בווידאו: תקציר משחק ההדחה של הפועל חולון מהפלייאוף
בתחילת השבוע, בלילה שאחרי ההדחה מרבע גמר הפלייאוף, ישב דן שמיר בביתו ולא ממש הצליח לעצום עין. אז הוא הרים טלפון לחבר טוב מעבר לים, אטורה מסינה. "הוא תמיד עוזר ומייעץ לי במצבים האלה", מספר לוואלה! ספורט מאמן הפועל חולון על המנטור האיטלקי, תחתיו עבד לפני שלוש שנים בצסק"א מוסקבה. "הרגשתי שאני לא רוצה לאמן כדורסל יותר בחיים, ואמרתי לו את זה, אבל הוא הצליח לפשט את הדברים ולהכניס אותם לפרופורציה. 'אני מבין אותך ויודע בדיוק מה אתה מרגיש', הוא ענה לי, 'אבל אל תשכח שאתם אלה שהרמתם את הרף כל כך גבוה, עד שהפסד ברבע הגמר נחשב לאכזבה בחולון'".
שמיר (42) הרגיש בימים האחרונים שהוא צריך להתגונן מפני "עליהום", כהגדרתו. הדיבורים על כישלון ואובדן שליטה מוציאים אותו מדעתו. זה התחיל ב"ראיון זיעה" בטלוויזיה, מיד אחרי ההפסד במשחק הרביעי למכבי חיפה ברוממה, ולא נעצר. "למחרת התראיינתי באחת מתוכניות הרדיו, והבנתי שכל תשובה שאתן לא תהיה מספיק טובה. כל מה שאתה אומר ייצא לא בסדר", הוא פותח במונולוג.
עוד בנושא
19:30: הפועל אילת ומכבי ראשון לציון בקרב על הפיינל פור
ירושלים שוקלת למנות את פיני גרשון לצד שמיר או קטש
מיקי גורקה חתם לעונה נוספת בבני הרצליה
"אם אתה מדבר על העונה הטובה שהייתה לנו, אומרים שאתה מגמד את הכישלון. ואם אתה מחמיא לחיפה, אז גם זה נשמע כאילו אתה עושה לעצמך הנחות. הכישלון הזה כואב ומאכזב, ולא, אני לא עושה לעצמי הנחות. כואב מאוד לעוף בסיטואציה שבה היינו, אבל זה לא כל הסיפור שלנו העונה. גם מה שעשינו לפני כן הוא חלק מהסיפור, וזכותי להגיד את זה.
"כשאני משווה את זה לליגות אחרות, אז מה שעשינו העונה זה כמו שז'לגיריס קובנה הייתה מסיימת במקום הראשון ביורוליג, לפני ריאל מדריד וצסק"א ואולימפיאקוס, ואז חוטפת 3:1 בסדרה מול דרושפאקה. אז ברור שהייתה להם באסה גדולה שהם לא הגיעו לפיינל פור, אבל עדיין כולם היו מדברים על העונה הגדולה שהם כן עברו.
"עשינו 90 אחוזים מהדרך בצורה כל כך טובה, זו הייתה אחת השנים המדהימות בקריירה של כל מי שנמצא במערכת. הוצאנו מעצמנו את המיטב. אז כן, צריך להגיד את האמת - היינו צריכים להמשיך בדרך הזו. וכן, צריך להגיד את האמת - לא באמת היינו קבוצה ששווה מקום ראשון בליגה. עברנו שתי פציעות שגומרות עונה לכוכבים שלנו (פול דילייני וקאליף וויאט; א"ו), איבדנו את דגן יבזורי, ותמיד האופי שלנו עשה את ההבדל".
- אז מה קרה לאופי הזה בפלייאוף? מה בעצם השתבש?
"ברור שהפלייאוף הוא חלק משמעותי מאוד במה שקרה לנו העונה, ואני לא מנסה להתחבא או להחביא את זה. ניצחנו את חיפה שלוש פעמים בליגה, והצלחנו להתמודד היטב עם היתרונות שלהם. מנענו מהם את הקליעה הטובה מבחוץ והורדנו להם את האחוזים, התמודדנו עם ההתכווצות לאזור הצבע. בפלייאוף הם פשוט נראו הרבה יותר טוב מאיתנו, וגם עכשיו אין לי ממש תשובה למה.
"פתאום אתה רואה קבוצה אחת שמשחקת ממש טוב. כל הדברים שעבדו לנו מולם בליגה הסדירה, לא עבדו בסדרה. הם קלעו באחוזים מדהימים, והאגרסיביות שלהם, שהייתה שם תמיד, הפכה להיות הרבה יותר משמעותית".
- הרגשת באיזשהו שלב שאתה מאבד שליטה על הקבוצה, שאתה לא מצליח להגיע לשחקנים?
"אובדן שליטה ממש לא היה הסיפור. היינו מאוד מסודרים כל השנה, דיברנו באותה שפה, הבנו אחד את השני ולכן הגענו לאן שהגענו. אם הייתה לנו קבוצה שיכולה לצאת משליטה, לא היינו יכולים להישאר יחד ולעמוד בכל הדברים שעברנו עם הפציעות והשינויים. אלה דברים שלא יכולים להיות מקריים. אבל אז התחיל הפלייאוף, ודברים לא עבדו, ניסינו לשנות ולבצע התאמות שקצת החלישו אותנו.
