זרעי קיץ נישאים ברוח

פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע

השחקנים איימו למרוד, הכוכבים סירבו לעשות הגנה, אבל אמציה לבקוביץ' הצליח להשתלט על לילו עופר וחבריו, התגבר על תחושת הקיפוח מהתל אביבים, והצעיד את הפועל באר שבע לאליפויות בלתי נשכחות. וואלה! ספורט ממשיכה לנתח את הפגרות ששינו את ההיסטוריה, חוזרים לקיץ 1974

אופיר סער

קיץ 1988 בהפועל ת"א: העונה לפני הירידה
קיץ 1991 במכבי ת"א: ואז הגיע אברהם גרנט
קיץ 2001 בבית"ר ירושלים: הירידה הטראומטית

כבר עם בואו לבאר שבע בקיץ 1974 הבין המאמן אמציה לבקוביץ' שבחודשי ההכנה צפויה לו מלחמה גדולה על הקניית ערכיו. אליהו עופר, אחד מכוכבי אותו קיץ ושתי האליפויות שנולדו בעקבותיו, זוכר היטב את ההתנגשות הראשונית עם המאמן שהגיע לקבוצתו. "פתאום באחד ממשחקי ההכנה, אמציה בא אלינו ואומר: 'אתם שומרים מן טו מן כמו הגרמנים ומשחקים שמירה אישית. ניצחנו את המשחק, אבל אחרי זה אמרתי לו: 'עם כל הכבוד אמציה, בשבילי זה לא כדורגל. אנחנו רגילים לשחק כדורגל התקפי ושמח וקשה היה לנו ליהנות מסוג כזה של משחק'".

- לילו, מספרים שבמסגרת הוויכוחים עם המאמן החדש, גם נושא המקום הבטוח שלך בהרכב עלה?

"גם אם אני עם 40 חום או רגל אחת, אני משחק. לא קיבלנו את זה. היו אז דברים שלא יכלו לעבור מבחינתנו, וגם אמציה הבין את זה. גם על סגנון המשחק התווכחנו איתו. לא קיבלנו את הסגנון ההגנתי".

עוד בוואלה!

מרתק: הנשק הסודי שמחולל פלאים במלחמה

אריה זמיר
לכתבה המלאה
בימים בהם השכונות שלטו בקבוצה, בימים בהם להגיע לבאר שבע מהמרכז לקח שש שעות, בימים בהם תחושת הקיפוח שלטה. משם צמחה הפועל באר שבע הגדולה (צילום: באדיבות המשפחה, באדיבות מאיר ברד)

אלו הם רק חלק מאירועי הקיץ המרתק מאין כמוהו, קיץ שהוליד התנגשות בין קבוצה מפוצצת בכישרון, שהייתה רגילה לשחק כדורגל התקפי והרפתקני תחת המאמן הקודם, אלי פוקס, לבין מאמן חדש שבקרוב מאוד יוביל אותה לשתי האליפויות היחידות בתולדותיה.

לבקוביץ' הגיע לבאר שבע עם הילה: כדורגלן נבחרת ישראל בעברו, עוזר המאמן של עמנואל שפל במקסיקו 70', ושני גמרי גביע רצופים כמאמן הפועל ירושלים, כולל זכייה אחת ב-1972/3. אבל כל אלו לא הכינו להתנגשות הגדולה עם הפועל באר שבע, בסופה הוא הצליח לשלב בין הערכים שלו למעלות של הפועל באר שבע והרגליה התקפיים, בדרך לשתי עונות בלתי נשכחות, 1974/5 ו-1975/6. אבל הכל התחיל בקיץ שלפני כן, אי שם ב-1974.

