הפיניש של פיני

אודי הירש - תיאום

לפעמים אין צורך בסטטיסטיקות מורכבות כדי להצביע על השינוי. מכבי תל אביב של אפי בירנבוים קלעה 79 נקודות במשחק ביורוליג וספגה 82, בעוד הקבוצה של פיני גרשון קולעת 86 וסופגת 79.2, כולל משחק ההפסד מול מלאגה, שכעת ברור כי לא היה קשור למאמן החדש ולכדורסל שהוא דוגל בו. הסיבות לשינוי ברורות: תחת בירנבוים, היתה מכבי קבוצה פסיבית, ומאמנה לא הצליח להפוך את חסרונותיה ליתרונות. גרשון איבחן במהירות שבהרכב הרך הזה זקוקה מכבי לדקות ארוכות של אזורית ושל הגנות מעורבות, כדי להסתיר שומרים בינוניים. בהתקפה, בהיעדר שחקן מטרה עם הגב לסל, ועם שחקנים כמו ארויו, כספי ואליהו, מכבי חייבת לרוץ כדי לשים נקודות על הלוח. נשמע פשוט, אבל דורש שעות של אימון ותיאום. גרשון הצליח להשיג את התיאום הזה בזמן קצר יחסית, וזה ההישג הגדול שלו.

ארז מיכאלי – סגנון משחק

פיני גרשון אומנם לא בנה את מכבי הנוכחית, אך לאחר היכרות קצרה עם חומר השחקנים הקיים, הוא הצליח להנחיל את סגנון המשחק שממקסם את יכולתם. מדובר בשינוי גדול. שחקני מכבי לא מסוגלים לשמור אישית וגם ההגנה הקבוצתית רחוקה מלהרשים, לכן גרשון שם דגש על מה שהוא אוהב וטוב בו – התקפה. מכבי לא נהנית מעודף אינטליגנציה, אבל היא קבוצה מהירה ואתלטית, שמחזיקה ברשותה גארד משובח למשחק ריצה (ארויו), גבוהים שיודעים לסיים מתפרצות (אליהו ופישר) וקלע שיכול לייצר נקודות ומהר (בראון). גרשון הפך את מכבי לקבוצה שמשחקת התקפות קצרות ומהירות, מתבססת על תנועה של גבוהים ללא כדור ומייצרת מצבי קליעה לשחקניה. מרכוס בראון הוא הדוגמה המובהקת למיצוי הפוטנציאל מצד גרשון, על ידי הנחלת הסגנון המתאים לשחקנים: בימי בירנבוים הוא קלע בממוצע 9 נקודות למשחק ב-54% מהשדה, אצל גרשון הוא עומד על 17.4 נקודות למשחק ב-52% מהשדה. עוד דוגמה? יחס האסיסטים/איבודים של ארויו עמד בתקופת בירנבוים על 1-2. בימי גרשון על 1.25-4.

אוהד גרינוולד - סדר

בחודש האחרון ביצע גרשון שינויים טקטיים והיררכיים רבים, כאשר הצעד המשמעותי שבהם היה עריכת רה-אורגניזציה כללית בסגל השחקנים. למעשה, גרשון חילק את הסגל למעין שלוש תת-קבוצות – וויליאמס וחג'ג' נמחקו כמעט לחלוטין מהרוטציה; שארפ, בורשטיין, סימונס, כספי וגרין מהווים את המערך המסייע ואת לב הספסל; הציר העיקרי עליו נעה מכבי מורכב מארויו, בראון, אליהו ופישר. מעמדו של פייזר עדיין לא ברור, והוא כמובן ייגזר מאיכות הכדורסל שיציג.

גם בתוך הקבוצות עצמן קיימת חלוקת תפקידים ברורה – חג'ג' מקריב עבירות בליגה, וויליאמס ביורוליג; כספי וגרין משמעותיים יותר משארפ, בורשטיין וסימונס; בראון הוא המוציא העיקרי לפועל בקו האחורי, בעוד שארויו אמון על הנעת ההתקפה; אליהו הוא שחקן הפנים החשוב ביותר מבחינה אופנסיבית, כאשר פישר נחשב לעוגן הדפנסיבי.

