פרויקט: הקיצים שעשו את הקבוצות
בקיץ 2001 קיבלו ראשי בית"ר ירושלים מסר: למרות שהיה נדמה שהבעלים מאס במועדון, הוא בכל זאת יעמיד תקציב ראוי, ולא יאפשר למועדון לשקוע. לא, לא מדובר בארקדי גאידמק, אלא בגד זאבי, שעונה קודם לכן סיפק למאמן אלי גוטמן סגל חלומות. כזכור, אותה עונה מבטיחה הסתיימה בשבר גדול. גוטמן עזב, בית"ר הושפלה 7:0 על ידי מכבי תל אביב, אבל חברי ההנהלה בכל זאת קיבלו מסרים מזאבי שהתקציב לעונה הבאה יגיע ל-25 מיליון שקל. יוסי מזרחי מונה למאמן, אבל כמו כולם הוא המתין לשווא לכסף שאמור היה להיכנס.
אברהם לוי, מנהל הקבוצה אז, זוכר זאת היטב: "בהתחלה הייתה תחושה שלגד זאבי בכל זאת יהיה אכפת והוא לא יזרוק את הקבוצה והאנשים שלו. דיברו על כך שיהיה תקציב של קבוצה נורמלית. חיכינו תקופה לא קצרה לתשובות - האם הוא ישים כסף או לא - אבל עם הזמן התחלנו להבין שהכסף לא יגיע וצרות צרורות בדרך. צריך לזכור שלא היה כסף לתפעול שוטף של המועדון באותם חודשים והיה בלתי אפשרי לקנות מצרכים בסיסיים. המועדון היה ממש מושבת".
גם קשר הקבוצה באותה תקופה ז'אן טלסניקוב, זוכר את הדברים בצורה דומה: "בתכלס, המועדון לא היה פעיל, אבל הוחלט שהשחקנים כן יתחילו להתאמן תחת יוסי מזרחי ושכן ננסה לשמור על מסגרת. מהוותיקים היינו אני, איציק קורנפיין ודוד אמסלם, והיו עוד שחקנים צעירים וכל מיני כאלו מקבוצות קטנות וליגות נמוכות, שבגלל המצב קיבלו הזדמנות חד פעמית להשתייך לבית"ר ירושלים. המועדון היה בקיפאון ולא היו לנו דברים בסיסיים. שחקנים היו מתחלקים ביניהם - אחד הביא מים, אחד קפה, אחד סוכר, אחד כוסות... כאחד שמחובר לבית"ר, זה היה סיוט".
בדקה ה-90
כל זה קרה בדיוק לפני 10 שנים, אבל הדמיון למה שקורה היום בבית"ר ירושלים הוא גדול. כמה ימים לפני פתיחת אותה עונה התברר שגד זאבי לא יעביר שקל. אנשיו הכריזו שהם מבקשים מבית המשפט להקפיא את ההליכים של נושים כנגד המועדון ל-90 יום, ולהעביר את הקבוצה לנאמנות תחת עו"ד עמי פולמן. זאבי ציין כי "בקשה זאת מוגשת כצעד חירום אחרון במסגרת המאמצים להציל את המועדון מקריסה ולאפשר את המשך פעילותו בליגת העל בעונת המשחקים הקרובה, זאת בשל חובות עבר אדירים וחוסר יכולת לעמוד בהתחייבויות". זאבי גם ביקש "צו המונע מההתאחדות לכדורגל לפגוע במעמד הקבוצה בדרך לא ספורטיבית ולא למנוע את הופעותיה בליגת העל". בית המשפט קיבל את הבקשה וגם ההתאחדות גילתה הבנה, בתקווה שהסערה תחלוף תוך מספר שבועות.
השופט ורדי זיילר הורה כבר בדיון השני לעו"ד פולמן לפתוח במכרז למכירת הקבוצה, כאשר אם בשבועיים הבאים לא יימצא רוכש שיעשה זאת ויוכל לשלם 10 מיליון שקל, בית"ר תעבור להליך של פירוק. במקביל, הליגה כבר החלה ושלושה מחזורים שוחקו מבלי שבית"ר תיקח בהם חלק, כשהשחקנים ממשיכים במסגרת אימונים רופפת. לדיון שנערך ב-24 בספטמבר 2001 הגיע לבית המשפט יו"ר ההתאחדות גברי לוי, שאמר לשופט זיילר: "מבחינת תקנון ההתאחדות, בית"ר כבר מזמן הייתה צריכה לרדת לליגה א'. זה מועדון חשוב לכדורגל הישראלי ואנחנו עושים הכל כדי לעזור, אבל קבוצה לא יכולה שלא להופיע לעונת משחקים. אם בשבת הקרובה היא לא תופיע, היא לא תשחק העונה בליגת העל ואני לא יודע לאיזו ליגה היא תרד. מבחינתי אפשר להציל את בית"ר עד יום שבת הקרוב".
