העזיבה המשותפת של ווס בראון וג'ון אושיי גרמה לאוהדי מנצ'סטר יונייטד להפנים את סיום עידן תינוקות פרגוסון. יש בכך לא מעט אירוניה, כי הרי שני שחקני ההגנה, אשר התקשו לאחרונה אפילו לתפוס מקום על הספסל ולא נכללו בסגל השדים האדומים לגמר ליגת האלופות, כלל לא קשורים לדור התינוקות הראשון. בראון בן ה-31 עשה את צעדיו הראשונים בקבוצה הראשונה בעונת הטרבל המפורסמת ב-1998/99. אושיי בן ה-30 הלך בעקבותיו כעבור שלוש שנים, ותרם ליונייטד אך ורק בשנות ה-2000.
ובכל זאת, כאשר הצמד חתם אצל סטיב ברוס בסנדרלנד בשאיפה לקבל דקות משחק רבות בשנים הבאות, שקעו אוהדי יונייטד בנוסטלגיה. הם נזכרו בבישול של בראון לכריסטיאנו רונאלדו בגמר ליגת האלופות במוסקבה ב-2008. הם התרפקו על ההקפצה האמנותית של אושיי מעל מנואל אלמוניה בקרב הגדול מול ארסנל ב-2005, ועוד יותר מכך על שער הניצחון הדרמטי שלו בתוספת הזמן מול ליברפול באנפילד ב-2007 שגרם לשדר האנגלי לצהול: "הלא כך משחקת אלופה אמיתית!".
לא נעים מנוויל ובאט
בראון ואושיי לא קשורים לתחילת עידן הדומיננטיות של יונייטד בשנות ה-90', אך הנאמנות שלהם לדגל במשך שנים כה ארוכות הפכה אותם לחלק בלתי נפרד מהאתוס של תינוקות פרגוסון. כאילו הם תמיד היו שם, כאילו עלו לקבוצה הבוגרת יחד עם פול סקולס וגארי נוויל. וזו למעשה הסיבה המרכזית לתחושת העצב השוטפת את הצד האדום במנצ'סטר. את העונה החולפת התחילו במועדון לא פחות משישה שחקנים שגדלו במחלקת הנוער של המועדון.
ווס בראון וג'ון אושיי חתמו בסנדרלנד
נוויל פרש כבר בפברואר אחרי שהחליט שהוא לא מסוגל להיאבק על מקומו בגיל 36, באומרו: "הגשמתי את כל חלומותיי". פול סקולס, בן גילו, עשה כמוהו בתום העונה, על אף ניסיונותיו של אלכס פרגוסון לשכנע אותו להמשיך לעונה נוספת: "המנג'ר חשב שאני יכול ליטול חלק בכ-15 משחקים, אבל לא הרגשתי במיטבי אפילו באימונים, ולכן אני סבור שקיבלתי החלטה נכונה". עזיבתם, גם אם עוררה נוסטלגיה רבה, הייתה צפויה יחסית. אלא שאחרי נטישתם של בראון ואושיי, נותרו באולד טראפורד שני שחקני בית בלבד. ריאן גיגס הנצחי טרוד כיום בעיקר בחיי משפחתו, וסגירת הצהובון "ניוז אוף דה וורלד" הגיעה באיחור קל מבחינתו. זה מותיר את פרגוסון עם דארן פלטשר, הסקוטי השקדן שמקפיד להחמיץ את גמר ליגת האלופות על בסיס קבוע. וזהו. אז אולי טום קלברלי יוחזר מוויגן, ואולי דני וולבק ישיב לעצמו את מקומו בקצה הספסל, אך מצחיק אפילו לחשוב על השוואה לשנות ה-90' העליזות.
"אתה לא יכול לזכות בתארים עם ילדים", הצהיר ב-1995 פרשן BBC אלן האנסן, והאמירה האומללה הפכה מהר למדי לבדיחה. "מחזור 92", שזכה באותה שנה בגביע אנגליה לקבוצות צעירות, הפך לשם דבר בכדורגל הבריטי. חמישה שחקנים הצליחו להתקדם אז לקבוצה הראשונה, ומשלושה נפרד פרגוסון כבר לפני מספר עונות. הראשון לעזוב היה דייויד בקהאם, שנמכר לריאל מדריד בקיץ 2003, ופרגוסון היה מאושר מכך. משני הגיבורים האחרים, ניקי באט ופיל נוויל, הוא נפרד בלב כבד מאוד. "הייתי חייב לשחרר אותם כדי שיקבלו הזדמנויות הוגנות. הם עבדו כה קשה באימונים והיו שחקנים כה נאמנים למועדון, עד שבשלב מסוים פחדתי לספר להם שהם שוב לא בהרכב. זה לא היה הוגן כלפיהם. כלל לא נהניתי להעביר אותם לקבוצות אחרות, אך לא הייתה לי ברירה", נזכר לאחרונה המנג'ר, וזה היה רמז עבה מאוד גם לגבי בראון ואושיי.
באט עבר ב-2004 לניוקאסל, ופחות או יותר באותו הרגע נגמרה גם הקריירה הבינלאומית שלו. הקשר האחורי הג'ינג'י תלה את הנעליים לפני שנה, אם כי לא התאפק ונסע לשחק בקבוצת סאות' צ'יינה בהונג קונג, שם עלה לכותרות בגלל פנדל מוחמץ. פיל נוויל, השחקן הצעיר ביותר בחבורה, בן 34 כיום, הצליח הרבה יותר. האח הצעיר של גארי התאקלם נהדר באברטון, מונה לקפטן והבטיח לאחרונה כי ישחק במשך שנתיים נוספות לפחות. "בקיץ הקודם חשבתי לפרוש בגלל פציעה, אבל המנג'ר דייויד מויס אמר לי להפסיק עם השטויות, ועכשיו אני מרגיש נהדר", אמר נוויל שסיפק עונה כה גדולה, עד שטוטנהאם ניסתה להחתים אותו בחלון ההעברות בינואר.