בשורה התחתונה, החלקים שמרכיבים את המכונה מודעים לתפקידם ולמעמדם, ובהתאם לכך גם לדרישות המקצועיות מהם. לפני שנכנסים לעובי הקורה ומתפלפלים בתיקונים הטקטיים שערך גרשון, ראוי לזכור כי זהו הבסיס, היסודות לבניין החדש שנבנה כעת. סדר והיררכיה. ורק זה לכשעצמו מהווה שינוי עצום ביחס לתקופתו של אפי בירנבוים במועדון.

אוהד גרינוולד:

לטעמי, גורל העונה של מכבי במסגרת האירופאית מונח בעיקר על כתפיו של מרכוס פייזר. אליהו ופישר מרכיבים יחד צוות סופר-אתלטי, אך לא מספיק אגרסיבי ובשל לרמות הגבוהות באמת. כשבוחנים את סוללת הגבוהים של קבוצות היורוליג המובילות – צסק"א (סמודיש, לורבק, מוריס, חריאפה), פנאתינייקוס (באטיסט, פוטסיס, פקוביץ', צרצאריס, אלוורטיס), ברצלונה (אנדרסן, ואסקז, אילייסובה, סנטיאגו), אולימפיאקוס (וויצ'יץ', בורוסיס, ארצג, חורציאניטיס), טאו (ספליטר, טלטוביץ', מקדונלד), ואפילו ריאל וסיינה הדקיקות יותר – מובן שאליהו, פישר וגרין לא יספיקו. אלטון בראון ואסטבן באטיסטה כבר מזמן לא כאן, כך שכדי לנסות ולהתמודד מול הגדולות תזדקק מכבי לכוח האש העצום של פייזר – ליכולת שלו לייצר נקודות כמעט מכל סיטואציה ולגוף הרחב שמקל על המלאכה בריבאונד. אחרי הכל, בשלב הבא נגמרות ההנחות, ומכבי תצטרך להתמודד עם אחת או שתיים מהקבוצות שהוזכרו לעיל. בלי פייזר, זה יהיה בלתי אפשרי.

ארז מיכאלי:

נתחיל מהסוף – לאחר כל השינויים שביצעה מכבי במצבת שחקניה, הקו הקדמי הנוכחי הוא הטוב ביותר מכל האפשרויות שהיה אפשר להרכיב. באטיסטה הוא שחקן עם מרפקים חדים ורוח לחימה, פרמטרים שחסרים במכבי, אבל בסופו של דבר מדובר באדם שנמצא במקצוע רק בגלל שהוא גבוה. אלטון בראון יעיל כשהוא בכושר משחק, אולם מכבי הביאה אותו כשעל גופו סימני קורוזיה. סימן שאלה מרחף סביב יכולתו העתידית של פייזר, אך סביר להניח שחזרתו לקבוצה תעשה לה רק טוב משום שהוא, כמו אליהו, מסוגל לייצר נקודות לבדו ובעל יכולת מסירה. יחד עם פישר, שיודע לאסוף נקודות מריבאונד התקפה, השלושה יכולים לספק למכבי מגוון כלי נשק בצבע. הבעיה היא שהטריו רך פיזית בשמירה אישית, ויתקשה לעצור קבוצות עבות בשר בשלבים המתקדמים יותר. גרשון מודע לכך, אבל אם יש קו קדמי שמתאים לאופיו של מאמן מכבי, זהו הקו, וגרשון, כידוע, מנצח עם התקפה ולא עם הגנה. זה לא הקו הקדמי שמכבי חלמה עליו, אבל גרשון יוכל לדאוג לכך שהוא לא יהפוך את המשך העונה לסיוט.

אודי הירש:

יש להפריד את אליהו ופישר מפייזר. שני הראשונים הם שחקנים בעלי סגנון דומה – מהירים, אתלטיים, בלי שום זכר למשחק עם גב לסל אבל עם ידיים טובות ויכולת לקבל כדור בתנועה. הם מתאימים בול לסגנון המשחק של גרשון ולכדורסל מהיר. הבעיה תתחיל כשמכבי לא תצליח לכפות את הקצב הזה, וזה יקרה מול קבוצות פיזיות יותר ואיכותיות יותר. בכדורסל איטי על חצי מגרש, יבלטו החסרונות ההגנתיים והפיזיים של שניהם מול ענקי היבשת, וכמעט כל קבוצת צמרת ביורוליג מצוידת בכמה כאלה. אם מישהו מאמין שאחרי הניצחון על אולימפיאקוס מכבי מועמדת לזכייה ביורוליג, מומלץ לו לדמיין את המצ'אפ בין אליהו למתיאש סמודיש מצסק"א, למשל. כאן ייכנס לתמונה פייזר, שאם יתאושש יוכל להיות שחקן המטרה של מכבי במשחקים איטיים יותר, כשהריצה והפיק אנד רול לא יעבדו. כולם גם יחד חייבים לספק לגרשון את המצרך החשוב ביותר להצלחת הכדורסל שלו – ריבאונד. בלעדיו מכבי לא תוכל לרוץ ולא תוכל לנצח, כפי שהתברר מול נהריה.