שש שעות נסיעה לבאר שבע

הפועל באר שבע לא נכנסה טוב לקיץ הזה, ולא בגלל כדורגל. עבירות תקנוניות הובילו לקנס כבד על הקבוצה, היו"ר של הקבוצה התחלף, והחשש מפני הבאות הורגש בכל פינה. ההיסוסים אפיינו גם את ימיו הראשונים של אמציה, שנזכר כיצד התחיל לנסוע באופן קבוע לבאר שבע. "פתאום גיליתי שנסיעה לבאר שבע לוקחת לי יום עבודה מלא", נזכר לבקוביץ', "הייתי יוצא מהבית ברמת השרון לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, לפעמים עם רכב טרנטה ולפעמים בשני אוטובוסים. משם תופסים אוטובוס לבאר שבע, אבל לא כמו אוטובוס של היום לבאר שבע. זה היה אוטובוס שעוצר באזור קסטינה לשעה כדי שאנשים יוכלו לאכול ולשתות וללכת לשירותים, ומאותם צמתים היה נתיב בודד לדרום שבכל שני וחמישי משאית סוגרת את הכביש ומכוניות עומדות שעות מאחוריה. כשהייתי מגיע לתחנה המרכזית בבאר שבע הייתי לוקח עוד אוטובוס שמגיע לכביש הראשי שמאחורי האוניברסיטה ומשם הולך ברגל 20 דקות אל המגרש. בסוף האימון הריטואל היה הפוך. ככה כל יום, 12-13 שעות עבודה יחד עם האימונים".

לילו עופר מספר: "אמרתי פעם לברד: 'מאיפה הוא בא זה, הוא חושב שהוא יהפוך אותנו? אנחנו מחליטים בהפועל באר שבע, לא הוא'". לבקוביץ' היקה בדרום (צילום: קובי אליהו)

כשלבקוביץ' הגיע לבאר שבע הוא מצא קבוצה די מוכנה. אחרי הירידה של 1970, אלי פוקס הגדול ממכבי תל אביב הגיע לקבוצה והוליך אותה לשנים יפות. בשנתיים שקדמו לאליפות, הפועל באר שבע סיימה במקום החמישי והשביעי, אבל ספגה הרבה מדי שערים יחסית לקבוצת צמרת. לבקוביץ' קלט מיד שהוא חייב לבצע מהפכה ולהתבסס על כדורגל הגנתי שאפיין אותו, אבל גם היה מספיק חכם כדי לדעת כיצד לשלב הכל במה שהיה קיים. מאיר ברד האגדי מספר על אותו הקיץ: "אמציה הוא המאמן הכי גדול שהיה כאן לדעתי, אבל עדיין הוא קצר את הפירות של אלי פוקס. אלי פוקס בנה את התלכיד וגיבש אותו, ואמציה הוסיף עליו את כל הסגנון הגרמני, הטקטיקה והמשמעת".

חושבים שזה היה קל? תשמעו את אליהו עופר: "תבין, כשאמציה הגיע, ברד, אליהו עופר ורפי אליהו לא ידעו מה זה הגנה. אצל אלי פוקס אפילו לא הזכירו את המילה הזאת. פתאום בא אמציה עם הלחץ עם הבלמים והקשרים, רדיפה אחרי מגינים, ולא הבנו בכלל מאיפה הוא מביא את זה. באותו זה היה קרוב מאוד למרד. היה אפילו שלב שלא התייחסנו אליו והמשכנו כרגיל, אבל הוא לא ויתר. אמרתי פעם לברד: 'מאיפה הוא בא זה, הוא חושב שהוא יהפוך אותנו? אנחנו מחליטים בהפועל באר שבע, לא הוא'".