מי זוכר את גילספי וסבאג'?
אז כעת נותרו נוויל ובקהאם השחקנים הפעילים האחרונים מ"מחזור 92". אולי אפשר להוסיף לרשימה את קית' גילספי, הקיצוני המהיר מצפון אירלנד, שדווקא ניסה את מזלו בקבוצה הבכירה של השדים האדומים, אך לא הצליח להדיח מההרכב את אנדריי קנצ'לסקיס ונדד לניוקאסל של קווין קיגן, כחלק מהתשלום עבור אנדי קול. גילספי ידע שתי עונות נהדרות במדי המגפייז, אך לאחר מכן נדד רבות, עד שהגיע ללונגפורד טאון הקטנטנה באירלנד. טכנית הוא עדיין לא פרש, אבל רובי סבאג' דווקא כן. לא רבים זוכרים שהקשר הוולשי השערורייתי והקשוח היה אף הוא חלק מהחבורה ההיא, אך הוא לא זכה לאשראי מצד פרגוסון, הועזב לקרו אלכסנדרה הקטנה, והתפרסם במיוחד בימי השיא שלו בלסטר. בשלוש וחצי השנים האחרונות בילה סבאג' בדרבי קאונטי, וכעת תלה את הנעליים, ביחד עם חבריו לשעבר.
גילספי וסבאג' לא הוזמנו למשחק הפרידה של גארי נוויל שנערך ב-24 במאי מול יובנטוס. לא היו שם גם שחקנים כמו החלוץ בן תורנלי והבלם ג'ון או'קיין, אשר כיכבו ב"מחזור 92" אך נעלמו במעמקי הליגות הנמוכות, ועכשיו אפילו האוהדים השרופים ביותר של יונייטד לא יודעים עליהם הרבה. האיחוד נועד בעיקר למטרות יחסי ציבור, ובאופן טבעי לא כלל שחקנים זוטרים. בקהאם ובאט לבשו שוב את מדי יונייטד ושיתפו פעולה עם גיגס וסקולס בקישור, האחים נוויל שובצו כהרגלם בשני האגפים בהגנה. חלוצים ותיקים תוצרת יונייטד לא נמצאו במלאי, ולכן וויין רוני ומייקל אואן פתחו בהתקפה. השיבוץ המעניין ביותר היה במרכז ההגנה בראון ואושיי שיתפו פעולה. זה היה עוד רמז לבאות, ושניהם כבר ידעו את העתיד לבוא. ביציעי מנצ'סטר קיבלו הזדמנות אחרונה ליהנות מביצועיהם.
העיקר שרוני עדיין פה
רק לפני שנתיים הכתיר פרגוסון את בראון כ"שחקן ההגנה המוכשר ביותר באנגליה". את אושיי לא הפסיק המנג'ר הסקוטי לשבח בכל הזדמנות. אלא שפציעות תכופות עשו את שלהן, והם עושים את דרכם לצפון אנגליה, שם ישתפו פעולה לא רק עם ברוס, אלא גם עם המגן פיל בארדסלי ושחקן הקו השמאלי קיראן ריצ'ארדסון, פעם הבטחות גדולות באולד טראפורד. בעונה הבאה יעמדו לרשותו של ברוסי יותר שחקני אקדמיה ממנצ'סטר מאשר אצל פרגוסון עצמו, וזה לא דבר של מה בכך. "אני מאושר להעביר אותם לידיים טובות", התבדח פרגי. ייתכן מאוד שבקרוב יצטרף אליהם גם דארון גיבסון, בו רואים אוהדים רבים שחקן שלא מתאים לרמה של יונייטד, ולכן אפילו את החשבון שלו בטוויטר הוא נאלץ לסגור שעות ספורות אחרי פתיחתו בגלל הטרדות.
דייויד מקדונל, פרשן "דיילי מירור", טוען: "מכירתם של בראון ואושיי מוכיחה כי פרגוסון נחרץ כתמיד כשהוא מקבל החלטות על מנת להשיג את היעדים". אבל לא כולם מרוצים. סטוארט מתיאסון מ"מנצ'סטר איבנינג ניוז" גורס כי יונייטד עלולה לאבד את אחד הנכסים היקרים ביותר שלה. כשהם מבזבזים עשרות מיליונים על שחקני רכש, לא בטוח שיש באקדמיה של השדים האדומים שחקנים שמוכנים לתפוס את מקומם של אלה שכיכבו במשחק הפרידה של נוויל. "האם תאבד יונייטד את תווית MADE IN MANCHESTER?", תוהה מתיאסון, והחששות שלו מוצדקים למדי. יש גם מי שדואג להרגיע. "זה היה מרגש להצטרף למועדון של שחקני בית", נזכר לאחרונה אנדי קול, וחלוץ העבר מבטיח: "וויין רוני, ריו פרדיננד, נמאניה וידיץ' ופטריס אברה אולי לא גדלו במנצ'סטר, אך הם שייכים למועדון בלב ובנפש וחוו איתו חוויות רבות. הם יודעים עד כמה חשובה הרוח שהביאו לקבוצה נוויל, סקולס, באט ובקהאם, וגם בראון ואושיי. הם ישמרו אותה, והאתוס של יונייטד לא ייפגע". מסכימים איתו?
לאן הגיע קית' גילספי?
גם פול סקולס פרש, פרידה מאלוף
מנצ'סטר יונייטד בוואלה! ספורט