ארז מיכאלי:

האם אפשר לחשוב בכלל על גמר היורוליג בעונה בה המועדון החליף זרים, מאמנים ויצר סביבו אנדרלמוסיה גדולה? העונה שעברה הוכיחה שאפשר. מאמני היורוליג לא מתכוננים היטב למשחקים, מכבי מגיעה למפעל דרוכה יותר וקבוצות שנחשבו חזקות על הנייר התגלו בהמשך העונה כפחות מפחידות (אולימפיאקוס, פנאתינייקוס). אבל יתכן שהעונה שעברה הייתה מקרה יוצא מן הכלל. ההגנה של מכבי חלשה יותר השנה, הספסל שלה תורם תרומה מועטה ואינו מהווה מקור כוח, ואין לה מנהיג על הפרקט, שימשוך את חבריו מעלה בעת מצוקה. ביכולתה וצורתה הנוכחית מכבי אמורה להגיע לשלב ההצלבה, ואם לא כן הדבר יחשב לכישלון. הגרלה טובה, סגל בריא וקצת מזל יכולים לסדר לה הגעה לפיינל פור - ההבדל בין עונה נשכחת לעונה מוצלחת.

אודי הירש:

ברור שעם גרשון על הקווים, הדחה בשלב הטופ 16 תתקבל באכזבה. משם ואילך הכל תלוי ביריבה. אם מכבי תקבל בשלב הבא קבוצות כמו רומא או ריאל מדריד בדרג השני, היא עשויה להיאבק על ראשות הבית ואולי על יתרון ביתיות ברבע הגמר. גם מבין הבכירות יותר יש כמה קבוצות שמוערכות יתר על המידה, ובראשן סיינה, שמשחק ההתקפה שלה עדיין בנוי על הפגזות נטולות פשר מחוץ לקשת. אם מכבי תפגוש ברבע הגמר את אחת הבכירות – צסק"א, פנאתינייקוס או ברצלונה – בלי יתרון ביתיות, תצליח לנצח במשחק אחד ולא תגיע לפיינל פור, יהיה קשה לבקר אותה. בתנאי שתיקח אליפות מקומית, כמובן.

אוהד גרינוולד:

מבחינה תקציבית, מכבי נמצאת בין שמונה המובילות ביורוליג. במילניום הנוכחי מכבי לא הודחה לפני שלב רבע הגמר, וברור שבעונה בה הושקעו סכומים חסרי תקדים כל הישג פחות מכך ייחשב לפיאסקו.

מכבי הנוכחית לא שווה פיינל פור. גם פיני גרשון מודה בכך. כדי בכלל לפנטז על התסריט הזה, שכעת עדיין נראה מופרך, היא תהיה חייבת לסיים באחד משני המקומות הראשונים בשלב המוקדם. במילים אחרות, לנצח מחר ב-7 נקודות ומעלה. אם תסיים במקום השלישי (מה שנראה כתסריט הסביר ביותר), תיאלץ להתמודד בשלב הבא עם שתי יריבות חזקות, אחת מהן צסק"א, טאו או ברצלונה, שצפויות לסיים בראש בתים ב', ג' ו-ד'. בעונה שעברה ראינו עד כמה מסוכנת האפשרות הזו, כאשר בדיעבד התברר כי הניצחון הגדול במדריד (בהארכה, לאחר שלשת שוויון עם הבאזר שקלע הלפרין) מנע את הדחתה של מכבי עוד לפני שלב שמונה האחרונות.

הרבה יהיה תלוי בהגרלת הטופ-16, שתיערך ביום שני הקרוב. אלא שבעונה בה הייתה קיימת סכנה מוחשית למקומה של מכבי בשלב השני, גם עם גרשון על הקווים, כרטיס לשלב רבע הגמר בוודאי ישמח מאוד את אנשי הקבוצה. הדחה בשלב הזה אומנם לא תהיה נעימה, אך גם לא מאוד כואבת.