו פרס שספג שני כרטיסים צהובים מוצדקים כבר במחצית הראשונה. אבל טבארס מציין בגאווה שאורוגוואי דורגה כאחת הנבחרות שביצעה את המספר הנמוך ביותר של עבירות במונדיאל האחרון. היא גם היתה הנבחרת עם המספר הרב ביותר של חטיפות כדור נקיות בדרום אפריקה, והופעותיה גרמו לאוהדים נייטרלים לא מעטים לסמפט אותה. זו גם הסיבה שטבארס יצא נחרצות להגנתו של לואיס סוארס שהדף את הכדור בידו על קו השער ברבע-הגמר הדרמטי מול גאנה. החלוץ הואשם על ידי רבים במשחק לא ספורטיבי, בעיקר מתוך סימפטיה לאנדרדוג האפריקני, אך ברור לחלוטין שזו היתה טענה מופרכת. "זו היתה תנועה אינסטינקטיבית, וסוארס גם לא יכול היה לדעת שאסמואה גיאן יחמיץ את הפנדל", אמר המאמן, וחייבים להסכים איתו. הוא נלחם בכל החזיתות על הסרת כתם המשחק המלוכלך מחולצת התכלת.
יש לקחת את הדברים בפרופורציות. העפלה לחצי-גמר מונדיאל אחרי ניצחונות על דרום קוריאה וגאנה, וההישג המרגש בפנדלים מול ארגנטינה ברבע-גמר קופה אמריקה, לא הופכים את טבארס לגאון. הוא ביצע לא מעט טעויות בקדנציה הנוכחית בנבחרת, אך לזכותו ייאמר כי גילה גמישות מחשבתית ותיקן את רובן. לקח לו זמן רב עד שנתן את אמונו בשוער פרננדו מוסלרה שצמח לאחד המנהיגים של הנבחרת. לקח לו זמן להבין שאורוגוואי לא צריכה לשחק עם פליימייקר טהור. במשחק הראשון במונדיאל נגד צרפת פתח בהרכב נאצ'ו גונסאלס, עושה משחק שנחשב פעם להבטחה בולנסיה אך התבזבז בהשאלה בקבוצות זניחות. כאשר התברר שהעסק לא מתפקד, נשלח למגרש ניקולאס לודיירו, כשרון שהומלץ לאיאקס אישית על ידי סוארס, אבל גם ההימור הזה כשל, והילד גילה חוסר אחריות והורחק. כתוצאה מכך, לא היסס טבארס לשנות את שיטת המשחק, הסיט את דייגו פורלאן למשבצת אחורית יותר ושילב את אדינסון קבאני בחוד לצידו של סוארס, כאשר השלישיה הקטלנית מחליפה מקומות ללא הפסקה.
הפרס: מקום בהיסטוריה
שינויים בסגל ובהרכב שגרתיים בעידן טבארס, אבל השחקנים רואים עקביות בעבודתו. הקפטן דייגו לוגאנו טוען: "הדרך ברורה לנו, אנחנו עושים את הכל במקצועיות, בהתמדה, ברצינות ובתכנון מדוקדק". פורלאן משבח אף הוא: "הניסיון הרב של טבארס עוזר לנו מאוד. הוא רגוע ויודע לייצר אווירה חיובית בסגל". אולי אם היו מאפשרים לו להישאר זמן רב יותר בקבוצה כלשהי במהלך הקריירה, היה מצליח טבארס להצעיד אותה להישגים מרשימים לא פחות. זה לא קרה, ורק בעשור השביעי לחייו הוא מצא יציבות תעסוקתית. חוזהו הוארך בארבע שנים אחרי המונדיאל, וזה לא דבר של מה בכך. נבחרת שנהגה להחליף מאמן כל שנתיים מצאה סוף-סוף יציבות אף היא הקדנציה של טבארס היא הארוכה ביותר מאז חואן לופס, האיש שאחראי לאותו מונדיאל לפני 61 שנה.
בשנים הקרובות יעמול טבארס על ההעפלה למונדיאל 2014, וזה יהיה טורניר עם חשיבות מיוחדת מאוד עבור האורוגוואים, כשרוחם של גיבורי 1950 תרחף מעל ראשי השחקנים. אלא שבינתיים הצליח המאמן להשיג ניצחון ענק משלו ב-16 ביולי, וכעת אורוגוואי פייבוריטית לזכות בתואר ראשון מאז 1995. הגביע יעניק למאמן בן ה-64 מקום של כבוד בהיסטוריה של מדינתו, אבל המהפכה שלו רק התחילה.
קופה אמריקה 2011 בוואלה! ספורט