השופט נתן לבית"ר ארכה של מספר ימים מעבר לאיום של גברי לוי ושבוע לאחר מכן, ביום האחרון של אותה ארכה, בית המשפט אישר את מכירת המועדון לחברת "נאות בית וגן" בראשות ששון שם טוב, מאיר פניג'ל והאחים שאול ומאיר לוי. אחרי שלושה מחזורים בלי בית"ר, הליגה קיבלה את הקבוצה מהבירה בחזרה. הקבוצה הפסידה 2:1 למכבי חיפה, אבל אברהם לוי לא התאבל באותו יום: "את מי מעניין ההפסד? העיקר שבית"ר קיימת. אם יצאנו מזה, נצא מכל דבר".
במחזור האחרון
יכול להיות שאותה אמרה של המנהל לוי הושרשה בבית"ר, אבל רק היום בקבוצה מבינים שהם לא יוכלו להיחלץ מכל בוץ. אם יש עוד משהו שאותו קיץ הוכיח זה שאירועי הפגרה גובים מחיר לא קטן בליגה. כמו בקיץ שעבר, אותו בית"ר פתחה בחוסר ודאות ועברה עונה לא קלה בתחתית, גם ב-2001/2 המחיר היה קרבות תחתית. רק במחזור האחרון הבטיחה בית"ר את מקומה בליגת העל.
ז'אן טלסניקוב היה קרוב להפוך לגיבור הטרגי של אותה עונה. שלושה מחזורים לסיום העונה בית"ר אירחה את יריבתה למאבקי הירידה הפועל חיפה, כאשר היא מפגרת מאחוריה בארבע נקודות. מכאן ניתן לטלסניקוב לספר: "אלוהים יעזור לי - מה היה קורה אם היינו מפסידים ומה היה עובר עליי... היה לי איזה תאקל עם אלי אברבנל במרכז המגרש עם דחיפות, ופתאום הוא עשה הצגה ונפל אחורה. אייל צור הוציא לי כרטיס אדום והשארתי את הקבוצה בעשרה שחקנים. היה לי שחור בעיניים באותם רגעים. ראיתי איך הכל נופל עליי. אבל אז איציק זוהר, שחקן שנולד למשחקים כאלה, נתן שני גולים וניצחנו 0:3. בסוף איציק בא ואמר לי: 'אוי ואבוי לך אם היינו מפסידים, כי לא היית יוצא מכאן'".
טלסניקוב מזהה דמיון לא קטן בין אותה עונה לקיץ הנוכחי, אבל גם שם את האצבע על הבדל מאוד מדאיג: "אז לא היו שחקני בית ונאלצנו ללקט שחקנים מכל הארץ כשלא היה יותר מדי כסף. היום יש שחקני בית, אבל ההבדל הוא שהקהל היה מאחורינו, עם עשרת אלפים איש בכל משחק. היום הקהל אדיש ומנותק מהקבוצה. בית"ר בלי הקהל שלה זו לא בית"ר".
בתפר בין שני הבעלים
אדם נוסף שלעולם לא ישכח את קיץ 2001 הוא מוריס אוזן, קשר צעיר מהפועל בית שאן, שחלם לנצל את האירועים כדי להצטרף לבית"ר, אהבת הילדות שלו. "לקחתי סיכון לבוא לקבוצה במצב של אי ודאות כי כל החיים שלי חלמתי להגיע אליה", נזכר אוזן. "אני וכל המשפחה שלי היינו אוהדים של הקבוצה ובכלל, בבית שאן כולם אוהבים אותה".
לאוזן היה חוזה חתום בבית"ר תחת גד זאבי, אך לאחר שקרע את רצועות הברך בתפר שבין תקופת גד זאבי להגעת הפניג'לים, בקבוצה התנערו ממנו והוא נאלץ לתבוע את המועדון במאות אלפי שקלים ועזב אותו מתוסכל ופגוע: "בחיים לא האמנתי שיתנהגו אליי ככה. בית"ר הגדולה שכל כך חלמתי עליה הפקירה אותי וזרקה אותי פצוע, עם סכנה להמשך הקריירה. בסוף קיבלתי חלק ממה שהיה מגיע לי, אבל הצלקת נשארה לתמיד".
לא רק אצל אוזן משהו בכוח של בית"ר ירושלים נסדק באותו קיץ. 10 שנים אחרי הסדק רק הולך וגדל.
בחזרה לקיץ 1988 של הפועל תל אביב