"נקלעתי לדילמה שכל מאמן צריך להתמודד איתה כשדברים לא עובדים - עד כמה אתה מתעקש ונשאר בדרך שלך, לפני שאתה הופך להיות עקשן ומקובע, אבל אתה צריך לשאול את עצמך גם עד כמה אתה רוצה להתחכם ולשנות, כי כשאתה פונה לדברים שאתה לא מתורגל בהם, ושלא עשית במשך כל העונה, אתה עושה אותם פחות טוב וזה מחליש אותך. ראית השבוע את טיירון לו אומר שקליבלנד לא תשנה את המשחק שלה, גם אחרי שהובסה פעמיים בידי גולדן סטייט".
- אני מניח שלא הבנת מאיפה זה בא לך.
"אני קצת נביא זעם. במהלך העונה הרגשתי שאנחנו נותנים הצגות ומפרקים את הקבוצות החלשות בליגה ואת אלה שפחות באו לשחק. ראיתי שאנחנו מתקשים מול הקבוצות שבאות לשחק כדורסל אגרסיבי, כמו חיפה, כמו הפועל תל אביב אצלנו בבית, כמו הפועל אילת. ובסדרה, כמו תמיד בפלייאוף, הייתה דינמיקה. אתה רואה איך בפיינל פור של היורוליג כמעט תמיד האנדרדוג מנצח, אם זה פנרבחצ'ה שבאו מהמקום החמישי העונה וזכו בגביע, או אולימפיאקוס שהולכים עד הסוף כמעט בכל עונה. מי שהוא לא חלק מהספורט אולי לא יודע להעריך את זה, אבל אנשים בתוך הענף חייבים לדעת לכבד את החוקים, אז חיבקתי את עופר רחימי, אמרתי לו כל הכבוד על העבודה שעשה ואיחלתי לו הצלחה בפיינל פור".
גם היום, שלושה ימים אחרי ההדחה, שמיר לא התאושש לחלוטין והוא עדיין מתקשה להשלים שעות שינה. "אני עובר תהליך הרפיה, Decompress", הוא מסביר. "פתאום משתחרר הרבה מקום בראש, אתה קצת נרגע, לא ישן, עושה דברים לתוך הלילה. ההרגשה המאכזבת, שאתה לא רוצה לאמן או לשמוע על כדורסל, מתחילה להתערער ומתערבבת עם דברים אחרים".
- אז אתה כבר כן רוצה להמשיך לאמן.
"כן, כן, אני רוצה להמשיך לאמן. הגעתי למסקנה שגם אחרי הסבל, אני אוהב את העבודה הזאת. אוהב לבנות קבוצות, להוציא משחקנים את המיטב".
- מה שיחרר את האכזבה?
"ביום שני, 24 שעות אחרי ההדחה, נפגשנו לארוחת ערב קבוצתית. ישבנו שם שלוש שעות. זה היה מדהים. אנשים בכו, כולם דיברו ושפכו את הלב. עכשיו, אני מכיר כבר את הסיטואציות האלה, הייתי בארוחות כאלה במקומות אחרים, וכולם רק רצו לאכול ולהתחפף משם, אבל לא הפעם.
"גוני יזרעאלי סיפר לנו על השיחות שהיו לו במשך העונה עם החברים שלו בקיבוץ. בתחילת העונה הוא אמר להם שוויאט ודילייני שחקנים טובים וכולנו מכירים אותם, אבל לגבי ג'יימס בל ודריון אטקינס הוא מתלבט אם הם יעופו מכאן בסוכות או ביום כיפור. פתאום מתחילים להתאמן ולשחק, והוא מגלה שהם שני השחקנים הכי טובים בליגה. אבל אז דילייני נופל, טראח, אבל העסק מתחבר, אני - כלומר, גוני - לא משחק, אבל חולון הופכת לקבוצה הכי טובה בארץ, ואז גם קאליף נופל וגומר את העונה. כשהבאנו את טו האלוויי, גוני סיפר לחבר'ה שלו שהבאנו גנגסטר ושהוא לא הולך לפצות פה באימונים. אחרי יומיים הוא כבר צעק עליו שימסור לפה ולשם, וגילה שחקן מדהים. אז אתה מבין, זה ערב שעירבב את כל התחושות. את הסיפוק לצד האכזבה. את הריקנות לצד הרצון להמשיך".
הבוקר כבר נועד שמיר לסדרת פגישות עם אנשי המועדון ועם שחקנים, ולמעשה החל בעבודת הבנייה לעונה הבאה. האם יש לו כוח להתחיל שוב מאפס, רגע אחרי ההדחה? "אני אחזור איתך למסינה ואנסה להיאחז באילנות גבוהים", הוא אומר. "סן אנטוניו עפה בסוויפ, דבר לא נעים לכל מועדון, ובוודאי למועדון בסדר גודל כזה. גם הם נפגשו לארוחת ערב מסכמת יום אחרי ההדחה, ולמחרת בבוקר כבר קיימו פגישת עבודה ראשונה לקראת העונה הבאה. אז אני רוצה שננסה לקבל השראה מהם. היו"ר שלמה אמר לנו השבוע: 'היה כל כך יפה להיות חלק מהעונה הזאת, ובואו נקווה שזו רק נקודת ההתחלה של הפועל חולון'".
