מי בכלל זוכר אותך עכשיו? על נפילתו של קית' גילספי

על פי אחד מהסיפורים על קית' גילספי, יום אחד לפני למעלה מ-15 שנים הוא הגיע למסלול המירוצים כשבכיסו כמה אלפי ליש"ט שנתנו לו שחקני מנצ'סטר יונייטד. אלו הורו לו להמר על סוס מסויים, אבל הוא החליט שאין לו סיכוי ושם את כל הכסף על אחר. כשהסוס שבחרו השחקנים ניצח והקשר הצעיר הפסיד את כל הכסף, הוא נאלץ למשוך מחשבון הבנק שלו את סכום הזכייה ולהחזיר להם. על פניו מדובר בסיפור משעשע וצבעוני שלקוח מפולקלור חדר ההלבשה של מנצ'סטר יונייטד הגדולה, אבל בפועל זהו חלק גדול מסיפור חייו של מי שבתחילת שנות ה-90 נחשב לאחד מהכישרונות הגדולים בכדורגל הבריטי.

לפני 18 שנים העתיד של גילספי נראה ורוד. הוא היה חלק מקבוצת הנוער של מנצ'סטר יונייטד שזכתה בגביע האנגלי, שיחק עם דייויד בקהאם, פול סקולס, גארי נוויל וריאן גיגס וראה באופק קריירה מזהירה. אבל היום איפה הוא ואיפה חבריו לאותה קבוצה? בסוף ספטמבר האחרון הכריז בית המשפט על השחקן בן ה-35 כעל פושט רגל ומינה לו כונס נכסים. הוא עוד הספיק לחתום לאחר מכן בדרלינגטון הצפון-מזרחית מליגת הקונפרנס (החמישית), אבל לפני כשבועיים שוחרר אחרי שלושה משחקים בלבד. בזמן שגיגס, סקולס ונוויל רצים לעוד אליפות, קית' גילספי מסיים קריירה בצורה שמעטים צפו.

כשאלכס פרגוסון רצה שחקן, הוא ידע להראות את זה. כששם עינו על ריאן גיגס, הוא ניגש לביתו של הנער הצעיר ואחרי שיחה עם אמו, שכנע אותם לעבור ממנצ'סטר סיטי למנצ'סטר יונייטד. במקרה של גילספי, שאהד את הקבוצה, פרגי דאג להביא אותו ואת הוריו מצפון אירלנד למשחק של השדים האדומים נגד מידסלברו באולד טראפורד והזמין אותם לארוחה במסעדה ביחד איתו ועם אשתו. עד כדי כך הוא חשק בכשרון, שחתם ביונייטד כשהיה בן 14 והגיע אליה כעבור כשנתיים.

אוהדים של מנצ'סטר יונייטד זוכרים עד היום נער מרשים, כזה ש"אם היו אומרים לי אז שסקולס ונוויל עדיין ישחקו בקבוצה ויזכו איתה בתארים וגילספי מזמן לא יהיה בה, לא הייתי מאמין", כפי שכתב אחד מהם. הצפון אירי הצעיר ניצל בישול של אריק קאנטונה כדי לכבוש כבר בבכורה שלו בקבוצה הבוגרת, במשחק גביע נגד ברי, ועד מהרה הוא הפך לאחד מה"פרגי פלדג'לינגס" מודל שנות ה-90, חבורת האפרוחים שאלכס פרגוסון פרש עליהם כנפיים ולימד אותם לעוף עד לזכייה בליגת האלופות ב-1999. אלא שבאותו ערב זכור בברצלונה, גילספי כבר הפך להיסטוריה רחוקה במנצ'סטר יונייטד.

לצערו של הקשר הכישרוני, הוא מעולם לא הצליח לאיים על מקומו של אנדריי קאנצ'לסקיס בהרכב וכשפרגוסון ביקש לרכוש את אנדי קול מניוקאסל בינואר 1995 וקווין קיגאן ביקש שגילספי יהיה חלק מהעסקה, המנג'ר הסקוטי הסכים לוותר עליו. כחצי שנה לאחר מכן הקיצוני הרוסי נמכר לאברטון ופרגוסון ביקש לרכוש את גילספי בחזרה, אבל ניוקאסל סירבה. המנג'ר החליט להפקיד את האגף הימני שלו ברגליו של דייויד בקהאם, שאת רוב העונה הקודמת העביר בהשאלה בפרסטון, והשאר היסטוריה. הרומן של גילספי ומנצ'סטר יונייטד נגמר רשמית.

