תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 39:43, מקום שביעי במערב.
סיימה את העונה: בהפסד 4:2 לסן אנטוניו בסיבוב הראשון.
בפלייאוף של עונת 2010/11 יצא לדרך מסע הקסם של רביעיית גריט נ' גריינד. ממפיס השתחלה אז לפלייאוף מהמקום השמיני ובסיבוב הראשון הדהימה את הראשונה סן אנטוניו בזכות חמישייה שכללה את מייק קונלי, טוני אלן, זאק רנדולף, מארק גאסול ועוד מישהו (בבוקס סקור כתוב s. young, בונוס למי שיודע את השם הפרטי בלי לבדוק). בשש השנים הבאות הרביעייה הזאת הובילה את הגריזליס לפלייאוף שנה אחרי שנה, כולל רצף עונות של מעל ל-50 ניצחונות, עם הסגנון המוכר של חפירות בפוסט, קצב איטי והגנה נשכנית. הפלייאוף כלל סדרות בלתי נשכחות מול הספרס, הקליפרס והת'אנדר, כשרוב הזמן ממפיס מותחת את היריבות המוכשרות יותר לקצה שלהן. המאמנים התחלפו כל כמה שנים, העוד מישהו בחמישייה התחלף בערך כל חודש, אבל רביעיית גריט נ' גריינד נשארה אחת התופעות המצליחות ב-NBA.
בעונה החולפת הרביעייה עדיין הנהיגה את ממפיס לפלייאוף שביעי ברציפות, אך הייתה בעונה הזו אווירה של סיבוב פרידה. רנדולף ואלן כבר היו בני 35 והרבה מעבר לשיא, ומה שלא פחות חשוב, הליגה הפכה למקום שכמעט בלתי אפשרי לנהל בו קרב חפירות כמו שצריך. ההנהלה נתנה לדייויד פיזדייל המסקרן את תפקיד המאמן הראשי, עם מנדט להתאים את הגריזליס לעולם המשתנה. הוא הוריד את רנדולף לספסל, הכניס לחמישייה את הפאוור פורוורד המודרני ג'מייקל גרין, נתן לגאסול אישור לזרוק שלשות כאוות נפשו ופתאום ממפיס מצאה את עצמה עם חמישיות שכוללות חמישה שחקנים שקולעים שלשות. הקבוצה של פיזדייל זרקה 26.5 שלשות למשחק וסיימה במקום ה-14 בליגה בתחום, בכל עידן הגריט נ' גריינד שלפניו ממפיס לא הגיעה לממוצע של 20 שלשות ולא סיימה מעל למקום ה-25 בליגה בכמות הזריקות (בחצי מהפעמים היא סיימה אחרונה).
אבל יש גבול למה שניתן לשנות. ממפיס המשיכה להיות אחת הקבוצות האיטיות בליגה וההגנה המשיכה להיות טובה מההתקפה. קונלי וגאסול באו לעבוד כל ערב, אך סביבם היה מעט מאוד, בעיקר בגלל שצ'נדלר פארסונס, שהוחתם על חוזה של 94 מיליון דולר לארבע שנים בידיעה שהוא לא הכי בריא, סבל מפציעות ברכיים ובקושי תפקד במהלך העונה. שלשות השחקנים של פיזדייל זרקו, אבל בתוך הקשת הם מאוד התקשו וממפיס סיימה אחרונה בליגה באחוזי שדה (43.5) ובאחוזים ב-restricted area (56.4). ההגנה לא הספיקה כדי לחפות על כך, היא אפשרה הכי מעט נקודות בצבע אך עשתה זאת במחיר של ריבוי זריקות עונשין. זה הספיק לעונה מאוזנת, מקום שביעי ומפגש מוכר עם סן אנטוניו. טוני אלן נפצע לפני הסדרה והשאיר את פיזדייל ללא שחקנים שמסוגלים לשמור על קאווי לאונרד, ההגנה קרסה וספגה 116.8 נקודות ל-100 פוזשנים ולמרות התעלויות של קונלי ומלחמה מרשימה על הבית, ממפיס הודחה יחסית בקלות.
עוד בנושא:
קדם עונה: כרמלו וג'ורג' בלטו בבכורה, אך הפסידו ליוסטון וכריס פול
לא עוד מזרח מול מערב: שני קפטנים יבחרו את החמישיות לאולסטאר
בצל מותו הטרגי של אביו: חשש שאנטטוקומפו יחמיץ את פתיחת העונה
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: טייריק אוונס ובן מקלמור (חופשיים, מסקרמנטו), איוון ראב (רוקי, בחירה 35), דילון ברוקס (רוקי, בחירה 45), ראדה זגוראץ' (רוקי, בחירה 35 ב-2016, ממגה באסקט הסרבית), ג'רמי מורגן (חוזה לא מובטח), וינס האנטר וקובי סימונס (חוזים דו צדדיים).