כל שחקן משכונה אחרת

ההתנגשות באותו קיץ לא נסובה רק סביב שיטת המשחק או מספר הדקות האידיאלי לאליהו עופר. כבר מהרגע שלבקוביץ' הציג את תוכנית האימונים שלו בפגרה, הלהבות עלו. "לא היה קל איתם בהתחלה", נזכר לבקוביץ', "להעביר שחקנים שהתרגלו להתאמן שלוש פעמים בשבוע למחנה אימונים של שלוש אימונים ביום ובשוטף אימון כל יום ופעמיים בשבוע שני אימונים, זה היה מאוד בעייתי. במיוחד כשכמעט כולם עובדים בעבודה נוספת. רק כשהתוצאות התחילו לבוא, כולם שתקו. הם עיכלו את הטקטיקה ואפילו אהבו אותה, אבל בהתחלה זה היה מאוד קשה. בסך הכל הבאתי את מה שלמדתי מעמנואל שפר. התקשורת לא ידעה איך לאכול את זה. אמרו שאם אחזיק עד החגים עם האימונים האלה, יתחיל מרד. אבל זה לא היה קרוב אפילו".

לבקוביץ': "מאיר ברד לא היה מוערך כי הוא מהדרום. הייתה לו ראיית משחק והבנה מהגבוהות שראיתי. הוא היה יותר טוב ממה שהיה בתל אביביות, בפתח תקוה ובירושלים, אבל אף פעם לא קיבל את ההערכה שלו". ברד (צילום: באדיבות המשפחה, באדיבות מאיר ברד)

אבל לבקוביץ' לא הביא רק טקטיקה ואימונים שונים. הוא בחר להתעמת עם כמה מבכירי הגווארדיה הוותיקה - הכלבויניק חיים כהן, המגן חיים יהודה, הבלם סמי אלבחק ורוברט אלבז – ולקדם תחתם כוחות צעירים, בהם המגן יעקב כהן בן ה-17 וחצי, שכעבור מספר שנים יעבור לברייטון מהליגה האנגלית. השילוב בין הכוחות הצעירים לכוחות הוותיקים יצר איזון בריא. "כדי להעביר את זה הייתי צריך לעשות הרבה עבודה פסיכולוגית", מספר לבקוביץ', "חיים יהודה, למשל, לא קיבל את זה שילד בן 17 מחליף אותו. אתה יודע מה זה לדבר עם לילו עופר על ירידה לספסל? הוא סבל מכבדות ועודף משקל ונשלח לתל אביב לעבור אימונים נוספים. בקיץ החלטתי שצריך לשנות את ההרכב, והייתי צריך לומר לו שגוף כמו שלו זקוק למנוחה אחרת. אבל לילו היה מוסד בבאר שבע, אי אפשר היה סתם ככה להוריד אותו לספסל. חשוב לזכור שהייתה שם את התופעה שכל אחד הגיע משכונה מסוימת, והייתה לזה חשיבות בגלל אליפויות השכונות וכאלה. אנשים ניסו לדחוף שחקנים מהשכונות שלהם".

מאיר ברד: "אמציה היה האבא והפסיכולוג של השחקנים וזה מה שהביא את השינוי. הוא ידע להאציל סמכויות בצורה מכובדת וזה עבד. היו שחקנים בעייתיים ואני בראשם עם אגו מנופח שתמיד חשבנו שאנחנו הכי טובים, אבל הוא הביא את המקצוענות והעבודה הקשה. הוא הפך אותנו משחקנים טכניים ועדינים לשחקנים נוקשים, ממושמעים ואגרסיביים".

"היום איבדו את החיבור, המרקם והדרך. פעם היו 60 אלף תושבים והיו באים 12 אלף איש למגרש. היום יש 200 אלף ובאים 3,000". וסרמיל (צילום: מערכת וואלה!, אלברטו דנקברג)

האובססיה מול תל אביב

הדבר הראשון שלבקוביץ' הבין עם בואו בקיץ 1974, זו האובססיה של השחקנים נגד תל אביב. דרכה הוא בנה מוטיבציה להמשך העונה. "מבחינה מנטלית, האמביציה הגדולה שלהם הייתה תל אביב", מספר המאמן, "הם התרכזו בה והתייחסו אליה כמו שמתייחסים היום לאירופה. כשהם היו קוראים בעיתון ארצי דברים, הם היו שואלים אם הדברים האלה נרשמו גם בעיתון בתל אביב. זה נשמע כמו מדינה אחרת עבורם.