גילספי שירת את ניוקאסל נאמנה במשך שלוש עונות ולשיאו הגיע בניצחון 2:3 על ברצלונה בליגת האלופות בספטמבר 1997, משחק בו גם השלושער שכבש פאוסטינו אספרייה לא האפיל על המחמאות שקיבל הצפון אירי. מאוחר יותר עבר לבלקבורן תמורת 2.3 מיליון ליש"ט וזכה איתה בגביע הליגה. בהמשך שיחק בלסטר ובשפילד יונייטד עד שהסתכסך עם מאמן האחרונה, קווין בלקוול, ומצא את עצמו במקום לבלתי מוכר. הוא הושאל לצ'רלטון, חתם למספר חודשים בברדפורד הצנועה ולאחר מכן לא מצא קבוצה. בד בבד החלו אותן בעיות ישנות לצוץ.

גילספי התאהב במסלולי המירוצים עוד לפני שמלאו לו 20 ובאותן שנים זו לא נראתה בעיה. "אלכס פרגוסון גם אהב להמר לפעמים, לא בסכומים גדולים, כמה לירות. הוא ידע שאני הולך לסוכני ההימורים ואם היה סוס שהוא מחבב, הוא היה נותן לי קצת כסף להמר עליו", הוא סיפר פעם על חלק מהפעילויות שלו במנצ'סטר יונייטד. אלא שאחרי שהוא עבר לניוקאסל (בלי קשר למעבר כמובן), התחביב הפך לבעיה.

"אני זוכר יום אחד בו הפסדתי 47 אלף ליש"ט, אבל זה היה יום אחד, רע במיוחד. הייתי יותר צעיר ויותר נאיבי, אבל הימים האלו מאחוריי", הוא הבטיח ב-2003, בזמן שההופעות על המגרש והמשכורות שקיבל עדיין לא רמזו על פשיטת הרגל שהגיעה שנים מאוחר יותר.

אחרי שבקיץ 2009 גילספי התאמן עם פרנצווארוש ההונגרית אך לא חתם במדיה, הוא הצטרף לגלנטורן הקטנטנה מצפון אירלנד, במעבר חופשי שגרם ללא מעט הרמת גבות. המשכורת שלו נעה סביב 4,000 ליש"ט לחודש, סכום שפעם הוא לא היה מהסס לשים בהימור אחד על סוס או כלב שחשב שינצחו במסלול. בקיץ, כשהחל להרגיש את טבעת החנק הכלכלית נסגרת על צווארו, הוא דרש העלאה בשכר ומשלא קיבל אותה, הצדדים החליטו להיפרד.

בנובמבר האחרון, אחרי חצי שנה בה לא שיחק, הוא חתם כאמור בדרלינגטון, אבל המאמן מארק קופר לא גילה אמפתיה ולא מצא פנאי להתרשם מעשרות ההופעות של גילספי בנבחרת צפון אירלנד: "הוא הגיע לא בכושר ואין לנו זמן להכניס שחקנים לעניינים. אם בכסף שחסכנו אני אוכל להביא חלוץ שיכבוש 10 שערים עד סיום העונה, אני מעדיף לעשות את זה".

אחרי חודשיים שכללו פשיטת רגל ושחרור מקבוצה בליגה החמישית, הוא התפנה לראיון ב"דיילי מייל" לפני כעשרה ימים. "אני לא רוצה שיזכרו אותי כמהמר", הוא אמר, "שיחקתי בכמה מועדונים גדולים ולבשתי את מדי הנבחרת שלי 86 פעמים. בפברואר הקרוב אהיה בן 36, אבל אני חושב שיש לי עוד שנתיים לשחק".

בזמן ששחקנים איתם שיתף פעולה בנוער דוגמת פול סקולס, גארי נוויל ואפילו דייויד בקהאם, שלא נחשבו לכשרוניים ממנו, עדיין עושים חיל, גילספי רק מקווה למצוא קבוצה אחרונה שתקלוט אותו. אלא שהאיש שהתרגל לשמוע את השאלה "כמה?" בהקשר של סכום הכסף שהוא הפסיד ולא של השערים שכבש או הבישולים שסיפק, עומד לסיים קריירה טובה בטעם רע.