עזבו: זאק רנדולף, וינס קרטר (חופשיים, לסקרמנטו), טוני אלן (חופשי, לניו אורלינס), טרוי דניאלס (בטרייד לפיניקס).
עכשיו זה רשמי: גריט וגריינד עזבו את הבניין. מבחינה מקצועית, זאק רנדולף וטוני אלן הם שתי הצלעות הפחות חשובות ברביעייה, בטח בגילם הנוכחי, אבל הם היו מהותיים לזהות של ממפיס בשבע השנים האחרונות. רנדולף היה הלב הפועם של הקבוצה, החיבור שלו לעיר, לקהל ולמועדון הציל לו את הקריירה ויצר תופעה שהיא הרבה מעבר לכדורסל. אלן היה מעוז ההגנה, הוא נטרל שחקני חוץ מכל הסוגים וכל הגדלים והיה חוזר הביתה עם שאריות מהחולצה שלהם. שניהם סיימו חוזה בקיץ, והנהלת הגריזליס, בראשות כריס וואלאס הוותיק, החליטה שהיא מיצתה את סיבובי הפרידה. כחלק מסגירת בית האבות, ממפיס נפרדה גם מווינס קרטר שמצא בה בית חם בשלוש השנים האחרונות ויצטרף אל רנדולף בסקרמנטו.
השביל שבין ממפיס לסקרמנטו לא היה חד צדדי, שני השמות החדשים המעניינים ביותר בסגל של הגריזליס הם שני שחקני הכנף שהגיעו מהקינגס. טייריק אוונס רק קפץ להגיד שלום בקליפורניה לאחר כמה שנים בניו אורלינס בהן מעמדו הלך ונשחק, הוא זקוק לשיקום וחתם בממפיס לעונה אחת בה ירוויח 3.3 מיליון דולר. בן מקלמור המבטיח לשעבר לא הצליח להותיר חותם בארבע שנותיו בליגה, הוא יקבל 10 מיליון דולר לשנתיים וינסה להוכיח שיש לו מה לתרום כשחקן משני בקבוצה מאורגנת. פרט אליהם, הגריזליס הוסיפו לסגל בעיקר שלוש בחירות סיבוב שני מהשנתיים האחרונות, כשביניהם דילון ברוקס שכיכב באורגון נראה הכי מוכן לליגה של הגדולים.
בגזרת הנשארים, הסחבת של הקיץ הייתה סביב ג'מייקל גרין שהפך לשחקן חופשי מוגבל. גרף ההתקדמות שלו היה די שטוח ולאחר שהוא לא קיבל הצעה מפתה ממקום אחר וואלאס לא מיהר לתת הצעה משמעותית, זה כנראה נגמר בחוזה של 17 מיליון דולר לשנתיים, בהן ג'מייקל ינסה להוכיח שהוא יותר מרול פלייר מתקבל על הדעת. בגזרת המתקאמבקים, מריו צ'אלמרס חוזר לקבוצה לאחר שהחמיץ את העונה שעברה בגלל קרע בגיד האכילס. הוא חתם על חוזה לא מובטח ולא היה ברור אם ישרוד את תקופת ההכנה, אך לאחר 19 נקודות במשחק ההכנה הראשון הוא הגדיל משמעותית את סיכוייו לשמש כגיבוי המרכזי של קונלי, עמדה שהייתה בעייתית מאוד בעונה שעברה.
בשורה התחתונה, גריט וגריינד עזבו את הבניין ושום דבר משמעותי לא נכנס במקומם. ממפיס תהיה תלויה השנה לחלוטין בקונלי וגאסול, עוד יותר מתמיד. זה לא כל כך נורא כי מדובר בשתיים מהמניות הבטוחות בליגה, אבל אלה לא שניים שמסוגלים לסחוב לבד קבוצה לצמרת. פיזדייל ממציא את ממפיס מחדש כקבוצה שמתאימה לעידן החדש, אך בינתיים הוא משאיר אותה ללא ייחוד אמיתי. ממפיס החדשה לא חזקה מדי, לא חלשה מדי, לא מעניינת מדי, ככה היא באמצע. הגריזליס לא יהיו רלוונטיים בשוק החופשי לפחות לעוד שנתיים, ואם לא יתפתח בקרוב משהו מעניין מהכמות הדו ספרתית של שחקנים שמתחרים על דקות בעמדות 2-4, אופציית פירוק החבילה תצטרך לעלות על הפרק.
מה מי מו
חמישייה: מייק קונלי, בן מקלמור, צ'נדלר פארסונס, ג'מייקל גרין, מארק גאסול.
ספסל: מריו צ'אלמרס, אנדרו האריסון, וויד בולדווין, ווין סלדן, טייריק אוונס, ג'יימס אניס, דילון ברוקס, ראדה זגוראץ', ברנדון רייט, ג'ארל מרטין, דיונטה דיוויס, איוון ראב.
מאמן: דייויד פיזדייל, עונה שנייה.
מועמד לפריצה: ווין סלדן. מבין כל המועמדים לקבל דקות בעמדות הכנף, כדאי לשים לב לסלדן האלמוני, שלא נבחר בדראפט והגיע לגריזליס רק במרץ בשנה שעברה. לסלדן מבנה קלאסי של שוטינג גארד, הוא חזק ואתלטי והקליעה שלו מבחוץ הולכת ומשתפרת. בליגת הקיץ הוא הראה ניצוצות ראשונים של יצירת מצבי קליעה לעצמו, כשהוביל את ממפיס לחצי הגמר עם 22.7 נקודות למשחק. הוא יודע לקלוע מתוך שטף המשחק ואם יוכיח את עצמו כשומר אישי יוכל להפוך לשחקן רוטציה חשוב. מקלמור מתאושש מניתוח בכף הרגל, אם הוא לא יהיה כשיר לפתיחת העונה סלדן עשוי לתפוס את תפקיד השוטינג גארד בחמישייה, ולא בטוח שתהיה לו כוונה לוותר עליו. כדאי לשים עין גם על ג'ארל מרטין המגוון, שעשוי לקבל את הדקות של רנדולף.
גולת הכותרת: מייק קונלי ומארק גאסול הם לא השחקנים המלהיבים ביותר ב-NBA, אבל הם שניים מהמלוטשים ביותר. הם שחקנים של ניואנסים דקים, של חוכמת משחק משולבת בכישרון שמאפשר לנצל אותה. הפיק נ' רול שלהם רק הולך ומשתכלל, כשמארק גאסול קולע שלשות והם מוקפים בשלושה קלעי חוץ פוטנציאליים שתורמים לריווח. ממפיס לא הולכת להיות הקבוצה הכי מדוברת השנה, אבל כדאי לתפוס את השניים האלה בפעולה מדי פעם, כל עוד הם ביחד.
המפתח: הברכיים של צ'אנדלר פארסונס. המשבצת הזאת אמורה להיות שמורה לנושאים רחבים יותר, ועל המצח של פארסונס כתוב אקס פקטור, אבל התלות של ממפיס ביכולת שלו להזכיר את השחקן שהיה בימים שהיו לו ברכיים הופכת אותו למפתח של העונה הזו. ברשימת שחקני הכנף הארוכה, הוא היחיד שיש לו את הפוטנציאל להיות צלע שלישית אמיתית לצד קונלי וגאסול. הוא מתאים להם מבחינת חוכמת המשחק, הקליעה מבחוץ והיכולת לשמש כיוצר משני. הבעיה היא שהוא היה מאוד רחוק משם בעונה החולפת, בה שיחק 34 משחקים וקלע 6.2 נקודות ב-33.8 אחוזים מהשדה. עונת קאמבק שלו היא כנראה הסיכוי היחיד של הגריזליס לחזור לאיזור הצמרת הנמוכה ולהשקיט את דיבורי הבנייה מחדש.
אקס פקטור: טייריק אוונס. בין אם פארסונס יהיה כשיר או לא, טייריק צפוי לעלות מהספסל ולחפש עונת קאמבק משלו. אוונס הפך עם השנים לשחקן שישי קלאסי, כזה שמתאים יותר לנהל את המשחק של היחידה השנייה מאשר לשחק לצד הכוכבים. עד העונה האחרונה הוא שמר על יכולת גבוהה להגיע לטבעת ולמצוא חברים פנויים, והוא אפילו קלע לא רע מבחוץ. טייריק הזה יוכל להיות שחקן חשוב מאוד בממפיס, בעיקר מול הגנות חזקות כשגם החמישייה תזדקק לשחקן יוצר נוסף במאני טיים. כמו לגבי יותר מדי שחקנים בממפיס, שאלת המפתח היא אם טייריק הזה עדיין קיים.
ולכדור הבדולח
טווח האפשרויות של ממפיס, כל עוד אין פציעה משמעותית לקונלי או גאסול, לא רחב במיוחד. היא תהיה קבוצת מרכז טבלה במערב, השאלה היא אם היא תמצא את עצמה בצד הנכון של הפלייאוף. המערב כולל העונה הרבה מאוד קבוצות עם סימני שאלה שצפויות להיאבק עם ממפיס על המקומות האחרונים בפלייאוף, לרובן יש אפסייד גבוה יותר. ממפיס יכולה להפתיע יחסית לטובה, אבל כל סיטואציה שתלויה בברכיים של צ'נדלר פארסונס מקשה על האפשרות להיות אופטימי. אני מהמר שרצף הופעות הפלייאוף של הגריזליס יסתיים השנה, עם 37-40 ניצחונות ומקום 10-11.