"אני זוכר שהגיעו אליי חברים מארה"ב לביקור, ולקחתי אותם לבאר שבע. כשיצאנו מהעיר באוטובוס לקראת הערב, היה חושך מוחלט ב-50 הקילומטרים הראשונים מחוץ לעיר, כאילו באר שבע מנותקת מהמדינה. כשעברנו את החושך והגענו לכיוון המרכז, הם אמרו שזה כמו פאטה מורגנה, איך פתאום חזר האור. אין, להגיע לבאר שבע בזמנו זאת הייתה תופעה בשבילי".

- אמציה, כאחד שבא מהפועל תל אביב, איך ראית את טענות הקיפוח האלה?

"מאיר ברד הוא הדוגמה הקלאסית לכך. הוא לא היה מוערך כי הוא מהדרום. הייתה לו ראיית משחק והבנה מהגבוהות שראיתי. הוא היה יותר טוב ממה שהיה בתל אביביות, בפתח תקוה ובירושלים, אבל אף פעם לא קיבל את ההערכה שלו. אותו הדבר אברהם נומה. היה משהו מדהים, שחקן שעובד בסולל בונה בכל היום ומתאמן כל כך קשה ולא עושה לעצמו הנחות. זה מאוד הרשים אותי".

"תבין, כשאמציה הגיע, ברד, אליהו עופר ורפי אליהו לא ידעו מה זה הגנה. אצל אלי פוקס אפילו לא הזכירו את המילה הזאת. פתאום בא אמציה עם הלחץ עם הבלמים והקשרים, רדיפה אחרי מגינים, ולא הבנו בכלל מאיפה הוא מביא את זה. באותו זה היה קרוב מאוד למרד. היה אפילו שלב שלא התייחסנו אליו והמשכנו כרגיל, אבל הוא לא ויתר". עופר (צילום: מערכת וואלה!)

- מה עוד הבאת לבאר שבע באותו קיץ?

"את הקטע של מגינים תוקפים. יעקב ואורי בנימין היו סילונים. עד אז מגן היה עולה עד החצי, ומשם ממשיך הקשר. נבחרת גרמניה הביאה את זה באותן שנים, עם פול ברייטנר וברטי פוגטס. עמנואל שפר הביא את זה לארץ ואני לקחתי את זה כשעבדתי תחתיו".

- למה הפועל באר שבע לא משחזרת את זה יותר מאז?

"היום איבדו את החיבור, המרקם והדרך. פעם היו 60 אלף תושבים והיו באים 12 אלף איש למגרש. היום יש 200 אלף ובאים 3,000. הזמנים השתנו אבל בסופו של דבר הקהל הוא אותו קהל, ועם דרך מקצועית נקייה ונכונה הוא יחזור למלא את האיצטדיון כי מאוד אוהבים כדורגל בדרום".

לילו עופר מחזק זאת ומסכם: "חד וחלק, לא בונים שחקנים מגיל קטן וזאת התוצאה. אין פה שום דבר אחר שצריך לנסות ולמצוא מתחת לשטיח, זה חד וחלק. רק במגזר הערבי-בדואי אפשר לייצר הפועל באר שבע שלמה עם עבודה נכונה. יש אלפי ילדים שמגילאי 12 צריך להיות להם מחשבה מהירה, ראייה וקצת מהירות ואת השאר אפשר לבנות בקלות בעבודה נכונה, במקום זה לוקחים שחקנים שעפים מהמועדונים הגדולים ונותנים להם עוד 50 אלף דולר שיעדיפו את באר שבע על מכבי פ"ת. ככה לא יגיעו לכלום, רק ילדים, ילדים וילדים, אין דרך אחרת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully